"לבנות מחדש" (ארה"ב 2025) ****
דרמה. סרטו של מקס ווקר סילברמן. דסטי (ג'וש אוקונור) הוא חקלאי גרוש, מסוגר ומופנם, שנאלץ לעזוב את חוותו שבאזור הרי הרוקי אחרי ששריפת יער איומה כילתה את מתחם המחיה שלו, כמו גם את בתיהם של רבים מהסובבים אותו. הוא היה בדרך לעשות רילוקיישן למונטנה אך נאלץ כעת להתגורר זמנית במחנה קרוונים הממוקם באתר מחנאות ממשלתי. למקום מגיעים גם מפונים אחרים כמותו, ותוך כדי התהליך מתפתחים קשרים בין כל הפליטים החדשים, מה שיהפוך אותם בהמשך לקהילה. הסיטואציה גם מקשרת מחדש בין דסטי ובין בתו קלי-רוז (לילי לה-תור), אמה-גרושתו רובי (מגהן פהי) ואמה של רובי, בס (איימי מדיגן). וההישרדות של כל הנפשות הפועלות בתנאים החדשים האלה, בקרוונים אנונימיים שאינם בתיהם הטבעיים. לא פלא שלא קל להם להשתקם. 95 דקות. לבנות מחדש



לבנות מחדש, תמונה באדיבות קולנוע חדש

ביקורת

לדברי הבמאי מקס ווקר סילברמן, ההשראה לכתיבת עלילת הסרט באה לו מאירוע משפחתי אמיתי טראומטי – השריפה שאחזה בחווה של סבתו. וניתן לחוש שמדובר בסיפור אישי. מכאן הוא לוקח את זה למקומות שונים. להרהורים על המושג בית, ומשמעותו. האם הוא מקום פיזי? ואולי נפשי? סילברמן משרטט את שהייתם של ה"מתיישבים החדשים" באתר הטריילרים כברירת מחדל קשה.

כל אחד מהם נושא את צלקות האירוע האישי שחווה, ושבעקבותיו הגיע לאותה נקודת כינוס קולקטיבית . זו לא רק בנייה איטית, מהוססת, הדרגתית של קהילה. זוהי גם סיטואציה של איחוי קרעים משפחתיים, בעיקר בין דסטי ובתו, ששוב מתקשרים כמו באופן אישי-אינטימי, מה שלא קרה במשך זמן ארוך. ויש כאן גם את הקשר המחודש הנרקם עם בס המקשישה, שכבר לא בקו הבריאות. ובתמונה גם השכנה מילה (קאלי רייס), גם היא רדופת טראומה שגרמו לה החיים. דסטי מנסה לבדוק האם יוכל לקבל הלוואה מבנק, על מנת לנסות לשקם את החווה שלו. התשובה די מייאשת אותו. ובתוך כדי תהליך ההתקרבות המחודשת בינו ובין בתו דסטי, סוג של קאובוי, הוא מרכיב אותה לראשונה על סוס. וזו סצנה יפה ומרגשת, כמו כל הסרט הזה.

סילברמן מביים בסגנון איטי, כשהוא נותן לרגש לחלחל לאט לאט לנשמה, ולגיבוריו להתחיל לחוש שוב את הערגה למקום משלהם. ג'וש אוקונור ולילי לה-תור במשחק מצוין, ואיימי מדיגן הוותיקה חורכת את המסך, כמו שאומרים, אף שהיא בתפקיד משנה. הסרט הזה לא רק מרכיב את השברים של הנשמות המרוסקות, הוא גם בונה תקווה, ובגדול. אני מאוד ממליץ עליו.         

הולה צ'או



הולה צ'או, תמונה באדיבות סרטי יונייטד קינג, צילום: נטי לוי

תחילה לא ברור מיהן שמונה הנפשות הפועלות – ארבע נשים וארבעה גברים – העוקבים אחר הדייט של לארה ופיירו. הם די מעצבנים וטרדניים בהערות שלהם, במחלוקות הקטנות ביניהם, בהצעות השונות ומשונות שלהם לבני הזוג. האם הן והם צופים בדייט מעל גבי מסכי וידאו שהותקנו עבורם בחדרים שונים הצופים לדירתה של לארה? ובכן, די מהר נקלטת התובנה שמדובר בקולות הפנימיים הרצים במוחותיהם של לארה ופיירו בעודם מקיימים את הדייט הרומנטי הראשון שלהם ומחשבים כל הזמן בראש איך זה עובד להם? מה צריך להיות הצעד הבא? וכו'.

בעיניי זה בעיקר גימיק נחמד ותו לא, בעיקר לאחר שתופשים את הפרינציפ. לקבל את בת הקול הפנימית כפול ארבע זה קצת סכיזופרני, לא? פאולו ג'נובזה הוא במאי מוכשר. ראינו את זה בעיקר ב"זרים מושלמים", שרשם הצלחה בינלאומית היסטרית. וגם ב"אהבה איטלקית", "המקום", "גיבורי על מהחיים" ו"היום הראשון של חיי". התכונה הבולטת שלו כמעט בכולם היא ה"פטפטנות". מאחר שהוא יודע לכתוב הוא שם בפי גיבוריו המון טקסטים, שלעיתים תופשים את מקום הדרמה או הקומדיה, וגונבים את ההצגה. גם כאן, כמו ב"זרים מושלמים", זהו סרט פואנטה. וכאשר אתה מפענח את הגימיק הוא עובד לך, או לא. לי, כאן, זה פחות עבד.