סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן עצמאות אחרת: המחומש של שלום גד
 

 
 
מעיין יצירתי בלתי פוסק, שמקיף עולם ומלואו, עם עושר חוויות וסיטואציות, מסעות ושיטוטים, השראות ותובנות, שזורקים אותך בכיוונים שונים ומעורר השתאות ולא מעט פליאה למקור הרעיונות המילוליים-טקסטואליים"
אחד היוצרים האהובים באינדי רוק  הישראלי בעדות מחומשת למעיין היצירתי שלו, שמקיף עולם ומלואו


עשרה אלבומים לפחות הקליט הזמר והיוצר שלום גד ב-18 שנות פעילות, לא כולל תרומתו ללהקת פונץ' (בה החלה למעשה דרכו שמונה שנים קודם), להרכבים אחרים (אלג'יר למשל, של אחיו הצעיר אביב גדג') ולפרויקטים נוספים.

הספק מרשים ביותר בעבור יוצר צנוע ובעיקר עיקש, שדבק בדרך בלתי מתפשרת באמנות בלתי מתפשרת.
כל אלה לא הצליחו אמנם להביא אותו לתודעת הציבור הרחב, גם לא ביססו אותו כמוזיקאי שרשאי לחיות ולהתפרנס על אמנותו בלבד, אבל ביצרו את מעמדו כאחד היוצרים האהובים והקולות הייחודיים וגם המשפיעים באינדי רוק הישראלי, לפחות בפרשנות המושג לעצמאות.

צאתה לאור (בראשית שנה זו) של קופסה מחומשת, הכוללת את חמשת אלבומי הסולו הראשונים שלו (1996 עד 2010) - שלושה בהדפסה מחודשת, שניים לראשונה במהדורת דיסק (כארבע שנים אחרי הפצה אינטרנטית) - היא הזדמנות נאותה לתהות על מניפת היצירה של גד, באמצעות 70 ויותר שירים (כולל בונוסים) וכמעט ארבע שעות של מוזיקה: "סוף המדבר", 1996, 13 שירים (+ 2 בונוסים), 55:44 דקות; "תנועות מטאטא מהירות": 19, 12 שירים (+2), 36:23 דקות; "אהבה", 2005, 19 שירים (+1), 45:43 דקות;  "קוץ ברוח", 2010, 13 שירים (+2), 49:26  דקות; ו"היהודי המעופף", 2010 גם הוא, 13 שירים, 43:07 דקות.

שלום-גד-והיהלומים-עטיפה.jpg
               שלום גד, עטיפת האלבום המחומש

בין סוסים ערבים למכוניות אמריקאיות

כמתבקש, ב"סוף המדבר" טובע גד את ייחודו. כבר אז, בראשית דרכו הסולנית, הוא מציע לעוקביו, וגם לעמיתים צעירים, לתפוש את החלום, לדבוק בו בכוח וללא פשרות, לביית אותו, להושיט לו יד ולגדול אתו. כמי שפיתח מאוחר יותר את טרילוגיית "המצב", במשולש שקודקודיו תל אביב-ירושלים-תלמי אליהו, אפשר למצוא את טווח החיות ומנעד הנהיות שלו כבר ב"מלכת בני ברק", בין סוסים ערבים למכוניות אמריקאיות, בין מזרח פראי או מבוית, לבין מערב זוהר ומתועש.

תמונות מהמושב ומהחיים שם ("כביסה") - ומאוחר יותר, ב"היהודי המעופף", זכרונות מבית אבא - משתלבות בחוויות הבילוי, ההשתלבות וההתערות בתל אביב ("העיר החדשה"), תמיד באיזה ריחוק מאופק ומודע, כמעט ביובש, ללא היסחפות, כמי שמכיר את מקומו בעולם, את מקום הולדתו וכור מחצבתו ("בסוף המדבר יש ים" או "דע מאיפה באת").

   

הוא מקרה פרטי, לא נציג או פה לישראל שנייה או שלישית, ובכל זאת הוא בהחלט ביטוי מפוכח למי שנולד בפריפריה ועדיין יודע לבחון את האורבניות ופיתוייה בעיניים נבונות, מבלי להתמכר לה ולסגוד לה. תעיד התובנה: "אני חי טוב ונוסע קל/ מתעורר כל ערב מול האש/ חי טוב ונוסע קל/ מצאתי ואני עדיין מחפש...", חי טוב (מ"קוץ ברוח").

ממש כמו המוזיקה שלו, שמתכתבת עם תבניות רוק מקובלות ומובילות (גם פרוגרסיבית ומורכבת סטייל "גהינום גן עדן והאשה של סמי", "לך מפה קסם רע" או "עולם הבא", ולא מעט פסיכדלית, כמו ב"גשר פלדה, גשר עץ", "קביים" וכמעט כל "תנועות מטאטא מהירות"), אבל תמיד נשארת פריפריאלית. 

יש לה צבע עז של אתניות אותנטית (צליל הכינור המזוהה של גיל פדידה, שביחד עם אלי שאולי בגיטרות ואלי דראי בתופים, מרכיבים את "היהלומים" שלו), שלא בהכרח חייבת להיות מזרחית או אוריינטלית, אבל היא מייצגת שורשים עמוקים, בסביבה ובמרחב, שאותם לא ניתן להמיר בהשפעות זרות. ובין אם מראשית הדרך, מלפני כעשרים שנה, ובין אם נוצרה לפני ארבע בלבד ("לפגוש את המתים שלי" המרשים מ"היהודי המעופף") היא אתניות עכשווית לגמרי, גם אם היא מייצגת ישראליות אוף סנטר.

שלום-גד-01.jpg
שלום גד,  צילום: יח"צ

תפילה חילונית

בעיקר מרשימה דרך הביטוי של גד באמצעות תפילה. הטקסט חילוני לגמרי, כמו ב"גשר פלדה, גשר עץ",  אבל מפוסק, מפויט ומבוצע כמו היה תפילת בית כנסת. כך גם "ביום שבו אני אוולד" היפהפה והמרגש, "הלב" הקרליבכי בדרכו, "הישראליות חגגו בני יורק ובתל אביב" ו"הכסף" שחוגגים את תרבות הצריכה המקומית, נושא מרכזי באלבומו האחרון בקופסה, ובמיוחד "אלכוהול וסיגריות", שיר חזק, ענק, אחד היציגים ביותר של גד - בהשראה הטקסטואלית, בדמיון הרב, במוזיקה שמחברת מערב למזרח, בין קודש לחול, בקריצה הנהדרת שבין הקמת בר לתפילה בבית כנסת.

   

לפעמים נשמע-נדמה שגד הקליט כמעט את כל מה שכתב, מבלי לנפות, לברור ולהקפיד בבחירה ובהדגשה. גם באלבום קצר כמו "תנועות מטאטא מהירות" הפולקי-פסיכדלי, אלבומו המסוגנן והמאופיין ביותר, גם באלבום ארוך כמו "אהבה", שהוא הכי רוק'נרולי (במחציתו הראשונה) וידידותי, הומוגני ותמאטי שלו (סביב שיר הנושא, עם "השבועה", "כשאהבה תבוא להציל אותך" או "בא להציל", אחד היפים בשיריו) - יש יצירות שאפשר בלעדיהן.

   

מצד שני זו עדות למעיין יצירתי בלתי פוסק, שמקיף עולם ומלואו, עם עושר חוויות וסיטואציות, מסעות ושיטוטים, השראות ותובנות, שזורקים אותך בכיוונים שונים ומעורר השתאות ולא מעט פליאה למקור הרעיונות המילוליים-טקסטואליים. "יש לו בבית חברה אחת בת-שבע/ ואחת בת שבעים/ אחת לזמנים שעברו/ ואחת לזמנים הבאים..." (חלומות נעורים), "אהבה הפכה מזמן לליצן של עשירים/ התקווה והתמימות חזרו לקחת כדורים/ אני חולם על חופשה של אלף שנה/ ונזכר ושוכח ונזכר" (חופש של אלף שנה).

לפעמים זה ביטוי לזרם תודעה, שמובע גם בחוסר הקשר המיידי בין שמות השירים לתכנים (שיר הסטודנט או שיר החתונה) וגם בשמותיהם הלא שגרתיים ("אני לא מבין בפוליטיקה אבל אני אוהב אותך וזאת התחלה", "כינים של יונת שלום"). אולם תמיד הוא משקף עולם השראות ודמיון רחב אופקים, משכיל ואינטליגנטי, מנוקד בהומור, ושופע הפתעות בלתי צפויות, ממש כמו הקאנטרי הפסיכדלי של "כסף שחור".

התבוננות יפה בהתנהלות נשית

הוא אמנם מקדיש כמעט אלבום שלם לאהבה, אבל נוכחותה ערה ובולטת גם באלבומים האחרים. מ"רוע לב" הפולקי-דילני ב"סוף המדבר" ועד קובץ שירי הזוגיות (והפרידות; "הלהתראות האחרון"?) המרוכז של "קוץ ברוח", בעל האופי האינטימי והאקוסטי.

בעיקר ראויה לציון התבוננותו היפה, ולטעמי המקורית והמדויקת, של גד  בהתנהלות נשית. מאוד אמפטית, אוהדת, מעוררת הזדהות, בצורה לא מאפיינת בדרך כלל כתיבתם של יוצרי רוק גברים. "יצירת מופת קטנה" הוא קורא לאשה בסיום "היהודי המעופף", מספר שירים אחרי שתיאר, ספק בהערכה, ספק בלגלוג, את הדימוי הגברי שלו "...עם הזעם בעיניו/ והאש בין תלתליו מסתובב על הגג/ ...עם הרעם באוזניו/ והרוח על פניו" (עמוק באוויר).

בניגוד, אולי כהמשך ל"עמוק באוויר" (של קוץ ברוח), הוא מציע את "עמוק בחול" (ביהודי המעופף), מן הסתם לא בכדי הוקלטו אלבומים אלה באותה שנה. "כשאני אמות זה יהיה רק אחרי/ שייקחו אותי מכאן בכוח", הוא מהרהר בקץ החיים, חוזר עליו גם ב"עולם הבא": "כשיבואו לאסוף אותי/ שני גברים ומכונית/ האם מישהו יזכור אותי/ האם מישהו יבוא אתי". מזכיר שמוקדם הרבה יותר (תנועות מטאטא מהירות) הוא טווה את ה"יום שבו אני אוולד", בסימפוניה החמישית הוא מתעסק לא מעט במוות (גם עם "מישהו צוחק עלי למעלה" ו"לפגוש את המתים"). רק דיבורים, תודה לאל: "והיום, זה רק עוד יום/ כל מה שצריך עכשיו זה נס קטן אחד/ את באה משום מקום והולכת לכל מקום..."

אם כבר משקיעים במהדורה חדשה, אפשר היה להוסיף את המלים של הבונוסים "תבוא לבקר, יש כתובת על הצ'ק" הבלוזי ו"חליפות ממשי" הלא גמור, כי אצל שלום גד זה לא רק המוזיקה. אגב, לא כל הבונוסים, מוכיחים את עצמם. לפעמים עדיף להשאיר סקיצה במגירה.

שלום גד והיהלומים. סוף המדבר, תנועות מטאטא מהירות, אהבה, קוץ ברוח, היהודי המעופף ( High Fidelity ).


למועדי מופעים >

04/05/2014   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע