כל המשפחות הדיספונקציונליות  

טולסטוי כתב את זה כבר מזמן, ברומן "אנה קרנינה": "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, כל משפחה אומללה – אומללה בדרכה שלה" (תרגום של נילי מירסקי, בספר שיצא בעם עובד). ואכן, מה היו התיאטרון והקולנוע והטלוויזיה עושים בלי כל המשפחות הדיספונקציונליות המרהיבות שמרתקות צופים עד אין קץ, שהרי "משפחתי וחיות אחרות" - שגם הוא במקור שם של ספר מאת ג'רלד דארל, שמתאר את משפחתו של המספר וגם את חיות המחמד שלה - כבר מזמן נהפך לביטוי שכמעט כל אחד מאיתנו מזדהה איתו בשלב מסוים בחיים, כשהמשפחות שלנו מטרללות אותנו קצת או הרבה, בלי שום קשר לחיות מחמד.

אל שלל המחזות המזמינים הצצה לקרביה של משפחה דיספונקציונלית בימתית, הצטרפה באחרונה ההפקה הישראלית של תיאטרון חיפה, למחזה אמריקאי שבנוסח העברי של דורי פרנס נקראת "אלבום בשחור לבן".

ברנדן ג'ייקובס ג'ינקינס כתב את המחזה, שהחל את דרכו במעבדת מחזאות בה השתתף ב-2011 ועלה לראשונה בתיאטרון שחקנים בלואיוויל, במסגרת פסטיבל של מחזות אמריקאיים חדשים. מאז ולאורך השנים הוא נדד בחצי עולם בערך, כולל שיקגו, וושינגטון די-סי, אוף ברודוויי, החוף המערבי של ארה"ב ולונדון, לפני שהגיע לבסוף לפני כשנתיים לברודווי, אל התהילה וההצלחה ושני פרסי הטוני בהם זכה בשנה שעברה. כאֶחיו לז'אנר, גם המחזה הזה מוגדר "דרמה קומית", שהרי מריבות הן לפעמים דבר מצחיק מאוד, בעיקר בעיני המתבונן מהצד.


אלבום בשחור לבן, צילום: יוסי צבקר

סודות ושקרים

במרכזו של המחזה עומדת משפחת לאפאייט, וליתר דיוק שלושת הילדים הבוגרים ששבים עם צאצאיהם ובני זוגם לבית ילדותם הישן בלב מטע באחת ממדינות הדרום בארה"ב, בעקבות מות אבי המשפחה (האם מתה שנים קודם).

בנוסף למטענים המובנים ביחסים בין האחים, על הפרק גם פינוי הבית מאינסוף החפצים שנאגרו בו במשך השנים ומכירתו. כלומר, למתח הבסיסי בין האחים מצטרפת סוגיית הירושה. כלומר כסף. וסודות כמובן, שמתגלים ונחשפים בין שלל החפצים שממלאים את הבית.

במרכז זירת הקרב המשפחתית מתגוששים שלושה: האחות הבכורה טוני, גרושה מרת נפש, בת 50 פלוס-מינוס, שבעת כישלונות ואם לבן מתבגר שמעדיף את אביו על פניה. היא זו שטיפלה פיזית באב בסוף ימיו, היא זו שעשתה את "העבודה השחורה", היא זו שאין לה אופק ואין לה כסף. אחיה האמצעי הוא בּוֹ, גם הוא כבר מתקרב לגיל 50, זה שטיפל בענייניו הכספיים של אביהם בערוב ימיו, נשוי לרייצ'ל ואב לקסידי, מתבגרת צעירה כבת 13 ולאיינסלי בן  השמונה. הוא לכאורה המצליח והמוצלח במשפחה, אבל מהר מאוד יתברר שזה לא בדיוק ככה. צעיר האחים הוא פרנק, שעונה עכשיו לשם פרנסואה ויש לו בת זוג שעונה לשם ריבר; הוא עכשיו בפאזת היפי-רוחניק, אבל בעברו הלא-רחוק היה נרקומן שהסב בושה ונזקים למשפחה.



אלבום בשחור לבן, צילום: יוסי צבקר

כל השדים מתעוררים

שום דבר, כמובן, אינו כפי שנדמה שהוא, גם במאזן הכוחות הטעון בין האחים ונספחיהם כשהם רק מתכנסים-נפגשים, מקץ נתק לא קצרצר. טוני ובו משוכנעים שפרנק הגיע רק בשביל הכסף שיצא ממכירת החפצים והבית; טוני ופרנק משוכנעים שהבית שווה המון כסף; בו יודע שכל סנט שיגיע ממכירת משהו ילך לכיסוי חובות שהצטברו במשך השנים ושאין כסף; ריבר משוכנעת שטוני ובו רוצים לדפוק את פרנק בחלוקת הרווח מהמכירות; קסידי דלוקה על ריס, שרק רוצה להתחפף משם ולעוף לאבא שלו; טוני חושבת שפרנק הוא נרקומן חסר תקנה שתיכף יחזור לסורו; רייצ'ל משוכנעת שכל המשפחה של בעלה מטורללת ומתנשאת עליה, וכן הלאה וכן הלאה.

וכל זה עוד לפני שמתברר הסוד הגדול של אבי המשפחה, שחושף את ערוות כל בני המשפחה ולא במובן המילולי, הפיזי, אלא במובן הנפשי, התרבותי. גילוי סודו המכוער-מלוכלך, שלא לומר נפשע של האב, מעיר את כל השדים הפנימיים של בני המשפחה, שמתגלים בזה אחר זה במלוא עליבותם וכיעורם.

דעות קדומות, גזענות, תאוות בצע, נקמנות, קטנוניות וכל השאר, פורצים מכולם ומופנים אל כולם - וכל זה מתנקז, כמקובל, לשיא שבו הכול מתפוצץ וכל מה שנשאר הוא שברי חלומות ומשפחה.

אלבום בשחור לבן, צילום: יוסי צבקר

סופה בימתית ושמה אסי לוי
 

אילן רונן ביים את "אלבום בשחור לבן" - שכמחזה אמנם לא משתווה באיכויותיו למחזה שבעיני הוא הטוב ביותר בז'אנר, "אוגוסט, מחוז אוסייג'," שגם אותו רונן ביים (נהדר) בהבימה לפני שנים - והוא מצליח להפיק מהמחזה ומהשחקנים את המיטב, והתוצאה היא הצגה מלוטשת, מהנה, משעשעת ונוגעת.

אסי לוי כטוני היא סופה בימתית - מלאת עוצמה וכאב, מפגינה בדייקנות מרהיבה את כל קשת הרגשות של דמותה, כובשת בכל מילה וניואנס. אוהד קנולר כבו הוא התגלמות הגבר הבסדרניק, זה ששואף תמיד לשקט תעשייתי. עדיגילת מגלמת מצוין את אשתו רייצ'ל, היהודייה האמריקאית הליברלית נאורה-נוירוטית, שיש לה שלל רגשי נחיתות, תסביכים ושריטות קטנות וגדולות. ניקול פודבלני כקסידי מרססת את הבמה בחן ובנאיביות-ערמומיות משכנעים של מתבגרת עלק-בוגרת. מאי קורץ כריבר הרוחניקית המפויסת שנשארת תמיד גם הבת של אבא-עורך-דין, מאיישת כראוי את עמדת הקומיק-ריליף.

כדאי. כי משפחות דיספונקציונליות תמיד מעניינות, מצחיקות, מרגשות, מעוררות מחשבה, ובדרכן העקמומית (הרי זה לא באמת אנחנו) גם מנחמות.

אלבום בשחור לבן, צילום: יוסי צבקר

הצגות קרובות: 21, 22 באפריל 2025, 8 במאי בשעה 20:30, תיאטרון חיפה. להזמנות כרטיסים