ציון דרך בחיי התרבות בישראל

לפני יותר ממאה שנים, לאחר שדוד בן גוריון צפה בהצגת "הדיבוק" במוסקבה, הוא רשם ביומנו: "אני הלום, נרעש, לא יודע את נפשי."

היום, 103 שנים מאוחר יותר, יצאתי מהפקת "הדיבוק" באופרה הישראלית מרוגש ונפעם - ולפי ההתבוננות בקהל סביבי, לא הייתי היחיד. חשתי הזדהות מלאה עם הדברים שנכתבו אז.

ההפקה - שאת המוזיקה שלה חיבר יוסף ברדנשווילי, כשעל הטקסט והבימוי אחראי עידו ריקלין ועל ניהול האירוע המוזיקלי עתיר הגוונים והצבעים דן אטינגר - היא אירוע חשוב בחיי התרבות בישראל, שחורג הרבה מעבר לעוד אירוע בימתי. 
  


הדיבוק, האופרה הישראלית, צילום: יוסי צבקר


מוצר בימתי איכותי

נראה לי ש"הדיבוק" של האופרה הישראלית הוא מוצר בימתי איכותי שראוי לייצג את העשייה האמנותית בישראל על כל במה, לרבות בתי אופרה ברחבי העולם.

יש בינינו כאלה שעדיין זוכרים את המחזה המקורי המלווה את תולדות התיאטרון בישראל - החל מאותה הפקה היסטורית ברוסיה, דרך הפיכת "הדיבוק" למותג של תיאטרון הבימה - כשקולה העמוק של רובינא בקריאות "לא אצא!" משמש סמל - דרך אינספור הפקות ברחבי העולם.

בישראל ביימו את המחזה שכתב אנ-סקי במאים כגון יוסי יזרעאלי, רינה ירושלמי וחנן שניר, ועם כל המטען ההיסטורי האמנותי הכבד הזה הציבו אמני האופרה הישראלית של ההפקה הנוכחית תמרור דרכים חשוב בתולדות הפקות "הדיבוק" לדורותיהן. 



הדיבוק, האופרה הישראלית, צילום: יוסי צבקר


 
מטראומה לעצמאות

העלילה מגוללת את סיפורה של לאה שאימה מתה ביום לידתה. הטראומה שמלווה אותה מכתיבה לה אורח התנהגות עצמאי שבו היא מנסה לקבוע את מושא אהבתה בעצמה.

חנן, אהובה, מסיים את חייו בטביעה במי נהר אבל ממשיך לחיות כדיבוק בנשמתה של לאה.

על מנת לסלק את הדיבוק מגופה, אביה מגייס צדיק שלכאורה יודע את המלאכה, אבל הדיבוק - כלומר חנן - חזק ממנו ואינו מרפה מגוף אהובתו.




הדיבוק, האופרה הישראלית, צילום: יוסי צבקר

עכשווי, רומנטי וקלאסי

עידו ריקלין פותח את האופרה בציטוטים מן המקרא, שעתידים בדרכם לעורר את המלחין ברדנשווילי לחפש "לשון מוזיקלית" עשירה. לשון זו באה לידי ביטוי במהלך המופע האופראי כולו על ידי שימוש בתזמורת עשירה ובצירוף קלרנית בס, עוגב, מפוחית, ומבחר גדול של כלי הקשה.

עם כל המנגנון המוזיקלי הזה, לרבות המקהלה שמהווה כלי מוזיקלי עשיר נוסף, ברדנשווילי אינו חושש להיות עכשווי ואף רומנטי וקלאסי.

לאורך 150 הדקות של האופרה הוא מספק לא מעט רגעים של התמוגגות ורצף מחשמל ומהודק, שאינו מותיר אפילו מקום למחיאות כפיים בין אריה לפרק מקהלה ובין סצנה לסצנה. זהו גם המקום הנכון לקשור כתרים לתזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון וכמובן לדן אטינגר על הביצוע המבריק שהם מספקים לאורך הערב כולו. 



הדיבוק, האופרה הישראלית, צילום: יוסי צבקר



הדיבוק, האופרה הישראלית, צילום: יוסי צבקר



זמרים ואמנים מופלאים

לא פחות מהמשתתפים בחזית הבמה ובבור התזמורת, ראויים לכל שבח האחראים למה שנראה על הבמה - התפאורה של הייקֶה שֶלֶה שהתרחקה מאוד מדימויי העיירה היהודית המוכרים לנו מציורים תקופתיים והוסיפה איכויות אוניברסליות וכמוה גם אורן דר על התלבושות, עדי שמרוני על התאורה והלל קוגן בכוריאוגרפיה שמשלימה את החוויה האוניברסלית.

על הבמה מתרחשת כמובן הדרמה הגדולה בעברית שנשמעת קולחת ועשירה מפי הזמרים, בהם הבריטון הרומני יונוץ פאסקו - שכבר התאזרח לחלוטין באופרה הישראלית - בתפקיד סנדר אביה של לאה שמעוניין בשידוכים ראויים ומזכיר לנו מחדש את מעמדם של היהודים בקהילות של מזרח אירופה (מעמד האישה אינו נחשב אלא אם כן היא נשואה לגביר).

עוד ראויים לציון עודד רייך (בריטון) כחנן, אהוב נפשה של לאה שמסיים את חייו כהד בקולה של לאה - וגם זו החלטה חכמה של ריקלין וברדנשווילי; כמוהו גם הבריטון יאיר פולישוק בתפקיד הצדיק שאמור לסלק את הדיבוק מגופה של לאה; בתוואי שיוביל לסוף המר מאורגנת חתונה שבה נושאת דברים קבצנית זקנה, יעל לויטה (סופרן), בתפקיד נפלא.



הדיבוק, האופרה הישראלית, צילום: יוסי צבקר


הדיבוק, האופרה הישראלית, צילום: יוסי צבקר


אָלָה וַסילֶביצקי זוהרת

בתוך כל אלה זורחת אָלָה וַסילֶביצקי (סופרן) בתור לאה בתפקיד חייה. החל מהתגלותה הראשונה, משיחותיה עם חברותיה, דרך ריקוד הקבצנים שנכפה עליה מכוח המסורת - ועד לרגעים בהם בוקע ממנה גם קולו של חנן, הדיבוק, ורגעי הסיום. 

מעבר, ואולי בנוסף להברקה הדרמטית והמוזיקלית - "הדיבוק" פותח צוהר עכשווי לעולם היהודי הקר, שבו נכפית על נשות הקהילה ההפרדה מעולם הגברי והציות העיוור להוראות הרב.

כשאתה יוצא נפעם מן ההפקה המחשמלת, אתה חייב לשאול את עצמך ואת הסובבים אותך, האם זה העולם שאליו כמהים אנשים כה רבים באוכלוסייה של מדינת ישראל בשנת 2026?

הדיבוק, האופרה הישראלית, צילום: יוסי צבקר



הדיבוק, האופרה הישראלית, צילום: יוסי צבקר

תאריכי המופעים:  יום שני | |23 בפברואר בשעה 20:00, יום רביעי |25 בפברואר בשעה 18:00,    בית האופרה ע"ש שלמה להט (צ'יץ'), שאול המלך 19 תל אביב. טל': 03-6927700. מחירי כרטיסים: 210-490 ₪. לרכישת כרטיסים