חוויה חדשה

השם "אורפיאוס פסיון" העלה בי הרהורים על דמותו המיתולוגית של אורפיאוס, הפורט עלי נבל את אהבתו ואת ייסוריו על אבדן אהובתו אאורדיצ`ה, צפו בי מנגינות ידועות ממיתרי לבבם של מונטוורדי, גלוק, היידן ותהיתי מה צפוי לי במופע זה.
 
החיבור בין מנגינות שהן נכסי צאן ברזל של המוזיקה המערבית, אריות של באך מתוך פסיונים וקנטטות, עם סיפור המיתוס של אורפיאוס ואאורדיצ`ה ועם השפה העברית ששורשיה עתיקים כסיפורו של הגיבור -  יצר חוויה חדשה, מפתיעה בעצמתה, מרתקת ומרגשת.
 
קבוצה של זמרים צעירים, חברי הסטודיו שליד האופרה הישראלית, הוכיחו פעם נוספת כי מאגר הכישרונות בארצנו הוא גדול, מרשים ומגוון מאוד. עבודתם של היוצרים – דוד זבה אשר על העריכה המוזיקלית והטקסט ודני ארליך אשר על הבימוי-כוריאוגרפיה יצרו עולם קסום של תמונות וצלילים, שתוך דקות ספורות מראשית המופע, סחף את המאזינים לעולם עם חוקים חדשים, גרם לי לשכוח את כל מה שאני יודעת על באך ועל אורפיאוס, ולקרוא מחדש, כמו בדף גמרא, מקור ופירוש שמאלצים את הקורא הלומד לבדוק גם את עצמו ואת ההנחות המוקדמות בהן הוא שבוי לעתים.
 
מעשה המרכבה הזכיר לי עיבודים או ליתר דיוק דיאלוגים אקטיביים שעשו מלחינים עם יצירות מופת – כמו התזמורים של לוצ`אנו בריו לשירים המוקדמים של מאהלר, כמו התזמור של זנדר  ל"מסע החורף" של שוברט ושל הנזה ל"יפתח" של קאריסימי,  או העיבודים של שנברג ל"שיר על הארץ" ול"שירי שוליה נודד" של מאהלר. 

סוגיית הזמן: ספירלה של התרחשויות

גישתו של זבה לסיפור המעשה, והאופן שבו כתב את המילים לאריות שבחר, בפיוטיות שנשמעת טבעית וקולחת, אפשרו לזמרים להתבטא בשפה שבה רובם גם חולמים, ועל-ידי כך לשיר מן המעיין הרגשי של אמנותם. התנועה שיצר דני ארליך, מסוגננת ומאופקת מחד, אך צמודה אל הסערות שבעמקי העלילה ומגיבה עליהן בצורה ברורה, כמעט כמו קווי המתאר בציורי בוטיצ`לי, הוסיפה ממד חשוב ויצרה מרחב שמכיל את הצלילים והמילים באופן הרמוני. לפעמים היה מקבץ של תנועות כמו מקהלה ויזואלית שמצטרפת אל הצלילים ומעשירה אותם.
 
חלוקת התפקידים  ומתן הסיפור בידיו של אוונגליסט (נמרוד גרינבוים המצוין) אפשרו ליצירה לעסוק בסוגיית הזמן באופן שמתבונן בו קדימה ואחור – ויוצר ספירלה של התרחשויות אשר אפשר היה לחזור ולהתחיל בה מיד אחרי אקורד הסיום (בביצוע מרגש ביותר של ליליאנה גרצובה).
 
תפרידי אורפיאוס ואאורדיצ`ה הושרו על יד שתי זמרות עם גוון קול שונה ומייחד כל אחת מהן – לימור אילן, באינטרפרטציה המסורתית נוסח גלוק של "תפקיד מכנסיים" (תפקידי גברים שמושרים על-ידי נשים) למצו-סופרן, תרמה לעיצוב הדמות לא רק את קולה בעל הצבע החם, אלא גם את אישיותה הדרמטית ויכולת הבעה משחקית. מולה אאורדיצ`ה בזמרתה המלבבת של רינת גולדמן –  גמישה, נשית עד מאוד, ובנוסח שלפנינו מסוגלת גם להשתעשע  באוהב, ולא רק להתייסר על מעשיו ועל החלטותיו הגורליות אשר תפרדנה ביניהם לנצח.
 
התפקידים הנוספים התחלקו בין שאר חברי הקבוצה בזרימה בין הקולות העשירים, עד כי נדמו כיצור מיתולוגי שלא נודע עד כה, בעל כמה וכמה ראשים מזמרים מתוך אנרגיה של גוף אחד. לכך תרמו גם התלבושות ה"בארוקיות" הססגוניות ועיצוב השיער הפיסולי, שיצרו צלליות יפהפיות. אני מקווה כי המופע הזה יזכה לקהלים רבים, וכי העונג, שהיה מנת חלקם של הנוכחים במופע לא יישאר חד פעמי.
 
יש לברך את הנהלת פסטיבל האביב ראשון-לציון  על שהשכילה להביא לקהלה יצירה מקורית ישראלית, שיכולה לעמוד על כל במה בעולם, ושכל הכוחות שחברו להצלחתה הם משלנו, והלב מתרחב משמחה על כך.