"קפיטאנו" (איטליה-בלגיה 2023) *****

דרמה. סרטו של מתאו גארונה. עלילת הסרט נפתחת בסנגל, אפריקה. סיידו (סיידו סאר) בן ה-15 ובן דודו מוסה (מוסטפה פול), שקצת יותר מבוגר ממנו, מחליטים לנסות להגיע לאירופה, כדי לשפר את תנאי חייהם ולבנות לעצמם עתיד חדש. את כל מי שהם משתפים ברעיון מתנגד לו וטוען באוזניהם שהמדבר שיהיה עליהם לעבור זרוע גופות של כאלה שניסו לממש את המסע הזה והדרך הקשה הכריעה אותם. ולמרות הכל סיידו ומסה לוקחים את הצ'אנס, משתמשים בחסכונותיהם כדי לממן הסעה בלתי חוקית שמובילה לנתיב בו עליהם להמשיך ברגל. מכאן מתחילה אודיסיאה שבה יהיה עליהם לצלוח את סכנות המדבר,  בית כלא אכזרי בלוב ותלאות הפלגה מפרכת בים עם עוד עשרות פליטים, כשהיעד, איטליה, לא נראה באופק. 121 דקות. קפיטאנו



קפיטאנו, תמונה באדיבות קולנוע חדש, צילום: Greta De Lazzaris



ביקורת

מי שראה סרטים קודמים של הבמאי האיטלקי המצוין מתאו גארונה, יודע שהוא לא מאכזב ובכל פעם מחדש מספק את הסחורה. "גומורה" (2008), "ריאליטי" (2008), "דוג-מן" (2018) ועבודותיו הנוספות יעידו על כך. גם כאן הוא נכנס ללב לבו של הסיפור אותו הוא מגולל. מהפרברים הנידחים של דאקאר, סנגל, ועד הצעידה האינסופית במדבר האפריקני האימתני. מאינטראקציות עם סייענים ערמומיים שאמורים לעזור אך שודדים את כספם ורכושם של הזקוקים לשירותיהם.

שחקניו של גארונה הם נון-אקטורס, או כאלה שמתחילים את הדרך למעלה, והוא מצליח להוציא מהם משחק טבעי ואותנטי. יש משהו אפי במסע של הפליטים מאפריקה לאירופה. זו תופעה של הגלובליזציה, שגורמת ל"נדידת עמים", לא פחות, אבל כשנכנסים לרזולוציות גבוהות של כל אחד שמנסה מהגר, נחשפים סיפורים אישיים קורעי לב. וגארונה גם משלב את עולם הדימויים האמנותי שלו בסיפור. כך למשל סיידו מנסה לסייע לאישה מבוגרת שמסע הצעידה המדברית מתיש אותה, והיא קורסת. בסצנה נהדרת, פרי דמיונו כמי שלא יכול להשאיר אותה מאחור, הוא אוחז בידה, גופה מתרומם באוויר והיא מתעופפת איתו במדבר.

גם סצנות ההישרדות בבית הכלא בלוב ואחר כך כשסיידו מחפש אחר מוסה שנפצע בעיירה שבה מנסים המגיעים מאפריקה לתפוס ספינה המפליגה לאיטליה. והמסע בים של שני בני הדודים יחד עם עשרות מהגרים אחרים הוא כבר אפוס בזכות עצמו. "קפיטאנו" הוא סרט מרהיב ומרגש על פליטים-מהגרים החותרים לתקווה ומחפשים לעצמם חיים חדשים, טובים יותר מאלה שהשאירו מאחור. 

"הנכס" (ישראל 2024) ****

דרמה. סרטה של דנה מודן, המבוסס על הרומן הגרפי שחיברה אחותה, רותו מודן. רגינה (רבקה מיכאלי) ונכדתה מיקה (שרון סטרימבן) טסות לפולין כדי להשיב את הנכס הנדל"ני המשפחתי שהולאם במלחמת העולם השנייה. אלא שהמשימה מסתבכת מהר מאוד. רגינה קצרת הרוח מכריזה שהיא מוותרת על כל העניין ורוצה לחזור לארץ. ואילו מיקה לא יודעת מאיפה להתחיל את החיפוס אחר הנכס. תוסיפו לכך קרוב-רחוק (אורי הוכמן) מרגיז של המשפחה החוזר וצץ בכל פינה. כשמיקה פוגשת מדריך תיירים פולני נאה ומקסים, (אנדז'ה סווארין) ומגלה בו עניין, מתפנה לרגינה הדרך למטרה האמיתית שלשמה הגיעה לפולין מלכתחילה: לאתר את אהוב נעוריה, ממנו הופרדה לפני 70 שנה. 110 דקות. הנכס


הנכס, תמונה באדיבות בתי קולנוע לב

ביקורת

אף שבמטוס שיביא את רגינה ושרון לוורשה נמצאת גם קבוצת בני נוער בדרך למסע בין מחנות ההשמדה, עם מדריך קפדן (יוסי מרשק) – "הנכס" הוא לגמרי לא סרט שואה. היא אמנם נוכחת ברקע, אבל זה ממש לא העניין כאן. דרכי הסבתא ונכדתה מתפצלות. שרון מנסה לאתר את הנכס המשפחתי, ומסתייעת במדריך התיירים המקומי, כשבין השניים מתפתח גם עניין רומנטי. ואילו רגינה תנסה לאתר את אהוב לבה מכבר הימים, ממנו נפרדה לפני מלחמת העולם השנייה. ומי שמציק להן בדרך שוב ושוב הוא אותו קרוב משפחה מעצבן הטוען כי הגיע לכנס חזנים, אבל יש לו מטרה נסתרת. בזכות שתי העלילות המקבילות נבנה מתח בלשי דרמתי בסיפור, שמוליך אותו לאורך כל הדרך.

זהו סרט הקולנוע הראשון של דנה מודן כבמאית, והוא לא חף מ"טעויות של מתחילים". ענייני טיימינג בעיקר, של מתי לקטוע סצנה מבלי שתתמשך, תימרח ותיעשה טרחנית, וכו'. ועם זאת, כישרונה וניסיונה הרב ככותבת וכשחקנית – תוך הסתמכות במקרה זה על יצירי הקומיקס של אחותה רותו - מאפשר לה להרכיב דמויות דשנות ועסיסיות. רגינה, בכיכובה הנהדר של מיכאלי, שנראה כי היא מרשימה תמיד, בכל מה שתעשה - היא בדיוק המודל הפולני הקלאסי של הסבתא הגלותית שהגיעה ארצה וכל כולה רק טענות ומענות. הדמות שעושה אורי הוכמן היא כמעט קריקטורה מהלכת. ואילו שרון סטרימבן עושה תפקיד עגול ושלם, אף שזהו רק סרטה הארוך השני, אחרי "כל מה שאני יכולה". הסרט הזה משלב בין פולניות קורקטית מוגזמת. "הנכס" מוגדר כסרטן של האחיות מודן, וזו בקריצה מעין קונטרה לז'אנר מהצד הגברי: האחים כהן האמריקנים, האחים טביאני האיטלקים, ואי אפשר שלא לציין בהקשר זה את האחים וושובסקי – שהפכו לאחיות.  סיכום דיון: ממליץ לכם מאוד לצפות ב"הנכס".    






"כאן ולתמיד" (ארה"ב 2024) ***

דרמה. סרטו של רוברט זמקיס, המבוסס על הרומן הגרפי שלריצ'רד מקגווייר. סיפורו של בית אחד והדיירים המאכלסים אותו במשך עשרות שנים. במוקד, ריצ'רד (טום הנקס) ומרגרט (רובין רייט), המתחילים כבני זוג צעירים, והעלילה מלווה אותם עד התבגרותם וזקנתם. הוא לוכד את החוויה האנושית הבסיסית, שהיא מקור לאהבות, אכזבות, תקווה, משברים , צמיחה וחום. מעגלי החיים שמתהווים בבית הזה הם כאן ולתמיד. הסרט מציג את הנקס ורייט בגילאים שונים (מגיל עשרה ועד גיל 80), בהתבסס על הרומן הגרפי של ריצ'רד מקגווייר. 104 דקות. כאן ולתמיד



כאן ולתמיד, תמונה באדיבות Red Cape

ביקורת

הגימיק המרכזי שנקשר לסרט הזה הוא ליהוקם יחד של טום הנקס ורובין רייט, שהופיעו בפעם הקודמת יחד בסרט של זמקים לפני 30 שנה, ב"פורסט גאמפ" המיתולוגי. זמקיס חתום על עוד סרטים מכוננים כמו "בחזרה לעתיד", "להתחיל מחדש", "בעקבות האוצר הרומנטי", "מי הפליל את רוג'ר ראביט" ועוד ועוד.
אבל נראה כי כאן הקונספט שלו בעייתי. הוא מציב מצלמה בזווית אחורית של סלון עם חלון פנורמי, והעלילה כולה מתרחשת בחלל הזה. דמויות נכנסות, דמויות יוצאות, בהן אלה של הוריו של ריצ'רד (בגילומם של פול בטאני וקלי ריילי). וגם לזלי זמקיס, רעייתו של הבמאי, בתמונה כאן.

הבחירה בסגנון הזה, שילווה את הסרט מראשיתו ועד סופו, היא סוג של וואן טריק פוני. והבעיה היא לא רק בבחירה הזו, אלא בכך שככל שהוא נמשך הגימיק הזה הולך ומתבזבז, ומה שנותר הוא מקבץ חוויות משפחתיות מתישות ומעיקות. ועוד לא דיברנו על טכנולוגיית הבינה המלאכותית שהופכת את הנקס ורייט לצעירים, בלי איפור או שימוש בשחקנים צעירים יותר. פשוט רואים אותם על המסך כאנשים צעירים, אבל אלה לא הם, למרות שהטכנולוגיה הזו מאפשרת להראות אותם בדיוק כפי שהיו בגילאים הצעירים האלה. העניין של הבינה המלאכותית בקולנוע ומשמעויותיו יצטרכו להיחקר לעומק.   

שר הטבעות: מלחמת הרוהירים" (ארה"ב 2024)

אנימציה. סרטו של קנג'י קמיאמה. העלילה מתרחשת כמאתיים שנה לפני אירועי "שר הטבעות" הראשון. במוקד,
הקרב הראשון של מלכי רוהאן. הממלכה מותקפת והרה, בתו של המלך, תהייה חייבת לגייס את כל הכוחות האפשריים כדי להתנגד לכוחות הכובשים ולנסות להכריע אותם. 134 דקות.  שר הטבעות






"חיבור מסוכן" (איטליה 2024)
דרמה. סרטו של גבריאל מוצ'ינו. סופי (אלנה קמפוריס), נערה אמריקאית בת 20, תושבת קליפורניה, שרוב חייה מתנהלים בבדידות ובניתוק מהעולם החיצון, מנסה להשתחרר מעולמה המוגן. היא יוצאת עם אחותה למסע באיטליה, שם היא מתוודעת לבחור בשם ג'וליו (סאול נני). השניים מנהלים רומן לוהט, עד שההרפתקה שלה יוצאת משליטה והיא מסתבכת עם העולם התחתון של סיציליה. 118 דקות.  חיבור מסוכן





 
"המרתף" (ארה"ב 2024)

מתח-אימה. סרטו של ווהן סטיין. שרה (ג'ורדנה ברוסטר) וג'ון (סקוט ספידמן), בני זוג עירוניים, מבקשים לעשות רילוקיישן ולעבור לפרברי פורטלנד, ארה"ב. השניים פוגשים אדם מסתורי הניחן בכישרון למציאת הנכס הנכון לזוג הנכון, הוא מציע להם לקבל את בית חלומותיהם במתנה, בתנאי אחד - שלעולם לא יפתחו את דלת המרתף של הבית. ככל שעובר הזמן, הזוג מבין שבתים ישנים הם כמו אנשים וגם להם יש סודות אפלים. 97 דקות. המרתף