סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן יהודית ויעקב - באים מאהבה
 

 
 
המופע "שירים מהבית" מסתמן מהערב הראשון כסולד אאוט שירוץ עמוק לתוך החורף


לשיר עם הבשר החשוף
 
אי אפשר היה להגיד שזה לא היה צפוי, למרות שזה לגמרי לא צפוי. כלומר: תחילה התקליט, ששני האחים לבית רביץ הקליטו בשביל הכיף שלהם וגם כדי להנציח בשבילם פיסה של מורשת משפחתית, "מתוך רצון", כפי שהודו בחוברת התקליט, "להחזיק בשירים היפים האלה ולו לרגע"; אחר כך העניין של המדיה, שהוא לגמרי טבעי לגבי כל מה שיהודית עושה; ואז ההצלחה המסחרית המאוד מפתיעה והלא לגמרי מובנת (על אף ולמרות שזאת יהודית רביץ בכל זאת) של האלבום; ועכשיו המופע, "שירים מהבית", שמסתמן כסולד אאוט מהערב הראשון ועמוק לתוך החורף. אף אחד לא התכוון או התכונן לזה.
 
בעצם, היה תקדים. בדיוק בזמן הזה לפני שנה. בנסיבות דומות מאוד אך גם לגמרי שונות. ישראל גוריון ואסף אמדורסקי בחידוש המפתיע לשירי הדודאים, שהניב מופע במה מצליח שאף אחד לא ציפה לו. גם אז הספתח היה בפסטיבל המוזיקה של תל אביב, אלא שהוא היה לגמרי ניסיוני וחד פעמי, והתבסס על אלבום אוסף מקיף ולא על הקלטות חדשות של שירים מנוּפּים. מה שאי אפשר להגיד על יעקב ויהודית ו"שירים מהבית", ולא על הגעגוע המשותף, הממאיר כמעט, שמקנן בהווייתו ובנפשו של הציבור הישראלי, שמוציא את הנשמה לפזמון הפופולרי, אך מוכן לשכוח את עצמו כשמדובר בפיסת נוסטלגיה ובכמיהה אל השירים היפים והטובים של פעם. בעצם, גם יגאל בשן בנה על זה בשנה החולפת.
 
ואפשר להאמין ליהודית רביץ כשהיא משתאה לגורלו של האלבום, שלמעשה לא התכוון לחרוג מדלת אמות משפחת רביץ (כי מי מקליט בימינו תקליט שירה שרק גיטרה אחת מלווה אותו?). ואפשר להאמין לה באומרה שהיא עשתה דרך מוזיקלית מפותלת במשך יותר משלושים שנה, רק כדי לזכות ולחזור לשיר את השירים האלה. והכי אפשר להאמין לה, בכלל, על כל מה שהיא שרה. כי כשיודית שרה, במיוחד את האסופה הזאת, היא שרה כל שיר בהתכוונות, בהתחייבות ובנאמנות, באה מאהבה, כאילו הוא האחרון שלה והכי חשוב לה. ואלה שירים ששמענו וגם שרנו, כולנו, מאות אם לא אלפי פעמים.
 
זוהי רביץ. של יום ששי אחר הצהריים, בבית המשפחה בבאר שבע. כמו יום ששי, או שבת, בוקר או אחר הצהריים, בהרבה בתים אחרים בכל הארץ. היא שרה ויעקב אחיה מנגן, 24 שירים. 15 "שירים מהבית" ועוד תשע תוספות שמתחברות ומתכתבות עם הזיכרון הפרטי שלהם וגם עם הזיכרון הקולקטיבי של כולנו. ולא פשוט להפנות את הגב לשנים ארוכות בהן בנתה וטיפחה דימוי רוקרי, להשיל באחת את כל חומות ההגנה וההתעטפות בעיבודים, בהפקות מוזיקליות, בכלי נגינה ובנגנים. לשיר עם הבשר החשוף. באמריקאית אומרים ריסקפט. ואכן, כבוד. לאומץ להיחשף עם שירים שאהבה מהבית. לשפה, לשירה, לזמרת.

יהודית-ויעקב-צלם-אלירן-אביט.jpg
יהודית רביץ ויעקב (צילום: אלירן אביט)

קול נשמה

 
באיכויות השירה המופלאות שלה, היא יכולה הייתה להסתפק רק בגיטרה של יעקב, מקסימום בתוספת גיטרה שלה, כדי להעמיד על הבמה מופע שיהיה גם שונה מהאלבום. וזה היה מספיק בהחלט. אבל קהל אתם יודעים, צריכים לפנק אותו בתמורה לאגרה. ולכן ההפקה הבימתית תפחה, קלטה את עדי רנרט בפסנתר ובקלידים מימין ואת אורי מיילס המולטי-טלנט באקורדיון, בחליליות ובכלי הקשה משמאל.
 
יהודית פותחת את המופע לבד (וגם תסיים אותו לבד), כמובן עם גיטרה, דווקא עם "עין גדי". שיר מולדת שלא נכלל באלבום האחרון, אך הוא כבר חלק בלתי נפרד מהרפרטואר שלה. גם את "ליבבתיני", הראשון מהתקליט (ודווקא האחרון בו!), היא שרה לבד, כדי לרמז שהיא יכולה להסתדר ללא ליווי. ב"אילו כל האוהבים" וב"פרח הלילך" כבר מצטרף אחיה יעקב, בראשון הוא שורק והיא מוותרת על הגיטרה, ובהמשך, כשרנרט ומיילס יצטרפו, מ"בדומיה", היא גם תוותר על כסא הבר ותיעמד, עד כמה שהגרוב הישראלי יאפשר לה לעמוד במנוחה ולא לנוע. ויש לה פה ושם צעדי מחול צנועים.
 
"גוונים" (של חיים קינן) הוא שיר המפתח, הסמל והתובנה לתרבות ההאזנה של שישי אחר הצהריים, ומכאן רביץ נכנסת להילוך גבוה. תחילה עם "זמר אהבה לים" ומיד לאחריו עם "הוי ארצי מולדתי" שיאו הראשון של המופע. באלבום השיר (שאול טשרניחובסקי ונעמי שמר) מופיע לקראת סופו. במופע הוא משובץ מוקדם, כדי לתת דגש, טוויסט מחשבתי, למלה המושרת. לשמוע את השיר ולא להאמין שהצליחו להלחין אותו, לשמוע ולא להאמין שניתן לשיר אותו מבלי לשבור את השיניים על העברית היפה, הגבוהה, השגיבה של טשרניחובסקי. יותר לטינית מאשר עברית. מי מעז לשיר מלים, שורות, בתים ושירים כאלה היום.

   

 
הביצוע של יהודית מופתי. רהוטה, נקייה, מדויקת להפליא, מוטעמת כדבעי. כמו מרצה-מסבירה-מפרשת את הטקסט. ללא ספק אחת הזמרות הגדולות שלנו. מבין המוכרות לדור הנוכחי היא אחת משלוש הגדולות ביותר, לא פחות. שושנה דמארי ז"ל, חוה אלברשטיין תבל"א ויודית רביץ, זו מבאר שבע. זמרת ענקית. כל אות, כל הברה, כל עיצור, כל נקודה, כל טון, כל נשימה. קול נשמה.
 
המאמץ על טשרניחובסקי מצריך אתנחתא והשתעשעות בקטע מעבר אינסטרומנטלי, עם שתי גיטרות אקוסטיות, ב"מדרגות לגן עדן" של לד זפלין, זיכרון מהנערוּת של שנות השבעים, שמתחבר מיד ל"ניגונים", גם הוא שירה מפוארת (פניה ברגשטיין) ולא קלה, גם באתגרים המוזיקליים שהציב המלחין דוד זהבי בפני מבצעיו. אך רביץ, בקולה הנהדר, מטפסת בקלילות לגבהים הבלתי מאפשריות כשלנעימת קולה מתגנבת נימת בכי ודמע בין השורות, כמתבקש מתוכנו של השיר הנדיר הזה.
 
השיא השני כבר מגיע, ב"פגשתיך בשדה תלתן", ממעוזי הצבריות הישראלית, המחוספסת והאוהבת. רנרט (בפסנתר) ומיילס (באקורדיון) מעניקים לו פתיח ג'אזי וגם יעקב יאלתר בהמשך בגיטרה. מן האולם עולה המיה של שירה בציבור, אבל יודית לא תיתן לערב לגלוש ולהישמט מידיה, ובפרייזינג נהדר היא מבארת נאמנה את משנתה הצבאית-אזרחית של נעמי שמר. ביצוע מלא חיים ותנופה שזוכה בצדק לתשואות ממושכות.
 
"הכד (הו חבל שגם אני אינני כאן)" ו"דבקה אוריה" (בו רביץ מדרבקת ומיילס מחלל), הם תוספת לא מוקלטת מן העבר, לפני צמד שושנים מהאלבום. "שני שושנים" (אורלנד וזעירא) הוא כבר מה שנקרא סטנדרט ישראלי, ואילו את "אור" (עוד נעמי שמר) יהודית הופכת לכזה. "כל הזמן אני שומעת אותה בתוכי", היא מקדימה במתן אשראי וזכות לשושנה דמארי, המבצעת האולטימטיבית של השיר, אך לוקחת אותו בכיוון אחר - הרבה פחות דרמטי, יותר זורם וקולח, יותר נינוח, יותר שיר עם. הומאז' יפה.
 
גם "תפוח חינני" (המוכר יותר כ"נד אילן") הוא מחווה יפה למבצעים המקוריים, צמד הפרברים, בשירה משותפת, של כל הארבעה, גם עדי ואורי. ויותר ממנו הוא "שובי לפרדס", הומאז' עצמי ומשובב של יודית לשיר שהלחינה עבור אריק סיני (המלים: מאיר ויזלטיר), אותו היא מגדירה, במידה רבה של צדק, כ"נין של השירים האלה".
 
יעקב ואורי פורשים, לטובת שני שירי פסנתר מובהקים וגדולים. בראשון מתמודדת בכבוד רב רביץ עם "צריך לצלצל פעמיים", עוד קלאסיקה דמארית, ובדייקנותה הרבה נדמה לי שהיא אפילו מתקנת את כלת  פרס ישראל כשהיא מתעקשת לשיר בפיזמון "ואז נפגשים בְּמַבָּט" (ולא "בַּמַּבָּט"). בשני שבה רביץ ל"וידוי", קלאסיקה אלתרמנית שמזמן כבר ניכסה לעצמה, בעוד ביצוע מסעיר, מטלטל ומהפך קרביים, כפי שרק היא יכולה ויודעת.
 
"לפנות ערב (בין ברושים יורד הערב)" שיר טיול וסוטול ישראלי אורגינלי (יעקב שבתאי וסשה ארגוב), הוא השיר היחיד באלבום בו יעקב תורם קולות. גם על הבמה הוא מנסה לעשות זאת. הוא לא חייב ובבכורה הוא כשל. התרגשות כנראה. "אין אוויר בשיר הזה, אני יודעת", סונטת בו אחותו, מריצה דאחקה על חשבונו, וממהרת אל "אתם זוכרים את השירים", המוטו של האלבום ("ביום ששי על הגדר/ עם הידיים בכיסים... אתם זוכרים את השדות/ הנרקיסים בשבתות... אתם זוכרים את השירים/ ששרנו אז, את שמי הפז") והפרולוג שלו. כאן הוא נועל ומסכם. מתאים יותר, גם מפני שהוא מאוחר יותר לתקופת "שירים מהבית".

  

אישיות בימתית קורנת
 
אף אחד מההדרנים לא כלול בתקליט. בית אחד מ"מלאו אסמינו בר"; עוד הצדעה אוהבת לשושנה דמארי ב"מגדלור", בעיבוד יפהפה של פסנתר ואקורדיון; קלאסיקה רביצית ב"דבקה רפיח", שמשחרר סוף-סוף אנרגיות רוקיות; ו"סליחות" שהיא לא מצליחה בלעדיו בשוטף, והפעם, יותר מתמיד, למרות גילו הצעיר, הוא נארג פנימה בזכות התמונה שבו, האווירה והשפה. רק היא וגיטרה, והחיוך המתעוות לחצי כאב של המדונה.
 
לא שהיינו צריכים את "שירים מהבית" כדי להפנים שיהודית רביץ היא זמרת נדירה, רבגונית, בשרנית, יחידה במינה. אולם הוורסטיליות של השירים, תקופותיהם השונות ומקורות ההשראה המגוונים שלהם, מתלכדים בשירה של רביץ לאיזו יישות ישראלית על-עדתית שבה מוטמעים סלסולים, הטעמות והגיות.
 
הוסיפו לכך את איכויותיה המוכחות כאישיות בימתית קורנת, מבצעת מנוסה ומיומנת, מגישה לבבית ומאירת פנים, חייכנית וגם בדרנית, ויש לכם עוד סיבות מצוינות לפגוש שוב את יהודית רביץ עלי במות.
 
אני הייתי בא לשמוע אותה מבצעת גם את ספר הטלפונים. יש לי הרגשה שלא אהיה לבד בקהל.
 
יהודית ויעקב. שירים מהבית. צוותא תל אביב. ליל שבת 22 באוקטובר 2010

למועדי מופעים >

24/10/2010   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (5 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
5. נד אילן במקור של הדודאים ולא הפרברים
בני , (03/11/2010) (לת)
4. חייכנית ובדרנית עד שרואים את שיר אהבה לים
מוריס , עזה (26/10/2010)
3. הוידאו שהרביצים עשו לזמר אהבה ..יודית כנסי
מעיין , ויתקין (26/10/2010)
2. איזה קליפ מדהים היא עשתה לשני שושנים
יוני , תל-אביב (26/10/2010) (לת)
1. "וידוי" הוא של אלכסנדר פן...
מושיקו , (24/10/2010)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע