"הקשת הגדולה" (צרפת 2025) ****

דרמה. סרטו של סטפן דמונסטייה. פריז, 1983. נשיא צרפת פרנסואה מיטראן (מישל פאו) יוצא ביוזמה שאפתנית: מכרז בינלאומי להקמת מונומנט מודרני בלב רובע העסקים לה דפאנס – סמל לעידן חדש בצרפת ובאירופה כולה. מאות מהאדריכלים הגדולים בעולם מגישים הצעות, אך להפתעת כולם דווקא אדריכל דני אלמוני בשם אוטו פון ספרקלסן (קלאס באנג, שכיכב בסרט "הריבוע") זוכה במכרז. הוא מגיע מיד לפריז עם אשתו ושותפתו המקצועית ליב פון שפרקלסן (סידסה באבט קנודסן), חדור חזון ורעיונות גדולים, מוכן להתחיל במלאכה במלוא המרץ. אבל כשהחלום פוגש במציאות מגלה פון־ספרקלסן שהפערים בין השרטוטים על הנייר למציאות בפועל – כמעט בלתי ניתנים לגישור. 104 דקות. הקשת הגדולה


הקשת הגדולה, תמונה באדיבות בתי קולנוע לב

ביקורת

מלכתחילה ברור שמדובר באדריכל אנדרדוג. מוכשר ככל שיהיה הוא עדיין זר, דני במוצאו, ובעל רקורד מצומצם מאוד בתחומו. לדבריו הוא תכנן את ביתו ועוד ארבע כנסיות. וזה הכל. ובכל זאת, הוועדה שבחנה את שפע ההצעת שנחתו על שולחנה בחרה דווקא בו. וזה אומר משהו. וכאשר מצליחים לאתר את פון-ספרקלסן באיזו חופשת דייג, הוא מגיע לפריז ומתברר שהוא עוף מוזר יותר ממה שחשבו אנשי צוותו של הנשיא שמנסים להפעיל אותו. הוא הופך את פול ארנולד (סוואן ארלאוד), אדריכל מקומי שנשכר להוביל את הפרויקט, לעובד שלו, ואילו ז'אן-לואי סובילון (קסבייה דולאן), נציג הנשיא, נאות אף הוא לשתף פעולה עם פון שפרקלסן בכדי שהמיזם, שמיטראן יוזמו תומך בו בהתלהבות, ייצא לפועל.

העניין הוא שפון ספרקלסון הוא אדריכל דעתני שלא מוכן להתפשר על אף פרט בתוכניתו. הוא אף נוסע לאיטליה כדי להשיג את לבנת השיש הספציפית בה הוא חפץ. אלא שעל דרכו של פון ספרקלסן צצים מכשולים שונים בזה אחר זה. שהפרויקט הזה של הקשת בלה דפאנס הופך לאובססיה עבורו והוא גם מסתכסך עם רעייתו-שותפתו, שנוטשת אותו והוא נותר כמעט בודד במערכה. ואם זה לא מספיק, הבחירות בצרפת מעלות לנשיאות את ז'אק שיראק, שרואה בעיניים אחרות לחלוטין את פרויקט הקשת הגדולה.

הבמאי דמונסטייה מביים את הסרט המעולה הזה בתנופה ובדינמיות, ולרשותו עומדים שחקנים מצוינים. מקלאס באנג האסרטיבי והמרשים וסידסה באבט קנודסן המדויקת והאמינה, ועד שחקני המשנה הבולטים סוואן ארלאוד וקסבייה דולאן.

אסוציאטיבית הזכיר לי הסרט הזה את "אייפל", סרטו של מרטין בורבולון, על בניית המונמנט הגדול והמוכר בעולם כולו. ו"הברוטליסט", בעיקר הסצנות באיטליה, במחצבי השיש היקר.      





    

"הקיץ ההוא בפריז" (צרפת 2025) ****

דרמה. סרטו של ולנטין קאדיק. בלנדין (בלנדין מאדק) מגיעה לפריז מנורמנדי עם פתיחת האולימפיאדה בקיץ 2024. היא הגיעה לעיר הגדולה כדי לצפות במקצי השחייה של הספורטאית האהובה עלה, השחיינית בריל קסטלדלו, אותה היא מעריצה. אבל זוהי גם הזדמנות מצוינת עבורה  להתאחד עם אחותה למחצה ג'ולי (אינדיה הייר), עמה איבדה קשר. בלנדין קצת הולכת לאיבוד בעיר הגדולה והשוקקת חיים, במיוחד בתקופת האולימפיאדה, שאת הקודים שלה היא לא ממש מכירה. היא פוגשת אנשים, מנסה לבנות מערכות יחסים ולמצוא את עצמה מחדש בתוך פריז, כשסביבה מתחולל אירוע המוני בינלאומי, יוצא דופן. 77 דקות. הקיץ ההוא בפריז
 


הקיץ ההוא בפריז, תמונה באדיבות סרטי נחשון

ביקורת

כבר בתחילת הסרט, פחות או יותר, נראה בו שלט שהציבו ארגוני זכויות האדם: "כדי לקבל את פני המצלמות הם פינו את כל האנשים שאף אחד לא רואה". ואין דימוי יותר מובהק מזה לאפיון דמותה של בלנדין, צעירה שקופה שכמעט איש לא רואה. היא הגיעה לפריז מנורמנדי הפרובינציאלית, ותחילה מתמקמת באכסניית נוער פשוטה ונטולת הדר. בלנדין, בחורה נאיבית שחושבת לאט, מנסה להתאים את עצמה לעיר השוקקת, ולבסוף מתמקמת בבית אחותה למחצה. ניכר שאין קשר הדוק מדי בין השתיים, ובעוד שבלנדין מנסה להיכנס לתחרויות השחייה כדי לראות את האלילה שלה בריל קסטלדלו בפעולה, אחותה ג'ולי עסוקה בעניינים אחרים, במריבות עם בעלה, ובבקשה מבלנדין שתשמור על ילדיהם.

בלנדין מגלה שבן זוגה של אחותה וחבריו נמנים עם המוחים מטעם ארגון לשמירה על האקולוגיה, שחבריו מוחים כנגד תחרויות השחייה המתקיימות בנהר הסיין המלוכלך. בזמן הקצר העומד לרשותה עד מועד שובה לעיר הולדתה, תלמד הצעירה מספר עובדות על העיר הגדולה, שמצולמת כאן כשהיא נטולת הדר וללא האתרים הרומנטיים שלה, על מחויבות למשפחה, ובד בבד על התנערות ממנה, ותגיע למסקנה שהיא צריכה לדבוק בדרכה שלה. הפשוטה, האמיתית, נטולת המסכות והצביעות. בשורה התחתונה, מדובר כאן בסרט אותנטי, מקסים ומלא רגש ואהבה לאנשים הקטנים.        







"הנאשם" (ארה"ב 2026) ***

דרמה. סרטו של טימור מקמבטוב. העלילה מתרחשת בעתיד הקרוב. הבלש כריס רייבן (כריס פראת') עומד לדין באשמת רצח אשתו ניקול (אנאבל וואליס). לרשותו עומדות 90 דקות בלבד כדי להוכיח את חפותו. וזו הדנה בעניינו היא שופטת בינה מלאכותית מתקדמת, מדוקס (רבקה פרגוסון) שהוא עצמו קידם בעבר. האם בזכות העובדה הזו היא תתייחס אליו בסלחנות? 100 דקות. הנאשם



הנאשם, תמונה באדיבות פורום פילם

ביקורת

אם כך ייראו פני הדברים בעתיד, זה ממש לא יהיה כיף. מצד שני, גם היום זה לא תענוג גדול להגיע לבית משפט. בסרט שלפנינו החוקים ברורים. במקרה הספציפי הזה יושב על המדוכה שופטת בינה מלאכותית. הנאשם יושב מולה אזוק, ומולו מסכי וידאו בהם היא תציג בפניו את הוכחות שמציגות את אשמתו, והוא מנגד יבקש להציג את העדויות המנוגדות, התומכות בחפותו. אורך כל משפט 90 דקות בלבד, שבסופן יינתנו הכרעת דין ופסק דין.

כריס מוצא עצמו על כס הנשפט מבלי לדעת איך הגיע לשם. מדוקס לא מאפשרת לו שהיות מיותרות ומציגה בפניו וידאו הממחיש לכאורה כיצד רצח את אשתו. לפני כן מרצד מול עינינו הסיכוי שאשמתו תוכח, שעומד על 97,5%. אם הוא יצליח להוריד אותו ל-92% - יימנע מהוצאה מיידית להורג. לאורך המשפט האחוזים ישתנו לכאן ולשם.

כריס מנסה לשוחח עם בתו בריט (קיילי רוג'רס), אך הורי אשתו, שבחזקתם היא נמצאת, מנסים למנוע זאת ממנו. כריס מבקש להיעזר ברוב נלסון (כריס סאליבן), פרטנר של ניקול לעבודה, ובהמשך מגלה שהיא בגדה בו עם פטריק ברק (ג'ף פייר). וכן הלא וכן הלאה.

האמת? הסרט הזה מסחרר במהלכו ונצפה בנשימה עצורה. אבל ככל שהתרבו הפרטים הקשורים לניסיון של כריס להוכיח את חפותו, ואלה של מדוקס הסותרים אותם ומנסים לדבוק באשמתו, מצאתי שהעניין מתחיל לייגע – למרות הקצב המטורף - ושקשה לעקוב אחר כל העדויות המוצגות. כיאה לאופיו וסגנונו, זהו סרט היי-טק מהיר וקצבי, אבל יצאתי ממנו עם תחושה חלולה. אוקיי, ראיתי משחק מחשב מתקדם שעובד לי על כל החושים, אבל בשורה התחתונה הוא הותיר אצלי רושם של חוויית צפייה בינונית ביותר.