"סופרמן" (ארה"ב 2025) ****

אקשן. סרטו של ג'יימס גאן. סופרמן/ קלארק קנט (דייוויד קורנסווט) כבר פעיל כגיבור על שלוש שנים, מסייע לאנושות לאנושות מבלי להסגיר את זהות האלטר-אגו שלו – עיתונאי ב"דיילי פלנט". סופרמן מתערב בסכסוך בין שתי מדינות בדיוניות, בורביה וג'רהנפור. מעורבות זו שלו מעוררת פולמוס גלובלי, כולל בקרב ממשלת ארה"ב והתקשורת. בקרב מול מטה-אדם בשם "הפטיש" של בורביה סופרמן מובס לראשונה ומוטח כשהוא פצוע קשה לאנטרקטיקה. מי שנחלץ לעזרתו הוא כלב העל שלו קריפטו, המלווה אותו אל "מבצר הבדידות", כדי שיתאושש שם. מתברר שמאחורי האירוע עומד לקס לותר (ניקולס הולט), טייקון מדעי טכנולוגי המשתמש במטה-אדם שנוצר על ידו כדי לפגוע בתדמיתו של סופרמן ולהציגו כאיום. עם חזרתו לשגרה נאלץ סופרמן להתמודד עם ביקורות ואנטגוניזם מצד התקשורת, התוקפת את פעולותיו. המעורבות שלו במלחמה בין שתי המדינות מציפה את השאלה: האם הוא מציל את העולם או מתערב מעבר למותר.
לעזרת סופרמן מצטרפים גיבורי על נוספים, בהם מיסטר טריפיק, גרין לנטרן ומטמורפו. עכשיו הוא מוכן להתמודדות מחודשת עם אולטרמן ולנסות גם לזכות מחדש באמון הציבור. 129 דקות.   סופרמן



סופרמן, תמונה באדיבות Tulip Entertainment


ביקורת 

וורנר בראדרס ודי.סי מאתחלים מחדש את עלילות הגיבור. מה שמהדהד לי לכך שבשנה שעברה יצא הסרט הדוקומנטרי "סופר/מן: סיפורו של כריסטופר ריב", עבודה דוקומנטרית מצוינת של איאן בונהוט ופיטר אטדגי. סרט המדגיש עד כמה ריב הוא בעצם הסופרמן האותנטי היחיד, ואלה שהיו לפני, קירק אלין וג'ורג' ריבס, ואלה שבאו אחריו, ברנדון ראות', הנרי קאוויל וכעת גם דייוויד קורנסווט הם רק צללים חיוורים של הדמות.

קורנסווט, שחקן יהודי המופיע בהפקות שונות, בעיקר בתחום התיאטרון, נראה בדקות רבות של הסרט נבוך ואבוד. זאת בעוד הפרטנרית שלו, רייצ'ל ברוסנן (על תקן לויס ליין) פורחת וזורחת. הבמאי ג'יימס גאן הוא תותח-על, בהתייחס לרקורד שלו ביקום הקומיקסי, בעיקר טרילוגיית "שומרי הגלקסיה", "יחידת המתאבדים" ופרויקטים אחרים. גם כאן הוא מבצע עבודה מיומנת למדי, בלי שימוש נרחב מדי באפקטים מיוחדים טכנולוגיים חדשניים. הנראטיב של הסרט נכנס, באמצעות גיבורו ושאר נפשות פועלות, לשלל נושאים. מפוליטיים וחברתיים ועד גלובליים וקוסמיים, והוא עושה זאת בקלילות ובאופן שטחי למדי. האם זה עובד? בהחלט. מדובר בסרט מהנה שנותן תקווה שגם הסרטים הבאים בליין המתחדש יספקו את הסחורה לא פחות.






"ווינר" (ארה"ב 2025) ****

דרמה. סרטה של סוזנה פוגל המבוסס על אירועים אמיתיים. ריאליטי ווינר (אמיליה ג'ונס) צעירה טקסנית בת 20 פלוס, גדלה במשפחה מחבקת עם אחות, בריטני (קתרין ניוטון), אב אידיאליסט רונלד (זאק גליפנקיס) ואם מסורה בילי (קוני בריטון). ריאליטי שואבת מאביה את ערכי הצדק האבסולוטי ואלה נספגים אצלה בסיסטם. יש לה משיכה עזה לשפות והיא מתחילה ללמוד לבד, באופן אוטודידקטי, כמה שפות מזרח-תיכוניות. לכישוריה אלה שמים לב אנשי חיל האוויר והיא מגויסת לעבודה אצלם באגף המודיעין, עוד לפני שהיא מסיימת את לימודיה בתיכון. ריאליטי הופכת למצותתת לשיחות ואנליסטית ועד מהרה מבינה שהמידע שהיא משיגה משמש את הצבא כדי לחסל אנשים החשודים כטרוריסטים. בהמשך היא מתקבלת לסוכנות לביטחון לאומי, ותוך כדי עבודתה שם היא נתקלת במידע חסוי, על מעורבות רוסיה בבחירות בארצות הברית ב-2016. היא מחליטה להפיץ לעיתונות מסמך מסווג והתוצאות לא מאחרות להגיע. 103 דקות.   ווינר


ווינר, תמונה באדיבות סרטי יונייטד קינג


ביקורת

ב-2023 יצא הסרט "ריאליטי", העוסק בדיוק באותה פרשה. הוא היה מבין אלה שפרסמו את השחקנית סידני סוויני והפכו אותה לשם דבר בהוליווד. הסרט היה רזה, מבוסס על מחזה וכיוון ישירות לחקירת ההדלפה של ריאליטי על ידי אנשי הבולשת שהגיעו לביתה.

הסרט שלפנינו מרחיב מאוד את היריעה, מביא לביטוי את ההקשרים האישיים של ריאליטי, מציג את חיי המשפחה שלה ואת השפעתו של אביה עליה, משם היא המריאה לחיים שחיפשו ביטוי אידיאולוגי. די קרוב לתחילת הסרט ריאליטי ואחותה מובאות לכלבייה על מנת לבחור כלב. מסבירים להם שהכלבים שלא יאומצו עד סוף היום, יישחטו. בהחלטה של רגע, כשבעל הכלבייה לא במקום, משחררת ריאליטי את כל הכלבים ומאפשרת להם לברוח. זו הבחורה. כזו שתמיד תחתור לצדק המוחלט.

כשהיא מבצעת האזנות ומדווחת על ממצאיה היא מבינה שהיא מסייעת באופן בלתי ישיר לחיסול אנשים. אשמים או לא. המצפון שלה מייסר אותה, וככל שעובר הזמן ריאליטי קולטת שהיא חוטאת למצפונה. במקביל היא נקלעת לרגעי המשבר של הוריה. האב הופך אלכוהוליסט חסר תקנה והאם מחליטה לעזוב אותו. ריאליטי לא מצליחה למנוע את רוע הגזירה ובהמשך תרגיש אשמה.  

אט אט מתבשל אצלה הרעיון לחשוף לציבור עובדות שהיא חשופה להן ונראה לה אבסורד שלא יידעו על כך. וכשהיא מדליפה את המסמך בתוך תוכה היא מבינה שהיא עלולה להיתפס. למרבה מזלה ברגעים הקשים אמה מתייצבת לצידה ונלחמת את מלחמתה.

אמיליה ג'ונס עושה את תפקידה ברגישות שברירית. יש לה דרך והיא נחושה לדבוק בה. הצדק האבסולוטי מנחה אותה והיא הופכת לעוד מדליפה מורשעת שמרצה עונש בכלא. כמו ענת קם, אם תרצו. בשורת מדליפי המצפון נמצאים גם ג'וליאן אסאנג', אדוארד סנודן ומרדכי ואנונו. גיבורים נרדפים, נטולי הילה ותהילה.








"שיעורים בפינגווינית"(ארה"ב-ספרד 2024) ****

דרמה המבוססת על מקרה אמיתי. סרטו של פיטר קטאנו. השנה היא 1976. וטום מגיע לבואנוס איירס על מנת להתחיל לעבוד כמורה לאנגלית בפנימייה יוקרתית שנדמה כי היא מצליחה להישאר מנותקת מהשינויים הפוליטיים שעוברים על העיר והמדינה. במהלך חופשה באורוגוואי השכנה פוגש טום אישה יפה, והם יוצאים לטיול רומנטי על החוף. שם הם נתקלים  בפינגווין קטן ספוג בנפט שנשפך באוקיינוס. השניים מטפלים בפינגווין במסירות עד שהוא מתאושש. האישה נפרדת מטום והוא פונה לדרכו כשלהפתעתו הפינגווין הולך אחריו. הוא מבריח אותו חזרה למלון יחד איתו. וכנגד כל הסיכויים החברות המשונה בין השניים משפיעה על חייו של טום ושל רבים אחרים בפנימייה ובאזור. 110 דקות.   שיעורים בפינגווינית




שיעורים בפינגווינית, תמונה באדיבות בתי קולנוע לב

ביקורת

הבמאי הבריטי פיטר קטאנו מוכר לחובבי הקולנוע בעיקר מהלהיט "ללכת עד הסוף". וגם מ"נשים בחזית" וסרטים אחרים. כאן הוא בחר להשתמש בפינגווין כמשל. בדיוק כמו שאירע במקרה האמיתי. ואגב, הפינגווין אמיתי לגמרי. הוא לא עוד תעלול של הבינה המלאכותית. והפינגווין הזה הוא המצפן והמצפון של הסרט. הוא הופך למעין חיית מחמד של הפנימיה. לחבר של כולם כולם מלטפים אותו ומשחקים איתו ואפילו המנהל המחמיר והקשוח של המוסד האקסקלוסיבי (ג'ונתן פרייס) מתרכך ממנו. אלא שהפנימייה היא בועה, ומה שמתרחש מחוצה לה – קלגסי החונטה הצבאית שהשתלטה על המדינה – כמעט לא נוגע בדיירי הפנימיה. יש רק אזכור אחד אולי למעללי השליטים החדשים האכזריים. בתה של אחת העובדות נלקחת, לנגד עיני טום בעודה קוראת בשמו, ואחר כך ייסר את עצמו על כך שלא ניסה להתנגד למאסרה. אבל בסופו של דבר קטאנו יצר כאן סרט הומני שבבסיסו חמלה ואהבה. בין אדם לאדם ובין אנשים לפינגווין. אני חושב שמבחירה, ובכוונה תחילה, הוא לא הציג בפנינו את פניה המכוערים של ארגנטינה באותן שנים.





"להיות נאהבת" (נורבגיה 2024) *** וחצי

דרמה. סרטה של ליליה אינגולפסדוטיר. מריה (הלגה גורן) פגשה את זיגמונד (אודגייר טונה) במסיבה כשהייתה גרושה טרייה. היא נדלקה על המוזיקאי החתיך ממבט ראשון ורדפה אחריו כדי להשיגו. הוא פחות התלהב אבל בסוף נענה לחיזוריה. הם החלו לנהל רומן וכאשר מריה נכנסה להיריון הם התחתנו. כעבור שבע שנים הנישואין כבר פחות מוצלחים משקיוו. מריה בטוחה שכל מטלות הבית נופלות עליה ושזיגמונד פחות משתתף ופחות נוכח, ואט אט היחסים ביניהם עולים על שרטון. 100 דקות. להיות נאהבת

להיות נאהבת, תמונה באדיבות קולנוע חדש

ביקורת

מדובר בסרט הבוחן מה קורה לבני זוג לאורך שנים של חיים ביחד.
הסיפור מובא בעיקר מזווית ההתבוננות של מריה. היא בטוחה שזיגמונד מקפח אותה בכל הקשור לניהול הבית. אבל בעוד היא טמפרמנטית הוא מתייחס לדברים בשיוויון נפש ובקור רוח, ואפילו מציע לה ללכת לסדנה לניהול כעסים. התסריטאית-במאית בונה את הסיפור כך שזווית הראייה שלנו כצופים את הסיטואציה משתנה מדי פעם. בסך הכל זהו תרגיל פסיכולוגי בעליות ומורדות ביחסי אישה וגבר. התפקיד שעושה הלגה גורן מעולה. גם זה של אודגייר טונה מצוין, אם כי הוא פחות נוכח על המסך. בסך הכל זהו סרט סביר בהחלט.