מסע מוזיקלי מרתק 
 
יש קונצרטים המציעים מפגש עם עולם מוזיקלי אחד ויש קונצרטים המזמינים את המאזין למסע בין עולמות שונים, תקופות, סגנונות ואווירות. התכנית שלפנינו היא מן הסוג השני: מסע מוזיקלי המתחיל בקצב המהפנט של הג'אז, ומשם פונה אל עולם של זכרונות וגעגועים, ומגיע אל המרחבים הרגשיים והנופיים של המוזיקה הסימפונית הפינית.
במרכז החלק הראשון ניצב הסקסופון –  הכלי הצעיר ביותר במשפחת כלי הנשיפה מעץ, שלא התאזרח סופית בהרכב  הקלאסי של התזמורת  הסימפונית אבל כל נוכחות שלו ביצירה זו או אחרת היא בהחלט חגיגה. הסקסופון מזוהה יותר עם עולם הג'אז, וזאת בין היתר בזכות  יכולת ההבעה הרחבה שלו. הסקסופון – שנקרא על שמו של ממציאו אדולף סאקס הבלגי  -  יכול להיות קצבי ושובב, רך ואינטימי, מלא תשוקה או עטוף במלנכוליה ובקונצרט הזה ניחשף למבחר יכולותיו או תכונותיו.

בחלק השני מתרחב המבט אל התזמורת הסימפונית, ביצירותיו של אחד מגדולי המלחינים של סוף המאה התשע-עשרה וראשית המאה העשרים –  המלחין הפיני יאן סיבליוס.

על הקונצרט מנצח עמוס טלמון, המכהן כמנהל המוזיקלי של  הסדרה הסימפונית הגדולה בהרצליה בה משתתפת התזמורת הסימפונית חיפה, הפעם אורח התכנית הוא נגן הסקסופון לני סנדרסקי.



לני סנדרסקי, צילום: מיכאל פאביה
 


כשהג'אז פוגש את התזמורת

היצירה הפותחת את הקונצרט היא אחת היצירות המזוהות ביותר עם הג'אז המודרני: Take Five, מאת דייב ברובק.
דייב ברובק (1920–2012) היה פסנתרן ומלחין אמריקאי, מן הדמויות החשובות בעיצובו של הג'אז במחצית השנייה של המאה העשרים. הוא נודע בפתיחותו לניסויים קצביים והרמוניים וביכולתו לשלב בין תחכום מוזיקלי לבין נגישות, קלילות וקסם מלודי.

יצירתו Take Five שהוקלטה לראשונה בשנת 1959 במסגרת האלבום Time Out של רביעיית דייב ברובק, הפכה לאחת מיצירות הג'אז המפורסמות בעולם. את היצירה הלחין הסקסופוניסט פול דֶזמו?נד, חבר הרביעייה, והיא מזוהה עם הצליל המיוחד של ההרכב ועם נגינתו של דזמונד.
 
כפל המשמעות של הביטוי take five  משחק תפקיד ביצירה. משמעות אחת 'קחו חמש דקות' מעין הוראה להפסקה או למנוחה קצרה. המשמעות השניה הוא הקצב הבלתי שגרתי של חמשה רבעים, כשאנחנו המאזינים רגילים לשני מקצבים שלושה רבעים ( כמו בוואלס) או ארבעה רבעים (כמו בשירי הלכת). בישראל שימשה הנעימה כאות פתיחה לתכנית הפופולרית 'זהבי עצבני' בערוץ 103FM  ובארצות הברית take five  היתה האות לתכנית הבוקר "today" ברשת  NBC.
 
למרות המבנה הקצבי הבלתי שגרתי,, Take Five נשמעת טבעית להפליא. נושא הסקסופון האלגנטי, הליווי בפסנתר והמקצב הברור יוצרים יחד מוזיקה שקל להתאהב בה, גם בלי להכיר את מורכבותה.
בביצוע הנוכחי, בעיבודו של לני סנדרסקי לסקסופון ולתזמורת, מקבלת היצירה מימד צבעוני נוסף. הסקסופון ניצב במרכז הבמה, אך סביבו נפרשת התזמורת, המעניקה למוזיקה גוונים, עומק ומרקם חדשים. המפגש בין אופי הג'אז האינטימי לבין הצליל הסימפוני מאפשר להאזין ליצירה המוכרת מזווית רעננה.
take five  היא פתיח קצבי, מלא חיים ומלא הפתעות, המזמין את הקהל להיכנס לעולם המוזיקלי של הערב.



התזמורת הסימפונית חיפה, צילום: ראובן כהן, מקור: אתר הזמורת

שיר על הזמן, האהבה והזיכרון

 
ז'וזף קוסמָה – עלי שלכת
מן הקצב המיוחד של ברובק עוברת התוכנית אל אחד השירים המלנכוליים והאהובים ביותר ברפרטואר הצרפתי והבינלאומי   

Feuilles  mortes Les  המוכר בעברית בשם "עלי שלכת".

את המוזיקה הלחין ז'וזף קוסמָה (1905–1969), מלחין יהודי-הונגרי שפעל בעיקר בצרפת. קוסמה למד מוזיקה בבודפשט ובברלין, ובהמשך הגיע לפריז, שם השתלב בחיי התרבות והאמנות של העיר. הוא כתב מוזיקה לסרטים ולבמה, אך שמו נחרת בזיכרון המוזיקלי העולמי בעיקר בזכות השיר הזה (זכור במיוחד הוא ביצועו של איב מונטאן לשיר).

המנגינה של קוסמה מתפתחת באיטיות, כמעט כמו סיפור המסופר בלחש. יש בה עצב, אך אין זו עצבות כבדה; יש בה געגוע, רוך והשלמה. היא מצליחה לעורר תחושה של זיכרון אישי גם אצל מי שאינו מכיר את המילים.
במסגרת הקונצרט, המפגש עם היצירה מעניק רגע של אינטימיות ושל התבוננות פנימה. אחרי האנרגיה הקצבית של Take Five, נפתחת כאן דלת לעולם רגשי שונה – עולם שבו הצליל אינו מבקש להרשים, אלא לגעת בלב.
 
הפסקה

צלילי מולדת, היסטוריה ונוף
 
יאן סיבליוס – סוויטת קרֶליָה, אופוס 11

בחלקו השני של הקונצרט אנו עוברים אל עולמו של יאן סיבליוס (1865–1957), גדול מלחיניה של פינלנד ואחת הדמויות החשובות במוזיקה האירופית של ראשית המאה העשרים.

סיבליוס נולד בפינלנד בתקופה שבה התגבשה הזהות הלאומית הפינית, כאשר המדינה הייתה עדיין  תחת שלטון רוסי. המוזיקה שלו הפכה במידה רבה לביטוי של הרוח הלאומית, של הקשר לנופי המולדת ושל השאיפה לחירות ולעצמאות.

הוא לא היה רק מלחין של יצירות סימפוניות גדולות, אלא גם יוצר שהצליח לתרגם למוזיקה את תחושת המרחב, את יערות הצפון, את האגמים, את השקט ואת הכוחות הטבעיים של ארצו.
 
סוויטת קרליה, אופוס 11, נכתבה בשנת 1893 על בסיס מוזיקה שחיבר סיבליוס לאירוע תיאטרלי שעסק בהיסטוריה של חבל קרליה – אזור בעל חשיבות היסטורית ותרבותית בפינלנד. 



יאן סיבליוס, קרדיט: מוזיאון סיבליוס
 


בסוויטה שלושה פרקים:
אינטרמצו  – Intermezzo
הפרק הראשון נפתח במוזיקה בעלת אופי נמרץ ותנועתי. המקצב הברור והאנרגיה התזמורתית יוצרים תחושה של פעילות ושל חיים. יש בו משהו עממי, כמעט ריקודי, המעניק למוזיקה אופי ישיר ומלא חיוניות.
בלדה – Ballade
בפרק השני משתנה האווירה. במקום התנופה הקצבית אנו פוגשים עולם לירי, מהורהר ומלא הבעה. הצלילים נושאים עמם תחושה של סיפור היסטורי ושל זיכרון. זה רגע שבו התזמורת הופכת למספרת סיפורים, והמאזין מוזמן להקשיב לא רק למנגינה אלא גם לאווירה שהיא יוצרת. 
 
אללה מרסיה  – Alla marcia
הפרק השלישי חוזר לאנרגיה ולתנופה. אופיו הוא של מצעד חגיגי, בעל עצמה קצבית ותזמורתית. המוזיקה מתפתחת בהדרגה ומגיעה לשיא מרשים, המשלב חגיגיות, גאווה לאומית ותחושת ניצחון.
 
בסוויטת קרליה אפשר לשמוע את סיבליוס במיטבו: מלחין היודע לשלב בין מלודיות עממיות, צבעוניות תזמורתית, דרמה ותנופה. זוהי יצירה נגישה ומלאת חיים, אך גם כזו המעניקה הצצה לעולם התרבותי וההיסטורי שממנו צמח המלחין.


עמוס טלמון, צילום: אודליה טלמון



מסע מוזיקלי מן האפלה אל האור
 
יאן סיבליוס – סימפוניה שנייה ברה מז'ור, אופוס 43
 
גולת הכותרת של הקונצרט היא הסימפוניה השנייה ברה מז'ור, אופוס 43, אחת היצירות האהובות והמרגשות ביותר של סיבליוס.

הסימפוניה נכתבה בשנים 1901–1902, לאחר שהמלחין שהה באיטליה. היא נוגנה לראשונה בהלסינקי בשנת 1902, בניצוחו של המלחין עצמו, וזכתה להצלחה גדולה.
באותה תקופה הייתה פינלנד נתונה ללחצים פוליטיים מצד רוסיה הצארית. על רקע זה נטו רבים לראות בסימפוניה יצירה המבטאת את רוח ההתנגדות הפינית ואת השאיפה לחירות. אף שהסימפוניה אינה יצירה בעלת תוכן פוליטי מפורש, קשה להתעלם מן העוצמה הרגשית והלאומית שנקשרה בה.
 
בסימפוניה ארבעה פרקים, המתפתחים כרצף דרמטי רחב.
 
הפרק הראשון – Allegretto  
הפתיחה אינה דרמטית או ראוותנית. היא מתחילה ברעיונות מוזיקליים קטנים, כמעט כמו רסיסי מחשבות, המופיעים בכלי הנשיפה ובכלי הקשת. בהדרגה מתפתחים הרעיונות, מצטרפים זה לזה ויוצרים מארג מוזיקלי עשיר.
יש בפרק תחושה של התבוננות בטבע: רעיונות עולים ונעלמים, חוזרים בצורות שונות, מתפתחים ומקבלים משמעות חדשה. סיבליוס בונה את המוזיקה מתוך תאים מלודיים קטנים, עד שהם מתלכדים למבנה רחב ומרשים.
 
הפרק השני – Tempo andante, ma rubato  
זהו אחד הפרקים העמוקים והמרגשים בסימפוניה. האווירה כהה, מהורהרת ולעיתים אף מסתורית. המוזיקה מתפתחת מתוך מתח רגשי, בין קטעים איטיים ורכים לבין התפרצויות תזמורתיות עזות.
אפשר לחוש בפרק מעין מאבק פנימי – בין צער לתקווה, בין שקט לסערה. המנגינות מתפתחות בהדרגה, כאילו הן מחפשות דרך לצאת מן האפלה אל מרחב פתוח יותר.
 
הפרק השלישי  – Vivacissimo
לאחר העומק והדרמה של הפרק השני מגיע פרק מהיר, סוער ותוסס. הוא מלא תנועה, מתח ואנרגיה. כלי הקשת מניעים את המוזיקה קדימה בתנועה בלתי פוסקת, והמתח נבנה בהדרגה.
לקראת סיום הפרק מופיע מעבר מרתק אל הפרק האחרון, ללא הפסקה משמעותית. כאן מתחילה להתבהר התחושה שהמאבק המוזיקלי עומד להגיע לפתרון.
 
הפרק הרביעי – Finale: Allegro moderato 
הפרק האחרון הוא שיאו של המסע הסימפוני. כבר בתחילתו נחשפת מנגינה רחבה, חגיגית ומלאת הוד, המתפתחת בהדרגה לאחד הרגעים המרוממים ברפרטואר הסימפוני של סיבליוס.
התזמורת כולה מצטרפת לבנייתו של מרחב צלילי רחב ועוצמתי. המוזיקה נעה בין רגעים של רוך לבין התפרצויות של עוצמה, עד לסיום חגיגי ומרשים ברה מז'ור.
יש משהו מיוחד בסיום הזה: לאחר מסע של התלבטות, מתח וחיפוש, המוזיקה מגיעה אל תחושה של התעלות, ביטחון ואור.
הסימפוניה השנייה נחשבת לאחת מיצירותיו הפופולריות ביותר של סיבליוס, ולא בכדי. היא משלבת כתיבה תזמורתית עשירה, מלודיות בלתי נשכחות, דרמה פנימית ותחושת התפתחות טבעית, המובילה את המאזין מתחילתה ועד סופה. 



עמוס טלמון, תמונה באדיבות המנצח    
 
בין הג'אז לסימפוניה – חוויה מוזיקלית אחת

לכאורה, המרחק בין Take Five של דייב ברובק לבין הסימפוניה השנייה של סיבליוס גדול מאוד. האחת נולדה בעולם הג'אז האמריקאי של המאה העשרים, והשנייה בעולם הסימפוני האירופי של ראשית אותה מאה. האחת נשענת על משחקי קצב, אלתור וחופש, והשנייה על מבנה סימפוני רחב ועל התפתחות דרמטית של רעיונות מוזיקליים.
אך דווקא המפגש ביניהן מגלה מכנה משותף מעניין: שתיהן מבקשות ליצור עולם מוזיקלי בעל זהות ברורה. שתיהן משחקות עם ציפיותיו של המאזין ושתיהן יודעות להוביל אותו אל חוויה רגשית עמוקה.
 
גם "עלי שלכת" של קוסמה משתלבת במסע הזה. היא מזכירה לנו שהמוזיקה אינה זקוקה תמיד למבנים מורכבים או לעוצמה תזמורתית כדי לגעת בנפש. לעיתים די במנגינה אחת, פשוטה ויפה, כדי לפתוח אצל המאזין עולם שלם של זיכרונות ורגשות.
כך נוצרת תכנית מגוונת, המפגישה בין שלושה עולמות מוזיקליים: הקצב והחופש של הג'אז הרגש והגעגוע של השיר הצרפתי העומק והעוצמה של הסימפוניה הרומנטית.
 
הקונצרט מציע לקהל הזדמנות ליהנות לא רק מיצירות מוכרות ואהובות, אלא גם מהמפגש המרתק שבין סגנונות מוזיקליים שונים, ומן היכולת של תזמורת סימפונית אחת לנוע בחופשיות בין עולמות של קצב, רגש, היסטוריה ונוף. 

הקונצרט יתקיים בתאריך 8 בנובמבר בשעה 20:00  בהיכל  אמנויות הבמה בהרצליה

לרכישת כרטיסים