קולאז' המשלב תהודה הרגשית

דן אטינגר מנצח על "יבגני אונייגין" - קונצרט גאלה מיוחד בהשתתפות אלה וסילביצקִי סופרן, רחל פרנקל מצו-סופרן, אלכסיי דוֹלגוֹב טנור, יוֹנוּץ פ‏‏סקו בריטון. רגינה אלכסנדרובסקיה במאית. שחקנים: פושקין: עידו מוסרי, אונייגין: שלומי ברטונוב, לנסקי: הנרי דוד, טטיאנה: נטע רוט, אולגה: נעמה מנור.
   
שחקני תיאטרון "גשר", זמרים מן האופרה הישראלית ונגני התזמורת הסימפונית ראשון לציון יפגישו את "יבגני אונייגין", מחזהו של פושקין, עם קטעים מן האופרה של צ'ייקובסקי המבוססת עליו, ועם קטעים מן המחזה "יוג'ין אונייגין. הערת שוליים" מאת אַלבִיס הֶרמָניס ורועי חן.
 
בכך ייצרו קולאז' המשלב את התהודה הרגשית שמספקת המוזיקה עם האירוניה והסאטירה החברתית שמדגיש המחזה. הקונצרט דו-לשוני, רוסית ועברית, בליווי כתוביות בשתי השפות. 



התזמורת הסימפונית ראשון לציון, תמונה באדיבות התזמורת
  
האמנים:  
 
דן אטינגר, מנצח 

בכותבו על הפקת רוּסֵלקה של דבוז'אק במילאנו, כתב אתר Bachtrack הלונדוני: "דן אטינגר הוביל את תזמורת תיאטרו סן קרלו למשעי. פרשנותו הבליטה את המרקמים האימפרסיוניסטיים של דבוז'אק, ואיזנה בעדינות בין ההוד הסימפוני לבין רגעי האינטימיות הלירית".
 
באחרונה התמנה אטינגר למנהל המוזיקלי של בית האופרה סן קרלו, בנוסף לתפקידיו "הוותיקים": המנהל המוזיקלי של הסימפונית הישראלית ראשון לציון, המנהל המוזיקלי של התזמורת הפילהרמונית של שטוטגרט ומנצח כבוד של הפילהרמונית של טוקיו.
 
מאסטרו אטינגר ניצח על לה טרוויאטה בכיכר רבין ושמשון ודלילה, נאבוקו וריגולטו בפארק הירקון גני יהושע, שבהן חזו עשרות אלפי צופים, על הפקות רבות באופרה הישראלית, ולאורך שנותיו כמנצח - על כל התזמורות המובילות בישראל. כמו כן הוביל הפקות ב"מטרופוליטן אופרה" בניו יורק, האופרה הלאומית בוושינגטון, אופרת "קובנט גרדן" המלכותית בלונדון, אופרה נורת' באנגליה, האופרה הלאומית של פריז, בית האופרה מרינסקי בסנקט פטרסבורג, התיאטרון הלאומי החדש בטוקיו, באופרה הממלכתית של ברלין ובבתי האופרה של לוס אנג’לס, מינכן, וינה והמבורג.
 
דן אטינגר נולד בישראל ב-1971 ולמד את אמנות הזימרה באקדמיה למוזיקה ע”ש רובין בתל-אביב בהדרכת הגב' תמר רחום. כזמר בריטון הופיע עם התזמורות המובילות בישראל ובהן הפילהרמונית הישראלית, ובתפקידים רבים באופרה הישראלית - למן אופרות מונטוורדי, דרך אופרות מוצרט וּורדי ועד לאופרות של פרוקופייב. ב-1993 זכה בפרס פרנסואה שפירא על הצטיינותו בשירה ובמשך שנים זכה במלגות קרן התרבות אמריקה-ישראל ובמלגות המכון הישראלי לאמנות הזימרה (IVAI). בשנת 1999 הציע לו הפסנתרן והמנצח הישראלי אשר פיש להוסיף את אתגר הניצוח לשירה האופראית. את עיקר הכשרתו כמנצח קנה לו אטינגר בלימוד עצמי תוך כדי עבודה צמודה עם מאסטרו פיש ואחר כך כעוזר הניצוח של מאסטרו דניאל בארנבוים.
 
דן אטינגר הוא מוזיקאי נבחר של הקרן הישראלית למצוינות תרבותית והוא נמנה בעבר עם מורי האקדמיה למוזיקה בירושלים ובית הספר למוזיקה בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל אביב. 



דן אטינגר, תמונה באדיבות התזמורת הפילהרמונית של שטוטגארט 

  
אלה וסילביצקי, סופרן
אלה וסילביצקי, ילידת קמצ'טקה, למדה מוזיקה במוסקבה, שם עוטרה בפרסים. לאחר עלותה ארצה ב-2008 השתתפה בסדנת האופרה של המכון הישראלי ללימודי הזמרה IVAI ובאופרה סטודיו של האופרה הישראלית, שם זכתה במלגות בֶּסֶר, גְרַבּוֹב, אלי ליאון והמועדון המסחרי-תעשייתי. וסילביצקי הופיעה עם רוב התזמורות בארץ, ותדיר עם הסימפונית הישראלית ראשון לציון בשמשה כתזמורת האופרה הישראלית: פמינה בחליל הקסם, דונה אנה בדון ג'ובאני והרוזנת בנישואי פיגארו של מוצרט, התפקיד הראשי ברוּסֵלקה של דבוז'אק, יאנוֹ בינופה של ינאצ'ק, אדינה בשיקוי אהבה של דוניצטי, מימי ומוזטה בלה בוהם של פוצ'יני, וטטיאנה ביבגני אונייגין של צ'ייקובסקי. 



אלה וסילביצקי, צילום: מריה רוזנבלט



רחל פרנקל, מצו-סופרן
רחל פרנקל, ילידת קיבוץ דליה, הייתה חברה במיתר אופרה סטודיו, שם גילמה תפקידים בולטים באופרות של מוצרט וכן את סיבֶּל בפאוסט של גונו, סטפנו ברומיאו ויוליה שלו, המלחין באריאדנה בנקסוס של ר' שטראוס, התפקיד הראשי בלה צ'נרנטולה ורוזינה בהספר מסביליה של רוסיני, רוּגֶ'רוֹ באלצִ'ינָה של הנדל והֶרְמְיָה בחלום ליל קיץ של בריטן. חברותה בצוות הזמרים של האופרה הממלכתית של וינה סללה את דרכה לתפקידי סולו בבתי אופרה בברלין, מינכן, לוס אנג'לס, שיקאגו, מונפלייה, בודפשט, דרזדן ובְּרֶגנץ ולפסטיבלי גליינבורן וזלצבורג. באופרה הישראלית גילמה את מרסדס בכרמן של ביזה, איזבלה בהאיטלקייה באלג'יר של רוסיני ואולגה ביבגני אונייגין. 



רחל פרנקל, צילום: סמנתה קרצמר

אלכסיי דולגוב, טנור
אלכסיי דולגוב החל ללמוד מוזיקה בנובוסיבירסק. את לימודי אומנויות הקול השלים בקונסרבטוריון צ'ייקובסקי במוסקבה. בתיאטרון סטניסלבסקי שבמוסקבה גילם את רודולפו בלה בוהם של פוצ'יני, פרַּנדו בכך עושות כולן של מוצרט ולֶנסקי ביבגני אוניגין, ב-2008 הייתה הופעת הבכורה שלו בארצות-הברית, בגילום הדוכס בריגולטו של ורדי באופרה הלאומית של וושינגטון. עוד שר באופרות יוסטון ולוס אנג'לס, בתיאטרון בולשוי במוסקבה, באופרה המלכותית "קובנט גרדן" בלונדון, באופרה המטרופוליטנית של ניו יורק ובתי האופרה של לוס אנג'לס, יוסטון, דאלאס, ברלין, מינכן, פריז, רומא, מדריד, ברצלונה, בריסל ועוד. באופרה הישראלית גילם תפקידים ברוסלקה של דבוז'אק, דולי הפנינים של ביזה, לוצ’יה די למרמור ושיקוי האהבה של דוניצטי ולנסקי ביבגני אונייגין. 



אלכסיי דולגוב, תמונהבאדיבות התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון
 
יוֹנוּץ פַּסקוּ, בריטון
יונוץ פסקו נולד בעיר הנמל הרומנית קוֹנְסְטַנצה שלחוף הים השחור. בנעוריו הירבה לנגן באקורדיון במופעים בעירו, ומשגמלה בליבו ההחלטה לקנות לו השכלה באומנויות השירה, נרשם לאוניברסיטת בוקרשט, שם השלים תואר בהצטיינות יתרה, ובהמשך גם עבודת דוקטור. במקביל פצח בקריירה אופראית. הנה כמה מן התפקידים שגילם בזמן האחרון באופרה הישראלית: דוּלקָמָרָה בשיקוי האהבה של דוניצטי, התפקיד הראשי בריגולטו של ורדי, שד המים ברוּסֵלְקָה של דבוז'אק, אנריקו בלוצ'יה די למרמור של דוניצטי, שַרְפְּלֶס במאדאם בטרפליי (פוצ'יני) והתפקיד הראשי של היום.  
 
רגינה אלכסנדרובסקיה, במאית
בגיל שבו ילדות משחקות בבובות, שיחקה כבר הילדה רגינה אלכסנדרובסקיה בתיאטרון המוסקבאי לצעירים. ב-1998 סיימה את לימודי אומנויות הבמה ב"גיטיס", האקדמיה הממלכתית הרוסית הוותיקה (מאוד) והיוקרתית לאמנויות התיאטרון. אחרי שביימה במולדתה את אנתוני וקלאופטרה של סמואל ברבר, את אופרת הקבצנים מאת ג'ון גיי ואת זאבי ירח של מאת אנדריי סֶמֶנוב, עלתה ארצה, ומאז היא פעילה באופרה הישראלית כעוזרת במאי, כבמאית וככוריאוגרפית, כגון ריגולטו ונשף מסכות מאת ורדי, בדון ג'ובאני של מוצרט, בלה בוהם של פוצ'יני וביבגני אונייגין של צ'ייקובסקי.


רגינה אלכסנדרובסקיה, תמונה באדיבות התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון


שלומי ברטונוב
בתום לימודיו בסטודיו למשחק ניסן נתיב, זכה השחקן והמוזיקאי התל-אביבי שלומי ברטונוב בשלושה פרסי ההצטיינות: פרס השחקן בפסטיבל עכו (2011) , פרס השחקן מטעם ארגון התיאטרון הבין-לאומיASSITEJ  (2015) ופרס "קיפוד הזהב" כמוזיקאי (2016). בתיאטרון הבימהשיחק בהצגות יהוא וסיפור פשוט; בתיאטרון תמונע הֶליוֹגָבָּלוּס, תֵּיאוֹרֵמָה, ואדיפוס. טריפטיכון; בתיאטרון הקאמרי אותלו;ובתיאטרון גשר הנודדים, השחף, רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים, חומות של תקווה, ריצ'רד השלישי, סיראנו,שמשון, אמא קוראז' וילדיה, ואונייגין. הערות שוליים. ברטונוב הלחין את המוזיקה להנודדים בתיאטרון גשר, לפונדק הרוחות ולבדמי ימיה בתיאטרון החאן וכן אדיפוס, טריפטיכון והליוגבלוס בתיאטרון תמונע.


עידו מוסרי
עידו מוסרי מוכר לצופי כל פלטפורמות הדרמה והבידור בארץ. בתום לימודיו בתלמה ילין הצטרף לתיאטרון צה"ל, ואחר כך למד ב"ניסן נתיב" ובסדנאות של מחזות זמר בברודוויי. בין להיטי הטלוויזיה שבהם כִּיכֵּב: עניין של זמן, השיר שלנו, היהודים באים. בקולנוע: תגובה מאוחרת, התאבדות, פרשת טוביאנסקי, המוסד. על הבמה - בתיאטרון הקאמרי: רומן משפחתי, קומדיה של טעויות, אורזי מזוודות, יומן חוף ברייטון, המלט, רומיאו ויוליה, עוץ לי גוץ לי, כנר על הגג; בתיאטרון גשר - שאריות של אהבה, כולם רוצים להוליווד, יאקיש ופופצ'ה, רווקים ורווקות, האוצר מתחת לגשר, רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים, ואונייגין. הערות שוליים.
 

עידו מוסרי והנרי דוד, תמונות באדיבות התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון
 
הנרי דוד
ילדי שחקנים מסתבכים בין קפלי המסך ומבלים עם תפאורנים ומאפרות. גם הנרי דוד כך. בבאקו מלמל ברוסית את טקסטי הוריו, השחקנים ליליאן רות ורולנד חיילובסקי, ואחרי עלות המשפחה לארץ, המשיך בכך, בעברית ובתיאטרון "גשר". משבגר, הצטיין בסטודיו למשחק ניסן נתיב, ונתיב כוכבותו נפקח. נמנה מקצת תפקידיו: בקולנוע - סיפור על אהבה וחושך, בוקר טוב מר פידלמן, הבודדים וקירות; בטלוויזיה - מרחק נגיעה,בטיפול, אחת אפס אפס, בתיאטרון "גשר" – הדיבוק, אותלו, הנפש הטובה מסצ׳ואן, השטן במוסקבה, חלום ליל קיץ, נישואי פיגארו, דון ז'ואן, יונה ונער, אני דון קיחוטה, הרצל אמר! ומקבת. גרסה ללא מילים.

נטע רוט
נטע רוט, ילידת תל אביב, היא שחקנית במה, טלוויזיה וקולנוע. האקדמיה הישראלית לקולנוע ולטלוויזיה זיכתה אותה בתואר "השחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית" בעבור משחקה בקומדיית המצבים לילדים לבד בבית, שבה הייתה גם תסריטאית. ארגון התיאטרון הבינלאומיASSITEJ  העניק לה את התואר השחקנית הטובה ביותר בהצגה בעבור כיכובה כדמות הראשית במחזמר לילדים שני אלה בתיאטרון אורנה פורת, שם הייתה גם מחזאית. בין סדרות הטלוויזיה שנטע השתתפה בהן הצבי והחיים הם תקופה קשה; בקולנוע כיכבה בתמונת הניצחון ובחדר משלו. בתיאטרון גשר שיחקה נטע במי כמוני, רומיאו ויוליה, אנה קרנינה, אל תסתכל לאחור, אלף שמשות זוהרות, במנהרה, סלומה, החטא ועונשו ונשמות.
 
נעמה מנור
מנור, בוגרת תיכון תלמה ילין במגמת המחול והסטודיו למשחק ניסן נתיב, חובשת עתה את ספסל הלימודים בחוג לקולנוע של אוניברסיטת תל-אביב. סרטה יש בנות משתתף בתחרות הסרט הקצר בפסטיבל הקולנוע הגאה בסינמטק תל-אביב, וסרטה פעם אחרת בתחרות הסרט הקצר בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי במאר דֶל פלטה בארגנטינה. כבמאית יצרה את לא מדויק, הצגה שעלתה בכמה ברים בתל-אביב ואת ההצגה הריקוד, שעלתה ב"תיאטרון הבית" בפסטיבלי המחול "סתם כי אוגוסט" ו"מחול שלם” בירושלים. כשחקנית השתתפה בנראתה לאחרונה בתיאטרון אורנה פורת, בלא בבית ספרנו בתיאטרון תמונע, בהדיבוק-גרסת הבמאי ב"תיאטרון הבית", בלפני מי להשתחוות בפסטיבל עכו, ובאלף שמשות זוהרות ואונייגין. הערת שוליים ב"גשר". 



מימין: נעמה מנור, תמונה באדיבות התזמורת הסימפונית ראשון לציון. משמאל: נטע רוט, צילום: עמית נעים
  
 על המופע:

יבגניי אונייגין

 מילות הרומן של אלכסנדר פושקין (1799–1837) פוגשות את צלילי האופרה של פיוטר צ'ייקובסקי (1893-1840). כשעתיים וחצי, כולל הפסקה. סימטריה אכזרית תרחף מעל להתרחשות: בשעה שתשמיע התזמורת את המוטיב האפל של הדו-קרב בשלג, שבו ייקטל המשורר לֶנסקי מידי יריבו הגא יבגני אונייגין, היימנע דמיוננו מלהפליג אל האירוע המר, תריסר שנים אחר כך, שבו יקפח פושקין עצמו את חייו באותה דרך ממש? החיים ראי לאמנות? השתקפות הדדית?
 
בשלהי ימי הקורונה צפה מאסטרו דן אטינגר בהצגה בתיאטרון גשר. "אונייגין. הערות שוליים", כַּרזה כרזת התיאטרון, "סיפור של אהבה ואכזבה, הוללות ויצרים והבשלת אציל רוסי במאה ה-19. פושקין-הֶרמַניס בחרוזים, למיטיבי-לכת של תיאטרון". "חסרה לי אז המוזיקה", נזכר אטינגר. "חסר לי צ'ייקובסקי". בכן, חסרון זה הוא שהוליד את הגשר התזמורתי-תיאטרלי לערב זה, שבו מנין של שחקניות/ים וזמרות/ים בגיבוי התזמורת ובעיבויה מפגישים את השירה היַמבּית עתירת הנשכנות האירונית של פושקין עם הזמרה והנגינה עתירות היופי המלודי-הרמוני של צ'ייקובסקי. 



אלכסנדר סרגייביץ' פושקין

היהבן אצולה, אך לא עשיר ומפונק. צעיר, משכיל, בעל נוצה קלה ומודע למורכבויות החברה המקוטבת בה צמח, היוון את תובנותיו לידי "תרומה שייקספירית" לעיצובה של השפה הרוסית והלאומיות הרוסית. חייו הקצרים הספיקו כדי להקנות לו את תואר "אבי הספרות הרוסית המודרנית", או שקספיר רוסי. יצירת המופת שלפנינו משקפת יפה את כישוריו, וכאמור, אירוניה פואטית היא, שיש בה הטרמה מצמררת של קיצו שלו. הרומן המחורז הוא פורטרט עז-צבעים של אהבה, קלות-דעת, דקדנטיות והתנגשויות בין תשוקות היחיד לציפיות החברה. ו"מקצב אונייגין", אותו טֶטְרַמֶטֶר יאמבי חולל מהפכה. 
 
חייו התנהלו בין סנט פטרסבורג קרת-המזג, המסתורית והאליטיסטית, לבין מוסקבה, הכרך הסואן וההדוניסטי; בין רעיוֹת וידידות-נפש לאהבת גברים מוסתרת; בין התרוממויות רוח לדכאונות פתע. "בין לבין" חשוב נוסף מִצֵב אותו כאחד מגדולי המוזיקאים של המאה ה-19: הריטוט בין האידיום המוזיקלי המערבי שהנחילו לו מוריו היהודים אנטון וניקולאי רובינשטיין, לנאמנות לרוסיות הלאומית, מבית מדרשם של טַהֲרַני סנקט פטרסבורג, ובהם בַּלַקִירֵב, מוסורגסקי ורימסקי-קורסקוב. הטהרנים ראו במערביות של צ'ייקובסקי פגם, אך הנה בא אחד מיורשי פושקין הענקים ופטר אותו באחת מן "הכתם". ביוני 1880, לרגל הסרת הלוט מאנדרטת פושקין במוסקבה, קרא פיודור דוסטוייבסקי בנאום מונומנטלי ל"איחוד אוניברסלי" בין התרבות הרוסית לזו המערבית. ובאמת, באופרה שלפנינו - מנגינותיה ליריות ואריותיה ראי לדרמות הפנימיות ולטרגדיות החיצוניות - שומעים את הריטוט הזה בין מערביות לרוסיות: המבנה, המרקמים ההירמון, אופראיים לעילא, אך כהדים נוכחים שומעים במנגינות שירי-עם רוסיים ומחולות סלביים.
 

האופרה

האופרה, שהבשילה ב-1879 ונסמכת על עלילת הרומן שיצא ב-1825, נפתחת בנוף הפתוח, שם מתוודה טטיאנה הכפרייה החולמנית שהתאהבה קשות ביבגני אונייגין, עירוני נוצץ. אהבתה אליו מובעת במכתב נוגע ללב, אך אונייגין המתנשא מבטל את רגשותיה בצינה צינית. אחר כך, במסיבה, הצעיר הנאה מפלרטט עם אולגה אחות-טטיאנה, ובכך מכעיס לא רק את האחות הצעירה אלא גם את חברו הקרוב, המשורר לֶנסקי, ארוסה של אולגה. הסכסוך מסלים לדו-קרב ובו אונייגין הורג את לנסקי. עוברות השנים, ובסנקט פטרסבורג, אונייגין שב ופוגש את טטיאנה - הפעם כאשתו של הנסיך גְרֶמִין. מתחרט על פזיזות נעוריו ונואש, יבגני מתחנן כי תשיב לו אהבה, אך טטיאנה - עדיין מאוהבת ומוחמאת - נותרת נאמנה לבעלה ודוחה את המתחרט.
 
בין נקודות השיא המוזיקליות המפורסמות של האופרה ניתן למנות את "סצנת המכתב" של טטיאנה, האריה של לֶנסקי לפני הדו-קרב "לאן, לאן נעלמתם ימי הפז של נעוריי", האריה המהורהרת של גְרֶמִין המשבחת את מעלות טטיאנה, ואלס ופולונז אלגנטיים באולם הנשפים, והדואט האחרון, רווי-המתח בין אונייגין לטטיאנה.
 
מופע זה אינו רק קונצרט מול הצגה. זהו מעשה של תחיית מתים תרבותית – דיאלוג המתפרש על פני מאתיים שנה: שירי פושקין וצלילי צ'ייקובסקי ילידי הגניוס הרוסי, מוצאים ביטוי חדש דרך מנסרת האמנות הישראלית. יחד הם מזכירים שנושאים אנושיים גדולים - אהבה, קנאה וידידות, גאווה, חרטה וגורל - חורגים מגדרי הזמן, הלשון והלאום. 
  
 
 
יום רביעי | 26 בנובמבר 2025| בשעה 20:00, תיאטרון גשר תל אביב, יום ראשון|  30 בנובמבר | בשעה 20:00, היכל התרבות מאיר ניצן ראשון לציון. לרכישת כרטיסים