תודות לאביגיל ארנהיים

פסטיבל פליציה בלומנטל למוזיקה ה-27, שהתקיים השנה במוזיאון תל אביב בניהולו האמנותי של עידו שפיטלניק, היה הראשון שאותו לא ניהלה אביגיל ארנהיים.
 
ארנהיים, שיצרה לפסטיבל מופע שעליו ידובר בהמשך, ייסדה את הפסטיבל יחד עם אנט סלין, בתה של פליציה בלומנטל, שיתוף פעולה שהניב אירוע מוזיקה שנתי ייחודי ועשיר.
 
במהלך שלושה עשורים זכה הפסטיבל בהובלתה לחשוף את קהל חובבי המוזיקה בישראל לסולנים ולהרכבים קאמריים קטנים וגדולים מארצות שונות, ונעשה למותג של איכות בכל קנה מידה, ועל כך היא ראויה לכל הודיה ושבח.     
 

אביגיל ארנהיים, צילום: יואל לוי
  
 
חנוך ארדן: מסקרן ומרתק
 
הפסטיבל נפתח השנה באירוע מסקרן ומרתק: "חנוך ארדן", יצירה לקריין ולפסנתר של ריכרד שטראוס לפואמה של המשורר האנגלי אלפרד טניסון. גיבור הסיפור, הדייג חנוך ארדן, חותר לשפר את תנאי המחיה של משפחתו ומנסה את מזלו כסוחר יורד ים. ספינתו מתנפצת אל חוף ים רחוק והוא נשאר שם עם שני יורדי נוספים שמתים זה אחר זה כשהוא נשאר לבד, בדומה לרובינזון קרוזו.
 
שבע שנים לאחר היעלמו פונה חברו פיליפ אל אשתו ומבקש את ידה, והיא מסרבת. כעבור שנה פיליפ שב ומבקש את ידה והיא שוב מסרבת ופונה לעזרת השמיים שיאמרו לה היכן בעלה, אך השמים שותקים ולבסוף היא נענית לבקשתו של פיליפ. בחלוף יותר מ-11 שנים מצליח חנוך לשוב לכפרו ומגלה שאשתו נישאה מחדש, אין לו בית וילדיו גדלו. אחד מבניו מת ואת האחר מגדל הגבר שנשא את אשתו, ועוד יש לשניים ילד משותף. אהבתו לאשתו גדולה וחנוך מחליט שלא לדרוש את המגיע לו אלא לצפות בהם מרחוק. בסופו של דבר הוא מת משברון לב. 



חנוך ארדן, צילום: דור פזואלוב
  

מוזיקאים, במאי תיאטרון ובמאי קולנוע יצרו נוסחים משלהם לסיפור. הנוסח שמציע שטראוס הוא הקראת הסיפור עם אתנחתות פסנתר קצרות, מעין רישומים. המלאכה הקשה היא הקראת הסיפור - התרגום הקיים בעברית נכתב בשנת 1936 והוא ללא ספק מדבר עברית אחרת. מי שהתמודד בהצלחה מרובה עם הסיפור הוא ירון לונדון, שהלשון העברית הישנה התרוננה בפיו. לונדון הוא וירטואוז, ובפיו גם העברית הישנה ורצופת המילים והביטויים שנעלמו מן השפה המדוברת מתנגנת כאילו נכתבה היום. 
 
את האתנחתות המוזיקליות שסיפק שטראוס לטקסט המורכב היטיב לנגן יהודה ענבר, שיצר בנגינתו דרמה נוספת. ברור שמסגרת כמו זו שמציע הפסטיבל היא הכתובת הנכונה. בראיונות לתקשורת אמר לונדון שאילו היה הסיפק בידו היה מתרגם את יצירתו של טניסון לעברית עכשווית, אבל לטעמי יש חן מיוחד ללשון המוקדמת (תרגום משנת 1936) של הסיפור, שמן הסתם נקרא בשעתו בבתים אנגליים כשהמספר והמאזינים יושבים סביב אח מבוערת ועוקבים אחר העלילה. 



חנוך ארדן, צילום: דור פזואלוב
 
בין חלום למציאות: איכותי ואחר
 
 
אנסמבל סונורה, שהופיע ביום רביעי במופע "בין חלום למציאות", הוא הרכב מסקרן ומעורר ציפיות. חבורה של מוזיקאים מקצועיים, מן הסתם מורים וסטודנטים לתארים מתקדמים, שיזמו עצמאית את הקמת האנסמבל הקולי.
 
לצד רפרטואר מקהלתי מקובל שנוכח מעט מאוד בתכנית, הם מציעים נוסחים משלהם לשירים של רבקה גוילי, יפעת שחר, אמיר דדון, הדג נחש ואחרים המזוהים עם הפופ המקומי והבינלאומי. סוגה מוזיקלית זו מקובלת מאוד בתרבויות האירופאיות כולן ובעיקר בארצות הדוברות אנגלית, ויש בהן לכאורה מעין שדרוג (בהיעדר מילה מתאימה יותר) של הפופ אל הקלאסיקה.
 
מה שדיבר אלי בעיקר הוא איכות הביצוע, ללא מנצח. הנגנים עצמם אחראים ישירות כל אחד על עצמו ועל עמיתיו, והם מפיקים מרגליות קוליות מרתקות. במופע הבכורה בפסטיבל הם טרחו ליידע את הקהל בתהליכי היצירה אלא שהיעדר מיקרופון או חשיבה על הקהל שיושב משמאל לבמה (שם ישבתי) מנע ממני לשמוע את הנאמר. המופע שווה את המאמץ ואני מאמין שעם השיווק הנכון, "סונורה" יכולה להגיע לקהל אחר, שונה משוחרי מוזיקה מקהלתית נטוֺ. 

על מנת שמופע כזה לא ייתפס כמופע נוסטלגיה לקהל הוותיק, חשוב שהוא יגיע גם לקהל שלא גדל על שירי רחל. 
 

ליאור נבוק, צילום: TOONY



 
צרות בטהיטי: הפקה מרהיבה  
 
המופע שחתם את הפסטיבל היה ללא כל ספק אחד המרהיבים שנראו כאן - הפקה בימתית מלאה לאופרה "צרות בטהיטי" מאת ליאונרד ברנשטיין, המציעה התבוננות הומוריסטית על חיי האמריקאים בשנות ה-50, החיים בפרבר, עובדים בעיר ומעלים על נס את מדינת suburbia"". 
 
למופע נוספו עוד ארבע יצירות קצרות - "צללית", "אני שונא מוזיקה", "המטבח הטוב - ארבעה מתכונים" ו"שיר פשוט" מתוך "מיסה" של ברנשטיין. 
 
המופע הזה היה לא פחות מחגיגה של טוב טעם רווי בהומור תוסס, שעליו הופקדה נבחרת של זמרים צעירים - בחלקם חברי סטודיו "מיתר" ובראשם רונה שרירא וקיריל אודינצוב - גיבורי "צרות בטהיטי". מאחוריהם על הבמה ניגנה תזמורת הרחוב הירושלמית עליה ניצח רֺתם ניר, ועל הבימוי הופקדה שירית לי וייס. ההפקה הייתה מרהיבה, ואשמח לצפות בה שוב ולהביא את כל מי שאוכל. כזה ברנשטיין עוד לא ראיתם.  

צרות בטהיטי, צילום: דור פזואלו

פסטיבל פליציה בלומנטל ה-27 התקיים בשלישי-שבת, 25-29 במרץ2025, מוזיאון תל אביב לאמנות