פעילויות לילדים, הצגות לילדים - להקת רמנגאר: רוחות של שינוי

מופע הפלמנקו החדש Arbolella מוקדש לכל הנשים שבתקופה הקשה הזו עמדו איתנות מול הסערה

מה זה בית?

השאלה "מה זה בית?", החזירה את להקת "רמנגאר" לסטודיו אחרי חודשים שהוקדשו, בעיקר, למאבק להחזרת החטופים. השנתיים שחלפו מאז ה-7 באוקטובר, מערבולת מבלבלת של תחושות, זלגו אל החזרות על ההפקה החדשה של הלהקה, Arbolella , שהביאה איתה, קצת כמו המציאות, רוחות של שינוי.
"העבודה לא עוסקת באופן ישיר במלחמה, אבל השנתיים האלה חלחלו לתוכה", אומרת קרן פסח, מרקדניות הפלמנקו המובילות בישראל ומנהלת שותפה בלהקה שהקימה עם בן זוגה, אבנר פסח. "זה סיפור על אישה שצומחת מתוך הכאוס ומחפשת את הדרך לאחות את השברים. מתוך ההריסות היא קמה ומוצאת ריפוי בתנועה ובמוזיקה.
"המופע, מבחינתי, מוקדש לכל הנשים שבתקופה הקשה הזו עמדו איתנות כמו עץ בשדה – לוחמות, נשים שכולות, אימהות ובנות זוג של חטופים וחיילים, שנאלצו לסחוב את העולם על הגב, להמשיך לתפקד, להחזיק מעמד, לא לקרוס. את העצמה הנשית הזו, אנחנו מביאים לבמה. זה מופע שונה מכל מה שעשינו. הטונים, מבחינת מוזיקה ותנועה, מדברים את הדרמה. יש בתנועה עצב ובדידות, שקשורים לטראומה שעברנו ועדיין מרחפת מעלינו ומלווה אותנו, אבל יש גם שמחה ושחרור".

"הילדים היו בחרדות איומות"

זו לא רק הטראומה הלאומית שפסח מדברת עליה. ב-7 באוקטובר נחטף לעזה אופיר אנגל, חברו של בנה הבכור. "הם יחד מבית התינוקות. נולדו בהפרש של יומיים. אופיר היה בן 17 כשנחטף והיה מאוד קשה להכיל את זה. עדיין. אופיר חזר הביתה אחרי חודשיים בעסקת הילדים, אבל זה פצע שייקח זמן עד שיגליד. הרגשנו לא מוגנים, הילדים היו בחרדות איומות והחלטנו לנסוע למשפחה הצוענית שלנו בסביליה.
חזרנו אחרי שבועיים וצללנו למאבק להחזרת החטופים. עצרנו הכל. פעילויות בית הספר, עבודת הלהקה, פרמיירה שתכננו לשבועיים אחרי, הכל נדחה. לקח זמן לחזור לנשום אבל אני עדיין עם החולצה של Bring Them Home . זה לא נגמר. הבן שלי מתגייס בעוד חודש ויש אינסוף חרדות. המופע החדש מדבר גם את זה".
דיברת על שילוב של עצב ובדידות, שמחה ושחרור. אני חושבת שהמתח הזה בין קצוות רגש מנוגדים, הוא שהופך את הפלמנקו לאמנות שאי אפשר להישאר אדיש כלפיה. יש בה הכל - עוצמה ויצר, סערת רגשות ופגיעות. יש שמחת חיים שאין כמותה באף סגנון מחולי אחר
"נכון. ברגעים הכי קשים, בין סיפורי הזוועה, החטופים בעזה, האזעקות, החרדות והעצב, שהכבידו כמו לבנה על הנפש, ברגע שנכנסנו לסטודיו, העולם בחוץ נעלם לכמה שעות, כמו במדיטציה משחררת. פלמנקו זו דרך מאוד עוצמתית לביטוי רגשות. משהו ברקיעות הרגליים ובמגע עם הרצפה ששומר אותך דרוך ומכוון, ובו זמנית נותן כוח ומקום לרגש".

להקת המחול רמנגאר, ARBOLELLA, צילום: אסקף

שושלת מפוארת של ענקי הפלמנקו הצועני

קרן ואבנר פסח, מאומני הפלמנקו המובילים בישראל, הקימו את "רמנגאר", לפני עשרים שנה. הם חזרו ארצה אחרי שהות ארוכה בסביליה, לבה הפועם של קהילת הפלמנקו הצוענית, שקבלה אותם בזרועות פתוחות. "נסענו לספרד ללמוד מהטובים ביותר", אומרת פסח ומתכוונת ל- Farrucos , שושלת מפוארת של ענקי הפלמנקו הצועני, שהוביל אנטוניו מונטיה פלורס.
"החיבור היה מיידי, עמוק ומשמעותי. מהר מאוד הפכנו משפחה לכל דבר. יש משהו בישראליות, בשורשיות ובעצמה שהופך את החיבור הזה לטבעי. הישירות, היצר, הכוח. זה שם".
הקשר עם ה- Farrucos , נשמר והתהדק. בשנים האחרונות מארחת הלהקה באופן רציף בהופעותיה, רקדנים ומוזיקאים, בני המשפחה. להופעות בפסטיבל כרמיאל שנערך לפני חודשיים, תוכננו להגיע שניים מהם. האיראנים שיבשו את התוכניות. "זה לא רק לשכנע אמנים להגיע לישראל, אלא גם לקחת עליהם אחריות אם חס וחלילה משהו יקרה. במצב הקיים, אני מרגישה שזה לא משהו שאני יכולה לעשות בלב שלם".

"עושים מה שצריך כדי לקיים את האמנות"

התמודדויות ליוצרים ישראלים בתחום הפלמנקו לא חסרות גם בימים של שגרה. בניגוד ללהקות ויוצרים עצמאיים שחלק ניכר מהכנסותיהם מסיורי הופעות בחו"ל, שדה הפלמנקו בארץ, בדומה לבלט הקלאסי, נסמך על קהל מקומי בלבד.
"זו אופציה שסגורה בפנינו. מנהלי פסטיבלים ומרכזי מחול שרוצים פלמנקו, מטבע הדברים יזמינו אמני פלמנקו מספרד. זו, אגב, הסיבה שאנחנו לא מוזמנים להשתתף באירועי חשיפה בינלאומית. אנחנו מבינים את זה. אבל זה משאיר אותנו עם מספר הרצות מצומצם. כשעלות כל הרצה בישראל היא 50 אלף ש"ח, מספר המופעים שתעשה מוגבל. זה מתסכל כי אנחנו עובדים כל כך קשה על כל הפקה ובסוף היא עולה 15 פעם".
ברובם המוחלט של מופעי הלהקה מספר המשתתפים גדול באופן יחסי ללהקות אחרות. בעבודה הנוכחית יש 13 רקדנים, מוזיקאים וזמרים על הבמה. איך עומדים תקציבית בהפקה?
"זו שאלה טובה. אנחנו לא מוכנים להתפשר על רמת ההפקה ויש לזה מחיר. פשוט וזול יותר לעבוד עם פלייבקים ולא עם מוזיקה חיה. זו בחירה. כמו הבחירה לעבוד עם חברת מג'נטה ודני פישוף, שכבר 15 שנה מלווים אותנו בכל מה שקשור לניהול טכני, עיצוב במה ותאורה. אנחנו מופיעים על רצפת במה ניידת עם מיקרופונים מובנים וגם זה מייקר מאוד את העלויות של כל מופע.
"אז כן, אני רוקדת בלהקה ומנהלת אותה, מלמדת בשלושת בתי הספר שלנו ויומיים בשבוע, אני עובדת בקיבוץ כאחראית על תקציבי הענפים השונים במשק. עושים מה שצריך כדי לקיים את האמנות שלמענה אנחנו חיים, גם אם זה אומר להצטמצם. לאחרונה עברנו מתקנת יוצרים עצמאיים לקטגוריה של להקות קטנות, מה שהגדיל משמעותית את היקף התמיכה. זו הקלה גדולה שנותנת אוויר ואופק, אבל העוגן הכלכלי שלנו, מה שמחזיק את הלהקה, אלו בתי הספר לפלמנקו שאנחנו מפעילים בשלושה מוקדים בארץ".

להקת המחול רמנגאר, ARBOLELLA, צילום: אסקף

מנעד רחב של תדרים

גם אבנר עבד במשך שנים במקביל לניהול הלהקה כרכז תרבות בקיבוץ. היום הוא מתרכז בניהול אמנותי וכל מה שנוגע לכך – כוריאוגרפיה, מוזיקה ועיצוב. "העבודה נבנית כמו פאזל. אנחנו נכנסים לחדר החזרות כשנקודת ההתחלה היא המוזיקה. ב- Arbolella המוזיקה משקפת את המציאות, מהדהדת את הנשמה.
"הקו המוזיקלי שונה הפעם. יש מקומות בהם המוזיקה מתרחקת מהפלמנקו הקלאסי וזה חלק מתהליך התפתחותי שעובר על כל עולם הפלמנקו לא רק פה. בהפקה יש כלי נשיפה וקלידים, נגיעות סאונד אלקטרוני ובאופן כללי מנעד רחב של תדרים, סגנונות ועיבודים מוזיקליים. אנחנו רוצים שהקהל לא רק יתפעל מהביצוע, אלא יתחבר רגשית והמטרה מקדשת את האמצעים".

קרן דברה על חיבור לישראליות שנוכח בעבודה גם אם לא באופן ישיר.

"אני מרגיש את זה בכמה רבדים ובעיקר בחופש ובפריצת הגבולות. זה בא לידי ביטוי גם בבחירה שלא לתחום את המוזיקה בגבולות הפלמנקו. אחרי ה-7 באוקטובר הרבה דברים שהאמנו בהם קרסו. יש בלבול גדול ורצון להגדיר מחדש את הזהות שלנו. אני חושב שיש כמיהה למשהו רך, מאזן, מרגיע ועוטף. התנועה גם היא מדברת מאותם המקומות. יש, כמובן את הרגליים החזרות והמהירות של הפלמנקו אבל כל הזמן מתקיים המתח בין עוצמה לרכות. הכעס נוכח, אבל גם העצבות ואת שני הקצוות האלה אנחנו מקלפים".

8 בנובמבר 2025, 20:30, אולם דלל, מרכז סוזן דלל. 20 בנובמבר, 20:30, אולם רפפורט חיפה, 29 בנובמבר, 20:30 תיאטרון ירושלים, 10 בדצמבר, היכל אומנויות הבמה, הרצליה. לרכישת כרטיסים