סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן בדרנית או זמרת? שתחליט כבר
 

 
 
כפרפורמרית קרן פלס לא החליטה מה היא יודעת לעשות טוב יותר, לשיר ולרגש או לבדר ולהצחיק


מארז כשרון
 
הקצב שבו קמות, מתנהלות ונופלות, חלילה, קריירות בפופ הישראלי בעשור הראשון של המילניום השלישי, מטריף ומבלבל את המערכת. בעידן הנוכחי של צרכנות מואצת כבר אין סבלנות להתפתחות, במיוחד לא לזו של קריירת הקלטות. להיט אחד ברדיו שולח אמן להופעות הרצה, אלבום בכורה כבר מחייב מישוש הדופק במועדונים, ואלבום שני? אלוהים גדול, כופה הגדלה ומעבר לסיבוב הופעות, גם באולמות גדולים. איפה הימים בהם זמר-זמרת חיכה-חיכתה לאלבום שני כדי לבנות מופע במה מהוסס ראשון?
 
גם קרן פלס נקלעת להתנהלות תובענית וכמעט בלתי אפשרית זו. פלס, אלמונית עד לפני ארבע שנים, אך מספקי הלהיטים הגדולים של שלוש-ארבע השנים האחרונות, זמרת שנה בזכות עצמה, בת-טיפוחים נוספת בסדרה של המגה-מפיק לואי להב ואפילו כלת פרס התיאטרון הישראלי (על מוזיקה שהלחינה ל"הרטיטי את לבי"), כבר עם מופע חדש, "מבול", כשם אלבומה השני, מראשית שנה זו (2008). בפסטיבל הפסנתר היא הופיעה עם שני נגנים, את "אם אלה החיים" עשתה עם שלושה, עכשיו היא כבר עם חמישה מלווים (פלוס תאורן, שמוקם גם הוא על הבמה). כברת הדרך ראויה לציון, השאלה היא, אם זה הקצב הנכון.
 
לדעתי, מוקדם מדי. לא שפלס אינה מארז כשרון, חבילה מרתקת ומרשימה של כתיבה ויצירה, שירה וביצוע, וגם נוכחות בימתית יוצאת דופן. אבל התקדמות והתפתחות אינה חייבת להיראות בעין אלא להישמע באוזן, ובטח לא לרצות איזו דרישה של התקשורת. לטעמי, פלס עדיין לא מיצתה את הפורמט הראשוני והמאוד מיוחד שלה, של פסנתר (היא) ויולה (גליה חי) וקונטרבס (מיקי ורשאי), והיא נחפזת מדי להוסיף עליהם גיטרות (אודי שמחון), תופים (שחר חזיזה), אקורדיון ונשיפה (סלעית להב). לא שהנגנים לא בסדר, אבל איתם היא מאבדת את הייחודיות שלה, שאותה היא חייבת להמשיך לפתח, להרחיב ולבנות, לפני שתמהר להפוך לאחת העם, לעוד אחת מקהילת הזמרות, של גיטרה-באס-תופים וגוני רוק`נרול.
 
וזאת מפני שקרן פלס אינה סתם זמרת. היא סינגר-סונגרייטר מזן נדיר. כותבת מחוננת, שנונה ורהוטה, ששירי האהבה היצריים שלה הם שגרירים נאמנים לחוויות נשיות צעירות ומשמשים פה להרבה בחורות; מלחינה עם נטייה למנגינות מורכבות וחוש לאיכויות להיטיות; מבצעת עם מיתרי קול עשויים מפלדה, שמתנהלים בטונים גבוהים כמו היו דיבור שוטף ויומיומי; ופרפורמרית שלא החליטה מה היא יודעת לעשות טוב יותר, לשיר ולרגש או לבדר ולהצחיק. וכאלה אין רבות. יותר נכון: אין לנו בכלל.
 
החן הופך להתחנחנות
 
לו ביקשה פלס לשנות כיוון, והחליטה להיות זמרת רוק, בחירתה במופע גדול (עם מסך וידאו בגב הבמה, בדמות חלון ענק וצמד תריסים) ובהרכב נגנים מוגדל, הייתה לגיטימית ונמדדת לפי יכולותיה ואיכויותיה. מנגד, יכלה להחליט שהיא בדרנית-מזמרת, שהאנקדוטות המשעשעות (ועוד איך!) מחייה, שהתיאורים הפלסטיים של חוויותיה (המיניות והבינאישיות) ושאופציית ההצחקה חשובים לה יותר משיריה. אלא שקרן החליטה להיות גם וגם. להמשיך לשלב בין שירים וצחוקים, עם מעברי סטנד-אפ (כולל אלתורים עם קהל) וגם להגדיל את המופע. ודומה שההרכב המלווה אותה גדול מדי ומיותר לפרקים. להחלפת דאחקות עם ורשאי הבסיסט, אפשר להסתפק בקהל באולם. לא צריך קהל גם על הבמה.
 
