אובססיה שהופכת לקטסטרופה
 
העלילה פשוטה למדיי. אנחנו נמצאים במצודת מיכוור בעבר הירדן, עשרות קילומטרים דרומית מזרחית לטבריה. הקצין הסורי נַרָבוֺת (איתן דרורי) שהצטרף לצוות משמר הארמון כמפקד המתחם בו כלוא הנביא יוחנן (יונוץ פאסקו), ניצב במשמרתו עם חיילים נוספים ועם משרת מאמונו של הורדוס.

נרבות מאוהב בסלומה (ניקול שֶבַליֶיה) בתם של הרודיאס (עדנה פרוחניק) והורדוס פיליפוס, שאינו נוכח בעלילת האופרה. הקצין המאוהב אומר: "היא כה יפה הנסיכה סלומה, הלילה".  אך המשרת שלידו חרד להתנהגותו האובססיבית של נרבות וחוזה אסון. ואכן כבר בתחילת האופרה הוא אינו עומד בפיתוייה ומתאבד. ברקע נמצאת גם קבוצת יהודים ש"קורעים זה את זה על חוקיהם הטיפשיים" - ללא ספק טקסט שעדיין אקטואלי.

המלך הורדוס שטוף הזימה דורש מסלומה - נערה בת 16 -שתרקוד בפניו תוך כדי התערטלות בקטע מוסיקה שמאז הצגת הבכורה שלו זכה לעשרות ביצועים תזמורתיים עצמאיים. סלומה מוכנה לרקוד והתמוה כשהיא מבקשת היא ראשו הכרות של יוחנן שיוגש לה על מגש של כסף כנקמה על כך שדחה את רצונה לנשקו - וכך תגשים את רצונה אפילו אחרי שראשו נכרת.  

הורדוס נאלץ להיענות לבקשתה והיא רוקדת את הלהיט האופראי "מחול שבעת הצעיפים", שבהפקה הזאת בוצע לא רק על ידי סלומה לבדה, אלא בהשתתפות שבעה גברים לבושים בשחור המקיפים אותה בצעיפים. היא מנשקת את הראש הכרות ומתכסה בדמו. בסוף הסיפור המקורי המלך מצווה להרוג אותה. בהפקה כאן היא רק מאיימת עליו בסכין והשומרים מתנפלים על המלך ולא על סלומה.


סלומה, צילום: יוסי צבקר



סלומה, צילום: יוסי צבקר

פורצת לשיאים מרגשים

הסופרן ניקול שבלייה מעולה בתפקיד סלומה - מהפנטת בנוכחותה הבימתית, באיכות קולה הדרמטי, בעוצמה בלתי מוגבלת המתמודדת ללא בעיות עם צליל התזמורת הגדול וביכולות המשחק שלה.

המצו סופרן עדנה פרוחניק  בתפקיד הרודיאס, אימה של סלומה, מצטיינת כאישה נקמנית ומלאת שנאה לא פחות מבתה, ובה בעת משלימה בנוכחותה את הסופרן הדרמטי של ניקול שבלייה. 

איתן דרורי מיטיב לשיר כמפקד המשמר, ו-וולפגנג שוואנינגר מרשים בתפקיד הורדוס עם נוכחות וקול מצוין. מי שמוביל מוזיקלית את ההפקה הוא ללא ספק המנצח דן אטינגר, המופקד לא רק על הזמרים אלא גם על תזמורת מורחבת בת 86 נגנים הפורצת לשיאים מרגשים ב"מחול שבעת הצעיפים".   



סלומה, צילום: יוסי צבקר 

 
סיפור על מין ומוות
 
ההפקה הבימתית מרהיבה ורוויה במרכיבים תיאטרליים המשתלבים בצורה חכמה זה עם זה. הבמאי גדי שכטר, מחדש הבימוי המקורי של איתי טיראן, שם במרכז הפוקוס של ההפקה את היצרים העתיקים, הראשוניים, האפלים, הטבועים בכל בני האדם, נשים כגברים - היצרים והדחפים הפרוידיאניים של מין ומוות.

סלומה היא נערה-אישה פתיינית ומינית המאמינה שניתן להשיג באמצעות התנהגות זו את כל מאווייה, אך בסופו של דבר היא מצליחה לנשק רק את ראשו הכרות של יוחנן ודעתה, ככל הנראה, נטרפת עליה. בכתונת משוגעים לבנה, טובלת כולה בדם, ניקול שבלייה מפליאה לשיר את האריה המסיימת.

הורדוס, גבר מבוגר שבטנו החשופה מגלה קפלים של שומן, רוויי יצרים של תשוקה מינית לנערה הצעירה, אך כדי לנוע על הבמה הוא נזקק לסיועם של משרתים ובסופו של דבר, ברוח האינטרפרטציה של ההפקה הנוכחית, הם גם אלה שרוצחים אותו.   



סלומה, צילום: יוסי צבקר

 
ירח אדום כמטאפורה בימתית
 
במרכיבים התיאטרליים בולט כמטאפורה בימתית ירח מלא בצורת כדור, התלוי מעל לבור שבו נמצא יוחנן המטביל. הכדור, באמצעות עבודת הווידאו-ארט של יואב כהן והתאורה המצוינת שעיצב אבי יונה בואנו מאפשרים להציג את מגוון הרגשות והיצרים של הדמויות, ולכן הכדור משנה טקסטורה וצבעים המבליטים את הסאבטקסט של הדמויות, כמו למשל האדום הלוהט כשסלומה מכוסה בדם על הבמה.

הכוריאוגרפיה של רננה רז מסוגננת ומזכירה מחולות מן המזרח - אולי מצרים - אבל בסיכומו של דבר פחות מרשימה ונוטה לסכמטיות. התלבושות שעיצבה אורנה סמורגונסקי מאתגרות ומסקרנות כשילוב של תלבושות ספק-תקופתיות ובגדים עכשוויים, או מרומזות כמו התלבושות החצי-צבאית של הורדוס.

ראוי לציין גם את התרגום המוקפד, המדויק והנוטה לעתים לפיוטיות של ישראל אובל, מלאכת מחשבת בפני עצמה. אל תחמיצו.



סלומה, צילום: יוסי צבקר



סלומה, צילום: יוסי צבקר

מנצח: דן אטינגר, במאי: גדי שכטר מחדש את הבימוי המקורי של איתי טיראן, תפאורה: ערן עצמון, תלבושות: אורנה סמורוגונסקי תאורה: אבי יונה בואנה (במבי), כוריאוגרפיה: רננה רז, וידאו: יואב כהן, תרגום וכתוביות: ישראל אובל, התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון