צבי פלסר, צילום: ליסה מזוקו



על היצירות: 
 
דבוז'אק - שישיית כלי קשת אופוס 48 בלה מז'ור
 
התקופה שבין שלהי שנות השבעים של המאה ה-19 ועד לשנת 1893, שנת נסיעתו  לאמריקה, הייתה פרק זמן מיוחד ופורה בדרכו האמנותית של דבוז'ק. בשנים הללו הביא לשיא את פיתוח שפתו הקומפוזיטורית שבבסיסה החומר הפולקלוריסטי של מחוזות הולדתו, בוהמיה ומוראביה. ברוב המקרים דבוז'ק יצק את החומר הפולקלוריסטי (ליתר דיוק הפסבדו-פולקלוריסטי, שכן כולו כתוב ברוח הפולקלור אך לעולם איננו מצטט ממנו ישירות) לתוך מסגרות קלאסיות מסורתיות. בהקשר זה, בתוך מכלול יצירתו הקאמרית הענף של דבוז'ק מאותה התקופה מן הראוי לציין את חמישיית הפסנתר השנייה, אופ' 81 ואת שלישיית הפסנתר, אופ' 90 שזכתה לכינוי "דומקי", על שם הז'אנר העממי שברוחו כתובים רוב פרקיה. שישיית כלי הקשת, אופ' 48, בדומה לרביעיית כלי הקשת אופ' 51,  מוקדמת משתי היצירות הללו, וניתן לראות בה סנונית ראשונה לשורה של יצירות קאמריות בהן להשפעה הפולקלוריסטית מקום מרכזי כל-כך בתפישה האמנותית.
 
דבוז'ק ניגש למלאכת כתיבת היצירה בשנת 1878, מיד לאחר הצלחתו של ביצוע הבכורה לסדרת המחולות הסלבוניים לתזמורת פרי עטו, וקיימים לא מעט קווי דמיון משותפים לשתי היצירות. ההשפעה הפולקלוריסטית בולטת במיוחד בשני הפרקים האמצעיים. הפרק השני, בהתאם לכותרת שהוצמדה לו, כתוב ברוח הדומקה. זוהי צורה רווחת במוסיקת הפולקלור של מזרח אירופה בכלל ושל אוקראינה בפרט. "דומה" היא סוג של בלדה אפית בפולקלור האוקראיני. ה"דומקה" היא צורה מוזיקלית עממית, המאופיינת בחילופים בין חלקים איטיים שירתיים או רצ'יטטביים, לרוב מלנכוליים ואלגיים באופיים, לבין חלקים ריקודיים אנרגטיים יותר. כותרתו של פרק הסקרצו בשישייה של דבוז'ק היא "פוריאנט", ריקוד פופולארי ערני שמקורו באזור בוהמיה. 
  
 

ברהמס - קונצ׳רטו לכינור אופוס 77 ברה מז׳ור 
 
ברהמס הלחין את הקונצ׳רטו לכינור בקיץ 1878, במהלך שהות בעיירת הנופש פורטשאך שבדרום אוסטריה, שם בילה כמה קיצים ברציפות. המלחין ביצע חלק ניכר מכתיבתו בחופשות קיץ שכאלו, אז מצא השראה בקלות; במהלך שהותו בפורטשאך שנה לפני כן, העיר במכתב כי ״מנגינות כה רבות מתעופפות פה, עד שצריך להיזהר שלא לדרוך עליהן!״. על אף כל זאת, היה ברהמס נתון תמיד לספקות עצמיים קשים. במקור, הקונצ׳רטו אמור היה לכלול ארבעה פרקים במקום שלושה; ברהמס הספיק להלחין שני פרקים אמצעיים טרם החליט להחליף אותם בפרק אדאג׳יו יחיד (אותו כינה, בביטול עצמי טיפוסי, ״חלוש למדי״).

הקונצ׳רטו נכתב עבור ידידו של ברהמס, הכנר והמלחין הידוע יוזף יואכים. יואכים היה מעורב עמוקות בתהליך כתיבת הקונצ׳רטו, והצטרף אל ברהמס במהלך הקיץ בכדי לבחון את הטיוטות של היצירה. תפקיד הסולן, בהתאם, הושפע במיוחד מיכולותיו הטכניות ומזגו המוזיקלי של יואכים. כך, ידיו הגדולות במיוחד של יואכים קשורות ככל הנראה למספר רגעים בהם על הנגן למתוח את יד שמאל במידה חריגה. בנוסף ובניגוד לרבים מהווירטואוזים בני זמנו, יואכים סלד מתצוגות וירטואוזיות ריקניות; על כן אין זה מפתיע שיותר מפעם הסולן משתלב במרקם התזמורתי במקום להתבלט מעליו. דוגמא טובה לכך היא סולו האבוב שבתחילת הפרק השני (על כך צוטט הכנר פאבלו דה סרסטה, אשר הסביר את סירובו לנגן את הקונצ׳רטו כך: ״האם אתם באמת חושבים שאעמוד שם על הפודיום עם הכינור בידי, בשעה שלאבוב יש את המנגינה היחידה ביצירה?״). יואכים ביצע את הקונצ׳רטו בבכורה בראשון בינואר 1797 בלייפציג, תוך שהוסיף לפרק הראשון קדנצה פרי עטו שנעשתה מאז לחלק בלתי נפרד מן הקונצ׳רטו. 



אלכסנדרה קונונובה, צילום: Yaroslavna




הקונצרט יתקיים ביום ראשון, 2 ביוני 2019 בשעה 20:00 במוזיאון תל אביב. להזמנת כרטיסים:  03-6077020