עושר מוזיקלי
 
פסטיבל קול המוזיקה בגליל העליון מציין 41 שנים מאז יסדה אותו עדית צבי, שאף התארחה השנה במקום. כמיטב המסורת מציע הפסטיבל לקהל עושר מוזיקלי הכולל מוזיקה קאמרית מובהקת, יצירות חדשות להרכבים קטנים ומוזיקת פופ, וכל זאת באווירה המשוחררת של אולם בית העם הגדול, הלובי, אולם "סימפוניה" שבתוך המלון, אולם "אופרה" ומרכז קלור,

מופעי הפסטיבל מקיפים את הקהל במוזיקה מן השעה עשר בבוקר באולמות ובחדרי החזרות הפתוחות לקהל, ועד אחרי חצות, כאשר בה בעת ינגנו אמנים במבואת המלון בחינם לקהל שיישב על ספל קפה או כוס יין. הקהל מוזמן לטייל בשבילי הקיבוץ, לנסוע ברכב מאולם לאולם ואף לשהות במקום מספר ימים. רבים מבאי הפסטיבל מילאו את אולם בית העם במוצאי שבת בהופעתה של הזמרת נורית גלרון.

לקונספט הפסטיבל אחראית מזה מספר שנים הפסנתרנית עפרה יצחקי, המנהלת המוזיקלית של הפסטיבל שלוקחת חלק פעיל בנגינה ובשיחות רקע. 



ד"ר עפרה יצחקי, צילום: מירי דוידוביץ

 
כבוד לג'רג' קורטאג

האירוע הראשון שנכחתי בו במסגרת הפסטיבל היה מעין קונצרט מוסבר שחלק כבוד למלחין ההונגרי ג'רג' קורטאג - מלחין פחות מוכר לקהל הרחב - המציין השנה את יום הולדתו המאה. יצחקי שוחחה עליו ושילבה גם ראיון מוקלט איתו. אליה הצטרפו שני נגנים: אורי ארבל שניגן בקונטרבס קטע מתוך היצירה "ארבעה סימנים, משחקים מסרים", והחלילנית רותם ברַטֶן שניגן ארבעה קטעים מתוך היצירה "תמונות".

המינון הזה התגלה כמוצלח ואני מוכן להמר שאילו נתקל הקהל בקונצרט מיצירותיו של ג'רג' במקום אחר, הסיכוי שהיה מגיע להאזין מיוזמתו קלוש.

מייד אחריו חשפה יצחקי את סיפורה האישי בשיחה עם נטע פניני כשברצף הביוגרפי היא כללה יצירות לפסנתר בנגינה משובחת, ובהן "אני קורא לך ישוע" - כוראל של באך בנגינה מכובדת, שני פרקים מתוך "צפיפויות" - יצירה תובענית של יוסף טל ואת "זוכרת שדיברנו על שופן" - יצירה משעשעת שהקדיש לעפרה יצחקי המלחין יוסף ברדנשווילי. 



לינור כץ, צילום: מירי דוידוביץ


נסחפתי בהנאה ובקלות
 
קונצרט הערב הוקדש כולו במלים ובצלילים לאמנות תוצרת ארה"ב. השחקנית והזמרת אולה שור-סלקטר הגישה שירים של אמרסון, וולט ויטמן, לנגסטון יוז ומרק בליצשטיין. אני מודה ששירתה של שור-סלקטר לא שבתה את לבי והוא הדין בהקראת הטקסטים שנטו מדי פעם להטעמות והדגשות לקויות. עם זאת, האזנה במסגרת זו לטקסטים המוכרים יותר או פחות הייתה בהחלט מתגמלת.

נסחפתי בהנאה ובקלות לנגינתם של חברי חמישיית תל אביב - רואי אמוץ בחליל, דמיטרי מלכין באבוב, דני ארדמן בקלרינט, איתמר לשם בקרן יער ונדב בהן בבסון - בפתיחה לאופרטה "קנדיד" של ארתור ברנשטיין ול"רפסודיה בכחול" של גרשווין. עפרה יצחקי הובילה את החמישייה בעיבוד מוצלח להרכב קאמרי שחיבר רייהנארד גוטשי.

חברי מקהלת הגליל העליון בניצוחה של יעל כהן הגישו יצירות של פלורנס פרייס ואהרן קופלנד, בביצוע מאופק וזהיר, אולי קצת זהיר מדי. את החוויה האמריקנית השלימו בנגינה מרגשת הכנריות נטשה שר וניצן ברתנא, הוויולן יוניגרטנר והצ'לנית אלה טובי ביצירות של פלורנס פרייס וסמואל ברבר. 



חמישיית תל אביב, צילום: דן ארז

 
שנברג, אלתרמן ולאה גולדברג

שתי יצירות שזכו לנגינה מלהיבה בקונצרט בוקר שבת הן השלישיה הראשונה של רחמנינוב הצעיר בנגינתן של נטשה שר, לינור כץ ורננה גוטמן. ליצירתו של ארנולד שנברג "ליל הוד" קדמה קריאה אווירתית ונכונה של אלה שור לטקסט של ריכרד דֶהמֶל שהיה מקור ההשראה ליצירתו של שנברג.

"ליל הוד" היא יצירה מוקדמת ורומנטית להפליא של שנברג המתארת הליכה לילית של זוג צעיר, שבמהלכה מתוודה האישה שהיא בעצם בהריון מגבר אחר. הדרמה נפתרת בסופו של דבר באהבת יתר של הגבר. היצירה, שמזכירה ברוחה את המוזיקה של ברהמס ושל וגנר, זיכתה את מחברה בשעתה בפופולריות ובצדק רב. שנברג שבהמשך דרכו שינה כיוון ונודע כמהפכן חשוב של המוזיקה בתחילת המאה העשרים, נשאל מדי פעם מדוע לא המשיך באותו כיוון, וענה למבקריו: "לא נועדתי להמשיך ולחבר מוזיקה ברוח 'ליל הוד' או אפילו ברוח 'פליאס ומליזאנד'. הכוח העליון החורץ גורלות זימן אותי לדרך אחרת קשה יותר".

כך או כך נגינתם של נטשה שר, ניצן ברתנא, יוני גרטנר, טלי קרביץ-פרג, לינור כץ ולאה טובי זיכתה את שנברג בביצוע שגם קהל שנרתע למשמע שמו של המלחין יכול היה להירגע ואפילו לחגוג. עוד באותו קונצרט התקיים מופע של שירי אהבה ישראלים - "כי סערת על"' של אלתרמן ושמר, "סליחות" של לאה גולדברג ויהודית רביץ, ו"וידוי" של אלכסנדר פן וסשה ארגוב בביצוע מתגמל של אולה שור-סלקטר ועפרה יצחקי. 



אולה שור סלקטר, צילום: אביטל אפלצי פלג
 
התואר "סוחפת" קטן עליה
 
למופע של נורית גלרון במוצאי שבת קדמה נגינת היצירה "רביעייה לחליל", אחד מלהיטיו הנצחיים של מוצרט (ק' 285), שאותה ניגנו בעליצות המתבקשת רותם ברטן בחליל, נטשה שרף בכינור, טלי קרביץ-פרג בוויולה ואלה טובי בצ'לו. אל הארבעה הצטרפו דני ארדמן בקלרינט, מרינה פרדין בנבל ואדם בן אמיתי בגיטרה. 

כולם יחד היו שותפים לחלקו הראשון של המופע של גלרון בעיבודיו של יונתן קרת, שכלל את  "עץ השדה" "בלדה לאישה", "כולנו זקוקים לחסד" ו"מה יהי בסופנו", שנשמעו אקטואליים מתמיד. את הנגנים החליפו בהמשך הנגנים הקבועים של גלרון.

המופע, שהתואר "סוחף" קטן עליו, היה נטול גיל, וכבש את ליבם של מאות האנשים שמילאו את אולם בית העם. תענוג היה להיווכח שגלרון, המככבת על במותינו כבר עשרות שנים, עדיין מסוגלת להעביר "כיתות אמן" בהגשת טקסטים איטיים ורומנטיים, כמו גם רוקיסטים.   



נורית גלרון בפסטיבל קול המוסיקה בגליל, צילום: יוסי שיפמן
 
פרק איטי בביצוע מרגש
 
קונצרט הסיום ביום ראשון בבוקר הוקדש לזכרו של עופר מושקוביץ - מי שהיה צלם הפסטיבל ונהרג מאש כוחותינו לפני כשמונה חודשים - שעליו סיפרה בהרחבה עפרה יצחקי בראיון ל"הבמה" ב-11 באוקטובר.

בקונצרט בלטו עיבודיו של אביב בנימין לשירים "נחל שלי" של סשה ארגוב ו"אלעד ירד אל הירדן" של אברהם זיגמן ולצד נגינת הכינור, הוויולה, הצ'לו, הקונטרבס והפסנתר, הוקרנו קטעי סרטי נוף גליליים שהפכו את הביצוע לחוויה אודיו-ויזואלית.

עוד באותה רוח נוגן פרק איטי בביצוע מרגש של פרק מתוך חמישיית פסנתר של המלחינה הצרפתיה לואיז פרנק בת המאה ה-19. כמו כן בוצעה "חמישיית פסנתר", יצירה חדשה ומסקרנת של נעמה פרל צדוק שהוזמנה לפסטיבל ומפגינה הדהודים לא מעטים לתרבות היהודית המזרחית.   



ניצן ברתנא, צילום: כריסטיאן מאטיק


 
משלימה את החוויה האקוסטית
 
הפסטיבל הסתיים רשמית בנגינת מרגשת של אחת היצירות האהובות ברפרטואר הקאמרי, חמישיית "דג השמך" של שוברט בהובלתה של עפרה יצחקי בפסנתר כשאליה חברו ניצן ברתנא בכינור, יוני גרטנר בווילה, לינור כץ בצ'לו ואורי ארבל בקונטרבס.  

לצד המוזיקה צריך להזכיר את האווירה במלון פסטורל, המשלימה את החוויה האקוסטית.

דירות האירוח נקראות על שמם של אמנים, האולמות נקראים בכינויים מוזיקליים, הכרזות בחדרים השונים עוסקים במלחינים שונים ופריטים בחדרים מקבלים דימוי מוזיקלי - דוגמת מנורת קריאה הנראית ככלי נשיפה.   




פסטיבל קול המוסיקה בגליל, צילום: יוסי שיפמן


קהל קשוב, סקרן ועירני
 
 
זו אינה הפעם הראשונה שאני מגיע לפסטיבל בכפר בלום. בשנים הראשונות הקפדתי להגיע מדי שנה ועם זאת גם בחלוף ארבעה עשורים מאז החל הפסטיבל, אני תמיד מופתע מחדש לגלות קהל שונה מקהל הקונצרטים שפוקד את אולמות תל אביב וירושלים.
 
זהו קהל קשוב, סקרן, עירני, שמוכן להרפתקה של מוזיקה מעשר בבוקר ועד חצות - שחלקה פורמלית יותר, וחלקה - בעיקר בשעות הערב המאוחרות – פורמלית הרבה פחות ובמהלכה יוצרים המוזיקאים קשר בלתי אמצעי בשיחה ובהדגמות עם הקהל שממלא את המבואה של מלון פסטורל.

הציפיות שהגעתי איתן לביצועים משובחים של היצירות המוכרות והמוכרות פחות התמלאו, וההנאה שמילאה אותי הייתה גדולה.