מערכת יחסים אינטימית
 
ב-17 במרץ יעלה בסטודיו אנט בתל אביב מופע מיוחד, שונה ונועז לכבוד יום האישה הבינלאומי - "הפסנתר ואני".
 
במרכזו של המופע ניצבת מערכת היחסים האינטימית ומלאת העליות והמורדות בין פסנתרנית, אודליה אליעזרוב סבר, ובן-זוגה המוזיקלי מזה שנים רבות - הפסנתר.
 
דרך צלילים מיצירות של מלחינים שונים מתקופות מגוונות, אלעזרוב סבר פורשת את סיפור ההתקרבות וההתרחקות רב השנים שלה ושל הפסנתר.
 
ילדה פרועה ומאוהבת
 
אליעזרוב סבר, שכבר בגיל שלוש נחשבה לילדת פלא מוזיקלית, נולדה לשושלת משפחתית מוזיקלית ויצירתית. "את אבא שלי - יעקב אליעזרוב, הרבה מכירים כמנהיג 'להקת השגרירים' האייקונית, שהופיעה בארץ ובעולם במשך שנים בכל אירוע וחתונה במשפחה הישראלית", היא מספרת.
 
"כבר מגיל שלוש וחצי הנחתי ידיים על הפסנתר והתחלתי לנגן. הפסנתר היה אהבה גדולה מהשנייה הראשונה שנפגשנו אבל גם הריקוד והמשחק היו בנשמתי כך שהופעתי שנים כרקדנית בלהקה של אבי ועסקתי גם במשחק במקביל ללימודי הפסנתר הקלאסיים".
 
וכל האהבות האלה חיו אצלך בהרמוניה?
 
"לא ממש. תמיד חשתי במאבק לאורך השנים - מי אני בעצם? לא הייתי 'פסנתרנית קלאסית' במובן הקלאסי. הייתי יותר ילדה פרועה שמאוהבת בסוגי אמנות שונים ושלא תפסיד בחיים שום מסיבת ריקודים, אז למעשה לא הרגשתי שייכת עד הסוף לשום רובריקה אמנותית קיימת, והבנתי שהייעוד שלי הוא ליצור את הדבר הבא". 
 

אודליה סבר אליעזרוב, צילום: טל ויינברום אלקבס

 
"כבר מהמופע הראשון הקדמתי את זמני"
 
מה היה המופע הראשון שיצרת?
 
"ב-1994 יצרתי עם הבמאית והשחקנית אסתי זקהיים את 'מוזיקה בעיניים', וכבר שם הקדמתי את זמני. זה היה רסיטל לצ'לו, פסנתר ווידאוטייפ שזכה לביקורות מעולות בפסטיבלי מוזיקה, וזה קרה הרבה לפני שמישהו בעולם הקלאסי העז להעלות מצלמה, תנועה או תלבושות חצופות לבמה".
 
ספרי על "הפסנתר ואני", איך הוא נולד?
 
"זה מופע אינטימי, מעז ובועט שנולד מחיפוש מעמיק אחר הקול הייחודי שלי בעולם כאמנית. במהלך המופע אני חודרת פנימה אל נבכי הלכי הנפש בדרכה של פסנתרנית".
 
מה זה אומר?
 
"לכל אחד שנגע אי פעם בפסנתר יש עניין שלם עם הדבר הזה: הרצון והתשוקה לנגן שמתנגשים תמיד עם כל האמירות הפנימיות על עצמנו. אין כמעט נגן בהווה או בעבר שלא סוחב פצע מדמם בלב עם מחשבות של 'הלוואי והייתי משקיע יותר', או 'ניגנתי פעם אבל היום אני לא מעזה לגעת בו'. יש במערכת יחסים מוזיקלית משהו שנוגע בתשוקה עמוקה וכואבת. זה סיפור של שבר ובנייה מחדש, של חיפוש אחרי משמעות האהבה."
 
אינטראקציות מפתיעות עם הקהל 

זה נשמע כמו סוג של טיפול נפשי
 
"הרגשתי שאני רוצה לחקור את הנושא ובמשך שנתיים עבדתי עם ישראלה שיר, מטפלת ומנחת פסיכודרמה. ביחד נגענו בפצעים ובקונפליקטים והבאנו את זה לבמה בעיבוד אמנותי מתובל בהומור שגם משלב אינטראקציות מפתיעות עם הקהל".
 
והתוצאה?
 
"נולד מופע שמשתנה בכל פעם, הן ביצירות המנוגנות והן בטקסטים, מפני שכל העניין הוא לשמור על האותנטיות והחיות שלו בהווה, וכל פעם הוא מציע עוד גילוי שצץ לו.
 
"מבחינת הקהל נוצרת חוויה מיוחדת שבה הנגינה הגבוהה מקבלת רובד נוסף של הפן האנושי והאישי וזה פותח לאנשים חדרים חבויים בנשמה". 

"אהבה, כבוד,האומץ להתבטא ולהיות אני"
 
 
המופע מקושר ליום האישה הבינלאומי. איך היותך אישה מתחבר לעבודתך כאמנית?
 
"היום אני מבינה יותר ויותר שכאישה יש לי תפקיד חשוב מאוד במציאות המבולבלת ומלאת הטסטוסטרון שאנחנו חיים בה. הקול שלי המחבר, המעבד, המוביל, המעז להביא דברים חדשים ואמיצים למציאות הזאת - הוא קול חשוב שעושה שינוי בעולם.
 
"המופע הזה הוא מופע עם אמירה חברתית על אהבה, כבוד, האומץ להתבטא ולהיות אני, והקריאה לכל אחת ואחד להעז להביא את המנגינה שלו הספציפית לעולם. לכולם יש פה מקום אם נסכים לכך ונפנה את האנרגיה לערוצים הנכונים".
 
 
איך הקהל מגיב למופע?
 
"את יודעת כמה אנשים אמרו לי אחרי המופע - דקה אחרי שניגבו את הדמעה - שהם חזרו לנגן, לשיר, לרקוד או כל רעיון אחר שהיה דחוק שם בפנים? זו כוחה של אמנות - פצע פוגש פצע ואמת מפעילה אמת".
 
 
חיבורים מופלאים
 
 
את משתמשת בכוחה של המוזיקה גם למיזמים חברתיים
 
"נכון, והמיזמים האלה חשובים לי באותה מידה כמו הפעילות האמנותית שלי. מתחילת הבלגן של הרפורמה/המהפכה המשפטית מתקיימים בביתי שברמת אביב מעגלי שיח מאורגנים. אנחנו שמונה מנחות - ארבע חילוניות וארבע דתיות - שמכנסות אצלי בבית מעגלים של אוכלוסייה מעורבת מימין ומשמאל.
 
"בהתחלה אנו מתכנסים ושרים ביחד שני שירים שאנחנו בוחרות בקפידה, ולאחר שהלבבות נפתחים אנו מתחלקים למעגלים קטנים - מעגלי הקשבה בשיטת האימגו.
 
"התוצאה? מעבר לכאב ולקשיים קרו הרבה דברים מופלאים, נוצרו קשרים והרעיון אפילו התגלגל הלאה - יועצות מהחינוך הדתי והחילוני שהשתתפו במעגלים יצרו אירועים דומים במערכת החינוך". 



אודליה  אליעזרוב  סבר, צילום: טל ויינברום אלקבס  
 
"כולנו זקוקים לניתוח לב פתוח"
 
יש לך גם מיזם בשם "דמיונות"
 
"כן. המיזם השני בחסות המוזיקה המופלאה הוא מופע בשם 'דמיונות' שיצרתי יחד עם חברתי הבמאית הדתיה מירה לשם שגם מופיעה איתי על הבמה. אנחנו מביאות סיפור על שתי נשים שגרות בשכנות בתל אביב אך המרחק האנושי ביניהן גדול וכואב, ודרך דיאלוגים ומוזיקה אנחנו מבטאות את המאבקים והדמיונות שבתוכנו.
 
"המוזיקה משחקת תפקיד חשוב ומרגש במופע שמציג במקומות של אוכלוסיות מעורבות - למשל יישוב דתי מזמין יישוב חילוני וכך הלאה. אני מרגישה שהמופע הזה מייצר בוודאות שינוי, מפני שהאמנות תמיד יוצרת זוויות וחוויות מחודשות שנוגעות במקומות לא צפויים בנפש. עובדה שיותר ויותר מזמינים אותו".
 
איך את מסבירה את זה, לנוכח הפילוג שפושה בעם?
 
"לאנשים נמאס להתבוסס רק בכאב ובקושי, כולנו זקוקים לניתוח לב פתוח וזה מה שעושה המופע - מצד אחד הוא משמיע את קול הכאב, אבל גם מאפשר לצד השני לשמוע אותו ממקומות חדשים ואמפתיים, דרך רעיונות אמנותיים ומוזיקה, בצורה שמייצרת פתיחת לב ואפילו חשיבה חדשה".
 
 
האיזון המושלם בין נשי וגברי, בין שמאל וימין
 
כל זה מייצר אצלך אופטימיות?
 
"בהחלט, בעיקר לגבי הכוח של נשים לייצר שינוי. אני רואה יותר ויותר נשים חזקות ועוצמתיות בכל המגזרים שמובילות מהלכים חשובים שמשפיעים על המציאות.
 
"כרגע זה תהליך איטי והתוצאות עדיין לא נראות מספיק בשטח והמצב קשה מנשוא, אבל כפסנתרנית אני מאמינה בכוחם של תהליכי עומק.
 
"אין ספק שיש התעוררות כוח נשי מדהים ומאזן בכל מקום, אז אני אמשיך למלא את תפקידי, להעביר את הבשורה ככל שאוכל, ולחבור לנשים עוצמתיות נוספות כדי שבסופו של דבר יעשה השינוי המיוחל - האיזון המושלם בין נשי וגברי, בין שמאל לימין, בדיוק כמו בנגינה על פסנתר".

"הפסנתר ואני", מופע לכבוד יום האישה הבינלאומי: יום שני, 17 במרץ בשעה 20:30, סטודיו אנט, לפרטים ולרכישת כרטיסים . 100 ש"ח כרטיס רגיל, 50 ש"ח לסטודנטים וחיילים (כולל מילואים), 50 ש"ח לתושבי הדרום והצפון המפונים. למופעים נוספים