קולנוע - ביקורת סרטים: בילי אייליש ועוד

"בילי אייליש: Hit me Hard and Soft", סרטם של בילי אייליש וג'יימס קמרון, הכל אודות אווה, סרטו של ססק גאי ועוד

"בילי אייליש: Hit me Hard and Soft" (ארה"ב 2026) ****

מוזיקלי. סרטם של בילי אייליש וג'יימס קמרון, שצולם ומוקרן בתלת-מימד. הסרט מתמקד בסיבוב ההופעות של אייליש “HIT ME HARD AND SOFT” שהיה מהגדולים והמצליחים בקריירה שלה: הסיבוב מילא אצטדיונים ושבר שיאי מכירות כרטיסים עם יותר מ-100 הופעות ברחבי העולם, מכירות של מעל מ-1.4 מיליון כרטיסים והכנסות של כרבע מיליארד דולר. מההכנות המשותפות של האמנית והבמאי, דרך סיקור של פאזות מיוחדות מאחורי הקלעים, כולל תובנות של אייליש עצמה ודרכה האמנותית ועד ההופעות הבינלאומיות הגדולות עצמן. 114 דקות. בילי אייליש: Hit me Hard and Soft

בילי אייליש: Hit me Hard and Soft, תמונה באדיבות Tulip Entertainment

ביקורת

האמת? המוזיקה של בילי אייליש היא לא ממש הקאפ אוף טי שלי. למעט חלק מיצירתה, בין היתר השירים זוכי האוסקר - לסרט ג'יימס בונד "לא זמן למות" ולסרט "ברבי" - והיא בסך הכל בת 24! אבל איך שלא מסתכלים על זה, הסינגר-סונג רייטר בילי אייליש היא תופעת טבע. אין הגדרה אחרת. והסרט מיטיב להמחיש זאת. הצעירה מלוס-אנג'לס, שהוריה הם השחקנים מגי ביירד ופטריק אוקונל, החלה ליצור מוזיקה עם אחיה הגדול פיניאס באולפן ההקלטות הביתי המאולתר שלהם כבר בהיותה בת 14. ומשם היא רק הלכה והמריאה לגבהים דמיוניים.

לא פלא שקמרון בחר להצטרף למסע שלה (הוא אומר במפורש: זה סרט שבו קרדיט הבימוי של בילי יהיה בגדול, ושלי מתחת לשלה, בקטן). הוא עשה זאת כחלק מניסיונותיו הקולנועיים ארוכי השנים בפורמט התלת-ממד, ומרתק לראות את ההישגים המיוחדים בצילום שחווים כאן. יש בין הצעירה בת ה-20 פלוס והבמאי הכי מעוטר אולי בן ה-71 שיחות קצרות בסרט, בהן מתגלה האסרטיביות שלה וההיענות המלאה שלו לשתף פעולה עם כל הגחמות שלה.

אייליש היא באמת לא כוכבת טיפוסית. אין לה "קול גדול", היא חובשת כובע מצחייה משונה, לובשת מעין חולצת בייסבול שגדולה על מידותיה ומכנסי באגי רחבים, שמסתירים את נשיותה. לבוש שיכול אולי לאפיין זמרי היפ-הופ אבל לחלוטין לא זמרת מסוגה. לצורך ההשוואה הבלתי אפשרית: אייליש וטיילור סוויפט – שתי כוכבות אמריקאיות גדולות – פועלות בפלנטות הרחוקות זו מזו שנות אור.
שנות אור.

שיריה של אייליש רכים, בלדיים בדרך כלל ולרוב לא מכילים פרזות הימנוניות קצביות סוחפות. יש גם את זה, אבל בקטנה. ובכל זאת, הקהל איתה בכל רגע, שר בדבקות את הטקסטים שלה כמו היו תפילות. וגם זו תופעה שכדאי להתעכב עליה. אייליש אומרת בסרט שמאז ומעולם רצתה להיות האמנית שהיא המודל של בת נעורים כמותה, שהעריצה אמנים אחרים.