זאת ועוד, מרגע שהמופע גדל ומכוון לבמה גדולה יותר, ההרגשה היא שחובה למלא אותה, כאילו אי אפשר להסתפק רק בישיבה מאחורי פסנתר. ואז באה התנהגות בימתית בעייתית, שבה פלס מעוצבת ומתחטבת (עוד מופע-שניים ותהפוך לשרית חדד שרירית ורזונת) מפזזת ומחוללת, קופצת ומדלגת, עוזבת (גם שלא לצורך) את הקלידים ואף כורעת לשירה בישיבה מזרחית. גינונים שיכלו לפרנס הופעות במה של מספר זמרים. החן הופך להתחנחנות, החדווה המקורית להצטעצעות, והמרץ וההתלהבות לא מצליחים לחפות על תעייה ואיבוד כוונות.
 
ארבעת השירים הראשונים דווקא מבשרים טובות. היא שרה ברצף את "הוא מתקשר אליי" ו"רצה  הביתה" מ"מבול", ואת "רכבת באירופה" ו"לרוץ לרוץ" מ"אם בכאלה החיים" באנרגיה רוק`נרולית שמעוררת תיאבון, ומבלי לדבר ביניהם. אך מההקדמה ל"שמעון השכן" והלאה היא לא חדלה ללהג ולהצחיק. על קרן החדשה מול הישנה (ביחסיה עם גברים), על חזה המפואר, על הרפתקאותיה הצבאיות, על המסיקות (מונולוג מצוין! שבו אריק ברמן הוא המסיקה האמיתי, מירי מסיקה היא המתחזה וקרן פלס עצמה היא בכלל מאיה בוסקילה) וכמובן על הכתיבה שלה ומושאיה ("אני כותבת רק עליי, כי זה מה שאני מכירה..."). האם זה חוסר בטחון בדרכה המוזיקלית או בעתידה כזמרת (והיא בכלל, למדה גם משחק)? ואולי היא מחפשת חיזוקים מצד הקהל? בכל מיקרה, כמופע בידור קרן פלס היא אחלה, במיוחד לאלה שטרם חוו אותה על במה. כמופע מוזיקלי של אמנית "רצינית", הרבה פחות, כי הוא מפורר ומבלבל.
 
בשביל הרקורד: פלס משמיעה עשרים שירים במופע החדש שלה. כמחציתם מ"מבול", כולל ההתחכמויות "סוני אצל שוני", "סקס עם האקס", "פג`ו 92" ו"במכונית ליד הים", שיר לא חינוכי על אובדן התמימות. שישה-שבעה להיטים בולטים מ"אם אלה חיים", ביניהם גם "איתי", "יותר מדי זיתים" ו"זאת שבמקומי". היא נמנעת מלבצע להיטים שכתבה לאחרים (כמו "ואת", "לשם" או "נובמבר"). מסתפקת רק ב"אם זאת האהבה", שגם בו השתמשה לצרכי דואט, עם אורחה, הזמר קובי אפללו. כן היא משמיעה גרסה משלה ל"בא לשכונה בחור חדש" של אלון אולארצ`יק, ואת גרסתה ל"מי היה מאמין", שיר שכתבה למשתתפי העונה הששית של "כוכב נולד". רק שתחליט מה היא רוצה להיות.
 
קרן פלס. מבול. תיאטרון נגה, יפו. 28 במאי 2008

למועדי מופעים >

01/06/2008   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (3 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
3. מופע מדהים! די לשילשול האורלי של המבקרים
עובר אורח , (10/06/2008) (לת)
2. למה היא צריכה להחליט?
ענת , (02/06/2008)
1. מדהימה והמופע גם לפי דעתי...היא מקפצת מצחיקה שרה מדהים וחוויה מדהימה הוא המופע מבול!
יואב , תל אביב (02/06/2008) (לת)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע