באך, מוצרט, מנדלסון ואלבינוני
 
הסדרה הנוכחית של קונצרטי "קלאסיקה במימד אישי" של ד"ר אסתרית בלצן היא מצד אחד להיטית באופיה - ארבע יצירות של מנדלסון, יוהן סבסטיאן באך, מוצרט ותומאזו אלבינוני - ומצד שני מאירה נושא מיוחד - הקונצ'רטו הכפול.
 
בקונצרט משתתפים הסולנים הכנרים איתמר זורמן, מתן דגן ונטשה שֶר, הוויולן גיא בן ציוני, הפסנתרנית אסתרית בלצן ואיתם תזמורת הקאמרטה הישראלית ירושלים, עליה מנצח מן הכינור איתמר זורמן.
 
"נושא הקונצ'רטו הכפול הוא מקורי וייחודי, מתאים לקאמרטה ולקונצרט לכאורה ללא מנצח", מסבירה בלצן. "לסדרה יש שני היבטים. הראשון הוא הקשרים הפנימיים בין שלוש היצירות המובילות בז'אנר - מנדלסון בהשראת באך, ויוהן כריסטיאן בנו של יוהן סבסטיאן באך כמורה של מוצרט.
 
"ההיבט השני מצביע על הדיאלוג החסר כל כך בחיינו - לא סולן שאין בלתו, אלא שיח בין שני סולנים, לעיתים בהשראת יחסים משפחתיים: פליקס מנדלסון בנגינה עם אחותו פאני, באך בנגינה עם תלמידיו, וולפגנג אמדאוס מוצרט בקונפליקט עם אביו ליאופולד מוצרט ותומאזו אלבינוני עם רמו גִ'אַזוטו בדו שיח על-תקופתי - שיחה בין אדם לאלוהיו, בין עוגב השייך לעולם שנחרב (1945) לבין תפילת הכינור כאן ועכשיו".
 
גם את זוכה להופיע כאן עם בנך, הכנר איתמר זורמן
 
 "בהחלט. זו הזדמנות פז לנגן עם הבן שלי ועם תזמורת על במה, כיף גדול". 



אסתרית בלצן ואיתמר זורמן, תמונה באדיבות המשפחה


 
איתמר זורמן: כנר ומנצח
 
איתמר זורמן מגיע לסדרת הקונצרטים הנוכחית כשהוא כבר בעל מעמד חדש בעולם המוזיקה. הוא זכה בתפקיד פרופסור להוראת כינור בבית ספר ג'ייקובס למוזיקה באוניברסיטת בלומינגטון אינדיאנה בארה"ב, אחד מבתי הספר למוזיקה החשובים בעולם. המינוי החדש, שעליו התחרו לא מעט, פורסם בכותרות ראשיות בעיתוני המוזיקה הבינלאומיים לפני כעשרה ימים בלבד . 

 
איתמר, אתה משמש גם כמנצח בסדרת "הקונצ'רטו הכפול"
 
"אני לא אעמוד לפני התזמורת כמנצח אבל את כל ההכנות והעבודה עם התזמורת עשיתי כמנצח לאורך כל החזרות. עם זאת אני חייב לומר שנגני הקאמרטה היו שותפים בקבלת ההחלטות המוזיקליות. זה תהליך די דומה לעבודה במוזיקה קאמרית.       
 
אני מניח שאתה מוביל קונצרטים כמנצח גם במקומות אחרים בעולם
 
"כן, יש הרכבים שמתנהלים ככה וזה יותר פשוט. יש למשל הרכב בשבדיה, 'קאמרטה נוֺרדיקָה', שאני עובד איתו כבר אי אלו שנים ושם אני מוביל גם כמנצח".

כלומר זו תוצאה של נסיבות ולא רצון שלך להפוך לטוסקניני או לברנשטיין?
 
"ממש לא, אין לי שום שאיפות בכיוון הזה אבל אני חייב לומר שיש לא מעט הרכבים שמתנהלים כך. בתזמורות קטנות יש לנגנים רצון לתת והעשייה המוזיקלית מאוד פעילה. הנגנים מרגישים בעצמם חלק מן האינטרפרטציה ולא מחכים לקבל הוראות מן המנצח. זה נותן אנרגיה טובה בסך הכל". 



הקאמרטה הישראלית, צילום: יוסי צבקר
 
שלוש יצירות מפורסמות, ואחת שלא

התכנית היא די להיטית. יתכן שאנשים אינם מכירים את העיבוד של המלחין האיטלקי ג'יאזוטו לאדאג'ו של אלבינוני אבל היתר מאוד מוכר

"נכון, היצירות של באך ומוצרט מאוד מוכרות ואהובות".
 
היצירה של מנדלסון נכתבה בצעירותו המוקדמת, אני מניח?
 
"נכון. הוא היה בן 13 כשחיבר אותה".
 
 
אתה החלטת על התכנית או אימא אסתרית?
 
"אימא החליטה, אבל כמובן שהכל נעשה בהסכמתי".   
 
 
"היחסים בין מוצרט לאביו היו מאוד מורכבים"
 
אתה יכול להרחיב מעט על ההבדלים בין המלחינים השונים כשהם מחברים יצירות לשני סולנים?
 
"נתחיל מן היצירה של מוצרט שיש בה משהו מאוד אופראי. גם ההנחה הזאת כבר הפכה לקלישאה, אבל היא נכונה: שני הסולנים מנהלים דו-שיח, האחד 'שואל' והשני 'עונה', לפעמים בהסכמה ולפעמים לוקח את זה למקום אחר. היצירה הזאת ספציפית הייתה מוקדשת לאבא ליאופולד מוצרט שהיה מוזיקאי וכנר מאוד מפורסם בשעתו והיחסים בין הבן והאבא היו מורכבים מאוד. מה שמיוחד בה הוא הפרק השני בדו מינור, סולם שמוצרט ממעט להשתמש בו ויש בו עצב די עמוק.
 
"אצל באך יש משהו מאוד וירטואוזי. הכל הוא חלק ממרקם קוֺנטרָפּונקטִי אז לכולם יש הרבה מאוד קטעים מעניינים לנגן כל הזמן ושם הדיאלוג הוא בצורה של פוגה. למשל, כינור אחד מציג את הנושא והשני עונה לו בחזרה על אותו נושא אבל אז הכינור הראשון כבר מציג משהו חדש והתזמורת עונה לדו שיח. בפרק האחרון ניתן לחוש את ההשפעה של ויוולדי על באך. הפרק השני נשמע כדואט אוהבים לכל דבר. זה יפהפה".
 
ומה על מנדלסון הצעיר?  
 
"מאחר שמדובר במנדלסון צעיר היצירה פחות מורכבת. כשהכינור מנגן נושא חדש, למשל, הפסנתר מלווה אותו ואינו מתחרה בו. כמובן שצריך לזכור שאצל מנדלסון מדובר בשני כלים שונים - כינור ופסנתר". 
 

איתמר זורמן, צילום: אבשלום לוי


 
"אני מרגיש שאני יכול לעזור"
 
בוא נדבר קצת על התפקיד החדש שלך בבית הספר ג'ייקובס בבלומינגטון. זה בית ספר שבו לימדו שמות גדולים כמו יאנוש שטרקר בצ'לו ויוסף גינגולד בכינור, מאורות הוראה וביצוע. מה התפקיד החדש אומר?
 
"תהיה לי כיתה שבה אני אלמד ובסופו של דבר אעבור להתגורר בסביבה הקרובה. התחייבתי ל-18 שעות הוראה בשבוע ואני מתחיל באוגוסט הקרוב".
 
מתי תעשה קונצרטים בעולם?
 
"הם מאורגנים ומאחר שבחרו בי הם יגלו את הגמישות הנדרשת על מנת שאוכל להורות וגם להופיע. בינתיים פגשתי שלושה מן התלמידים שלי אבל הכל עוד לגמרי חדש. ישראלי נוסף שמלמד שם כבר שנים רבות הוא הוויולן עתר ארד, אבל אינני יודע בינתיים כמה ישראלים לומדים בבלומינגטון".
 
את הרצון ללמד ירשת מן ההורים, שמלמדים מוזיקה שנים?
 
"אני דווקא רואה את המורים שלימדו אותי כמודלים שלי, כמו נאוה מילוא, דויד חן וחגי שחם בישראל וסילביה רוזנברג בארה"ב. אני מלמד גם כדי להעביר מסורת ואולי בעיקר כי אני מרגיש שאני יכול לעזור".



תמונה באדיבות אסתרית בלצן

יצירות שהתפספסו ברפרטואר העולמי 
  
 מה לגבי מלחינים פחות מפורסמים שכתבו לכינור?
 
"בדיוק בתחום הזה עוסק האלבום שלי שנולד בתקופת הקורונה. אז, כמו היום, חיפשתי ואני עדיין מחפש יצירות חדשות או כאלה שהתפספסו ברפרטואר העולמי.
 
"האלבום, שנקרא 'אודיסיאה לכינור', כולל יצירות לכינור של מלחינים מקרואטיה, סין, פולין, ניו זילנד, מקסיקו, ארה"ב, סודן, צ'כיה, רוסיה וישראל, שמיוצגת ביצירה של אבא שלי המלחין משה זורמן".
 
מילה על הכינור שלך
 
"זה כינור 'גוארנרי דל ג'זו' מן האוסף של יהודה זיסאפל, שלזכרו אנגן בקונצרט בסטודיו אנט ב-31 במאי, יום אחד אחרי סדרת 'הקונצ'רטו הכפול'. בקונצרט לזכר זיסאפל אני מצטרף לחברי הפרויקט הקאמרי הישראלי בסדרה 'פועם בלב' עם יצירות של זיסאפל עצמו, שולמית רן, יונתן קרן, מרדכי סתר ופאול בן חיים". 
 

אסתרית בלצן, תמונה פרטית