צפיתי בסרט הזה בהקרנה מוקדמת למעריצות, וגם למעריצים, ומדהים להיווכח עד כמה היא משמשת לקהל הצעיר שלה דמות מנחמת, מעוררת השראה, שרואה אותם, שומעת אותם ומחבקת אותם. בסרט היא מראה ידיים וזרועות שרוטים מהחיכוך עם המעריצים, שהיא לחלוטין לא שומרת דיסטנס מהם, אלא מנסה להיות קרובה אליהם ככל שניתן.

נראה שבאמצעות הנוכחות שלה והשירים שלה היא פותרת להם בעיות אישיות, פועל יוצא של גיל הנעורים ובכלל. באחת הסצנות היא יושבת לבדה על במה מלבנית, כשמסביבה אלפים רבים של מעריצים במעין אולם דמוי איצטדיון ענק, והיא מדברת באינטימיות לאלה שבקצה, הכי רחוקים ממנה, כאילו היו במרחק עשרה מטר. יש לה את זה. באישיות. בפרפורמנס הפשוט והלא מתיימר ולא מתנשא. ביכולת ליצור קשר בלתי אמצעי עם המוני מעריציה ולשמש להם כשמש המאירה באור גדול. ואת התופעה הזו בהחלט כדאי לכם לראות בקולנוע, בתלת-מימד.

"הכל אודות אווה" (ספרד 2026) ****
דרמה. סרטו של ססק גאי. אווה (נורה נבאס) הרגע חגגה את יום הולדתה ה-50, היא נשואה לויקטור (חואן דייגו בוטו) כבר 20 שנה. היחסים ביניהם טובים ויציבים מאוד, ויש להם שני ילדים. עד כאן שום דבר יוצא דופן. אבל בנסיעת עבודה לרומא, היא פוגשת באלכס (רודריגו דה לה סרנה), תסריטאי שמבקר בעיר הציורית לכמה ימים. לא קורה ביניהם שום דבר רומנטי, אבל האינטראקציה איתו משנה לחלוטין את חייה. אווה חוזרת לברצלונה עם החלטה לכאורה לא הגיונית - להתחיל לחלוטין מחדש. למרות היא רוצה להתאהב שוב, כמו פעם. לחוש שוב את הפרפרים והריגוש של ההתחלה. האם היא תצליח ומה היא תהייה מוכנה להקריב בשביל זה. 99 דקות. הכל אודות אווה

הכל אודות אווה, תמונה באדיבות בתי קולנוע לב

ביקורת

זה סרט על הזדמנות שנייה. לא מובהקת ולא מובנת מאליה. כאמור היחסים בין אווה ובעלה תקינים ביותר. כלומר, ככה בדיוק נראים נישואים אחר 20 שנה. הלהט הראשוני של ההידלקות כבר כבה מזמן. כמו שקורה אצל רובם המכריע של הזוגות הנשואים. אלא שהמפגש של אווה עם אלכס עושה טוויסט בעלילה לאווה. תופס אותה דיבוק שהיא צריכה להתחיל הכל מחדש. החברות הקרובות אליה בעירה, ברצלונה, אותן היא משתפת בתכנון, חושבות שהיא יצאה מדעתה ובאופן טבעי מעלות את האפשרות של גבר שהכירה וגרם לה לבגוד בבעלה. התמיהה שלהן גדלה כשמתברר להן שזה לא הקייס. גם אווה לא יודעת בדיוק להסביר מה קורה לה ולמה דווקא אותו מפגש תמים עם אלכס ברומא גרם לה את שגרם. אבל מהרגע שבו היא מחליטה להיפרד ממנו – בהחלט מהלך ריסקי לא ברור מאליו, אנחנו הצופים פוגשים את אווה של גיל העמידה, מנסה מחדש להיכנס למה שנקרא – ואני שונא את ההגדרה הזו, אבל אין לי יותר טובה – "שוק הבשר". הסרט מתאר סיטואציה שלא הרבה נשים היו נכנסות אלה, אבל הבמאי ססק גאי מנווט אותה בכישרון וברגישות. שווה לכן ולכם להכניס את הסרט הזה לרשימת הצפייה.

"נינו" (צרפת 2026) *** וחצי

דרמה. סרטה של פולין לוקה. נינו (תיאודור פלרין) הוא גבר צעיר שעומד לחגוג את שנתו ה-30 בקרוב. בבדיקה במרפאה מתברר לו לחרדתו שהוא נדבק בווירוס הפילומה, ושהדבר גרם לסרטן בגרונו. בעוד שלושה ימים הוא אמור להתחיל טיפול דחוף ואגרסיבי. עם הידיעה הזו ותובנותיה, נינו יוצא למסע ברחבי פריז. הוא צריך לפגוש את אמו. הוא צריך לעדכן בחורה ששכב איתה ולהמליץ לה לעבור בדיקה. ויש לו עוד כמה מטלות לפני שהוא מגיע לאותו טיפול לא סימפטי, המצפה לו. 96 דקות. נינו

נינו, תמונה באדיבות סרטי נחשון

ביקורת

"נינו" הוא סרט מלנכולי בסך הכל. הוא תופס את גיבורו ברגע לא נעים, ובעודו מעכל את הבשורה הלא פשוטה, הוא ממשיך להתנהל בעיר, כי החיים נמשכים ואף אחד לא יודע מה יילד יום. הבחרה של הבמאית פולין לוקה היא לנסות ליצור סרט מאוד מסוגנן. אני לא שלם עם ההחלטה הזו. אמנם נינו אמור לחוש שהשמיים נפלו עליו, אבל הסיטואציה בעיניי עדיין לא כזו טראגית.ולכן המלודרמטיזציה בה בחרה הבמאית להציג את הסיטואציה, נראית לי מוגזמת.נינו לא ממש מדבר אוטוסטרדה. הוא מהוסס וקשה לו להעביר את המסר שלו עד הסוף.ובמובן הזה הוא לא מספיק מנומק לטעמי. אבל עדיין, זהו סרט יפה ומושקע והמינימליזם שלו עושה את העבודה..

"מטרה חיה" (ארה"ב 2026) **

מתח-אקשן. סרטו של פרנק כלפון. אליס (קמיל רו) מגיע עם המאהב שלה באישון לילה לעצירה קטנה בתחנת דלק, שיש בה גם קונביניינט סטור. המקום נראה נטוש. הגבר נשאר ברכב ואליס יוצאת ממנו ונכנסת לחנות הנוחות. ואז פתאום, משומקום, צלף בלתי נראה יורה לעברה ופוצע אותה. היא מסתתרת בין שורות המדפים ואז מתחיל להתנהל בינים דיאלוג. היא לא מכירה אותו אבל מתברר שלו יש הרבה טינה וכעס אליה. די מהר הוא מחסל את הבחור שאיתו הגיעה, שיצא מהרכב וניסה להבין היכן היא. אליס, ששמה יד על מכשיר קשר, מבינה שזה הולך להיות קרב הישרדות על חייה, ומנסה להתגונן. 95 דקות. מטרה חיה

מטרה חיה, תמונה באדיבות סרטי יונייטד קינג

ביקורת

נעזוב לרגע את הסיטואציה המותחת – כן או לא – הבעיה העיקרית שלי עם הסרט הזה הוא חוסר האוריינטציה. יש בו אור וצל, אבל ברוב הדקות שלו לא ממש הבנתי היכן בחלל חנות הנוחות ותחנת הדלק נמצאת אליס, היכן נמצא היורה וכל ההתרחשות יותר משעה וחצי בלוקיישן אחד נראתה לי לא הגיונית, לא מוסברת ודי סוריאליסטית.הדיאלוג בין אליס ובין הצלף שמנסה לחסל אותה נראה לי בעיקר סתום ולא מובהר דיו.ייתכן שחובבי אקשן-מתח-יריות ימצאו בו קצת עניין, אותי הוא לחלוטין לא סיפק.