"הנרדף" סרטו של אדגר רייט, סרט דינמי ומותח. "אתי", סרטו של חגי לוי, אל תחמיצו!
"הנרדף" **** וחצי
אקשן. סרטו של אדגר רייט. מבוסס על הרומן מ-1982 של סטיבן קינג. העלילה מתרחשת בעתיד הקרוב, “הנרדף” הוא שמה של תוכנית ריאליטי טלוויזיונית מובילה. הקונספט שלה הוא תחרות קטלנית שבה המתמודדים נדרשים לשרוד במשך 30 יום, במהלכם מנסים לצוד ולחסל אותם מתנקשים מקצועיים. כל תנועה שלהם משודרת לקהל צופים צמא דם, כשבכל יום הפרס הכספי הולך וגדל. בן ריצ’רדס (גלן פאוול), איש מעמד הפועלים, נואש להציל את בתו החולה, משתכנע, למרות התנגדות אשתו שילה (ג'יימי לוסון), להשתתף בתוכנית על ידי מפיק כריזמטי חסר רחמים, דן קיליאן (ג'וש ברולין). כושר ההישרדות, האינטואיציה והאומץ של בן הופכים אותו לאהוב הקהל - ולאיום על המערכת. ככל שהרייטינג מזנק, כך גוברת הסכנה ובן נאלץ להתחמק לא רק מהציידים, אלא גם מאומה המכורה לצפייה במעלליו. 133 דקות. הנרדף
הנרדף, תמונה באדיבות Tulip Entertainment
ביקורת
ב-1987 עשה הבמאי פול מייקל גלייזר סרט קודם בשם זה בכיכוב ארנולד שוורצנגר. כך שמדובר ברימייק. עוד מבלי להתייחס לסרט, שני אלמנטים מקדימים סיפקו לי תובנות נחרצות. שניים מסרטים הקודמים שיצר הבמאי אדגר רייט, אותם אהבתי: "בייבי דרייבר" (2017) ו"אתמול בלילה בסוהו (2021). המיומנות של רייט כבמאי וכתסריטאי הפכה את הסרטים האלה למיוחדים, וכך גם ב"הנרדף". הוא משכיל להרכיב את העולם הדיסטופי, והחזון שלו מציג את משחק הריאליטי המאיים, שפורץ ממסך הטלוויזיה לחיים עצמם, באגרסיביות ובאלימות, כדימוי לכאוס הבלתי נשלט המלווה את העולם המערבי בעשור האחרון. תרבות הרייטינג התובענית שגורמת לדימום חברתי. תאגידים ששולטים בהמון הנרצע ורומסים של שריד לאנושות ליברלית-הומנית. לא שהמסרים האלה חדשים, וספרו הוותיק של סטיבן קינג יאשר זאת, אבל כלי ההבעה בהם משתמש רייט אפקטיביים מאוד ומתכתבים כאמור עם המציאות של עולמנו כאן ועכשיו. הסרט דינמי, מותח, משאיר אותך בנשימה עצורה. מומלץ מאוד.
"אתי" (הולנד-גרמניה 2025) **** וחצי
דרמה. סרטו של חגי לוי. זוהי למעשה סדרה, המוקרנת בארץ כסרט בעל שני חלקים, באורך כולל של חמש שעות ו-27 דקות. העלילה מבוססת על יומניה של אתי הילסום, שפורסמו בספר בשם "השמיים שבתוכי". אתי הילסום (יוליה וינדישבאוור) הייתה סטודנטית יהודייה מהולנד, וכאשר הנאצים פלשו להולנד, עולמה הבטוח מתחיל להתערער. מעבר לסקרנותה האקדמית, אתי הייתה צעירה חושנית שאהבה גברים מבוגרים. המפגש שלה עם הפסיכו-כירולוג יוליוס ספיר (סבסטיאן קוך) הניע אצלה תהליך של חקירה פנימית ושינוי עמוק בתפיסת עולמה. הסיפור מתאר את התמודדותה עם המציאות המאיימת של רדיפת היהודים, ומבליט את בחירותיה יוצאות הדופן של הילסום לנוכח הסכנה המאיימת, ההולכת וגוברת. 327 דקות. אתי
אתי, Martijn van Broekhuizen, באדיבות סיפור
ביקורת
לכאורה זה קורה עכשיו. אמסטרדם של "אתי" נראית מודרנית, כאילו הדברים מתרחשים היום. גם תקריות אנטישמיות הנראות כאן יכולות להיות משויכות למציאות העכשווית של יהודים באירופה. אבל בתחילה, אתי בת ה-27, נראית בחורה תוססת, רוכבת על אופניה כהולנדים רבים, פעילה במעגלים החברתיים שלה ואף מצטיירת כחושנית ויצרית. היא חולקת את מיטתה עם בן זוגה קלאאס (גיג'ס נאבר) המבוגר ממנה בכמה וכמה שנים. אלא שלאט לאט המגבלות שמוטלות על היהודים בהולנד מתחילות להשפיע על חייה האישיים של אתי, ולמרות ניסיונותיה לשדר "עסקים כרגיל", היא מסולקת מהאוניברסיטה ומייחלת לקשר עם יוליוס ספיר, אותו היא מעריצה. הקשר הזה מעניק לה תחושת ביטחון מסוימת, למרות שהוא נחשב לפליט, בהיותו מהגר ולא יליד הולנד. קשר חשוב נוסף יש לאתי חבר שדרן, האן (ליאופולד וויט) המפעיל תחנת רדיו פיראטית.
