סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן אלבום והופעה: מטרופולין
 

 
 
יצירות ושירים שאצל יוצר רגיל שהוא גם אמן מבצע מתחברים לסיפור ומספרים סיפור, אצל מטרופולין לא מצליחים לשכנע בכנות, לעורר אמפטיה, ליצור ריגוש"

הפקה מוזיקלית וויזואלית מרהיבה, להיטים גדולים וביצועים מצוינים אבל בלי חום רגש ונשמה



תנאים שאינם מיטביים

אני רוצה להאמין בשביל עופר מאירי ושותפיו במיזם היצירה, הסאונד והאווירה שלו, שגם בהופעות השוטפות יהיה ל"מטרופולין" כזה ביקוש. ושהצפיפות בחללו של הזאפה איננה רק עניין של הופעת השקה והיענות של מוזמנים לעבודה של יחסי ציבור. היה מלא, חם וגם מחמם את הלב.

האמת היא שהופתעתי לגלות שזה מופע עמידה. ולמרות שהייתי צריך להיות נכון לכך, בסתר לבי השליתי את עצמי לחשוב שהרכב שיוצרו הוא אשף הפקה מוזיקלי ונגן קלידים מחונן ושהסאונד שלו מבוסס על משחקי מקלדות ותצרפי מחשב, תכנותים ודגימות, ראוי להאזנה בישיבה. במיוחד אם ההרכב בעל מוניטין כ"מטרופולין", שחובק כבר שלושה אלבומים.

אבל ניחא. למרות אי הנוחות שבעמידה, לא סבלתי. במיוחד מפני ששמחתי לגלות אולם נקי מעשן למרות הקהל הרב והופעה שנמשכה שעה וחצי (לא כולל זמן ההמתנה לקראתה). וכנאבק על הזכות לאוויר נקי במקומות ציבוריים, אני מרגיש חובה להקדים עניין זה ולהצדיע לקהל המתחשב. לא שזה מבטיח משהו לגבי ההופעות הבאות, אבל זה סימן מעודד.

מצד שני, לא משוכנע שזאפה הוא המקום האופטימלי להופעה של "מטרופולין". הבמה הקטנה שלו ותקרתו הנמוכה מגמדים את המצג החזותי של ההרכב. עיצוב הווידאו-ארט, שהוא חלק נכבד, אפילו מרכזי, גם במוזיקה וגם ביצירת האווירה, נפגע בחלל הזה. והיבט זה, המרהיב והמרשים במהות המטרופולינית לא פחות מהיצירה המוזיקלית, לא זוכה לתנאים המיטביים לצפייה בו. אבל מה הברירה ומה הן החלופות בסצנת המועדונים המקומית?


מטרופולין-2-אורית-פניני.jpg
להקת מטרופולין (צילום: אורית פניני)


לראש ולא לרגליים

 
לכאורה, מטרופולין היא הרכב רוק. לפני עופר מאירי והקלידים שלו ניצבים שני נגני גיטרות מצוינים כברק גביזון (שהוא עמוד תווך וגם הסולן הגברי המוביל) ויהל דורון, מוזיקאי מבטיח בעלייה, ונגן בס דומיננטי כמיכאל פרוסט. ומשמאלו יושב מתופף פנטסטי בדמותו של תומר צדקיהו.

אך למעשה, ולמרות הרַכֶּבֶת של ארבע זמרות, שבאות ויוצאות, נכנסות ומתחלפות, כדי להוציא לפועל את השירה, המוזיקה - שהיא כה מתוכננת ומוקפדת - מתוזמרת כבקונצרט קונספטואלי יותר מאשר נאמברים מופרדים ולהיטים מקריים של אקט רוק'נרולי.

מתעקש להגיד, אפרופו העמידה לעיל, שכפי שהיא מבוצעת, היצירה של מטרופולין היא לראש ולא לרגליים. וזה למרות שכינוסם של 17 שירים משלושה אלבומים שונים - גם בצלילם ובהתכוונותם, וגם  במקורות ההשפעה ובשאיפות ההידמות שלהם - תחת קורת גג הפקתית אחת, כמו "משטיח" את הצליל של ההרכב ואת הניואנסים והגיוונים של אלבומי האולפן המקוריים, והופך אותו לאחיד, ל"חד מימדי" ול"רגיל". הרכב אחד, שאמנם יש לו גרעין ברור, משרת יצירות מרקעים שונים.

זה קורה בעצם אצל כל אמן יוצר-מבצע שפועל לאורך זמן. אולם כשמדובר ביוצר ומפיק שאינו מבצע, והשירים האישיים (והלא אישיים) שלו נדרשים לעבור פילטר של זמרים-מבצעים אחרים, מקצועיים ומקצוענים ככל שיהיו, המבע שלהם, מושלם ככל שיהיה, אינו שלם. יצירות ושירים שאצל יוצר רגיל שהוא גם אמן מבצע מתחברים לסיפור ומספרים סיפור, אצל מטרופולין לא מצליחים לשכנע בכנות, לעורר אמפטיה, ליצור ריגוש.

במיוחד כשהיוצר העיקרי שלהם, מאירי, לא מדבר, לא מוסיף הסבר או הבהרה, מעבר למלות הנימוסין הרגילות, קרדיטים ותודות לשותפים. בעצם, אף אחד משבעת המוזיקאים שאיתו לא אומר מלה. מצד אחד, זה העניין, כי זה שואו (ועוד איך!) של מוזיקה ושירה, והדיבורים מיותרים. מצד שני, השירים שנכרכים זה בזה, לעתים גם ממשיכים זה את זה ללא הפרדה או פסק זמן, לא מצליחים לייצר חום ורגש וקירבה.

וכך מטרופולין היא מופע מתוקתק שנשען על הפקה מוזיקלית מרהיבה ומפגן ויזואליה רב השראה, על ביצועים קוליים מצוינים ללהיטי רדיו גדולים, אבל בה בעת נשאר חסר נשמה, אפילו קר, אם לא מנוכר. למעשה היחיד שנותן מימד חי ומציאותי, אמיתי וחיוני לצליל של ההרכב הוא דווקא צדקיהו, שהמחול העסיסי שלו אצל התופים פורע את ההופעה ההדוקה, נאבק לחבר לקרקע את מצעי הקלידים שמגביהים עוף.


מטרופולין-1-אורית-פניני.jpg
להקת מטרופולין (צילום: אורית פניני)


אקורד סיום יפה

"השלישי" של מטרופולין, האלבום שבעקבותיו יוצא ההרכב להופעות, מיוצג בהופעה בשבעה (מתוך עשרה) שירים. אני מניח שזה יהיה המינון גם בהמשך כשמאירי יארח את שותפיו הנוספים בהקלטות האולפן.

בהופעה הזו התארח מיכה שטרית עם "ישר בלב". ברי סחרוף ו"מוניקה סקס" ישתלבו מן הסתם בהמשך הריצה. גם ריף כהן בוודאי, למרות שלביצוע השיר שלה ב"השלישי" נמצא פתרון בימתי. שני האלבומים הקודמים, "מטרופולין" (2005) ו"הסליל" (2007), מיוצגים בחמישה שירים כל אחד.

אחרי פתיח אינסטרומנטלי דרמטי ופומפוזי כנדרש, שלושה שירים מ"השלישי": "אתה גומר אותי" עם צליל דנין מהוססת ונרגשת בתחילה, "תעשה לי טוב" עם דנה עדיני שמפגינה עוצמה מהשנייה הראשונה, ו-My Girl (Where Did You Sleep Last Night) של Huddie Ledbetter  (היחיד שעופר מאירי אימץ מתרבות "זרה") בביצוע הצלול ועז הביטוי של בתו מאיה מאירי, בת ב-16,  שמתגברת בקלילות מדהימה על הקלידים והגיטרות בהופעת הבכורה הבימתית שלה.

   

מאיה נשארת גם לסיוע קולי לעדיני ב"כתמים בשמש" מהראשון, ולתגבור הצד הנשי בשירה של "אחת שתיים שלוש" מול גביזון ואביה. לאחר שיר זה היא תפרוש ולא תחזור.

שיר זה הוא אחד משלושה רצופים מ"הסליל". בעקבותיו "אל תלכי" הגברי - מאירי מתחיל והוא לגמרי לא זמר, גביזון ממשיך ומגלה משהו פסיכדלי בשירה שלו, שבא לידי ביטוי גם בנגינה וגם במוטיבים שמוקרנים על חמשת צגי הלֶד שמאחור.

גם הווידאו ארט של "נפילות קטנות", שמעוצב כהפרעות בקליטה, מתאים לצליל הדיסטורטי של "נפילות קטנות" ולגיחתה הראשונה של אפרת גוש, לבושה כנדרש לאירוע, בסרפן מבריק ועם תסרוקת גבוהה. מושקעת ומשקיעה, כתמיד.

דגימות קוליות פותחות (ומסיימות) את "חזירים" החברתי-פוליטי, שיתוף פעולה של גוש וגביזון, אולי הראשון שמעורר אמפטיה. פלטפורמה ראויה לשילובו של מיכה שטרית חמוש בגיטרה אקוסטית. כזמר אורח וכאמן מנוסה הוא שובר את הקרח בין הבמה לקהל. רק חבל שזה השיר הקצר ביותר ב"השלישי".

כפיצוי הוא מתכבד בביצוע "אם כבר לבד" שיר נוסף של אחווה גברית ואחת מתרומותיו החשובות ל"שינויים בהרגלי הצריחה" של "החברים של נטשה". לרגע מציף חום את הבמה, גם בעזרת תאורה "רגילה", וללא עבודת וי. ג'יי.

   

"פתיל קצר" הוא דוגמה מצוינת לשיר אישי שלא מצליח לעבוד במישור הרגשי על אף שגביזון מבצעו, שותף בכתיבת המלים, אולי מפני שגוש, שחוזרת לעזור, בקושי נשמעת. גם דנין, ששבה כדי לשיר את "לשחק עם הראש" ("טוב לי ככה"), שהיא שותפה בכתיבתו, לא מצליחה לחדור ללב, אם מפאת התרגשותה, אם מחמת התאורה מסמאת העיניים והוויז'ואל המרהיב הנלווים, ועל אף הסיוע מצדה של עדיני.

שתיהן ממשיכות עם "לא אומרת כלום", להיט ענק מאלבום הבכורה. עדיני פשוט פנטסטית. ליהנות מכל גיחה שלה לבמה. אולי לראשונה בקריירה שלה, כולל גם "הבנות נחמה", היא כה משוחררת ובטוחה. יציבה, חזקה ועצומה, פשוט זמרת גדולה.


דנה-עדיני-ואפרת-גוש-אורית-פ.jpg
דנה עדיני ואפרת גוש (צילום: אורית פניני)


ב"קרח" ("נמס מבפנים") מ"הסליל" כל השלוש על הבמה וביחד ההרכב מונה שמונה. גוש מקישה בקסילופון, גביזון מצטרף לשירה, שנגמרת במעמד מרשים של א-קאפלה. הפינג-פונג בין האלבומים נמשך עם "לישון בלי לחלום" (עם עדיני וגוש), ועם "שש שעות" מהאחרון - במקור הביצוע הוא של ריף כהן, בהיעדרה כל השלוש חולקות בשירה בצרפתית, שלמרות היעדר המבטא השובב של כהן, זוכה לביצוע מפצה. כיאה לגראציות מכובדות, גוש, דנין ועדיני פורשות טרם סיום השיר, משאירות את חמשת הגברים לנגן לבדם.

בהדרנים גוש חוזרת לשיר, במידה לא מבוטלת של התפנקות מוכרת, את "מלאכים" ("להרים את הראש מעל המים") בסיועו המגונן של גביזון שמקונן בדרכו שלו את האהבה.

גוש ממשיכה להוביל עם גרסת מטרופולין ל"בלי לומר מלה" של שלום חנוך, כשהפעם היא תוקפנית כמו שהיא יודעת ואוהבת להיות וגביזון יכול רק להתגונן - הומאז' יפה בהפקה מוזיקלית מרהיבה. וממש לקינוח: "אין לי מקום" בהובלתה העוצמתית והמפעימה של עדיני. כשחברותיה מצטרפות לשירה משותפת של הפזמון, מתקבל אקורד סיום יפה.

רגע לפני שהדלתות נסגרו, הצטרף אלי זוג צעיר במעלית היורדת אל החניון. "רק שלושת השירים האחרונים היו כיף", אמרה הנערה לבן זוגה. ואני, שבדרך כלל נמנע מלהיכנס לכיופים ולראשם של אחרים, העזתי בכל זאת לתהות: "והשאר?". "משעמם!", הפטירה קודם שחמקו אל אפלולית החניון.


מטרופולין-צילום-אורית-פניני.jpg
להקת מטרופולין (צילום: אורית פניני)


מטרופולין, השלישי בהופעה. זאפה תל אביב. רביעי, 13 בפברואר 2013


למועדי מופעים >

17/02/2013   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. היתי בהופעה והיא היתה פשוט נהדרת
אלירן , תל אביב (22/02/2013)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע