"בוב טרבינו עשה לך לייק" (ארה"ב 2024) **** וחצי

דרמה. סרטה של טרייסי ליימון. לילי טרבינו (ברבי פריירה) היא צעירה אופטימית ודינמית בעיירה הקטנה שיידי אוקס שבקנטקי. היא מטפלת במסירות באישה, דפני (לורן "לולו" ספנסר) שיש לה אישיו רפואי, והיא מוגבלת לכיסא גלגלים. לילי מתפרנסת מהטיפול בדפני. מערכת היחסים שלה עם אביה בוב טרבינו (פרנץ' סטיוארט) רחוקה מלהיות מושלמת. להפך. היא מזעזעת. הוא טיפוס נכלולי, נצלן ואנוכי, וכשמשהו שבתו עושה בתמימות לא עולה בקנה אחד עם צרכיו, הוא רותח עליה ומנתק איתה כל קשר. לאחר שהיא לא מצליחה לשוחח איתו בטלפון, מנסה לילי ליצור איתו קשר באמצעות הפייסבוק.

בעיר אחרת, לא רחוק ממנה, בדרום אינדיאנה, בוב טרבינו (ג'ון לגוויזמו) עובד שעות ארוכות, בתחום האדריכלות והבנייה, כדי לתמוך באשתו ג'יני (רייצ'ל ביי ג'ונס), לאחר שבני הזוג עברו לפני שנים טראומה, ממנה היא לא ממש התאוששה. בוב עונה בטעות להודעתה של לילי לאביה כביכול, וכך נוצר קשר בין השניים, אף שהוא הטרבינו הלא נכון, מבחינתה. בין השניים נרקמת חברות אותנטית, נדירה ומקסימה. 101 דקות.  בוב טרבינו עשה לך לייק



בוב טרבינו עשה לך לייק, תמונה באדיבותבתי קולנוע לב

ביקורת

זהו סרט הקולנוע הראשון באורך מלא של במאית האינדי טרייסי ליימון, שאף כתבה את תסריטו המתבסס על סיפורה האישי. היא במקור מיוסטון ומאוסטין שבטקסס, אבל מגיל 14 עברה למוסקבה, שם למדה ואז שבה לארה"ב. וגם בהמשך חילקה את זמנה בין אמריקה ורוסיה. יש לה ניסיון בעבודה על פרויקטים קולנועיים קצרים, אבל כאן, בסרט הביכורים הארוך שלה, היא מגלה בגרות, רגישויות ואיכויות של יוצרת קולנוע ותיקה ומיומנת. כל שוט, כולל לא מעט קלוזאפים, כל מחוה פיזית. הכל עובד אצלה בלי זיוף.

הנראטיב של הסרט פשוט לכאורה, עוסק בצעירה בת 25 וגבר בן 50 פלוס שהחיים מעכו אותם, כל אחד באופן אחר, והם מגיעים לחברות ביניהם כשהם פגועים וחבוטים. כלומר, כל מהלך לא נכון מצד מי מהם עלול לטלטל את הקשר הפריך שנוצר ביניהם. בעיקר אמורים הדברים לגבי לילי. היא הצלע החלשה והמעורערת. היא חשה בדידות איומה לאחר שאביה מתנכר ומתאכזר אליה, והיא מחפשת נואשות אב חלופי, או במילים אחרות – משפחה. אמנם היא מטפלת בדפני, אבל זו לא יכולה בשום פנים ואופן להוות לה דמות אב. גם לא דמות אם. וכשנכנס לתמונה במקרה בוב טרבינו, הוא הופך להיות סוג של מנטור עבור לילי. הרבה יותר מאבא ביולוגי. הוא טוב לב באופן קיצוני.

הסיפור של לילי נוגע לליבו והוא מסייע לה בכל מה שהוא יכול. בין אם להוציא אותה לקמפינג לראשונה בחייה, או לאפשר לה ללטף ולחבק גור כלבים חמוד, לאחר שזה שאביה הביא לה בילדותה נלקח ממנה באופן טראומתי, לאחר שהיא לכאורה התעללה בו. מה שלא היה ולא נברא. בוב טרבינו 2 מצליח לשקם את בטחונה של לילי ולגרום לה מחדש להאמין בעצמה. וזה הרבה מאוד, במציאות חייה.            

העיירה שיידי אוקס שבקנטקי בה מתרחשת העלילה היא מעין נגטיב – יותר נכון פוזיטיב – של טווין פיקס. המקום סוריאליסטי שכאילו קפא בזמן. הוא מאוכלס בעיקר באנשים מבוגרים, כשהצעירים פחות נוכחים. יש בו דיינרס של פעם, מכונית מסחריות שמזכירות את אלה מהסבנטיז ומהאייטיז, ואפילו דרכי יצירת הקשר בפייסבוק נראים ארכאיים. לגמרי לא מעודכנים. וכל אלה מוסיפים נופך מיוחד לסיפור. הוא כאילו מנותק מזמן וממקום התרחשות ולכן יכול להתנהל בחופשיות בחלל שלו.

ואי אפשר בלי כמה מילים על שני הכוכבים המובילים את הסרט. ברבי פריירה היא בת 29, ושיחקה כבר בכמה פרויקטים, בהם הסדרה "אופוריה" והסרט "לא בהריון". היא גם דוגמנית, שבנתה את עצמה במו ידיה כמותג למידות גדולות. והמשחק שלה בסרט מהפנט. לא פחות. היא צוחקת, בוכה, רצינית, מחויכת – והכל יוצא לה טבעי.

ג'ון לגוויזמו הוא שחקן נהדר (ובסרט הזה אפשר להיווכח בכך שוב), אלא שמשום מה הוא אנדרייטד. בין הפרויקטים בהם הופיע בשנים האחרונות: "השורד", "התפריט", "סנטיאגו של הימים", "מי מפחד מסנטה". בקיצור, לא משהו לכתוב עליו הביתה. אבל ב"בוב טרבינו עשה לך לייק" הוא נפלא, מרגש, כמעט חד-פעמי. ייתכן שהסרט הזה יזניק את הקריירה שלו למקומות אחרים.  

שורה תחתונה: מומלץ מאוד לצפות בסרט הזה. הקלישאה הידועה "אף עין לא תישאר יבשה" עובדת כאן ביג-טיים.





    
 
"תמונות יפואיות" (ישראל 2024) ****

קומדיה. סרטם של אריק לובצקי ומתי הררי, המבוסס על ספריו של מנחם תלמי. חמישה סיפורים המשלבים אגדה ופנטזיה עם חוכמת חיים, פשע והרבה הומור. המכנה המשותף לכולם הוא ההווי היפואי כפי שהוא משתקף מבעד לעיניה של ג'מעת יפו: סלומון הגדול, יקוב הילד, חזוקה, שמשון הצוחק, חצ'ורה הזקנה, בבולה, ושלל טיפוסים צבעוניים המקיפים אותם. 100 דקות.  תמונות יפואיות


תמונות יפואיות, תמונה באדיבות סרטי יונייטד קינג


ביקורת

הכל התחיל מטור של מנחם תלמי במוסף "מעריב" בשנות ה-70. מה שזכור לי כסדרה שמתרגמת את ה"אופי היפואי" של תושבי העיר לסיטואציות, למילים, לסלנג. גם למעשים פליליים ולישיבה בכלא. והכל בהומור הטיפוסי עם קריצה ברורה לדמון רניון. בעקבות הטור יצאו הספרים: "תמונות יפואיות" (1979), "תמונות יפואיות: סיבוב שני" (1982), "יפו סבאבה: תמונות יפואיות: סיבוב שלישי" (1983) ו"פעמיים טורקי" (1986).

בשנים 1995-6 הופקה בעקבות הספרים גם סדרת טלוויזיה בת 12 פרקים של 22 דקות כל אחד בממוצע, בבימויים של אריק לובצקי ומתי הררי, שגם כתבו את התסריט בשיתוף עם אביב טלמור. הסדרה התבססה על אותם הספרים והפיק אותה מיכה שרפשטיין.הסדרה שודרה בערוץ 3 בכבלים (כיום הוט 3).

בעקבות התעניינות מחודשת בסדרה לפני כשלוש שנים בקבוצת הפייסבוק שלה, בעקבות שידורי החוזרים, החליטו לובצקי והררי (שלא רק יצרו את הסדרה בשנות ה-90, אלא מאחוריהם שורה ארוכה של סרטים מצליחים, בהם "תפוחים מן המדבר", "אמא של ולנטינה", "הארוחה", "החשוד האחרון" ו"בלאק ג'ק") לביים סרט לאלה שלא הכירו את מעללי "הג'מעה" של יפו.

בגדול, הסרט (שיש בו חמש אפיזודות) נשאר נאמן למקור, לאפיונים הצבעוניים והססגוניים של הדמויות, העברייניות אך חביבות, לסלנג ולהומור המפולפל ולכל המניירות והפלברות שלהם. והתברר לי להפתעתי (אף שאני משוחד, כי אני בוגר "המקור" ורואה הכל גם בעיניים נוסטלגיות) שהחומר הזה לא התיישן ובהחלט עובד גם היום. מה גם שלובצקי והררי השקיעו באמצעים האמנותיים. הצילום והעריכה נהדרים והסרט ססגוני ומרגש. הוא נשען על חלק משחקני הסדרה, בצירוף שחקנים חדשים, וברשימה: אוי גבריאל, מוטי בן ישי, ישראל אטיאס, יגאל עדיקא, שלומי קוריאט, ג'וליה מסלאווי, גבי דן, עודד מנסטר, אסתי זקהיים, צ'ינו אלמיזרק, ליאת אקטע, אלמוג רוזנו, דקל וקנין, נמרוד הוכנברג, ליילה מלקוס, אלי גלפרין, דודו באוכנר ואייל כהן.
לטעמי, "תמונות יפואיות" הוא סרט אותנטי, עתיר דאחקות וצחוקים, ומעורר נוסטלגיה למקור.