"היום הראשון של חיי" (איטליה 2023) ****
דרמה. סרטו של פאולו ג'נובזה, המבוסס על ספרו בעל אותו שם. בדיוק כשנדמה שארבע נפשות פועלות ברומא הגיעו לנקודות שפל בחייהן ומתכננות, פוגשות 4 דמויות שונות, בפרופיל האישי ובגיל: אריאנה (מרגרטה באי), נפולאונה (ולריו מסטנדראה), אמיליה (שרה סראיוקו) ודניאל (גבריאלה כריסטיני) - גבר מסתורי (טוני סרבילו), המציע להן פרק זמן של שבוע, בו יוכלו לגלות איך העולם מתנהל בלעדיהן. האם הן ימצאו את הכוח להתאהב בחיים מחדש? 121 דקות. היום הראשון של חיי


היום הראשון של חיי, צילום: באדיבות סרטי נחשון

ביקורת

הסרט הזה היה אמור להיות מצולם בניו-יורק, עם שחקנים אמריקאים, כהפקה בינלאומית, אבל עקב מגפת הקורונה התוכנית שונתה, וכעת זוהי הפקה איטלקית עם קאסט איטלקי.

במרכז העלילה הריאליסטית בתוך המסגרת שלה, אדם מסתורי (טוני סרבילו) שאיכשהו מניע חיי נפשות פועלות אחרות.  זאת בדומה לעלילת סרטו הקודם של ג'נובזה, "המקום". אלא שכאן הפרספקטיבה שונה: מדובר בארבע דמויות שגורלן עומד על כף המאזניים, בעוד הן מנסות לשים קץ לחייהן. דמויות מרקעים שונים ובנות גילאים שונים. אריאנה (מרגרטה באי) היא שוטרת החווה כאב וצער שאי אפשר להתגבר עליהם. נפולאונה (ולריו מסטנדראה) הוא משפיען מצליח שהגיע למצב בו הוא לא מצליח להשפיע על חייו שלו. אמיליה (שרה סראיוקו) היא מתעמלת אולימפית מחוננת שכל פעם מגיע רק למקום השני, ובעקבות תאונה היא מתניידת בכיסא גלגלים. והאחרון הוא דניאל (גבריאלה כריסטיני), נער בן 12 הסובל מעודף משקל ומנסה להיות משפיען. את כל אלה אוסף למכוניתו הגדולה והישנה בלילה גשום אותו אדם מסתורי נטול שם. הוא מעניק לכל אחד מהם שבוע כדי לבחון מחדש את חייהם, להתאהב בהם מחדש, ואולי כך יצליחו להיחלץ מהלימבו בו הם נמצאים. תחנת המעבר הזו, בה הם יכולים לצפות בדמויות מחייהם, אך לא מסוגלים להתערב בנעשה, מציג להם תמונה של איך ייראה העולם בלעדיהם. והמנחה המסתורי שלהם גם מאפשר להם הצצה לעתידם.

במשך השבוע הזה ארבע הנפשות הפועלות מתעמתות עם הטראומות שלהן, "פוגשות" קרובי משפחה מבלי יכולת להשפיע על מהלכיהן, ומחשבות מסלולים מחדש. אלא שלא כל הארבע יצליחו להציל את נפשותיהן ולחזור בהן ממשאלות המוות שלהן. באמצעות הדמות של טוני סרבילו, ג'נובזה נהנה להשתעשע ב"לשחק את אלוהים", כמו שעשה בסרטו המצליח ביותר עד עתה, "זרים מושלמים" (2017), שהופץ ב-70 מדינות ועובד מחדש בשפות מקומיות של 21 מדינות שונות (כולל ישראל). סרווילו מוכר בין היתר מסרטיו של פאולו סורנטינו "לורו" ו"יפה לנצח", וכן מ"גומורה" של מתאו גארונה. "היום הראשון בחיי" - סרט אווירה אפלולי למדי שצולם ברובו ברומא, אם כי לא בטוח שתזהו את הלוקיישנים שלכדה עדשת המצלמה - זוהי דרמה מרתקת על החיים ועל המוות, ועל מה שביניהם.

"שלגיה" (ארה"ב 2025) ***            

לייב-אקשן/ אנימציה. סרטו של מארק ווב. למלכה הרעה (גל גדות) יש אובססיה. היא מתבוננת ללא הרף במראה ושואלת אותה מי האישה היפה בממלכה. והתשובה היא ברורה – היא עצמה. המלכה הרעה הייתה נשואה למלך, בעלה ואביה של שלגיה (רייצ'ל זגלר), בתה החורגת של המלכה הרעה. אלא שהוא נעלם והמלכה הרעה, המתעבת את שלגיה, מקנאת ביופיה ומנסה להרוג אותה. שלגיה בורחת מהממלכה ליער, מאומת על ידי שבעת הגמדים הסימפטיים. וכאשר מגיע נ'ונתן (אנדרו ברנאפ), שהוא ואנשיו משמשים אופוזיציה למלכה הרעה, ברור לשלגיה שיש תקווה שהיא תוכל לחזור לממלכה. והיא עדיין מקווה שתוכל לאתר את אביה. 99 דקות. שלגיה                    


שלגיה, צילום: באדיבות דיסני פיקצ'רס ופורום פילם

ביקורת

תחילה נאמר שאפו גדול לגל גדות, בזכות היותה השחקנית הישראלית הראשונה שזכתה לקבל כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד. התענוג הזה אמנם עלה לה 75 אלף דולר – כך זה במקרה של כל זוכה – אבל זה כסף קטן בשבילה. שיהיה ברור, זו לא זכות שאפשר לקנות אותה בכסף. פשוט כל מי שזוכה בכוכב יוקרתי בשדרה הידועה, גוזרים עליו קופון.

וכעת בנוגע ל"שלגיה". מדובר בגרסת לייב-אקשן בשילוב אנימציית תלת-ממד לסרט האנימציה הקלאסי של דיסני מ-1937. מדובר בסרט סביר, אבל לא הרבה יותר מזה. לגל גדות בתפקיד המשנה של המלכה הרעה יש סצנה אחת טובה די בתחילת הסרט, הממחישה כמה היא ביצ'ית. אגב, תפיסתה את מושג השלטון העריץ שהיא מכילה על נתיניה, מעורר אסוציאציות מיידיות לניסיון להכיל עלינו דיקטטורה, כאן ועכשיו.
גם רייצ'ל זגלר – על תקן שלגיה - לא מרשימה במיוחד. השירים החדשים שנכתבו במיוחד לסרט לא מלהיבים במיוחד. ונשמעות כבר טענות על חוסר תקינות פוליטית בכך שהגמדים הם תוצרי אנימציה ולא נעשה שימוש בשחקנים קטני קומה. ואם כבר, אז גם מדברים על כך ששלגיה, על פי התיאור הקלאסי של האחים גרים, וכמשתמע משמה, הייתה צריכה להיות בעלת גוון עור בהיר כשלג. ואילו זגלר היא ממוצא קולומביאני מצד אמה, וקצת שחומה. אז גם על כך יש תלונות.

היורשת, צילום: באדיבות יונייטד קינג

ביקורת

על פניו זהו סרט שעשוי לייצר עניין. אבל בפועל הוא מתנהל במתכונת המזכירה טלנובלה ירודה, וכך הוא הולך ומאבד אט אט את האטרקטיביות שלו. הדמויות מוקצנות ולא אמינות, הסיפור קלוש למדי ואף אחד מהשחקניות והשחקנים לא מספיק כריזמטי כדי להוביל את העלילה. גם לא לור קלאמי שבתפקיד הראשי.   

נעול, צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג