סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: צבי גורן יובל – הצגת חובה
 

 
 
תלמידי הסטודיו למשחק ניסן נתיב מגיעים לשיאים מרגשים בהצגה מטלטלת נגד השכחה וההכחשה


אבן דרך חשובה

ג'ורג' טאבורי, יליד הונגריה, נפטר לפני ארבע שנים, כשהוא בן 94,  ונחשב לאחד מגדולי המחזאים הגרמנים בעת החדשה. אבל טאבורי, היהודי הנודד המובהק של המאה ה-20, היה הרבה יותר מ"מחזאי גרמני". הוא היה אוניברסלי בתפיסתו את הזמן – האנושי והלא אנושי – ואת תחלואיו. אבל משום מה לא שפר חלקו ברפרטואר של התאטרון הישראלי, גם לא אחרי ששנה לפני פטירתו יצא ספר מחזותיו בעריכתם ותרגומם של שמעון לוי ותום לוי בהוצאת אסף של אוניברסיטת תל אביב.
 
אחד המחזות האלה הוא "יובל", שטאבורי העלה בגרמניה בינואר 1983, לציון יובל עלייתו של היטלר לשלטון. עלילת המחזה היא השואה. זו של העם היהודי, זו של ההומוסקסואלים, זו של המוגבלים בגופם, או רפויים בשכלם, זו שנולדה מתוך השנאה לאחר, כל אחר באשר הוא. השואה – שבאותה עת לפחות – נראתה כניצבת בפתחן של שכחה והשכחה.
 
טאבורי כתב מחזה של מחאה. מחאת הזיכרון החי. והעלילה שלו היא תהליך כואב של היזכרות. זה קורה בבית קברות קטן ומוזנח ליד נהר הריין, שאליו מגיע רוחות המתים לחיות שוב את מה שהיו מעדיפים, גם הם, לשכוח. במפגש שלהם עם צעיר ניאו נאצי הופך זיכרון העבר לחשבון נפש טראומטי, קולקטיבי ואישי.
 
המחזה הכואב הזה הועלה לפני כמה שנים על ידי תלמידי בית הספר הפתוח בליפתא, ועתה הוא חוזר אל בימה לימודית – זו של הסטודיו למשחק ניסן נתיב בתל אביב. ולפני כל דבר שהייתי רוצה להגיד על ההצגה הזאת אני חייב להביע צער על כך שגם היא, בהתאם למסורת הסטודיו, תועלה רק עוד שלוש פעמים באולם הסטודיו ברחוב הרצל, ופעם אחת בלבד ביום ששי אחר הצהריים בצוותא.
 
מסורת ראוי לכבד, אבל לעתים מותר ואף צריך לשבור את מוסרותיה, והצגת "יובל" היא אחד המקרים האלה. הכישרון הרב שהושקע בהצגה החשובה הזאת מחייב זאת. זאת הצגה שאם הייתה עולה באחד ממרכזי הפרינג' – ועל התיאטרון הרפרטוארי אין מה לדבר בהקשר לה – היא הייתה אבן דרך חשובה. בהיותה הצגת תלמידי שנה ג' של הסטודיו, חצי שנה לפני סיום לימודיהם, זו הצגה מדהימה. 

יובל-ענק1.jpg
"יובל",תמונת יח"צ
 
אני מדגיש את הופעת התלמידים מבלי להמעיט כזרת מגודל הישגו של אבי גיבסון בר-אל, שעיבד, ביים ואף יצר כוריאוגרפיה (עם יעוץ טוב של מרינה בלטוב) שהפכו את המחזה לדרמה נועזת ומטלטלת, במידה רבה אף יותר מהכתוב במקור. אבל מה שנותן את הכוח הגדול לבימוי הנועז (ולרגעים על גבול אי היכולת לצפות) הוא המשחק שהפיק מתשעה כישרונות צעירים, שאני חושש כי כאשר יזכו וינחתו על בימות מקצועיות שוב לא תינתן להם הזדמנות לצלול עמוק כל כך לתוך תפקידים תובעניים כמו אלה של טאבורי וגיבסון בר-אל.
 
בזה אחר זה הם קמו ועלו מתוך בימת הקברים הריאליסטית שעיצבה דינה קונסון, ויעקב סליב האיר אותה באור גנוז של פיוט  בתלבושות של חיים ומוות שעיצבה דלית ענבר, באיפור ושיער שעיצבה להם סיגלית גראו ופעימות חייהם ומותם במוזיקה של יובל מסנר. את התרגום הבהיר של תום לוי הם דיברו בשכנוע ובעוצמה, בהדרכתו של שועל הרדיו הוותיק אפרים אבא.
 
גל שמאי היה מרתק כקורנליוס (כשם אביו של טאבורי) בתפקיד שנוצר לצורך ההצגה הזאת – רוחו של זמר האופרה היהודי הגדול מביירוית של וגנר המגיעה אל בית הקברות שבו טמון גם בנו. והרוח הזאת מחיה המתים מקבריהם ושבה וטומנת אותם ואומרת עליהם קדיש. את היהדות ה"גרמנית", בדמותו של ארנטולד בנו של קורנליוס, עיצב בועז פינקוביץ' מצוין, חד ומובס, ולצדו סיוון אהוד כלוטה, הרציונלית המוצאת את מותה המוזר בתא טלפונים נעול כשהמוני מעריציו של היטלר סביב לה.
 
הברקת עיבוד נוספת הייתה ההחלטה להכפיל את דמותה של מיצי, הנכה, ולמצות את גילום הכפילות הזאת במשחקן הכובש של מיכל קורמן ונורית יחיאלי, כואבות ומעונות. מנגד, מרגשים בביטוי אהבתם וייסוריהם היו רפאל קפוסטיאן כאוטו הספר ואראל ברונז כבן זוגו הלמוט, שעבר ברית מילה כהזדהות עם היהודים, ומעורר את זעמו של אחיינו הנאצי ירגן, שרן אסולין מעצב בעוצמה את עולמו האפל. יואב כורש היה נוגע ללב בדמות הקברן האבוד שהתגלגל מאלסינור של המלט אל בית הקברות שעל גדת הריין.
 
אם לביטוי "הצגת חובה" יש משמעות, רעיונית, אמנותית ואיכותית, כזו היא הצגת "יובל". נסו לא להחמיץ אותה.   


למועדי מופעים >

14/03/2011   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (2 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
2. אולי לא צפינו באותה הצגה
מעין , תל אביב (17/03/2011)
1. ההצגה חייבת להמשיך
אחת שראתה את ההצגה , (16/03/2011)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע