בילויים ומוות כרוכים זה בזה

בשבוע הקרוב יעלה המסך באופרה הישראלית על "לה בוהם" (הבּוֺהֶמָה) של פּוּצ'יני, אחד הלהיטים הבטוחים ומההצלחות המסחררות של בתי האופרה בעולם, כשדי באזכור שמה של האופרה כדי לעורר קופות כרטיסים רדומות מרבצן.

על ההפקה, שביים בקלן הבמאי הגרמני הנודע מיכאל המפה (שנפטר לפני שנתיים לאחר קריירת בימוי עשירה ברחבי אירופה), ינצח המאסטרו האיטלקי קרלו מונטנארו ורגינה אלכסנדרובסקיה, שעבדה שנים רבות לצידו של המפה, מכהנת בה כבמאית מחדשת.

סיפור העלילה כולל ארבעה אמנים (שלושה בריטונים וזמר טנור אחד) - צעירים חסרי כל המתגוררים בעליית גג קפואה בפריז הקרה של ערב חג המולד. לדירתם מגיעה מימי היפה והחולה ובהמשך הם פוגשים את מוּזֶטָה, אישה רבת תושייה שרגליה על הקרקע. התאהבויות בשפע - קצרות מועד וארוכות מועד - בילויים ומוות כרוכים זה בזה באופרה הסוחפת הזו.


לה בוהם, צילום: יוסי צבקר                             

"בהפקה של זפירלי התאהבתי באופרה"

"שרתי במקהלת מורן והאופרה הראשונה שראיתי היתה 'לה בוהם' באופרה הישראלית", מספרת זמרת הסופרן יעל לויטה, המככבת בהפקה בתפקיד מוזטה. "הייתי בת 14 כשהצטרפתי למקהלה, כלומר גדולה מדי להשתתף במקהלת הילדים ואני זוכרת היטב את הקריאות 'פארפיניול פארפיניול' שמילאו את הבמה בסצנת הרחוב בפריז.  

"זיכרון ההפקה ההיא חקוק בראשי. זו היתה ההפקה האלמותית של פרנקו זֶפירֶלי ומייד התאהבתי בה - במוזיקה, בגודל, זה היה כל כך מקסים. במיוחד המערכה השניה שבה כולם ברחוב בערב חג המולד. עבורי זו היתה חוויה אופראית תיאטרלית בשיאה. כחברת מקהלת מורן שהשתתפה בהפקה, זה היה הרגע שבו התאהבתי במדיה הזאת, האופרה".

את מזכירה לי שאחת האופרות הראשונות שראיתי הייתה "לה בוהם" בבית בתל אביב שהיה לו וידאו. ישבנו מול המסך, ראינו את ההפקה של המטרופוליטן והזלנו דמעות

"האמת שגם אני בכיתי היום בחזרה. היום לא השתתפתי, רק צפיתי ובכיתי. אין מה לעשות, המוזיקה הזו כל כך מרגשת".



לה בוהם, צילום: יוסי צבקר

"הייתי מאוד עקשנית"

מה עשית לפני שהתאהבת באופרה?  

"עבדתי עם אפרת בן-נון שהיתה המדריכה הראשונה שלי. היא אמרה לי 'יש לך את זה', ומשם יצאתי לדרך. נרשמתי לאקדמיה בתל אביב, למדתי פיתוח קול בהדרכת תמר רחום, יונתן זק וקצת עם מירה זכאי והייתי בסטודיו של האופרה.

"בהמשך נסעתי לברלין הצטרפתי לנוהרים אל המורה אֶבּי פוֺרמנסקי (יותר מדור זמרים אחד של זמרי האופרה בישראל נמנה עם תלמידיה של פורמנסקי, י"ש). גרתי בעיר ושרתי בבית אופרה בהַלבֶּרשטט, שעתיים מברלין. שם התחלתי. התפקיד הראשון שלי היה כמובן אדלה, הגיבורה המשעשעת ב"העטלף" של יוהן שטראוס, תפקיד שהיה ל"סיגנֶֶצֶ'ר" שלי, משום שהוא משלב קוֺמיוּת וקול גבוה".

ואז?

"ואז חזרתי. זה קרה לפני 12 שנים. היה מאוד קשה להתברג מחדש כאן באופרה הישראלית, אבל אני הייתי מאוד עקשנית והשמעתי את עצמי למיכאל אייזנשטט שהיה אחראי על גיוס זמרים להפקות, למנצח דן אטינגר, המנהל המוזיקלי של האופרה ולחנה מוניץ, המנכ"לית".  

כלומר לא זימנו אותך?

"לא, הבאתי את עצמי. זה לא היה קל, כי כולנו יודעים שבישראל יש רק בית אופרה אחד ובשונה מערים אחרות בעולם הוא לא מציג מדי ערב. זה לא בית אופרה רפרטוארי, אין ביטחון בעבודה הזאת בארץ".



לה בוהם, צילום: יוסי צבקר



"בגיל שמונה הילדה שלי ראתה את האופרה של חנוך לוין"

איך את מתמודדת בין אופרה אחת לשנייה?

"אני שרה בקונצרטים, משתתפת בפרויקטים אחרים של האופרה והיום גם מלמדת באקדמיה למוזיקה בירושלים. אני מאוד נהנית ואוהבת ללמד. תמיד כיף לראות את התהליך - היכן היית והיכן אתה נמצא כעת. בעצם זה להיות בו זמנית בשני הצדדים".  
 
איך זה מסתדר עם חיי משפחה, ילדים?

"עם השנים למדתי ליצור את החציצה ולנסות עד כמה שאפשר להשאיר את המחשבות על העבודה מחוץ לדלת, או לפחות להסתיר אותן ממש טוב. זה היה קשה. נראה לי שבחמש השנים האחרונות זה מצליח. פעם זה היה יותר קשוח. יש לי ילדה בת שמונה".

ומה היא אומרת על אימא הזמרת?

"בפעם הראשונה שהיא באה לראות אותי זה היה ב'חנוך לוין - האופרה', וכל כך התרגשתי לראות אותה. היא ישבה מרוכזת ובסוף ההופעה עמדה ומחאה כפיים. זה פירק אותי לגמרי. בכיתי ודמעתי, לא בגלל שהיא מריעה לי אלא כי היא כל כך נהנתה. האופרה לא כל כך התאימה לגילה, אבל היא הגיבה נפלא. בימים אלה אני שוקלת אם להביא אותה ל'לה בוהם'. יש לה טעם משלה, והיא הכי אוהבת את ההפקות של דודי זבה".  




יעל לויטה, צילום: יהודה סוויד


  
"התכסיתי בשכבות של ביטחון"

נחזור לתפקיד שלך ב"לה בוהם"

"אני שרה את מוזטה, תפקיד הכולל את האריה הכי מפורסמת בתולדות אמנות האופרה - quando m'en vo. אני חושבת שאין זמרת סופרן שלא שרה את האריה הזאת לפחות פעם אחת בקריירה שלה, על במת האופרה או בקונצרט".

העובדה הזאת כשלעצמה לא מטילה עלייך כובד אחריות כשאת ניגשת אליה?

"שאלה טובה, כי שכשעסוקים בחומר שהוא מאוד ידוע, תמיד ישנו הצל הזה של לבצע משהו שכולם מכירים.

"'לה בוהם' היא לא יצירה מודרנית או 'הכרמליטיות', אופרה שהשתתפתי בה לאחרונה, ולכן צריך לגייס לזה הרבה אטיטיוד, לכסות את עצמך בשכבות של ביטחון, ברמה של fake it till you make it".  



לה בוהם, צילום: יוסי צבקר

"צריך להגיד תודה לכל מי שמגיע לכאן"

עד כמה מעורבת הבמאית רגינה אלכסנדרובסקיה בהחלטות שלך?

"למעשה מדובר בשתי במאיות, אקר אייקה שעובדת שנים עם מיכאל המפה, הבמאי המקורי של ההפקה הזו, ורגינה אלכסנדרובסקיה. בחזרות רגינה נתנה לזמרים המון חופש לעשות מה שהם מרגישים. רק בחזרות האחרונות שתיהן הקפידו שמה שכל אחד עושה יתאים לתפיסה של ההפקה המקורית שביים המפה".
 
נשמע יותר כמו העמדה מאשר בימוי

"זה דבר שקורה הרבה פעמים בחידושים של הפקות קיימות. אתה עושה מה שאתה מרגיש, ויש לך מסגרת שלתוכה אתה אמור לצקת תוכן שאתה מביא, ובזה שונה הבימוי באופרה מבימוי בתיאטרון. באופרה אין כמעט זמן לחזרות. האמן מצופה לבוא מוכן עם המטען שלו, כולל שליטה בתווים, במילים, בטקסט ובעלילה ברמה גבוהה מאוד כבר מן החזרה הראשונה. "זה מאוד שונה מתיאטרון ששם בונים כל הפקה מהתחלה. כמובן שיש גם באופרה הפקות מקוריות, כמו למשל 'שיץ' או 'חנוך לוין - האופרה', שדורשות עבודה תיאטרלית שלוקחת יותר זמן, אבל בדרך כלל - ובעיקר בהפקות שבהן רוב הזמרים מגיעים מחו"ל - תקופת החזרות קצרה וממוקדת. ובאמת מאוד חשוב לראות מה כל אחד מביא מעצמו". 
 
והיום? כשמעט זמרים מגיעים מחו"ל?

"טוב שזה משתפר. אני רואה מה קורה מאז תחילת המלחמה, ואנשים כבר פחות מפחדים לבוא לכאן. לאור המצב צריך להגיד תודה לכל מי שמגיע".

לה בוהם, צילום: יוסי צבקר

אישה שאוהבת את החיים הטובים

נחזור למוזטה

"היא אישה תאֵבַת חיים, אוהבת את החיים הטובים ויודעת לדאוג לעצמה, בניגוד לחבורת האמנים שסביבה. הם מקדשים את האמנות והיא מקדשת את הפּרקטיוּת. גם אם זה אומר ללכת עם גברים מפוקפקים שיש להם ממון.  רעיונית קשה לי עם זה, אבל אני חושבת על מקצוע כמו גיישה או קורטיזנה, ואי אפשר להאשים את הנשים האלה.

"מוזטה היא אישה חכמה, היא לא עושה את מה שהיא עושה מחוסר ברירה או ממקום נמוך. הנראות, הפלרטטנות, זה בא ממקום  מחושב. היא מכירה בכוח שלה ויודעת להשתמש בו. כך היא זוכה באריה הנפלאה הזאת, לעומת האריות העצובות והמלנכוליות של מימי. מוזטה היא דמות מאוד זוהרת".    

האריה של מוזטה: "כשאני הולכת ברחוב, כולם עוצרים ואלַי מבטיהם, עיניהם בוחנות אותי מקרוב, ואני טועמת את ערגותיהם המבעבעות מעיניהם, ומבחינה בין מקסם שווא, ליופי נחבא אל כליו. ואז ניחוח התשוקה מקיפני ואני מאושרת. ואתה? שידעתָ, זכרתָ והתגעגעתָ, אתה נרתע ממני. היטב אדע תחושותיך, לא מרצון חרדתך תביע אבל לבך חש כאילו המוות כבר הגיע!"

 
לה בוהם, צילום: יוסי צבקר