סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן איתמר רוטשילד מוטרד מתמורות הזמן
 

 
 
המופנמות והמינוריות של איתמר רוטשילד מונעת ממנו לעבור משולי המדרכה אל מרכז הכביש


היה לי קשה אצל איתמר רוטשילד ב"אוזן בר". נכון יותר, היה לי קשה מאוד באוזן. מתחם שמקפיד  בדרך כלל על איסור עישון, לפחות בחלליו הציבוריים - הבר ואולמות ההופעות. אלא שפרשנות החוק על איסור העישון גמישה מאוד במקום.

אם אמנים, זמרים, נגנים, אנשי צוות טכני ואחרים מעשנים באולם קודם פתיחתו לכניסת קהל, אין הרבה מה לעשות נגד זה (אלא לאוורר את המקום ביעילות רבה יותר). לעומת זאת, אם אותם אנשים ממשיכים לעשן במקום, גם אחרי כניסת הקהל, אך בחלליו הנסתרים לכאורה מעיני הצופים (אך לא ממערכת הנשימה שלהם...), זה עניין שלבעלי המקום אסור להקל בו ראש.

בין דמדומי ערות לניסיונות יקיצה

ולענייננו. ב"אוזן בר" הציג איתמר רוטשילד את "בין שקיעה ובין זריחה", אלבומו השלישי. זה אלבום קצר, שמונה שירים על 28:10 דקות, ממשיך דרכם של "איתמר רוטשילד" (2008) ו"רץ אליי חזק" (2010), שאם לא הגיעו לתודעתכם זה לא באשמת רוטשילד, יוצר מופנם, עם תווית מבע וקול סופר-אישיים.

השירים של רוטשילד לא ממוענים לקהל הרחב. הם לא תאבי פלייליסט ורייטינג, למרות שהיו יכולים להפרות אותם ולרענן אותם באמירה אחרת ובמוזיקליות שונה. הם לא רק אישיים מדיי, הם גם פיוטיים וליריים מדיי ומבוצעים בסוג של ביישנות רחימאית, שתובעת קשב אך לא מהינה להידחף.

יש בהם ענווה המיועדת רק ליודעי סוד ולאלה שכבר נחשפו ליצירתו של רוטשילד. אם בשני אלבומיו הראשונים, אם במסגרת שיתופי הפעולה שלו עם זמרים-יוצרים אחרים ובתרומתו (הצנועה, כי כזה הוא) ל"היספיקו החיים" (משיריו של חנוך לוין) ולפרויקטים אחרים (בהם גם משחק בסרט "יונה" על חייה הקצרים והסוערים של יונה וולך).


איתמר-רוטשילד-גוני-ריסקין.jpg
איתמר רוטשילד (צילום: גוני ריסקין)

באלבומו החדש מוטרד רוטשילד (38) מתמורות הזמן. שמו  של האלבום (למרבה האכזבה, השיר היחיד שהוא לא כתב, אלא נעם רותם, המפיק המוזיקלי שלו) תוחם את המסגרת. בין דמדומי ערות לבין ניסיונות יקיצה. שעות אפלה וחושך שבהם פנוי הראש למחשבה, לעתים בעל כורחו, לבחון את הקורות אותו, אלה שהיו ואלה שיהיו. בשמות כל אחד ואחד מהם יש ביטוי כזה או אחר לזמן, למצביו ולחלקיו.

למן התשוקה לפרוץ את המסגרת ב"אני מתגעגע" ("אני מתגעגע לכל המקומות/ בהם אף פעם לא ביקרתי/ הייתי אז נוסע מעבר לחומות/ שבהן תמיד עצרתי") ועד לידיעה ולהשלמה, שהן גם בחינה מחודשת, שב"דרך" ("יודע כבר שנים/ שלא בדרך הישרה/ אני נוסע/ גם נגמר לי רוב הכסף// היו לי רגעים טובים/ שלא דרכתי ת'רובים/ היכן שהפרחים פזורים בעשב"). וגם "זמן שנאהב בו פחות", "יום אחד יעבור הזמן", "עד שאשכח אותך" או "יום אחד הכל נעמד".

   

שירי אהבה וזוגיות (או "שירי אהבה נחרבת" כהגדרתו), מערכות יחסים עם סביבה וחברים, עם חברה ומולדת. עתירי געגועים וכיסופים במישור האישי, ומנוקדים בכמיהה לזמנים אחרים, "מבקשים להם דממה" כמלות "עד שאשכח אותך".

שירים קטניים ומינוריים, מקושטים בלחנים מינימליסטיים שכמו נועדו ללוות במנגינה את הקורא אותם. הלחנים, שמשרתים את המלה במידות שונות של תיאטרליות, אולי מוגבלים במנעד שלהם (הם רחוקים ממאז'וריות צוהלת, למשל), אבל חביבים ומתוקים לפרקים. כאלה שבטמפרטורת אפייה אחרת (ומול רדיו אחר) היו יכולים להתנגן יותר אם לא להפוך ללהיטים.

ועם זאת השירה של רוטשילד לרועץ להם. קשה להגיד עליה שהיא מתאפיינת בהתלהבות או בחדוות חיים מתפרצת, ולא מפני שהיא זקוקה להגברה עודפת. הוא כמו שר לעצמו. מכונס ומופנם. מנסה להאיר בדרכו השקטה והמינורית.

זו אולי הסיבה שנעם רותם גויס (או התגייס) כמעבד וכמפיק מוזיקלי. מצד אחד, הוא לא דרש מרוטשילד להיות מה שהוא לא, בבחינת להפוך את עורו. מצד שני, הוא ניסה, בדרכו, להכניס קצת קצב ואנרגיות במינימליזם הרוטשילדי. להעביר אותו מהשוליים, מהמדרכה, אל המרכז, לכביש.

גיטרת מיתרי הניילון עדיין במרכז הפולק הרך והמעודן שלו, אבל סביבה תוספות והדגשים אלקטרוניים - אם זו הגיטרה החשמלית של רותם עצמו ב"זמן שנאהב פחות", שנטען ברוקיות דיסטורטית, אם אלה הסינתיסייזרים, היוקלילי והצ'רנגו ב"יום אחד יעבור הזמן" שמחדירים  נימה עולצת-משהו בלחן המקסים, קופצנית במשורה, ואם אלה הסינתיסייזרים שמידמים מיתרים ב"יום אחד הכל נעמד", שנשמע לפרקים קונצרטי.

מול ההרהור האמביינטי של "אני מתגעגע", הוא מקדש את התיאטרליות של "אף אחד לא יבוא", מדגיש את הכבדות של "עד שאשכח אותך" ועוטה על "דרך" הנועל, גלימת רקוויאם עם אורגן דמוי צ'מבלו.

   

מבצע את השירים בלית ברירה

למרות שהאלבום הושק רשמית כבר לפני כחודש וחצי, גם ההופעה באוזן בר נשאה אופי השקתי, אם כי לא רשמי. המבנה שלה היה משונה. היא נפתחה בשני שירים עם בני בשן, חבר מבית הספר היסודי בכרמיאל. "יום אחד יעבור הזמן" שתאם את המעמד בגישתו הנוסטלגית, ו"חושו אחים, חושו", שירו הפוסט-פוסט-פוגרומי של בשן ("אנו באנו ארצה בשביל החמוצים/ ...אם תגמרי מספיק חזק, נרגיש כמו חלוצים...").

משם היא עברה לשלושה שירים מוקדמים של רוטשילד מאלבום הבכורה שלו ("הלילה תדע", "בשנה האחרונה" ו"עצוב פה בלעדיה" שהלחין בשן לעיל), רק הוא והגיטרה. נמשכה בשלושה שירים עם אורח נוסף, הזמר בעז בנאי ("פריז בחורף" שלו,  "הכל פורח" שכתב לו רוטשילד ו"פתאום זה קרה" מאלבומו השני של איתמר). והתייצבה סביב שירי האלבום החדש (שישה בסך הכל) - תחילה עם מלוויו הקבועים ("הלהקה" שלו) נעם ורדי בבס ואיתי קאופמן בהקשה, פסנתר ותוספות, ולסיום עם הצטרפותו של נעם רותם עצמו (ושניים משיריו, "נשורת" ו"עזרה בדרך", שעם כל איכויותיהם, לא בדיוק מתחברים).

משונה אם לא מבלבל. עם בשן ובנאי, רוטשילד נראה ונשמע כמי ששמח לוותר על השירה לטובת אורחיו, להסתפק בליווי קולי ובנגינה על הגיטרה. זה חזר גם בסשן עם רותם, שלא היסס ליטול את הובלת השירה, כאילו רוטשילד אינו רואה את עצמו זמר מוביל בחברת אחרים. יותר מזה, כההרגשה היא שהוא מבצע את השירים שלו רק בלית ברירה, בהיעדר מבצעים ראויים יותר.

אפשר להבין אותו. הוא לא זמר בל קאנטו (לא שהאחרים כן, אבל להם כנראה אין אלוהים). ובכל זאת, כשהוא שר לבד, יש לשיריו איכויות שנסוניות ("הלילה תדע", למשל) וטרובדוריות. עם הלהקה, ויותר מזה עם רותם, שגם תרם את תנופת הגיטרה האקוסטית שלו (במיוחד ל"אף אחד לא יבוא", ל"בין שקיעה ובין זריחה" ול"יום אחד הכל נעמד" כהדרן), הרכרוכיות מגורשת לטובת אנרגיות של פולק דעתני הרבה מעבר לזה שמסומן באלבום.

   

מתכונת זו מעוררת תהיה: מהו המופע השוטף של איתמר רוטשילד? אפשר להסכין עם אירוח קולגות בכל מופע, במיוחד כאלה שאוהבים לשיר את השירים שלו (אפילו יותר ממנו...). אבל ספק אם נעם רותם יטול חלק בכל הופעה כזאת, ואז מה? מי יספק את התנופה ואת האנרגיות?

ויש עוד שאלות: מה איתמר רוטשילד ילמד מהעבודה על "בין שקיעה ובין זריחה"? מה יפנים ויאמץ לעצמו? האם הוא בכלל חפץ בשינוי או מעוניין להמשיך לשמור על הפער בין הקלטות האולפן לבין הופעות הבמה?
מי שמתעניין, מוזמן להמשיך ולעקוב.

איתמר רוטשילד בהופעה. אוזן בר תל אביב. שלישי, 7 באפריל 2015
איתמר רוטשילד. בין שקיעה ובין זריחה (נענע דיסק)


למועדי מופעים >

12/04/2015   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע