לינוס רוט מגיע לישראל
 
הערב יפתח הכנר הגרמני לינוּס רוֺט את סדרת הופעותיו כסולן עם התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון, בניצוחו של דן אטינגר, המנהל המוזיקלי של התזמורת. הוא ינגן כאן - בתל אביב, ברחובות ובראשון לציון - את הקונצ'רטו לכינור של מיאצ'יסלב ויינברג.

יצירותיו של המלחין מיאצ'יסלב ויינברג אינן מוכרות לקהל הרחב, למעט אופרה אחת שלו - "הנוסעת" - שהועלתה באופרה הישראלית לפני שש שנים וזכתה לכיסוי תקשורת. ויינברג, שחי בין השנים 1919 ו-1996, חיבר 26 סימפוניות. שבע קונצ'רטות, 17 רביעיות לכלי קשת, 28 סונטות לכלים שונים, שבע אופרות, בלטים ומוזיקה לכ-65 סרטים, בהם סדרת טלוויזיה רוסית לילדים על פי "פו הדוב" שזכתה לפופולאריות רבה.  

אם תנסו לחפש מידע נוסף עליו באנציקלופדיות למוזיקה, ספק רב אם תמצאו מאמר מקיף. למזלו רובן של יצירותיו הוקלטו ולסקרנים יש הזדמנות לאתר את ההקלטות. 
  
  

התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון, צילום: מירי שמיר  
 
כשמיאצ'יסלב הפך למשה
 
מיאצ'יסלב (משה) ויינברג נולד בוורשה לאב שהיה מלחין וכנר בתיאטרון יהודי נודד. הילד הפגין כישרונות מוזיקליים ליד הפסנתר כבר בגיל עשר, וכשנתיים אחר כך התקבל לקונסרבטוריון בבירה הפולנית. כשהיה בן עשרים פלש הצבא הגרמני לפולין ויינברג ואחותו ברחו מזרחה. היא התקשתה בהליכה וחזרה והוא לא זכה לראות אותה מאז.

לאחר מסע מפרך, כשהוא מנסה לשווא להצטרף לכלי רכב מלאים בנמלטים אחרים, הוא מגיע בסופו של דבר לגבול הרוסי. פקיד הגבולות שאל לשמו. "מיאצ'יסלב", ענה ויינברג. "ואתה יהודי?", המשיך הפקיד לשאול. "כן". "אם כך שמך משה", פסק הפקיד ורשם 'משה' במסמכים. רק לאחר 30 שנים של התמודדות מול הביורוקרטיה הרוסית הוחזר לוויינברג שמו המקורי.

בינתיים, בעוד ויינברג ממשיך לברוח בתוך רוסיה מן הגרמנים הפולשים בחלק מן הערים, הוא מנסה להמשיך בלימודיו. בדרך הוא פוגש את נטליה מיכאלס, בתו של שלמה מיכאלס איש התיאטרון הנודע, והם נישאים. מיכאלס מביא את התווים של הסימפוניה הראשונה של ויינברג למלחין דמיטרי שוסטקוביץ' שקרא, התרשם, התפעל ודאג שוויינברג יוזמן למוסקבה. ויינברג חי, הופיע ויצר במוסקבה והפך לחברו הקרוב של שוסטקוביץ'.  
 
עוצמה, תשוקה ויופי
 
מסכת ייסוריו של ויינברג לא תמה, גם סטאלין והכפופים לו מיררו את חייו. כשנשלח למאסר לגלות הוא מגלה שכל בני משפחתו נשרפו חיים על ידי הנאצים. בתו עלתה לישראל בגלי העלייה הגדולים מרוסיה ועבדה בשעתה במשרד ראש הממשלה.

בדרכו הייחודית הצליח ויינברג להתגבר על האירועים המורכבים שחוו הוא ובני משפחתו, ואמר: "לפחות הם לא ירו במלחינים!". על סוג המוזיקה שחיבר אמר: "יצירות רבות שחיברתי מתייחסות ישירות למלחמה. זו לא הייתה בחירה שלי. הגורל הכתיב  את המוזיקה, בעיקר בשל הגורל האכזר שהיה מנת חלקם של קרוביי. ראיתי חובה לעצמי לחבר מוזיקה על המלחמה, על הזוועות שהיו מנת חלקה של האנושות במאה העשרים".  

בראיון לאחר קריסת ברית המועצות אמר ויינברג: "אמרתי לעצמי, אלוהים נמצא בכל מקום. מאז שחיברתי את הסימפוניה הראשונה שלי חשתי שיש נושא מוזיקלי שמלווה אותי והמוטו שלו היא שההוכחה לקיומו של האל היא ביכולת שלי לומר משהו". אותו משהו בא לידי ביטוי ביצירותיו במוזיקה שיש בה הרבה עוצמה ותשוקה, חריפות, יופי ואפילו שלווה. 
 
הקשר בין ויינברג לשוסטקוביץ'
 
בשפתו המוזיקלית של ויינברג מצוי אחד הגורמים שהביאו להשכחה או להזנחה של יצירותיו: לעתים קרובות הן נשמעות כמו המוזיקה של שוסטקוביץ'. ויינברג לא נרתע מן הדמיון ואף ראה בו מקור לגאווה: "אני תלמידו של שוסטקוביץ'. למרות שמעולם לא קיבלתי ממנו אפילו שיעור אחד, אני רואה בעצמי אחד מתלמידיו, בשר מבשרו". שוסטקוביץ' לא נשאר חייב: "ויינברג הוא אחד  המלחינים הבולטים של ימינו".

קווי דמיון בין שני המלחינים ניתן למצוא במחוות הגדולות, בנעימות הארוכות, בחשיבה הסימפונית ובשמירה על המוזיקה הטונאלית. ויינברג היה המקור שממנו שאב שוסטקוביץ' את החומר המוזיקלי למחזור השירים שלו "מן השירה היהודית" .

השניים כתבו בשנת 1962 סימפוניות שנושאן דומה - שוסטקוביץ' כתב את הסימפוניה ה-13 "באבי יאר" כשווינברג חיבר את הסימפוניה השישית שלו שהוקדשה לזכרם של הילדים שנהרגו או נתייתמו בשואה. שני המלחינים נהגו לנגן איש לרעהו את היצירות שסיימו לחבר, ובאותה רוח ניתן למצוא ציטוטים הדדיים של היצירות. ניתן לדבר על המרירות, העוקצנות והתוקפנות של שוסטקוביץ' לעומת הרוך והצבעים הקודרים של ויינברג. 
 

לינוס רוט, צילום: Diego Franssens
 

יש בהחלט למה לצפות

ביום שישי הקרוב, ה-25 באפריל, יצטרפו אל לינוס רוט בראשון לציון נגני התזמורת בקונצרט קאמרי. הוא יפתח בשתי יצירות לכינור ללא ליווי: השאקון של באך, סונטה לכינור סולו ללא ליווי, ועם נגני התזמורת ינגן את השביעייה אופ' 20 של בטהובן. וממה שזכיתי לשמוע בחזרה שהשתתף בה עם התזמורת יש בהחלט למה לצפות.

צפיתי בו בחדר החזרות כשהוא שב ומנגן קטע כזה או אחר לבקשתו של המנצח דן אטינגר, בייחוד את הקטעים בהם מנגנים לצד הסולן נגן בודד או קבוצת נגנים והתזמורת כולה.

יש משמעות לשם הפרטי שלך, לינוס?

"מדובר בשם לטיני עתיק שנתנו לי כי נולדתי זמן קצר אחרי שדוֺדי שנשא אותו שם, מת. מה שאני יודע הוא שלינוס היה אחד האפיפיורים הראשונים".

דן אטינגר, תמונה באדיבות התזמורת הפילהרמונית של שטוטגארט
 


העיר של אלברט איינשטיין
 
איך הגעת לכינור?

"אימא ניגנה בצ'לו ונתנה לי כינור כשהייתי ילד קטן ומאז אני עם הכלי, כ-40 שנה".   

באיזו עיר קרה האירוע המכונן?

"זו לא הייתה עיר, אין סיכוי ששמעת אי פעם על המקום על המקום. זה באזור הכפרי של גרמניה, העיר הקרובה שאולי שמעת עליה היא אוּלְם".

אוּלְם, העיר בה נולד אלברט איינשטיין?

"בדיוק. למעשה באוּלְם הייתה קהילה יהודית גדולה לפני שהנאצים עלו לשלטון בגרמניה. משפחת איינשטיין - הוריו והורי הוריו - כולם מן הסביבה הזאת".
 
 
 
"איך ייתכן שאני לא מכיר את המוזיקה הנפלאה הזאת?"
 
איך גילית את היצירות של ויינברג?

"גיליתי את המוזיקה של ויינברג בשנת 2010, כשחבר שלי ניהל פסטיבל שהנושא המרכזי בו היה מוזיקה יהודית. יצירות של ארנסט בלוך ופליקס מנדלסון, ושם שמעתי שלישייה נפלאה לכינור, צ'לו ופסנתר של ויינברג, שעד אז לא שמעתי את שמו ולא הכרתי את יצירותיו.

"השלישייה הייתה לא פחות מגילוי. הלכתי הביתה מלא תקווה שאולי ויינברג חיבר יצירה לכינור. זה היה באותה שנה שבה האופרה שלו 'הנוסעת' עלתה בפסטיבל ברגנץ. חיפשתי ומצאתי תיבה מלאה אוצרות: שש סונטות וסונטינות לכינור יחיד, קונצ'רטינו לכינור ולתזמורת קאמרית, רפסודיה ועוד. הייתי בהלם מוחלט. ראשית, כי מעולם לא שמעתי על ויינברג, איך ייתכן שאני לא מכיר את המוזיקה הנפלאה הזאת? קשה להבין איך מלחין שאתה חש בגדולתו מן הצליל הראשון, אינו מוכר לי ובכלל.  

"התחלתי לנגן ויינברג, כשהצעד הראשון היה להקליט את הסונטות לכינור יחיד. כשכבר עמדתי להקליט את היצירות טלפנו אלי מהוצאת התווים והודיעו שמצאו עוד סונטה. הם שלחו לי וכך הקלטתי את כל הסונטות בתהליך ממושך". 

"יותר מזה, שוסטקוביץ' נהג להראות את היצרות שלו לוויינברג ולשמוע את הערותיו. אלא שלוויינברג לא היה משרד יחסי ציבור שטיפל בו. אשתו אמרה עליו שהפרסום לא עניין אותו כלל ומה שחשוב לו היה לשבת ולהלחין יומם ולילה. הוא עצמו אמר שהוא חש כתלמיד של שוסטקוביץ, ולדעתי הוא טעה בבחירת המילים. הוא היה צריך לומר שהוא מעריץ את שוסטקוביץ'. אבל מאחר שאמר מה שאמר המשפט דבק בו ולכן התגובה המקובלת הייתה שאם הוא תלמיד של שוסטקוביץ', הוא לא יכול להיות טוב מן המורה שלו. 

"אם אני נדרש לתאר את המוזיקה שלו, אז הטראומה שליוותה אותו כשברח מן הנאצים, העובדה שאיבד את בני משפחתו במלחמה ובהמשך ישב שנים במאסר בזמנו של סטאלין בשל היותו יהודי, כל אלה באים לידי ביטוי במוזיקה שלו. עם זאת אני חייב לציין שגיליתי את גדולתה של המוזיקה שלו עוד לפני שידעתי את כל הפרטים הביוגרפיים שלו. היום מרבים לנגן אותו ויש מי שמתגאים ש'גילו' אותו, אבל איפה הם היו לפני 15 שנים? בה בעת אני מאוד מרוצה מכך שיצירותיו מנוגנות לעתים קרובות".
 
"יש לו מקום לצידם של בטהובן, ברהמס ומנדלסון"
 
 
היכן אתה ממקם אותו לצד הקונצ'רטו המפורסמים לכינור של בטהובן או של ברהמס למשל?

"בהחלט בחמישייה הפותחת, לצידם של בטהובן, ברהמס ומנדלסון. אני הייתי הראשון שניגן את הקונצ'רטו שלו בגרמניה, בקונצרט בקַרלסרוּהֶה בנובמבר 2014. בדיעבד היו לי אז הרבה חששות, כי דחפתי לנגינה הזאת וניסיתי להלהיב את כל מי שפגשתי שמדובר במוזיקה מדהימה ואז החלתי להפסיק לדבר עליו כי חששתי ממה שיקרה אם האחרים יחשבו אחרת. אבל היצירה התקבלה היטב ויכולתי להירגע".
 
אתה מרבה לנגן אותו במקומות אחרים?

"יש מסגרות שונות שאני מנגן בהן את יצירותיו, בין היתר בשני פסטיבלי מוזיקה שאני מנהל - האחד באוֺקסֶנהַאוּזֶן, בין העיר אולם ואגם בּוֺדֶנזֶה בדרום גרמניה, והשני באי איביזה, לא רחוק מהחוף המזרחי של ספרד".

בהופעות הקאמריות שלך אתה עובד עם פסנתרן קבוע?

"לא. יש לי שלושה פסנתרנים, שאחד מהם אגב הוא יהודי-רוסי, בוריס קוזנייצוב".
 
 
"לנגן את ויינברג בישראל זו הגשמת חלום"
 
מה לגבי מוזיקה שאינה קלאסית, אתה גם שם?  

"רק ביוזמות מיוחדות - למשל פסטיבל שנקרא 'סַמבַּאך'. גליתי תזמורת בברזיל שקוראת לעצמה 'יוהן סבסטיאן ריו', ונגן הוויולה בתזמורת הוא מעבד נפלא שחיבר עיבודים שבהם אני משמש כסולן התזמורת. בקרוב יהיה לנו סיור באירופה שבו אנגן עם הברזילאים. גם באיביזה שמחברת למוזיקה חדשה אלקטרונית ואחרת אני מנגן מוזיקה מינימליסטית כמו היצירות של ארוו פארט האסטוני ואחרים. אגב, המלחין לא רצה להיפגש איתנו כי הוספנו רובד אלקטרוני למוזיקה. במקביל אני ממשיך ללמד באאוגסבורג".

נחזור לקוצרטים שתנגן כאן

"חשוב לי לחזור ולומר שנגינת ויינברג בישראל היא הגשמת חלום. ועוד דבר, לפני כמה שנים הקמתי את אגודת ויינברג, בעיקר על מנת לגרום ליותר אנשים להכיר את המוזיקה שלו. יש לי חבר, קווין קליינמן, פרופסור למנהל תרבותי באוניברסיטת סורבון בפריז, שאמר צריך להקים אגודה. נכון שאין לנו עדיין כסף שאפשר להתברך בו, אבל אחרי שאירינה שוסטקוביץ' הצטרפה כנשיאת כבוד היה קצת רעש במדיה וזה עוזר לנו. אנחנו מחפשים את האנשים העשירים שיממנו את פסטיבל ויינברג".     

כשסיימנו לדבר לינוס רוט פנה להחזיר את הכינור לארגז הכלי. שאלתי אותו אם יסכים להשאיר לי את הכינור, ותגובתו הייתה קולנית ומשעשעת: "זה סטראדיווריוס דַנקלָה משנת 1703! כמובן שהוא לא שלי, הוא חי איתי כבר שנים רבות אבל הבעלים - כמו  במקרה של רוב כינורות הסטראד ודומיהם - הוא מוסד פיננסי. הסטראד הזה שייך לבנק של מדינת באדן-וירטמברג בגרמניה שמרכזו בפרנקפורט". 

יום ראשון, 20 באפריל 2025, בשעה 20:00, תל אביב, המשכן לאמנויות הבמה ע"ש שלמה להט- בית האופרה, יום שני, 21 באפריל 2025, בשעה 20:00, רחובות, היכל התרבות העירוני- בית העם, יום חמישי, 24 באפריל 2025, בשעה 20:00, מוצאי שבת, 26 באפריל 2025, בשעה 21:00, ראשון לציון, היכל מאיר ניצן לתרבות. לינק לרכישת כרטיסים