"דרכים מצטלבות" (גאורגיה 2024) **** וחצי

דרמה. סרטו של לבן אקין.  ליה (מזיה ערבולי), מורה בגמלאות, יוצאת לקיים הבטחה שנתנה לאחותה המנוחה: לאתר את אחייניתה טקלה שברחה מהבית לפני שנים ולברר מה עלה בגורלה. כשהיא מבינה שטקלה עזבה את גיאורגיה ונמלטה לטורקיה, היא יוצאת למסע לאיסטנבול בליווי אצ'י (לוקאס קבבה), שכן צעיר ופרוע שרק רוצה ליהנות ולחגוג בעיר הגדולה, ואף למצוא עבודה שם. במובנים רבים הוא ההפך המוחלט מליה, אישה קשוחה ורצינית, אבל דווקא החיבור ביניהם בדרכים עולה יפה. אצ'י מתחבב על ליה והיא מתחילה לדאוג לו ולהגן עליו – אולי כפיצוי על טעויות עבר שעשתה עם משפחתה שלה. אבודים בעיר המוארת ועמוסת האפשרויות, ינסו השניים להתחקות אחר עקבותיה של טקלה, אך יגלו שלא קל לחפש אחר מישהי שמעולם לא רצתה שימצאו אותה. 106 דקות.  דרכים מצטלבות

דרכים מצטלבות, תמונה באדיבות בתי קולנוע לב



ביקורת

גם בסרט קודם שלו, "ואז רקדנו" (2019), עסק הבמאי הגאורגי לבאן אקין בנושא המגדרי המאוד שנוי במחלוקת במדינתו השמרנית. הוא תיאר בסרט ההוא מערכת יחסים רומנטית מהוססת וסודית הנרקמת בין רקדן ועמיתו ללהקת ריקוד מסורתית. ועל הרקע הזה הגיבור מורד בריקוד המסורתי ונותן דרור ליצריו ולגחמותיו, השונים מהמקובל. ואילו כאן, במרכז "דרכים מצטלבות", עומד חיפוש אחר בחורה טרנסית הבורחת ממשפחתה וממדינתה, גאורגיה, לאיסטנבול, טורקיה. אולי מקום לא פחות שמרני ולא סובלני לטרנסג'נדריות, אבל מצד שני זהו כרך גדול שבקלות אפשר להיעלם בו, ולא להימצא. וזה בדיוק מה שטקלה עשתה. ואיש לא יצליח למצוא אותה, אם היא לא תרצה בכך.

אז מצד אחד זהו סרט מסע פיזי. תחילה ברכבו של אצ'י. אחר כך ברכבת. ולבסוף בספינה שחוצה את מימי הבוספורוס, בואכה העיר האורבנית הגדולה. אלא שהנסיעה הזו בכללה, המעבר מבטומי לאיסטנבול, חושפת את ליה למציאות לה היא כלל אינה מודעת. היא מגלה קהילה של טרנסג'נדריות שמן הסתם חיות במחתרת, שכן טורקיה לא פחות סובלנית לטרנסים מגאורגיה, ובכל זאת יש להן באיסטנבול איזו אוטונומיה משלהן. ולהפתעתה של ליה הן מאוד תקשורתיות, משתפות פעולה, מעוררות אמפתיה. והגילוי הזה, וההיכרות עם כמה וכמה מהנפשות הפועלות בקהילת הטרנסיות, מעורר את הגיבורה לפצוח במסע נפשי-אינטימי שבוחן פגמים בהתנהלות שלה ושל בני משפחתה מול טקלה, שתרמו לבריחתה. ליה ואצ'י מתוודעים לאוורים (דניז דומנלי) ומנסים להיעזר בה כדי לאתר את טקלה.

"דרכים מצטלבות" הוא סרט שמצד אחד יש בו חספוס, שדווקא עושה עניין. ומן הצד השני הוא מרגש ומלא אהבת אדם. הוא אותנטי, אקזוטי ומיוחד במינו. מזיה ערבולי, שחקנית ומלחינה, עושה תפקיד מעולה, וגם לוקאס קבבה ודניז דומנלי הנון-אקטורס טובים מאוד. 





 
"מכתב לדוד" (ישראל 2025) **** וחצי

דוקומנטרי. סרטו של תום שובל. מכתב קולנועי של היוצר תום שובל לדויד קוניו, שנחטף ב-7 באוקטובר יחד עם אחיו הקטן אריאל לעזה מקיבוץ ניר עוז והם טרם שבו. דויד ואחיו התאום איתן שיחקו בתפקידים הראשיים בסרט הביכורים זוכה הפרסים של שובל, "הנוער" (2013). בסרט הוצג הקשר החזק והבלתי אמצעי בין שני האחים, ובמרכזו אף עמדה חטיפה של נערה, על מנת לדרוש כופר ממשפחתה, כדי לסייע כלכלית להוריהם. שובל חוזר לסרט ההוא, אל חומרי הגלם שלו, אל התיעוד של קטעים מאחורי הקלעים שלא נערכו, לאודישנים ולטסטים. הוא מרכיב אותם מחדש, ומוסיף להם קטעים חדשים שצולמו בחודשים האחרונים ומשלימים את התמונה הקרועה, הכואבת והלא שלמה. 74 דקות.   מכתב לדויד


מכתב לדויד, תמונה באדיבות בתי קולנוע לב ו- HOT 8

ביקורת

העובדות נשמעות כמו קארמה שהגשימה איזו נבואה קשה. הבמאי טום שובל ראיין לפני כ-15 שנה זוגות של תאומים לסרטו "הנוער". בין היתר עשה אודישנים לדויד ולאיתן קוניו מקיבוץ ניר עוז. והם אלה שנבחרו לשחק את צמד האחים התאומים, שחוטפים נערה, על מנת לקבל מבני משפחתה כסף גדול תמורת שחרורה. כלומר, סרט על חטיפה, שכעבור 12 שנים אחד מכוכביו נחטף על ידי החמאס לעזה. כמו שאומר שובל בסרטו הדוקומנטרי המטלטל והמצמרר: "המציאות חטפה את הסרט".   

שובל משחרר ב"מכתב לדוד" פרץ של רגשות ותחושות שנאצרו אצלו בפנים וכעת השתחררו החוצה. החזרה לכל הפוטייג' שנשמר. מצילומי האודישנים, לא רק של איתן ודוד אלא גם של צמדי אחים אחרים שהתמודדו נגדם על התפקידים ב"הנוער". מהחומרים שבהם תיעדו דוד ואיתן את עצמם במסרטות קטנות, סטייל "מחוברים", שניתנו להם מטעם ההפקה על ידי יניב לינטון, ועד תיעוד חדש של איתן ושאר בני משפחה, בעיקר ההורים. ובצד כל אלה חלקים רלוונטיים מהסרט, חלקם מוצגים בקונטקסט עדכני, כששובל מנסה להבין ולנתח מה קרה לסרטו מאז צולם.  
  
כשרואים את בני משפחת ביבס, שאף הם נלכדו בעדשת המצלמה בצילומי ההכנה לסרט, הלב מחסיר פעימה.תיעוד צובט לב, שגם מגובה בווייס-אובר מרגש, מהורהר, מתלבט, מחשב דרך מחדש של שובל. קשה להישאר אדישים לסרט הזה. ממש חובה לצפות בו.