סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן שולי רנד ממורק וחשוף ב"תשליך"
 

 
 
רנד חושף מחשבות ולבטים, סודות ושקרים, משברי אמונה, תלאות פיננסיות ושיחות עם אלוהים - אבל גם מגדיר מחדש את השירים, ואת עצמו כזמר מבצע ופרשן."
האמן הכריזמטי מציג ושר, כשהוא מסתייע ביצירות מן הרוק והפופ הישראלי והבינלאומי, מן התפילה ומן המקורות, את מסע החיים המורכב, הכואב והמופלא שלו


תשליך פרטי וכללי
 
כשהעלה שולי רנד לראשונה את "תשליך", אחד ממגוון הפורמטים שבהם הוא מופיע, זה היה בראשית 2020, שבועות ספורים לפני שנגיף הקורונה שיבש את חיינו. מבלי דעת אותה אך בתקווה ארוכת טווח, הפקיע רנד את המושג תשליך – טקס התפילה היהודי שמתקיים בב' ראש השנה ובו משליכים המתפללים מעליהם את החטאים שנצברו במהלך השנה החולפת – ממועדו בלוח השנה. אני מניח שהוא לא שיער שגם שנה וחצי ויותר מיום השקתו, יהיה ה"תשליך" הפרטי שלו רלוונטי לחייו ואקטואלי למציאותנו.

אף שהוא גוזר את שם המופע מסיפור (שמשולב בשלהי המופע) שעניינו מפגש עם דייג על המזח ביום סערה, רנד מבקש ב"תשליך" שלו לא רק להיפטר מחטאים ועוונות שצבר בכ-60 שנות חייו, לזרוק בפני הקהל רשת עם פיתיונות שבעזרתם הוא מנסה להאיר ולהצדיק, לפרש ולפענח את חייו עד כה, ולכוננם מחדש. כמו להציג בפני הקהל - החילוני בעיקר, זה שהופצץ בפרטים עסיסיים מהם, ואולי אף שתה בצמא כתבות תחקיר, ראיונות חושפניים ואינספור רכילויות עליו - את הצד, הסיפור והאני שלו. האמת הפנימית שלו, כתגובת נגד לכל מה ששמענו עד כה, אפילו מבלי לנסות להתמודד עם הפרטים או להכחיש את צבעם של הסיפורים.

רנד, איש במה כריזמטי וצבעוני (על אף לבושו החרדי, בבגדי שחור לבן חד-משמעיים וחסרי גוונים), מאמץ פורמט של הצגת יחיד מוזיקלית, או אם תרצו – סוג של מחזמר כיס (מתכונת שניסה בהצלחה אמנותית ב"'תמבינתי" שייחד לשיריו של מאיר אריאל ב-2015). זו מסכת של מונולוגים ושירים משולבים זה בזה, שמגוללת את מסע האמונה והאמנות שעשה מינקותו כמעט, כ"בובה של ילד"  וכ"ילד פלא" רך שחווה מוות מטלטל של אחיו ותובנה "מכוננת" שאלוהים לוקח את הטובים, ועד לחייו הבוגרים כאדם שלא ויתר על אלוהים וכאמן שמהלך בין העולמות, נאמן אך לאמת שלו. מן הבית הלאומי והחינוך הדתי בתנועת בני עקיבא, אל החילוניות של אהדה לקבוצת הכדורגל של הפועל פתח תקוה, שירות בצבא ומשחק בתיאטרון, והחזרה אל האמונה כחסיד ברסלב יוקד ונלהב. 
 

שולי רנד, צילום: אריאל אוחנה

להפוך את הדפקט לאפקט

 
"תשליך" משמש את רנד למרק את נפשו. הוא חושף מחשבות ולבטים, מעשי שובבות וחטאים, סודות ושקרים, משברי אמונה, תלאות פיננסיות, וגם שיחות עם אלוהים לאורך כל השנים. בדרכו הייחודית והכל כך מוכרת, מגייס רנד את שתי אהבותיו הבימתיות, שתי ההתמחויות האמנותיות שלו בשירה ובמשחק, ובמקום לשחק את שיילוק, חנן, קוליגין או המלט, הוא מציג ושר את עצמו. איך יצא בשאלה, מתי ומדוע חזר בתשובה. איך הגיע מתיאטרון שלייקס בבני ברק (שבו הציגו ברל ושמרל) לתל אביב ולהדיבוק בהבימה (שבה הפך את הדפקט לאפקט ולמד להכיל את הכאבים והפצעים), ואיך התגלגל כל הדרך חזרה מפסטיבל תיאטרון אחר בעכו לעיר הקודש ירושלים.

אלא שבמקום לעשות זאת באמצעות שירים שלו, נוקט רנד (בעזרתם של הדרמטורג והבמאי איתן בלום, היכרות שמתחילה בתיאטרון בראשית שנות ה-90, והמנהל המוזיקלי אסף תלמודי, שותף לדרכו המוזיקלית בשנים האחרונות, לפחות מאז אלבום האולפן השני שלו "רצוא ושוב" מ-2018) בדרך אמנותית נועזת והרפתקנית – הסתייעות בשירים של יוצרים אחרים, ובאמצעותם הוא מציג ומאיר, מבין ומאייר את חייו שלו.

הוא ושני עמיתיו נוטלים שירים מוכרים, אפילו להיטים מרכזיים ברוק הישראלי. מעמיקים בהם ומפרקים אותם, מנסים לפרש, לפענח, להלביש בתובנות חדשות ולטעון בהדגשים מאלפים. כאילו הוא עצמו הגה וכתב אותם. לא בשליחות מסיונרית, אבל ההטפה נוכחת, כמו הניסיון הלא מוסתר למצוא מכנה משותף ונרטיב מאחד, לגשר בדרכי אמנות על מחלוקות ועימותים וליצוק אמת משותפת. אם לא לגייר אורתודוכסית את השירים, לפחות להוכיח שייצר האדם, אמני הרוק ביניהם, טוב מנעוריו ומהמטרות הנלוזות שמייחסים להם. 
 

שולי רנד, צילום: אריאל אוחנה


בחירה מופלאה וגאונית
 
נשמע מסובך ובלתי אפשרי? ממש לא. רנד שוחה נהדר באוקינוס הרוק הישראלי. אני מוכן להאמין שזו דרכו להתמודד עם חוסרים וחסכים שצבר נוכח ההתחלה המאוחרת של ה"קריירה" המוזיקלית שלו (רק ב-2008, עם "נקודה טובה"). הבחירה בשירים מופלאה, השזירה אותם בסיפור חייו היא גאונית. הוא מצטט בדבקות את "כאבי גדילה" של אביב גדג' ("...אתה עוד קשור בחבל הטבור/ לדברים שמזמן הלכו כבר לאיבוד/ וכאב שכבר נטש את הגוף/ לאהבה שלא תשוב...") כאילוסטרציה לתחושותיו כילד.

הוא נעזר בשורות מהורהרות של עמיר לב מ"כביש 1" לתיאור געגועיו לאחיו אותו איבד בגיל צעיר: "...ואני יודע שבבית הוא מביט עליך מהקיר/ מאושר, לקח מקום ראשון במאה מטר לבנים/ היית נותנת הכל, שוב לשכב דואגת, לחכות שהוא יחזור/ לקום אחרי שהוא נרדם, לכבות לו את האור...".

הוא חוזר ונדרש (כמו ברי-פרייז, מוטיב חוזר במחזמר) למלים החכמות מ"ניצוצות" של רמי פורטיס וברי סחרוף, כצידוק מאוחר לצעדים ולמעשים שנקט ולהמחשת תחושות בעיתות שונות: "...זה כמו מכת חשמל, וזה זורם ומעוות/  את חוש הזמן, לאן? אני הולך ומסתבך/ ניצוצות של הבנה, שוב חולפים כמו סרט נע/ כמו רוח סערה הם מקלפים עוד חלקים מהקליפה... אני זה המלכודת, שבוי בלא תקווה/ רוצה לפתוח דלת, נסגר ולא יוצא/ מנסה לברוח ותמיד, תמיד חוזר". 


   

 
עיבודים נהדרים
 
באחד מרגעי השיא של התשליך הפרטי, כורך רנד מונולוג קצרצר מ"המלט", שבו נסיך דנמרק המיוסר מתעמת עם תסכוליו, עם התסכול הפרטי שלו כשחקן מכור לריגושים, ונעזר בצורה מופלאה ב"עד העונג הבא" של ענבל פרלמוטר (והמכשפות) להדגמת המירוץ המטורף והצורך, הבלתי נשלט דאז, לצבור עוד שיאים והנאות. "...זאת תקופה של גאות בחיי/ מים רבים שוטפים את חושיי/ אני נמשכת והופכת/ לחיית חושך, למפלצת רטובה/ לשדון לילה, לפיה הטובה/ מתוקה ודורסת, את האור מכבה/ וזורמת הלאה// עד העונג הבא". הנאמנות ללשון הנקבה, משקפת את הנשמה.

פירוש מפתיע נוסף, אפילו גאוני בהתאמתו, הוא רקיחתו של "מחכים למשיח" של שלום חנוך לתוך התבשיל. ולא כפתרון הקל לכאורה, בדרך האמונה לבואה של הגאולה. כי אם בדרך ההיקש החברתי-כלכלי, בקשירת חדלות הפרעון שלו עצמו (עדות לכך שהמופע מיועד למיטיבי לכת בסיפור חייו הפתלתל של רנד) למשיחיות השקר של יועצים פיננסיים, אותם "מגלמת" אינטונציית הדיבור של הד"ר ישעיהו ליבוביץ'.

עוד רגע מפעים לקחת מהמופע הוא בפעם שבה מחליט רנד, באמצעות "אל תסתכלי אחורה" של עדי רן, לשים את ההווה מאחור, להתנתק מהתיאטרון שהפך לו בעייתי כהשקעה נפשית, ולשוב אל חייו הקודמים: "היה נחמד פה לפעמים/ היו לנו מספר התרגשויות/ כמה רגעים של חסד/ וגם כמה התנוצצויות/ אבל הרע פה מתחפש לטוב והטוב כל כך חיוור/ אז תצילי מה שתצילי/ אנחנו צריכים למהר/ אל תסתכלי אחורה... כי הכל עכשיו בוער/ אין לנו דרך אחרת/ ואי אפשר להישאר".

השירים ה"חילוניים" הם אמצעי האיור המרכזי במופע, אך על הדרך גם מושתלים בו ציטוטים, רמזים, קטעי מעבר ומובאות מן הפופ המקומי (שלמה גרוניך, מרגלית צנעני) והבינלאומי (ג'ורג' האריסון או בוב מארלי), מן התפילה ומן המקורות ("היו שלום" ו"זכני לגדל"), וגם אזכורים מן הרפרטואר הקצרצר שלו, כ"נקודה טובה", "דע בני אהובי" או "אייכה". חלקם רק רק באקורדים ובהבזקים אינסטרומנטליים, שאותם מוציאים לפועל, במיומנות, בהתלהבות ובמסירות, הנגנים המחוננים שאתו: ימי ויסלר (איש הבילויים) בגיטרה, גדי פוגטש בכינור, זיו גרינברג (לחילופין עם אברי בורוכוב) בקונטרבס, וכמובן תלמודי, ידיד נפש ומשענת מוזיקלית, באקורדיון ובפסנתר, ובעיבודים נהדרים שמתאימים את השירים למידותיו. 
 

שולי רנד, צילום: אריאל אוחנה



באתי לחסות בצל האל

 
כהרגלו, רנד לא מחמיץ הזדמנות להתבדח ולהתלוצץ. אם באמצעות חיקויים, אם בעזרת אנקדוטות משעשעות - איך היה לשחקן-מאהב-שומר-נגיעה היחיד בעולם, ואיך המליץ לו רב חכם להישאר עוד שנה בתיאטרון בשביל לא להפסיד את זכויות הפנסיה שלו... ואם הוא קצת נסחף ועף על עצמו, זה רק נסלח. האקספרסיביות שלו מידבקת ומשתלטת.

נאמן למהותו המחזורית של ה"תשליך" ולזרימתם של החיים, שיר הסיום נתון לשינויים. אם זכיתם לשמוע אותו מסכם עם "בין קודש לחול" של אמיר דדון  ("בין קודש לחול אני חי/ בין האמת שמשתוללת בי/ עם אלף הרגלים/ עם כל הפחד שעל כתפיי/ אני יוצא שוב לפזר את המילים/ בין המציאות לשגעון הכל חוזר אליי/ שם במקום ממנו באתי אין שלום/ והמסע הזה כבד וקצת גדול עליי") שבהקלטתו המקורית (2019) השתתף, דעו שיש אופצית סיכום נוספת - "עוקר הרים", להיטו החדש, ממאי האחרון, שמיטיב אף יותר להציג את עמדתו: "...לא באתי לעולם כדי להיות תלמיד חכם/ עוקר הרים ומשברן וטוחנן דק דק/ לא באתי להיות קוצץ בנטיעות, באש קודח/ לכאן לא באתי בכלל כדי להפריח לחלל/ שברי מילים ואותיות ודיבורים סרק סרק... בי נשבעתי כי באתי לחסות בצל האל/ להתבונן ולספר...".

ושולי רנד אכן עושה זאת. ולא רק במטרה לתאר את הלבטים והמחשבות, הטראומות וההחלטות שלו, אלא גם להגדיר מחדש את השירים ואותו עצמו כזמר מבצע ופרשן. ולו רק בהקשר זה, הקלטת המופע והנצחתו כאלבום מתבקשת ואף נדרשת. על הרבה פחות מזה אמנים משליכים עצמם על שירים של אחרים.


שולי רנד, צילום: אריאל אוחנה


שולי רנד, תשליך. זאפה הרצליה. שלישי, 10 באוגוסט 2021


למועדי מופעים >

05/09/2021   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע