"אנונימי לגמרי" (ארה"ב 2024) **** וחצי

דרמה. סרטו של ג'יימס מנגולד. השנה היא 1961. על רקע סצנת המוזיקה הסוערת והמתפתחת, נער מסתורי בן 19 ממינסוטה בשם בוב דילן מגיע לניו-יורק עם גיטרה וכישרון בלתי נתפס. תחילה הוא מבקר בבית חולים בניו-ג'רסי את גיבורו, אמן הפולק הוותיק החולה וודי גאטרי. הוא פוגש שם עוד אמן פולק מוביל, פיט סיגר (אדוארד נורטון), שיהפוך למנטור שלו אחרי שהשניים שומעים את אחד משיריו. דילן מתארח בבית סיגר ומשפחתו ובהמשך מתחיל לעשות לעצמו שם בניו-יורק, מפלרטט ומנהל מערכת יחסים מורכבת עם הכוכבת ג'ואן באאז, וגם שר ומנגן איתה. והוא גם מנהל מערכת יחסים קבועה עם סילבי (אל פאנינג). עלייתו המטאורית תשנה את פניה של המוזיקה האמריקאית. 141 דקות.  אנונימי לגמרי


אנונימי, תמונה באדיבות פורום פילם


ביקורת

אין הרבה אמנים שזוכים לביוגרפיה קולנועית-מוזיקלית בעודם חיים (דילן בן 83). לכן הוא יכול היה לדרוש מההפקה, מסיבותיו שלו, שלא לציין את שמה של סוזי רוטולו, שהייתה חברתו באותה תקופה (ואף נראית מצולמת איתו על עטיפת תקליטו Freewheelin' Bob Dylan מ-1963). במקום שמה נבחר השם סילבי רוסו, שאותה מגלמת אל פאנינג. יודעי דבר טוענים שלמעט השם המפורש, הדמות שעושה פאנינג היא רוטולו, אחת לאחת.

הסרט, שאת תסריטו כתב הבמאי ג'יימס מנגולד (ביים בין היתר את "הולך בדרכי", הביוגרפיה המוזיקלית על ג'וני קאש, לו יש ביטוי גם בסרט על דילן, כחבר בולט בסצנת הפולק) יחד עם ג'יי קוקס, מבוסס על ספר מ-2015, "דילן מתחבר לחשמל!", שעליו חתום אלייז'ה וואלד. והטייטל הזה "מתחבר לחשמל" מעיד כמובן על "בגידתו" של האמן במוזיקת הפולק האקוסטית המסורתית, כאשר בקונצרט בניופורט ב-1965 חיבר לראשונה את הגיטרה החשמלית שלו למגבר וניגן. זה היה מצידו אקורד מהפכני, שביטא שחרור מכבלים ריאקציונריים וחיפוש אחר החופש היצירתי המוחלט.

הסרט "אנונימי לגמרי" מתאר תקופה קצרה, אבל מכוננת בקריירה של דילן, בין 1961 ל-1965 כאמור, השנים בהן כתב, הלחין ובנה את הרפרטואר המקורי שלו והופיע בסצנת הפולק במועדוני הגריניץ' ווילאג', משם פרץ לכל אמריקה ולעולם כולו. כבר מההתחלה, האקספוזיציה של הסרט הזה, ושחזור ראשית הסיקסטיז וניו-יורק של 1961, נראים נהדר. וכך גם ההמשך, בו מתוארת במדויק סצנת הפולק והקאנטרי. הלוק והפרודקשן-ווליו של "אנונימי לגמרי" עושים חלק גדול מהעבודה. וכמובן גם השחקנים ובראשם טימותי שאלאמה, שאימץ את הסגנון האדיש והסגור של דילן. והוא גם מבצע בעצמו את כל השירים, כמו גם שחקנים אחרים, כמו אדוארד נורטון, בויד הולברוק (על תקן ג'וני קאש) ומוניקה ברברו, אחת המפתיעות בסרט. היא אמנם לא כל כך דומה פיזית לג'ון באאז, אבל משחקת אותה נהדר.

ולא נשכח סרט קודם, אמנותי, שנעשה על דילן. זה היה "אני לא שם" (2007) המצוין של טוד היינס, בהשראת הביוגרפיה שחיבר האמן. הסרט תיאר את דילן בשלבים שונים בחייו, כאשר גילמו אותו שישה שחקנים: מרקוס קארל פרנקלין, בן וישו, הית' לדג'ר, כריסטיאן בייל, ריצ'רד גיר וקייט בלאנשט. אבל זו הייתה אופרה אחרת.






"חליסה" (ישראל 2024) ****

דרמה. סרטה של סופי ארטוס. שרה (נועה קולר), אחות בטיפת חלב בשכונת חליסה שבחיפה, מטפלת בתינוקות כל היום. אלא שלה עצמה אין ילדים משלה. שרה מנסה כבר שנים להיכנס להריון באמצעות טיפולי פוריות, אך ללא הצלחה. כשאניה (דנה ברקוביץ'), אמא צעירה במצוקה, מגיעה אליה עם התינוקת שלה, שרה עושה ככל יכולתה כדי לסייע לה. הקשר של שרה עם אניה ועדן יהפוך לתיקון למה שהכי חסר לשרה. האם זה בכלל אפשרי? 94 דקות.  חליסה



חליסה, תמונה באדיבות יולי אוגוסט הפקות , דד ליין הפקות ובתי קולנוע לב

ביקורת

זהו סרטה השני באורך מלא של סופי ארטוס. סרט הביכורים שלה "עמק" יצא ב-2016, ומקור הרעיון לתסריט נבע מחוויותיה כמורה בירושלים לילדים קשי חינוך שפותרים את בעיותיהם באלימות. גם במקרה של "חליסה" מדובר בפועל יוצא של התנסות אישית. ארטוס עלתה לארץ מצרפת וכשנולד בנה היא לא ידעה לאן לפנות, לא הכירה עדיין את "טיפת חלב". וכאשר הגיעה אליהם מצאה בית חם לטיפול בילדים בראשית דרכם, וגם מקום עם מצפון,כדבריה. אז הרעיון נבט כבר לפני הרבה שנים (בנה של ארטוס בן 18), אבל הגיע לידי מימוש רק בשנים האחרונות.

שרה, בגילומה הרגיש עד נוגע ללב של נועה קולר, היא אחות טיפת חלב ראשית בחליסה, שכונה חיפאית מעורבת, יהודית-ערבית. טיפולה בתינוקות ואימהותיהן שמגיעות אליה היא לא פחות משל אמא תרזה. מאחר שהיא פועלת בשכונת מצוקה, פלוס מינוס, היא מרגישה צורך לצייד את האימהות הזקוקות לכך בחיתולים ובסימילאק. במקרים הנראים כחשודים בעיניה כאלימות נגד פעוטות, או הזנחתם, היא רושמת דו"ח לרשויות הרווחה. אבל בגדול, התנהלותה הרחמנית לנשים הצעירות לתינוקות היא מאוד מכילה. עד כדי כך שהסטנדרטים שלה מתנגשים עם אלה של הבוסית שלה נור (חאולה חאג' דיבסי), שמשחקת אותה קשוח, על פי הספר, ולא תמיד יש לה חמלה כלפי האימהות הצעירות וילדיהן.

שרה, שחוותה אכזבות רומנטיות, לא מעוניינת בבן זוג ומנסה בעצמה להביא ילד לעולם, באמצעות תרומת
זרע וטיפולי הפריה. מה שלא כל כך עובד. היא עצמה חיה בדירה מוזנחת, ולכן כאשר היא נתקלת בלב (לב רודניצקי), שיפוצניק מדופלם, היא מבקשת ממנו לתקן לה בדירה "כל מיני דברים קטנים", ובסוף הוא מציע לה לבנות קיר גבס ולהוסיף לה עוד חדר. המפגש עם אניה מעורר אצלה דילמה קשה. יש לה בן זוג ערבי שהיא מתעתדת להגר איתו לקנדה, ומציעה לשרה להשאיר אצלה לאימוץ את התינוקת שלה, עדן. האם זה בכלל אפשרי?

סופי ארטוס מטפלת בסיטואציה ובקונפליקטים של שרה בעדינות וברגישות, ומוציאה מנועה קולר את המיטב. בכלל, השכונה המעורבת חליסה, ופרופילה, היא דימוי מצוין לתיאור מצבן של משפחות מצוקה בדרך כלל, שהילדים שלהן הן עול עליהן. זאת לעומת מצבה של שרה, שלא כל כך רחוקה מהן מבחינה סוציאלית, אבל תעשה הכל כדי לסייע להן ואף תשתוקק להיות אמא בעצמה. "חליסה" הוא סרט נוגע ומרגש.          

"היסטוריה קצרה של משפחה" (סין-צרפת-דנמרק-קטאר 2024) ****

דרמה. סרטו של לין ג'יאנג'יה. אחרי תקרית קטנה בבית הספר בין שני תלמידים, וויי, נער בוטח ממשפחה סינית אמידה, מתיידד עם בן כיתתו שואו. וויי מזמין את שואו הביתה, מציג אותו בפני הוריו, וכשאלה שומעים ששואו בא מרקע לא פשוט, הם מעודדים את הנער עם החיוך השקט לבלות יותר זמן בביתם. שואו הופך יותר ויותר לחלק מהמשפחה ומתחיל לגלות שמאחורי החיים הנוחים של הבורגנות מסתתרת קלחת של סודות, ציפיות ורגשות, שלא יישארו חבויים לנצח. 99 דקות.  היסטוריה קצרה של משפחה



היסטוריה קצרה של משפחה, תמונה באדיבות קולנוע חדש

ביקורת

שני הנערים שבמרכז הסיפור כאן מגיעים מרקעים חברתיים שונים. וויי מקווה להתקבל לנבחרת הסייף העירונית ושואו מרבה לקרוא ולרכוש דעת. אבל יש לו בעיות בבית. אמו הלכה לעולמה ואביו אלכוהוליסט, המחטיף לו מכות. הוריו של וויי מוצאים נושאי שיחה משותפים עם שואו. למשל, האב, ביולוג מומחה, משוחח עם החבר החדש של בנם על המוזיקה של יוהאן סבסטיאן באך ומלמד אותו את אמנות הקליגרפיה. והאם מרגישה צורך לחלוק איתו את חוויותיה, להראות לו תמונות מעברה, לפני שהייתה נשואה, ולספר לו סיפורים שונים.
אביו של וויי מאוכזב על כי בנו מסרב ללמוד אנגלית, מה שיאפשר לו לצאת ללימודים אקדמיים בחו"ל. אירוע טרגי הופך את שואו לבנם המאומץ בפועל של ההורים של שואו, וזה עבורם סוג של תיקון על מאורע טראומתי בעברם, בתקופה בה נאסר על בני זוג בסין להביא לעולם יותר מילד אחד. אלא שוויי מקנא במעמדו החדש בבית של שואו ומתפתחת ביניהם יריבות, אף ששואו עוזר לוויי בחשאי. החיבור בין השניים הופך לקטליזטור של הסרט.
הבמאי לין ג'יאנג'יה מרכיב כאן פאזל אניגמטי טעון, כשהוא משתמש באמצעים אמנותיים יוצאי דופן שלפעמים גונבים את ההצגה והופכים את חזות הכל למשהו עצמאי, לא תלוי בכלום, שחיבורו לנראטיב יכול להיות אסוציאטיבי בלבד. מדובר ביצירה מאתגרת שבהחלט שווה לצפות בה ולנסות לפצח אותה.  
 





"ריגול כפול" * וחצי

אקשן. סרטו של מייקל פוליש. סוכני הצללים ג'ו (סקוט איסטווד) ולארה (ווילה פיצג'רלד) טרוורס הם בני זוג נשואים שהתאהבו זה בזה והחליטו לנטוש את הקריירות שלהם כמחסלים ולצאת לחגוג את חיי הנישואים שלהם במקום רומנטי, פסטורלי ומנותק. בעת חופשתם הם עדים להתרסקות קטלנית של מטוס ובין שבריו מוצאים כונן סודי עם מידע שיכול להפיל ארגוני ביון בינלאומיים. ג'ו ולארה מבינים כי המידע אליו נחשפו יוביל למצוד של כל סוכנויות המודיעין בעולם ובהם צ'סטר (סילבסטר סטאלון), סוכן ה-CIA, שינסו לחסל אותם. לזוג לא נותר אלא לוותר על אורח החיים השקט לו ציפו ולנצל את כישורי הקרב שרכשו בעברם בצללים, כדי לשרוד את מסע הצייד המתקרב. 95 דקות.  ריגול כפול



ריגול כפול, תמונה באדיבות פורום פילם


ביקורת

סרט אקשן מופרך, שכל ההצדקה לקיומו היא סדרה של סצנות אקשן מודולריות. אין בסיפור כל היגיון, ומה שקורה על המסך אבסורדי לחלוטין. וסילבסטר סטאלון? נראה כי הוא היה זקוק להשלמת הכנסה ולכן תרם את חלקו הצנוע לפרויקט הזה.