לנשום רגע מול יצירות מעולות

תערוכת 'ועדיין: מבט על אמנות עכשווית 1985–2025', שמוצגת בביתן עופר במוזיאון תל אביב כבר כחצי שנה, בהחלט שווה ביקור.

התערוכה מפגינה איכות, מגוון רב-מדיומלי, הזדמנות להציץ על האוסף הבינלאומי של מוזיאון תל אביב, ובעיקר מאפשרת שהייה במיקומו הייחודי של ביתן עופר - קרבתו לגן יעקב בעל המראה המסתורי משהו, להלנה בר היין והטאפאס, לתיאטרון הלאומי הבימה, למשכן התזמורת הפילהרמונית הישראלית היכל התרבות, ולכיכר שתכנן דני קרוון המשמשת לאחרונה כרחבת ההפגנות השבועיות.

יתרון נוסף בתערוכה הן שעות הביקור הידידותיות למשתמש – בימי שני עד חמישי, החל מחמש אחר הצהריים ועד אחת-עשרה בלילה; ובסופי שבוע – בשישי בין עשר לשתיים, ובשבת בין עשר לשש.   כשהשמש מתרחקת, ניתן לצפות באמנות טובה לפני שהולכים להקשיב לקונצרט, לאכול ארוחה, לצפות בהצגה, לשבת לקפה עם חברים ואפילו לנשום רגע אל מול יצירות מעולות, לפני שמצטרפים להפגנה הכואבת על מצב המדינה ובמיוחד על ההפקרה הטרגית של 50 החטופים המצויים בעזה מה-7 לאוקטובר 2023, למעלה מ- 640 ימים. 



חנה-סהר,-ללא-כותרת-(טפטים),-2000

וגולת הכותרת

התערוכה, שאצרה שחר מולכו, חושפת כ-40 יצירות אמנות מתוך האוסף הבינלאומי של מוזיאון תל אביב לאמנות, עליו נמנים בין השאר יצירות של וולפגנג טילמנס, גרהרד ריכטר ושילפה גופטה, לצד עבודות של שני אמנים ישראלים: גבי קליזמר וחנה סהר. היצירות בתערוכה נוצרו במהלך ארבעת העשורים האחרונים במדיומים שונים (ציור, פיסול, צילום, וידיאו, הדפס, מיצב ומיצג מתועד), תוך שהם מנהלים שיח אקטואלי עם סביבתן, וכן עם יצירות מופת כמו המיצב של פטריק רנו הצרפתי (נ' 1948) "המזוודה של קורבה: האטלייה, 1990", העושה שימוש בהצבת מעין פרגוד פנלים הנפתח כאקורדיון המעוטר ברפרודוקציה של ציור אייקוני מהמאה ה-19, של האמן הריאליסט גוסטב קורבה "הסטודיו של האמן" (1855). 


המיצב של פטריק רנו הצרפתי (נ' 1948) "המזוודה של קורבה: האטלייה, 1990", צילום: ד"ר צופיה דקל כספי


 
גולת הכותרת בתערוכה, לטעמי, היא עבודת הווידיאו העוצמתית של אוגו רונדינונה (נ' 1964), ששמה מרמז על תוכנה -  THANX 4 NOTHING, 2013 . רונדינונה, אמן שוויצרי החי בניו יורק ומרבה להציג עבודות שהוצאו מהקשרן, מציג בקומה התחתונה עבודת וידיאו חושפנית בה מודה מי שהיה בן זוגו - המשורר והאמן ג'ון ג'ורנו -  בנאום פרפומטיבי נועז בכנותו, לכולם "על שום דבר" - פואמה שכתב ליום הולדתו ה-70.
 
מומלץ להתעכב מעט גם על העבודה המוקדמת, גם אם הארוכה מדי, של אמן הווידאו האמריקני ביל ויולה (1951-2024) "איני יודע למה אני דומה", שיש בה רגעים של בריאה: בקיעת אפרוח מהביצה או זחילת החלזון - "הברלה" - מהשבלול הנתון בתוך מיכל/מעטפת דמויית סירה מוזהבת (כלוב הזהב?), המרמזת על ויולה הבוגר הבוחר בהמשך דרכו לתעד רגעים מאתגרים ומכוננים בחיים כמו לידה ומוות, עבודות שהוצגו בביתן עופר בימים שהיה ביתן הלנה רובינשטיין ב 1994 בתערוכת יחיד.
 

מיצב וידאו של אוגו רונדינונה Thanx 4 Nothing

"במבט לאחור הייתי צריך להיות יותר בבית"

אוהבי הציור יתענגו על "הבית שבנה ז'אק" של פיטר דויג (נ' 1959) מ-1992 - ציור שמן של בית שנפרש אופקית בין שני משטחים סוערים, המרמזים על שמים אפלים מעל ומשטחי אדמה מלבניים ומעושבים בא-סימטריה מכוונת מתחת, ומרכיבים יחד מציאות סוריאליסטית לחוצה משהו. או ציור השמן הפוזל לתקופה הרומנטית של האמן הגרמני פרידריך קונאת (נ' 1974) "במבט לאחור הייתי צריך להיות יותר בבית" - אמירה המהדהדת בקריצה את מכתב הפרידה שכתב היזם והמיליארדר ממייסדי חברת אפל סטיב ג'ובס (1955-2011) ערב מותו בטרם עת. במילים האחרונות שכתב הביע ג'ובס צער מושכל על התנהלותו המנוכרת בחיי משפחתו, מכתב שהפך לוויראלי ברשת לאחר מותו. 



פרידריך קונאת, במבט לאחור, הייתי צריך להיות יותר בבית (פרט), 2022
 



"הבית שבנה ז'אק" של פיטר דויג (נ' 1959) מ-1992, צילום: ד"ר צופיה דקל כספי

לחובבי הצילום מומלץ לעצור מול הדיוקן העצמי של תומס רוף (נ' 1958) מ-1987 או להתהלך בקצב איטי בעקבות המיצב הרצוף של האמן הגרמני הנס-פטר פלדמן (1941–2023) "מאה שנים" - המטיל זרקור על שלבי ההתבגרות - מהנושאים היותר נחקרים ומושקעים היום בדרך להשגת המטרה "הנשגבת" - לעכב את תהליכי ההזדקנות.

ויש עוד, מה שמבטיח לכל מבקר מבט קרוב על יצירות המצויות ברשימת ההעדפות שלו. למי שיכול להקדיש זמן נוסף, כדאי לחבור לשיח גלריה שיעשיר, יעמיק ויבהיר את החוויה. הנאה מובטחת.  

דיוקן עצמי של תומס רוף (נ' 1958) מ-1987

התערוכה "ועדיין: מבט על אמנות עכשווית 1985-2025" מוצגת בביתן עופר במוזיאון תל אביב לאמנות עד ה -2 באוגוסט 2025. הכניסה חינם