סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: צבי גורן פרסונה – נשים בשחור
 

 
 

יצירת המופת הקולנועית של אינגמר ברגמן אובדת אי שם בדרך לבמה בהפקה של הבימה ושל רזידנץ-תיאטר



סיפור של שתיקה
 
אין לי מושג מי המעבד של התסריט שכתב אינגמר ברגמן לפני 46 שנים ל"פרסונה", אחד משני הסרטים שהוא עצמו התייחס אליהם כטובים והמשמעותיים ביצירתו הענפה. בכל מקרה באתר האינטרנט הרשמי של ברגמן, ולמרות שאין התייחסות לעניין, מופיעות תמונות של כמה גרסות בימתיות שהועלו בכמה בירות תאטרון.
 
ניתן אפוא להניח כי מדובר בעיבוד מורשה, וכי השיוך בקרדיטים "מאת אינגמר ברגמן", ללא ציון שם של מעבד, מצביע על כך שהמוצג על הבמה נשען על התסריט, והשינויים בין הנוסח הפילמאי לנוסח הבימתי נקבעו, לפחות בהצגה הזאת של "רזידנץ-תיאטר” במינכן, על ידי הבמאית אמילי נירמאייר והדרמטורג סבסטיאן הובר.
 
מי שלא ראה את הסרט ודאי לא יתרגש מהמעבר המתרחש בגרסה הבימתית מסרט שעוסק, בין השאר, בקולנוע, לתאטרון שעוסק בתאטרון. שהרי אצל ברגמן יש לא רק טקסט מילולי אלא, ובעיקר, טקסט חזותי. גם אם היה מצלם את הסרט הזה בתוך חדר אטום, הוא היה פורץ את קירותיו בדימויים מקוריים ובעריכה.
 
מכאן ברור כי מעבר לדיון בערכיה העצמאיים של ההצגה כהצגת תאטרון, מתבקשת מאליה ההבנה של מי שראה ואף יותר של מי שלא ראה את הסרט כי בכל מקרה לא היה שום סיכוי ממשי שבמקרה הזה של "פרסונה" הבמה תתחרה בקולנוע.
 
ועוד ברור מהנאמר עד כה כי אין טעם להשוות או לקונן על אובדן מרכיבים חשובים בסרט.  אפילו לא על השימוש של ברגמן בשתי תמונות שאינן קשורות לכאורה (תלוי בפרשנויות) לעלילת הסרט – תמונתו של הילד בגטו ורשה הניצב וידיו מונפות המחוות כניעה לחייל הגרמני המכוון אליו את נשקו, ותמונתו של הנזיר הווייטנאמי המעלה עצמו באש.
 
הקשר הידוע בין אלה לבין ברגמן הוא בשתיקה שלו עצמו ביחס אליהן, שאותה הוא הסביר כאי היכולת להבין את עוצמת הארועים שהן מייצגות. הקשר שלהן לעלילת הסרט הוא, אולי, בכך שאותה התמוטטות שהביאה לשתיקתה של השחקנית שאת המשבר שלה הוא מתאר בעלילה היא מסוג אותם אירועים במישור האינדיבידואלי.
 
כך או כך, העלילת מתארת את המפגש הייחודי בין אליזבת פוגלר, שחקנית שהשתתקה לכמה דקות במהלך הצגת "אנטיגונה", ואחר כך אושפזה ונאחזה בשתיקתה, לבין אלמה, האחות שהוצמדה לה, ובהדרגה, כמו אהרון למשה, הייתה  לה לפה, בכוח משיכה שזורם  בעורקי העלילה והתת-טקסט  שלה, המיוצג מלכתחילה במושגים "פרסונה", כלומר אישיות, ו"אלמה", כלומר נשמה. 
 

פרסונה-01.jpg
          "פרסונה" (יח"צ)

החידות נותרו חידות

 
בהפקה הזאת, שמוגדרת כשיתוף פעולה בין התאטרון הגרמני להבימה, מתרחש מהלך דומה למדי למה שמתואר על ידי ניתוחים פסיכולוגיים שונים ביחס לחילופי הזהות בין שתי הנשים. וזאת בזכות הציוות של יבגניה דודינה לצד יוליאנה קוהלר כמבצעות של שני התפקידים. בגרמניה דודינה היא השותקת וקוהלר היא המדברת, ולהפך בישראל. הייתי שמח לראות את שתי הגרסות, ולו רק כדי להעריך עוד יותר את משחקן של השתיים.
 
ומדובר במשחק משובח מאוד. דודינה יוצרת את דמותה של אלמה, העוברת תהליך מרתק ממצב ראשוני שפוף מעט אל רגעי השיא שלה שבהם הרוך מתחלף באלימות, וממשפטים קצרים בהתחלה אלא שטף גדול מתפרץ בעוצמה של מונולוג מרטיט של אלמה על חייה שלה. לקוהלר, כמו לדודינה, יש נוכחות בימתית מגנטית, וגם אצלה יש מעבר משתיקת-נכאים של ההתחלה אל שתיקת-מאיימת בהמשך.
 
אל שתיהן מצטרף אלון נוימן המצוין בתפקיד תאטרלי המוגדר כ"גבר" ולמעשה כולל בתוכו מאפייני דמויות של מספר, של במאי, של פסיכיאטר ושל בעלה של השחקנית. (בגרמניה מגלם את התפקיד גץ שולטה). עוד משתתף בהצגה איתי חוג'סטה (ובגרמניה אנוק ברקאת) כילד, ככל הנראה בנה של השחקנית, המקריא ברהיטות קטע מתוך ספר (זה נשמע מוכר, אך לצערי אינו מזוהה בתכנייה).
 
ליזי עובד שייה תרגמה לעברית וטלי קונס ערכה את התרגום שנשמע טוב. אלכסנדר מילר-אלמאו עיצב את הבמה כמשטח של לוחות עץ לבנים בחלל שחור (וזה כולל קיר גדול המכסה שליש מתכולת הקהל באולם ברטונוב, ככל הנראה בהתאמה לנתוני הבמה והאולם בגרמניה).
 
גריט יורדה עיצב תאורה יפה ואפקטיבית מעשרות נורות "ביתיות" התלויות מעל משטח ההצגה בגבהים שונים. מייקה אברט הכין את קטעי הווידיאו המוקרנים על הרצפה ולא בהכרח ברורים לעין, קירסטן דפהוף עיצבה את התלבושות, ופביאן קלקר עיטר במוזיקה, המושמעת כמו אפקטים שונים משלושה מכשירי רדיו-גרמופון המוצבים על הבמה, ומופעלים על ידי השחקנים.
 
בסיכומו של דבר החידות של ברגמן ב"פרסונה" נותרו חידות אך שלא כבקולנוע, התאטרון במקרה הזה נותר רזה למדי, כתרגיל או ניסוי מעניין ככל שיהיה, וגדולתו של הסרט אבדה תוך כדי כך.

למועדי מופעים >

14/11/2012   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע