אהבה מול מוות

הסיפור די פשוט. אנחנו נמצאים במצודת מיכוור בעבר הירדן, כמה עשרות קילומטרים דרום מזרחית לטבריה. נַרַבּוֺת, (איתן דרורי) קצין  סורי שהצטרף לצוות משמר הארמון, מופקד על האזור בו כלוא הנביא יוחנן (יונוץ פאסקו).
 
בפתיחת האופרה הוא ניצב על משמרתו יחד עם עוד חיילים ועם משרת בארמונו של הורדוס אנטיפס, סגן הנציב ביהודה. נַרַבּוֺת מאוהב בסלומה (ניקול שֶבַליֶה), בִּתה של הרודיאס (עדנה פרוחניק) ושל אחיו אנטיפס. מדי יום הוא רואה אותה וכעת הוא מתבונן בה כשהיא לוקחת חלק בנשף המתקיים בארמון ומוצא בה יופי רב יותר מבעבר. המשרת שלידו חרד מהתנהגותו האובססיבית של נַרַבּוֺת. התנהגותו תביא לאסון, הוא מנבא. ברקע הדברים נמצאת קבוצת יהודים ש"קורעים זה את זה על חוקיהם המטופשים".
 
בתחילה סלומה מסרבת וגם אימה מנסה להניא אותה מן המעשה, אך כשהמלך הזקן מבטיח לה לתת לה כל שתבקש היא רוקדת את מחול שבעת הצעיפים (להיט תזמורתי שזכה מאז הצגת הבכורה לביצועים תזמורתיים עצמאיים). באשר לתמורה, היא לא מסתפקת במתנות יקרות ערך - סלומה הצעירה מבקשת את ראשו של יוחנן על מגש של כסף. כאשר היא מקבלת את הראש היא שרה לו טקסט הצהרתי על כוחה של האהבה מול כוח המוות.  המחול מסתיים כשהיא מנשקת את הראש והורדוס פוקד על הוצאתה להורג.    



סלומה, צילום: יוסי צבקר 

סלומה, צילום: יוסי צבקר  



ביצועים קוליים מצוינים

ההפקה המרתקת, שבמקור בוימה על ידי איתי טיראן וחודשה כאן בידי גדי שכטר, מלאה במערכת דימויים עשירה. מעל מרכז הבמה תלוי כדור ירח ענק המהווה בבואה צבעונית ומרשימה למתרחש מתחתיו, ומקבל גם חיים משלו. המוטיב המרכזי בבימוי הם היצרים שמקבלים לאורך ההצגה ביטוי שונה - בין אם מדובר במאבקים בין נשים וגברים או בין סלומה לאימה.
 
כמו במוזיקה האלמותית של ריכרד שטראוס, גם בהפקה הבימתית אין רגע של שקט דרמטי, מה שמצליח להחזיק את המתח לכל אורך האופרה - הרבה אדום דם שנשפך או דימוי הורדוס כעכביש נכלולי שמזכיר בצורתו גם את הגיבן מנוטרדם.   
 
באשר לזמרים, ניקול שבליה מעולה בתפקיד הראשי בקולה הדרמטי וגם אמה הרודיאס, עדנה פרוחניק המצוינת, מפגינה נוכחות מרשימה של מי שמפעילה את כל הדרמה המתרחשת סביבה. את מפקד המשמר מיטיב לגלם איתן דרורי ועוד ראויים לציון דניאל סקופילד כיוחנן וצ'רלס וורקמן.
 

סלומה, צילום: יוסי צבקר



סלומה, צילום: יוסי צבקר



חוויה ויזואלית ומוזיקלית

התאורה של אבי יונה בואנו הייתה מתוקתקת למשעי - לא רק באור שמעל הבמה המשתנה מרגע לרגע ומשלים את צבעי התפאורה של ערן עצמון, אלא גם באמירה עצמאית המשלימה את החוויה הוויזואלית. משלים באמת את החוויה האופראית הוא המנצח דן אטינגר, המופקד לא רק על המתרחש על הבמה אלא גם על תזמורת מוגדלת - 86 נגנים - שנוכחותה מרשימה.
 
פחות בלטה הכוריאוגרפיה, שאמורה לסחוף את ההפקה במחול שבעת הצעיפים הדרמטי ואכזבה מעט. בשורה התחתונה - "סלומה" של האופרה הישראלית היא הפקה מרשימה ומושקעת. רוצו לראות 
 

סלומה, צילום: יוסי צבקר
  

סלומה, צילום: יוסי צבקר





האופרה הישראלית: ריכרד שטראוס, סלומה, מנצח: דן אטינגר, במאי: גדי שכטר המחדש את הבימוי המקורי של איתי טיראן, תפאורה: ערן עצמון, תלבושות: אורנה סמורוגונסקי, תאורה: אבי יונה בואנו, כוריאוגרפיה: רננה רז, וידאו: יואב כהן, תרגום וכתוביות: ישראל אובל
 

תאריכי המופעים: יום שלישי, 12 במאי בשעה 20:00, יום חמישי, 14 במאי בשעה 20:00, יום שישי, 15 במאי בשעה 13:00, יום ראשון, 17 במאי בשעה 18:00, יום שני, 18 במאי בשעה 20:00 (גאלה). בית האופרה ע"ש שלמה להט (צ'יץ'), שאול המלך 19 תל-אביב. מחירי כרטיסים: 210-490 ₪.

לפרטים נוספים באתר האופרה  או בקופת האופרה הישראלית בטל': 03-6927777 . לרכישת כרטיסים