מחשב מסלול מחדש

בתקופה של חוסר ודאות, בשעה שכלל מוסדות התרבות, כמו שאר הגופים במשק, נאבקים על שימור הקיים, קמה לה בשקט-בשקט, בניגוד לכל הסיכויים, להקת מחול חדשה בעיר רמת השרון. המנוע מאחורי הלהקה, יניב הופמן, הצליח לעשות את מה שרבים וטובים רק חולמים עליו ועל הדרך לנפץ את תקרת הזכוכית המפרידה בין מה שמכונה "פולקלור" למחול אמנותי.

הופמן נולד לרקוד. בנם הבכור של שוקי ושלומי הופמן, שהקימו בשנות ה-80 את "מחולה" שהפכה לרשת בתי הספר למחול הגדולה בישראל, החל לרקוד בגיל עשר. אז, בלהקת האפרוחים של "הורה ירושלים" שניהלה אמו, ובהמשך בלהקה הייצוגית של מחולה שהופיעה דרך קבע באירועים ממלכתיים, עירוניים ומסחריים גדולים. אחרי שנים כרקדן, החל ללמד בבתי הספר של מחולה, ליצור כוריאוגרפיות להפקות ענק ופרויקטים עצמאיים. בהמשך ניהל את סניפי הרשת במרכז הארץ יחד עם אשתו, דורית, גם היא רקדנית לשעבר במחולה.

לפני כחמש שנים החליט שהגיע הזמן לצאת מאזורי הנוחות ועל אף ניסיונו הרב, לפלס את דרכו כיוצר עצמאי בתחום המחול העכשווי. את "גם בנים רוקדים", עבודה שמתעמתת עם סטיגמות הקשורות לבנים שרוקדים, יצר לקבוצת רקדנים שעבדו איתו לאורך שנים. אחר כך נולד הפרויקט "Women", הדהוד לתנועת #MeToo עם קבוצה מעורבת של רקדנים ורקדניות ולאחריו "עדיין מחפשים", יצירה שנגעה בתלישות ובחיפוש המתמיד של דור ה-Z. זו הייתה ההתחלה של חישוב מסלול מחדש של חייו.



אמת עירומה, להקת המחול יניב הופמן, צילום: דורית הופמן

יצירה רלוונטית ורחבת היקף
 
"לא כיוונתי את עצמי ללהקה עצמאית משלי. זו לא הייתה מטרה או חלום שרציתי להגשים. זה פשוט קרה", אומר הופמן. מה שהתחיל לפני כשנתיים בפוסט פרידה בפייסבוק, בו הודיע על יציאה לדרך חדשה, הפך לצונאמי של תגובות - בהן אחת שבלטה במיוחד מאת יצחק רוכברגר, ראש עיריית רמת השרון בה ניהל הופמן את אחד מסניפיה הגדולים של רשת מחולה.

"הוא הזמין לקפה ואמר 'אתה לא סוגר שום דבר. תגיד מה אתה צריך, מה חסר לך?'. אמרתי שכדי לצמוח ולהגיע לשלב הבא, צריך גב". בשנה שעברה זה קרה. "יש תקציב ללהקה מקצועית, צא לדרך", אמר ראש העירייה. לתמיכה העירונית הצטרפה בהמשך גם תרומה נדיבה של פילנתרופית פרטית שראתה את אחת מעבודותיו של הופמן והתאהבה.

עם רוח גבית וברכת הדרך החל ללקט רקדנים ולדייק כוונות. שנה וקצת לאחר מכן נולדה "אמת עירומה", יצירה רחבת היקף שכמו בעבודותיו הקודמות, נוגעת גם היא באקטואליה ובנושאים חברתיים. כעת היא עולה בבכורה חגיגית במרכז סוזן דלל.   



אמת עירומה, להקת המחול יניב הופמן, צילום: דורית הופמן

ואז הגיע ה-7 באוקטובר והכל השתנה. "כל החיים התהפכו. לי. היה ברור שאחרי שהלב נשבר והאדמה נשמטה לנו מתחת לרגליים, העבודה הזו הולכת עכשיו למקום אחר. זו האמת העירומה, שאין לנו מקום אחר, אין לנו עם אחר ועל שני הדברים האלה צריך להילחם".

מה השתנה?

"הכל. פתאום אזעקות ואנשים במילואים ולוויות. אנשים שאתה מכיר. ליצור בתוך כל הטירוף הזה היה טירוף בפני עצמו. אני מרגיש שמהשבר הזה נולדה עבודה מאוד עוצמתית שיש בה משהו שנוגע בפצע מדמם וזה מתקשר לא רק עם הקהל המיידי של המחול אלא עם כולם. ואולי זה מה שהתחדד לי תוך כדי עבודה, פחות מעניין אותי ליצור לברנז'ה של המחול, אני רוצה לדבר עם קהל שבא לחוות משהו, להרגיש. זה מה שמכוון אותי. מחול הוא לא המטרה מבחינתי, אלא כלי שמעשיר אותנו. שמלמד אותנו משהו על עצמנו". 



אמת עירומה, להקת המחול יניב הופמן, צילום: דורית הופמן
 
 
"זה חומר שמאפשר לי לעוף"
 
אם חוזרים לאותה מטמורפוזה שדיברת עליה, העבודה קיבלה תפנית לא רק מבחינה תכנית אלא גם במבנה

"נכון. התחלתי את העבודה עם 16 רקדנים, שרובם צמחו אצלי במחולה, ובמהלכה הבנתי שעכשיו אני במקום אחר. שאני חייב להתנתק מכל מה שהיה קודם, לשים את זה בצד, להתחיל מחדש. פתחתי אודישנים והגיעו עשרות רקדנים. זה היה תהליך של צמצום ודיוק ועכשיו אנחנו בהרכב של תשעה רקדנים שמביאים עולמות תוכן מאוד עשירים וכל אחד מהם פרפורמר עם אמירה אישית. זה חומר שמאפשר לי לעוף. אני מרגיש שזה לא הפרומו, אלא הדבר האמיתי".

זה מעניין, כי למעשה אתה בא עם תועפות ניסיון ביצירה כוריאוגרפית לבמה ומצד שני, אתה מתחיל מחדש

"זה נכון. במובן הזה אני חיה קצת מורכבת. כל חיי המקצועיים עסקתי ביצירת מחול, אבל מסוג אחר. ככוריאוגרף עצמאי בתחום המחול העכשווי, אני נחשב ליוצר צעיר וזה באמת מוזר. אני יודע שבברנז'ה מתייחסים אליי אחרת, אולי כי העבודה שלי לא נוגעת במופשט אלא בדברים פשוטים, ארציים יותר וזה בסדר לי.

"זה קצת כמו שבברנז'ה של המוזיקה מתייחסים לשירים של שלמה ארצי אחרת מאשר לשירים של שלום חנוך ומתי כספי. אני לא בקליקה. אני עושה מה שאני יודע ואוהב לעשות. בסוף, אני זה כל מה שצברתי, שכבה על שכבה". 



אמת עירומה, להקת המחול יניב הופמן, צילום: דורית הופמן



לא נפסיק לרקוד לעולם
 
במעבר בין שני העולמות, הופמן בחר לתת מקום מרכזי בעבודותיו לנושאים אקטואליים, קונקרטיים, עם אמירה חברתית. "מה שהציל אותי במרכאות השנה, זה הצורך להתכתב עם המציאות. אני לא אדם שבורח, אלא אדם שמתמודד. זו הייתה הדרך שלי להתמודד עם התופת שעברנו. יש משהו בלדבר על הכאן ועכשיו, על רגשות משותפים וכאב, שמדייק אותי וב'אמת עירומה', זה בולט במיוחד כי אנחנו עדיין בתוך האירוע. הרקדנים כל כך מחוברים, הם חיים את הדבר בעוצמה מאוד גדולה. זה יוצר רגעים שמציפים, משהו אותנטי".

ה-7 באוקטובר מלווה את כולנו ביומיום ונדמה לי שכמעט בכל מה שאנחנו עושים מסתתר טריגר שמחזיר אותנו לשם. בעבודה יש רגע אחד מצמרר שהרקדנים רוקדים חופשי, פרוע, כמו במסיבה, וזה עשה לי פלשבקים מטורפים לנובה

"אני חלק מסצנת המסיבות ובאותו סופשבוע הייתי אמור להיות בנובה. היו לנו כרטיסים, אבל מסיבה כלשהי לא נסענו. הסצנה הזו שאת מדברת עליה, מופיעה פעמיים בעבודה. זו לא מחווה אלא זיכרון, התעסקות בדבר הזה ובאנשים שלא חזרו. זה כמו להגיד: אנחנו לא נפסיק לרקוד לעולם".

את הפרמיירה החגיגית של "אמת עירומה" מעלה הלהקה במרכז סוזן דלל, המֶכַּה של סצנת המחול העכשווי בישראל והופמן לא מסתיר את התרגשותו. בגיל 48 הוא מרגיש שפתאום הכל קורה. "זה אינטנסיבי ועוצמתי מאוד", הוא אומר. "יש מי שהתקופה הזו כיבתה או גרמה לתחושת אי נוחות ושאלות על רלוונטיות כי איך עוסקים באמנות שיכולה בכלל להתאים לגודל השעה. אצלי קרה ההיפך. במקום שיתוק יש בי קולות שרוצים לצעוק מתוכי, לדבר את המציאות, להתווכח איתה, לתקשר עם הצופה. מצאתי את עצמי עוסק בידיים חשופות במה שכואב – באובדן, בטרגדיה הלאומית, בתחושת הכישלון, בשאלת האחריות, בתופת החברתית והשלטונית. זו חתיכת 'אמת עירומה' לעסוק בה".  

אמת עירומה, להקת המחול יניב הופמן, צילום: אהוד מלמד

"אמת עירומה" מאת יניב הופמן  – 21 בדצמבר 2024 במרכז סוזן דלל בתל אביב, 8 בינואר 2025 במרכז שלם בירושלים, 5 בפברואר בהיכל התרבות נס ציונה. לרכישת כרטיסים