החלק השני של התוכנית מתאר את השינוי הקיצוני שחל בתפיסת העולם של אתי, ויש לכך תוצאות גורליות. "אתי" זוהי יצירה מעולה, מבית היוצר הנהדר של חגי לוי ("בטיפול", "תמונות מחיי נישואין", "שלג באוגוסט"). אל תחמיצו.
"הים" (ישראל 2025) ****
דרמה. סרטו של שי כרמלי פולק. חאלד (מוחמד גזאוי), ילד בן 12 מכפר פלסטיני ליד רמאללה, מקבל הזדמנות לנסוע לים לראשונה בחייו במסגרת טיול כיתתי. כשההסעה מגיעה למחסום של צה"ל, החיילים מודיעים שהאישור של חאלד לא תקף, והוא נאלץ לשוב הביתה בעוד חבריו ממשיכים בדרכם. חאלד המאוכזב מחליט לצאת אל הים לבדו, אף שהוא לא מכיר את הדרך ולא דובר עברית. כשאביו רבחי (ח'ליפה נאטור), פועל שעובד בישראל ללא אישורים שומע על כך, הוא עוזב את עבודתו ויוצא לחפש את בנו חרף הסיכון שייתפס ויאבד את פרנסתו. 93 דקות. הים
הים, תמונה באדיבות סרטי נחשון
ביקורת
הנטורליזם של הסרט הזה, זוכה פרס אופיר והמועמד שלנו להתמודדות על האוסקר, נובע מהפשטות והנאיביות הבלתי אמצעיים שלו. הסיטואציה של ילד ערבי שנוסע לתל-אביב לבדו, למעשה נכנס לשטח המדינה ללא אישורים, בתקווה לראות לראשונה בחייו ים – מאוד אנושית וטבעית. אלא שבמציאות שלנו זה הופך להיות מבצע מסובך מאוד, כמעט בלתי אפשרי. אי ידיעת השפה העברית של הילד מקשה עליו במהלך דרכו, לקבל הדרכה ממקומיים והוא מנסה לאתר דוברי ערבית, בתקווה שיסייעו לו. חאלד מגיע מכפר בגדה המערבית והמציאות בה הוא נתקל בתל-אביב זרה לו לחלוטין. הבמאי שי כרמלי פולק ידע להדריך את הנער הנון-אקטור מוחמד גזאוי ברגישות רבה, אף שזהו כמובן סרט ראשון שלו, שזיכה אותו בפרס אופיר כשחקן הטוב ביותר, ובצדק. כל המפגשים כאן הם מהסוג האנושי, כולל מסע החיפוש הנואש של האב אחר בנו, גם במקרה זה במשחק מופנם מאופק של ח'ליפה נאטור. הם מגדירים את היצירה של שי כרמלי פולק כעבודה כנה ואותנטית. הוא יצר סרט מרגש ונוגע ללב. שווה מאוד לצפות בו.
"המוזיקאים" (צרפת 2025) *** וחצי
דרמה. סרטו של גרגורי מני. אוצרת המוזיקה אסטריד (ואלרי דונזלי) מגשימה את חלומו של אביה המנוח: לאסוף ארבעה כלי סטרדיוואריוס נדירים – שני כינורות, ויולה וצ’לו – לקונצרט חד-פעמי. היא מזמינה ארבעה מוזיקאים וירטואוזים לשהות עמה בווילה מבודדת לשבוע של חזרות אינטנסיביות. אך עד מהרה מתברר כי הרמוניה מוזיקלית אינה בהכרח הרמוניה אנושית. וכדי לאחות את הקרעים מזמינה אסטריד גם את מלחין היצירה, גאון מוזיקלי לא שגרתי ובעל מזג בלתי צפוי. מפגש בין אגו, רגישות ושאיפה לשלמות מניע את הדמויות לגלות מחדש את כוחה של ההקשבה. עם: ואלרי דונזלי, פרדריק פיירו, מתייה ספינוזי, אמה רבייר דניאל גרליצקי ומארי ויאלה. 102 דקות. המוזיקאים
המוזיקאים, תמונה באדיבות New Cinema
ביקורת
מפגש של ארבעה נגנים מצטיינים, שהוזמנו במיוחד לקונצרט חד-פעמי, הופך עד מהרה לזירת התגוששות ביניהם. של חוסר הסכמות מוזיקליות, של אגואים ושל חוסר יכולת להסתדר זה עם זה בכור ההיתוך הצפוף של החזרות במקום סגור שבקושי יש בו קליטה של מכשירים סלולריים. ואז יש צורך בהזמנת מחבר היצירה, טיפוס אקסצנטרי עם שריטות משלו. הקונפליקט צפוי למדי והמוזיקה הקלאסית הנהדרת והנגינה נטו לא מצליחים לחפות על הבעיה של סיפור צפוי, סיפורים מהעבר שלא תורמים במיוחד וקלישאות של אמנים קריזיונרים שצריך להחזיר אותם לתלם. הסרט צפוי אך סביר בסך הכול, ועבודת השחקנים קורקטית, אם כי לא הרבה יותר מזה.