תיאטרון - ביקורת דיסקים: צ''ילאאוט לעצלים

אורן בר-אל סוקר שני אוספים מנעימי אווירה – האחד מגיע ישירות מאיביזה (במיטב המסורת של קפה דל מאר), והשני נערך כאן, עם הכוונה מיוחדת לטעם המקומי.

נעים ל"נינוחים" ול"זזים"

תקופת הקיץ המהבילה, הדביקה והלחלוחית עד אימה, משמשת כמצע מושלם לצמיחתם של אלבומי אוסף בעלי אופי עצל, התואמים בדיוק את היכולת המנטלית המינימלית שעוד נותרה בנו בימים הקשים האלה.

מקובל לחשוב, שהקטגוריה הזו של אוספי הצ`ילאאוט-לאונג`, נולדה באיביזה עם סדרת האוספים המצליחה קפה דל מאר, שהתיימרה לאפשר לאנשים לקחת הביתה מעט מהקסם של המקום, וגררה אחריה אינספור שיבוטים ומוטציות, שבכולם קיים רעיון מרכזי אחד- לספק רצף מוזיקלי נעים וחסר שיאים או נפילות בקצב, ולשמש כפסקול נעים ומרגיע לכל הפעילויות אשר עולות על רוחנו.

איביזה כמותג, ממשיכה לייצר גם היום, ובעיקר בתקופת הקיץ, אוספים הקרויים על שמם של חופים ובתי קפה שעל האי, אבל מה שקובע את איכות האוסף, הם דווקא האנשים המופקדים על בחירת השירים והדבקתם אחד לשני. די.ג`יי לורנזו אל דינו, שנחשב על האי החמים כשוס רציני, וזכה לעבוד בעבר עם זמרות כקיילי מינו ובשיתופי פעולה עם רשת MTV, הוציא תחת ידו אוסף איביזאי חדש וכפול, שבהחלט מצביע על טוב טעם ויכולת תפירה משובחת, ומחלק את עצמו כמקובל באלבומים מהסוג הזה, עבור "הנינוחים" ו"הזזים".

גם בשאר האספקטים של האוסף הזה אין הפתעות מיוחדות, אך במקרה זה - טוב שכך. קטעים רגועים יותר (בחלק הראשון) ומעט פחות (בחלק השני), לא כולם חדשים לגמרי, שברובם לא יצא לי להתקל בעבר. עם אלקטרוניקה, שמבעבעת לה לאיטה עם שלל כלים אקוסטיים, ומנגינות שמפנקות את האוזן עד כדי גירגור של הנאה. אל תוך הבלילה הוכנסו גם שתי גרסאות ללהיטי עבר ("Stairway to Heaven" ו-"Ain’t no Sunshine"), מהסוג השטחי והקליל שעשוי לעורר אנטגוניזם, אבל איכשהו גם אלה מוצאים את מקומם פה בנינוחות מושלמת, ובהחלט עושים את העבודה שלשמה הם נוצרו.

On the Beach – Selected and Mixed by Lorenzo al Dino, Warner/Hed Arzi

שירים יפים, חיבורים טבעיים

אוסף אווירה חדש מבית הליקון, מוכיח שגם אצלנו יודעים היטב את המלאכה. בניגוד מסוים לאוסף הקודם, ובדומה לאלבומים המקוריים מבית "קפה דל מאר", דודי לוי וחיים רייכנטל שערכו את האוסף, שמרו היטב על איכות הקטעים ועל הקו המוזיקלי הנינוח, ועם זאת עשו מאמצים רבים להכניס אליו כמה שיותר שמות מוכרים אצלנו, בתקווה שאלה ידרבנו אתכם לגשת בהקדם אל חנויות המוזיקה.

יש פה רשימה מצוינת של 17 קטעים, שמצליחה לשמור על אופי של אוסף לאונג`, אך גם לחצות את הגבולות, לכדי סתם חבורה של שירים יפים, שמחוברים אחד לשני בטבעיות. הפתיחה שייכת לאדוארד שירמר, שמביא עימו טון נעים של מים מפכפכים על רקע של פסנתר, ובהמשך ממוקמים להם דליריום ורני, שינייד אוקונור וקונג`ור וואן, מאסיק אטאק, מובי (פעמיים), אניגמה, פיית`לס, בליס בקטע מרגש ("Breathe"), וקרייג ארמסטרונג, שחותם את האלבום בשיר "Wake Up New York", והוא גם, במקרה, היפה ביותר באוסף המוצלח הזה.

Tears from the Moon, Helicon