סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן סיכום פסטיבל הפסנתר מארח
 

 
 
ביותר מדי מופעים בפסטיבל, הפסנתר היה רק תפאורת רקע. אוהד חיטמן ועידו תדמור גנבו את ההצגה


פסנתרנים מתחזים

מותק של ארוע, פסטיבל הפסנתר. מת עליו. שלושה לילות רצופים (שהשנה גדלו לארבעה, וזה עוד לפני פסטיבל העשור, שייערך בשנה הבאה) שהם הזדמנות פז לראות אמנים מוכרים ולתהות על קנקנם של מתחילים ומבטיחים בסביבה בריאה וסטרילית, נקייה מעשן סיגריות. וזה למרות המגמה שצוברת תנופה ותאוצה במועדונים לא מעט, שמצרה את רגליהם של המעשנים ומרחיבה את ריאותיהם של תאבי אוויר נקי (או מה שנחשב לכזה).
 
אבל העיקר הוא העניין האמנותי, ויותר מזה התרבותי. פסנתר הוא תוסף תרבות משכנע. כלי מהוגן, מכובד, מעורר יראה ומרחיב הדעת, שבאשמת גודלו- פסנתר-פסנתר חייב להיות פסנתר כנף - כמעט ולא פוגשים אותו על במות המוזיקה הפופולרית. ומפגש איתו תמיד מסקרן, במיוחד, שלדידי, פסנתר הוא כלי חייתי לרוק`נרול, אם מתפעלים אותו נכון. ואין מה להשוות רוק-פסנתרי משובח לרוק-גיטרות מעולה. הפסנתר תמיד ינצח.
 
הבעיה היא שכבר שנים זה לא פסטיבל פסנתר. אמת, השם הרשמי הוא "הפסנתר מארח",  ודי אם יהיה פסנתר (רצוי מכונף, כאמור) על הבמה, אפילו אם לא ייעשה בו שימוש, כדי להשיג את אפקט האירוח ולהתייצב מאחורי אמת בפירסום. אלא שהרעיון המקורי, שהפסנתר הוא כלי הנגינה והאמצעי לדיאלוג אמנותי מסקרן, מאתגר ומפרה של האמן עם יצירתו, מוחטא. ובמקום שהפסנתר והשימוש בו ישפכו אור חדש, אחר, לא מוכר ורצוי גם מרתק, על היצירה המוכרת, נושאים את שמו לשווא. על האמנים המשתתפים להפנים שאלה הם תנאי וכללי המשחק, ועל מערך ההפקה לגלות תקיפות בלתי מתפשרת.
 
כי זה קורה יותר מדי. או שהפסנתר הוא רק אחד (או שניים) מכלי הנגינה על הבמה, או שהמשתמשים בו אינם פסנתרנים ראויים. מרביתם מתחזים. למשל מאיר בנאי. שחגג 20 שנה ל"גשם" והשמיע, על הדרך, שישה שירים מ"שמע קולי", אלבומו הבא. לאורך שני-שליש הופעה, הפסנתר היה תפאורת רקע. הדיאלוג היה באמצעות גיטרות, באס, קלידים - רק אחד מהחדשים וארבעה-חמישה מ"גשם",  לוו בפסנתר. אם הייתה התרגשות היא נרשמה לזכות הנוסטלגיה. פסנתרנות לא הייתה שם. גם לא ערך מוסף.
 
גם לא אצל שרית חדד,  שפתחה את הפסטיבל והתקשטה בשני פסנתרנים, יעקב למאי וטל שגב. פסנתרנים? ספק. יותר מלווים בנגינה על פסנתר, שזו בכלל לא האמנות המיומנת של שלומי שבן, מתי כספי, עדי רנרט ולבטח לא של מנחם ויזנברג. האם זו הסיבה שחדד נזקקה לעוד שבעה נגנים (באס, הקשה, נשיפה ורביעיית מיתר)? העיבודים היו שונים מהרגיל, אבל לא הביאו תובנות שונות ומסעירות ללהיטי הרדיו של שרית. אגב, אותה רביעיית מיתר (לצד באס ותופים!) שימשה גם את יוני בלוך, פסנתרן קטן בכל מובן, שעשה צחוק מהעבודה, תרתי משמע. וראוי שילמד משהו על פסנתר, מאורחו עברי לידר.

דיאלוגים קטנים ומוצלחים

דווקא המופעים הקטנים יותר, באולמות ירושלמי וענבל, רשמו דיאלוגים מוצלחים יותר. אייל אבן-צור ויונתן כנען, למשל. הראשון, מגובש ונחוש, השני מבויש ופרום, שניהם לבד, החליפו תפקידים (בפסנתר ובגיטרה) והרשימו (במידות שונות) בחומרים הצפויים מהם. גם רם אוריון ויוסי בבליקי סיפקו אותה הנאה. גיטרה, פסנתר ושני מיקרופונים, ואיזה צליל עשיר ומסעיר, שגולת הכותרת שלו שפה משותפת בין שני הפכים - האמנת להם שההדדיות היא נדבך חשוב ביצירה שלהם.

סוג כזה של חדווה אפשר היה למצוא במפגש בין קרני פוסטל, צ`לנית וזמרת, לאפרת בן-צור, שחקנית וזמרת. הראשונה, רוקרית דעתנית ומוחצנת, השנייה בלדיסטית מופנמת ו"מצפצפת". במקרה שלהן, שילוב של שירים גבוהים, לא שלאגרים, שלהן, של משוררים ואחרים, עם היערכות לריצה משותפת, שילוב שלושה נגני ליווי (אחד מהם בפסנתר) נסלח.
 
היציאה של הפסטיבל ואחת ההצדקות לקיומו, הייתה בשיתוף הפעולה בין אוהד חיטמן ל...עידו תדמור. תדמור הנרקיסיסט היה חד (כהרגלו) כרקדן והפתיע (מאוד) בשירה וביצירת קשר עם הקהל, וחיטמן - מוזיקאי סופר-מוכשר, זמר מחונן ונגן רב-הבעה - היה גיבור, מספיק נועז ואמיץ כדי לנסות צעדי מחול לצד המאסטר. מופע מפתיע ומלא הומור שמצדיק ריצה נפרדת. שילובים מהסוג הזה הם חווייה פסטיבלית.

 כמוהם, אם כי על בטוח, היה הדיאלוג בין דין דין אביב למנחם ויזנברג, שהחזיר אותו למוזיקה הפופולרית אחרי יותר מעשרים שנה (מאז שיתוף פעולה היסטורי עם חוה אלברשטיין). ויזנברג, מלחין ומעבד קלאסי, לא מג`עגע` בפסנתר. הוא לא הרפתקן וירטואוז ואגרסיבי כמו שלומי שבן, אבל גם לא קישוט אקזוטי, אלא פסנתרן דעתן, עם ערך מוסף, פרשנות, תבונה ותובנות על המוזיקה האתנית הפופולרית של הגב` אביב ועל פופ בכלל. הוא איתגר את מבצעת השנה בזמר העברי בעיבודים על גבול הג`אז והאילתור לקלאסיקות ארצישראליות ("שלכת", "שדמתי", "דודי ירד לגנו" ועוד), ממנו היא יכולה לצאת רק נשכרת. במקרה שלהם - נגני הליווי (אלון יופה שלה, נועם ויזנברג שלו) - היו חלק אינטגרלי מהמפגש המוזיקלי.
 
המעט שראיתי מ"חברים חוגגים 50 למאיר גולדברג", המשורר והפזמונאי הפורה והמוכשר, לא הצליח להשאיר אותי באולם. סט הגיטרות לא הבטיח חוויה פסנתרנית, למרות השתדלותו של אורי מיילס. אפשר שפיספסתי. לעומתו הרשיתי לעצמי להחמיץ את "9 שנים- 9 סולנים", שלא הבנתי את קיומו דווקא השנה (בשנת העשור ניחא) והצטייר לי כברירת מחדל הפקתית וכרכבת אמנים חסרת טעם. גם אם החמצתי בו אינטרפרטציה של מי מהמשתתפים, המעט שראיתי (מאור כהן ואברהם טל) לא גרם לי לחשוב שהפסדתי משהו. וכך גם ה"`בי-סייד" של אביב גפן, שלא חידש דבר בהצצה לחיים שמאחורי השירים ולשיקולים שבהימור על שירים, ורק הצדיק את בחירותיו. 
 
זמן יקר הפסדתי גם בהופעת הבוסר של אביגיל רוז. זמרת-יוצרת צעקנית וחסרת עידון, שאת שילובה התמוה בפסטיבל אי אפשר להסביר בכשרון נטו, כי אותו קשה לזהות עדיין מבעד לגודש הבעיות שבהופעתה (ועוד עם חבורת נגנים). והפסיד גם שי גבסו, אותי כצופה. כשהעדיף את חברת עצמו על פני נגינה עם אריאל זילבר (ואיני שופט אותו, חלילה) ניטל לטעמי העוקץ מהופעתו בפסטיבל.
 
הערה לסיום: די עם הנוהג הנפסד והמחלה הכרונית של איחורים. אין בהם לא שיק ולא חן. כל המופעים, להוציא אחד, החלו באיחור שנע בין 15 ל-20 דקות. לכאורה שערורייה, למעשה שקר מוסכם, כיוון ששום מופע לא נועד להתחיל בזמן. אז למה לפרסם שעות שגויות? רק אוהד בן-אבי התחיל במועד הנקוב. שמונה וחצי ב"ענבל". דווקא הוא, כי אורחתו, הכוכבת הנולדת מרינה מקסימליאן בלומין, אמורה הייתה להספיק התארח באותה משבצת זמן, אצל ויזנברג ואביב. 



04/11/2007   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (7 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
7. ההופעה של קרולינה היתה מדהימה!
ר , (09/11/2007)
6. אוהד חיטמן ועידו תדמור
שירן , תל אביב (06/11/2007)
5. ההופעה הכי טובה של הפסטיבל היתה של אוהד בן אבי
יריב , קרית אונו (04/11/2007)
4. רק אתה הפסדת שלא באת להופעה של גבסו,
יובל , (04/11/2007)
3. ההפסד היה שלך
איתי , (04/11/2007)
2. ההופעה של קרבות ראווה
רונה , (04/11/2007)
1. ההופעה של קרני ואפרת היתה מזעזעת!
did , (04/11/2007)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע