סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן אם נדע לאהוב - מנתחים את ז'ק ברל
 

 
 
ההדרכה הקולית של שוש רייזמן מוכיחה שלא צריך להיות זמר כדי לדעת להגיש שיר. הצוות שלה מרשים ביכולות השירה שלו, ופה ושם גם מחולל נפלאות בה. הבמאי רפי ניב הצליח בדרך כלל להעביר לשחקניו את האש הברלית, את דם לבו, את התשוקה בה כתב ואת הטירוף שבו שר ז'ק ברל. הם להוטים, מסורים ומחויבים, מבינים את החומר, למרות הבדלי הוותק והניסיון."
ההפקה החדשה של תיאטרון באר שבע מביאה את ברל בתרגומים הישראליים הקלאסיים ועם קאסט מרשים ולהוט


הרומן של הבידור הישראלי - במה בכלל וזמרה בפרט - עם היצירה של השאנסונייר הצרפתי-בלגי ז'ק ברל, הוא ארוך שנים, ממש מראשית פרסומו כזמר, באמצע שנות ה-50 של המאה הקודמת. אז הוא היה אחד מעמודי התווך של התערות השאנסון הצרפתי בזמר הישראלי, בעל השפעה עצומה ותרומה מכרעת בהפיכת הז'אנר לבן בית מאומץ ואהוב בתרבות המקומית.

נקודת מבט שאנסונית על העולם

אלה היו ימים של רדיו, והשירים הציוריים של ברל, מגווני הנושאים, עתירי הדימויים והדרמה, שהתאפיינו בנקודת מבט ייחודית את העולם שלאחר מלחמת העולם השנייה, את היחסים בין המינים ואת היחסים בין בני האדם בכלל, בכתיבה רגישה וגם אקספרסיבית ובהגשה עזה ואירונית, כבשו את הקהל הישראלי כמו היו קליפים. התרגומים המצוינים של מיטב הכותבים הישראלים עדיין רלוונטיים גם בתקופתנו, ממש כמו הביצועים בפיהם של כוכבי במה ופופ מקומיים מאז ועד היום, למן יוסי בנאי ועד שלומי שבן.

בעיקר מסעיר את הדמיון ההיבט הדרמטי ביצירה של ברל, שזכתה לא אחת לביטוי בימתי. אם בפיהם ובביצועם של נעמי שמר ויוסי בנאי, אם בהפקת הבידור המיתולוגית "עולמו של ז'ק ברל" מ-1970 (עם ישראל גוריון, ריקי גל, דני ליטני ואביבה שוורץ), באלבומים של זמרים-שחקנים (הנ"ל וגם גיל אלון, למשל) וכמובן כתרגילי משחק והפקות בימתיות של תלמידי בתי ספר למשחק.

אם נדע לאהוב מעיין קאופמן.jpg
אם נדע לאהוב (צילום: מעיין קאופמן)


"אם נדע לאהוב", ההפקה החדשה של תיאטרון באר שבע, המוגדרת כ"מסע תיאטרלי מוזיקלי" בעקבות שיריו של ז'ק ברל, חוזרת לעסוק בחומרים הדרמטיים שמציעים השירים של השאנסונייר, שהלך לעולמו בטרם עת, בגיל 49.

יותר מזה, היא סוג של גרסה חדשה ולהפקה מוקדמת באותו שם, שהועלתה בתיאטרון הספרייה לפני 30 שנה כמעט (1998) עם אותו צוות אמנותי - הבמאי והעורך רפי ניב, המעבדת והמנהלת המוזיקלית שוש רייזמן, וצמד השחקנים-שרים - אמיר קריאף ומיכל ויינברג, מבכירי התיאטרון הדרומי היום, שמוקפים עתה בצוות מבצעים צעיר שמונה גם את רעות אלוש, דור ברנס, עלאא דקא, תום חודורוב (שניהם אמורים להופיע לסירוגין, אולם נטלו חלק בהצגה הזאת), זוהר מידן ודני שפירא.

ככזו, נשענת ההפקה על התרגומים הקלאסיים, המוכרים והשגורים כל כך, ל"להיטיו" של ברל, מאת יעקב שבתאי, נעמי שמר, דליה רביקוביץ', יוסי בנאי, דן אלמגור ויהונתן גפן, כשאליהם מִתוֹספים עוד ארבעה מעודכנים של רייזמן עצמה, בהם השיר הפותח "ארץ המישור שלי" (שמתגעגע לפלנדריה הבלגית, ערש הולדתו של ברל) ו"בירה" החותם, כשיר שיכורים נהנתי, על חלקו המכריע של המשקה האלכוהולי בעולמו של האדם.

אמנם שירים - 21 בסך הכל - אבל בעיקר משחק והגשה, בהפקת תיאטרון לכל דבר. עם תפאורה, מינימלית ומרומזת (רועי ואטורי) אמנם - רק עמוד תאורת רחוב, ספסל, לפעמים מיקרופון "ישן" בחזית (אף שכולם מצוידים בנק-מייק), ומיעוט רקוויזיטים תקופתיים (מזוודות, זרי פרחים, שמשיות מסוגננות) אולם עם פסנתר כנף בעומק הבמה שמספק עוגן ומעקה להתרחשות, והנגן המצוין שלו (קובי ליליאן) הוא משענת מוזיקלית איתנה.

עוד במערך העיצוב: צילומים ודימויי וידאו (מיכל חרמון) לגיבוי ולהפעלת הדמיון, תאורה (אמיר קסטרו) אפלולית בדרך כלל, כזו שמיטיבה לנתק את הבמה מן האולם ומכשירה את החלל לצפייה כסרט קולנוע ישן, תלבושות נאות ומשובבות עין (רונה פלוטק) ותנועה מוקפדת ומדויקת (עמית זמיר).

   


אנושיות, אהבה, כפירה ומה שביניהן

המוזיקה והשירה הן דרך הצגה. הטקסט מוצג יותר מאשר מושר. הדגש הוא על הפרזנטציה הבימתית של השירים, על מתן תוקף לפוטנציאל הדרמטי שבהם, על חפירה בטקסט - שהוא גלוי כספר הפתוח - ופרשנותו. לא קורצת בשטחיות ובגימיקים, אלא מנסה להעמיק בהבנה ובניתוח את השקפת עולמו של ברל.

זו מובעת בכל יופיה ואכזריותה במיקרוקוסמוס של "בנמל באמסטרדם" הקלאסי בתרגומו המופתי של אלמגור, כשל חברי הלהקה "זרוקים" כשתויים וכערמות אנושיות. אולם נפרטת בשירים האחרים.

כמו החיבור בין שור בקורידה לבין מעשי טבח המוני באושוויץ, הירושימה ואף סרביה, כתוספת מאוחרת ועדכנית ל"השור", בתרגומו של גפן ובביצועה של זוהר מידן המבטיחה. או ביטויי החמלה ביצירתו: מצד אחד קוסמית, על הניצוץ האלוהי שקיים בכל בני האדם, גם הזדים וגם אלה שלא חוזרים משדות הקרב ("בנים", שבתאי), ומצד שני אנושית וחברתית ("אח, לו אני אלוהים", בנאי);

הריקוד כביטוי לזרימתם ולמחזוריותם של החיים, ולכך שהחיים טורפים את מי שמתנסה בהם ("הוואלס הראשון", אלמגור); על פניה של החברות - האגוצנטרית מצד אחד ("לראות חבר בוכה", בנאי) בביצוע טוטאלי, כהרגלו, של קריאף, והבוגדנות האירונית, בשם הקרננות והחרמנות מצד שני ("שיר הגוסס", אלמגור ובנאי, כדיאלוג על ערש דווי);

וגם גילויי כפירה באמונה ובלימודי הדת הקתוליים הקפדניים ("שיעור לטינית" המוכר בזכות הפזמון החוזר שלו "רוזֶה, רוזֶה, רוזָה, רוזָרוּם, רוזיס, רוזיס" בתרגומו המבריק של אלמגור), שמסקנתו - מי צריך ללמוד כדי להצליח בחיים אם אפשר להשיג הכל מהחיים עצמם? וביכולת האדם לנהל בתבונה את חייו ואת העולם שבו הוא חי ("בירה").

אם נדע לאהוב מעיין קאופמן1.jpg
אם נדע לאהוב (צילום: מעיין קאופמן)


אולם מרבית השירים במופע עוסקים בישירות ובאירוניה בלתי מתפשרות באהבה הגשמית, הארצית, הטהורה וגם המלוכלכת, שבין גבר לאישה. במלאכת החיזור, בהבעת הרגשות, בנואשות הפרידה, בבגידה הכואבת וגם בתחליפיה הזולים. ב"זוז" (של אלמגור) חייל צעיר, בגילומו של דקא, נדחק בתור לאבד את בתוליו בבית זונות על גלגלים, כשאקט האהבה הופך למעשה מתועב ומרתיע, שלא לדבר על העגבת כבונוס; גם "האיש מהגז" (בנאי), שמגלם ברנס, לא יודע מה מצפה לו בדירתה של הקדושה מרחוב הקדושים, ולומד אגב פיתוי אם שם הקוד לפעילות מינית;

ב"בונבונים", המשעשע על שני חלקיו (שבתאי), הוא מחזר מגושם ומגוחך, עם שפירא התזזיתי בביצוע קומי נהדר, שמנסה להיות מקורי ומביא ממתקים במקום פרחים, אך מובס בידי אחרים; "מדלן" היא רעות אלוש המחוזרת על ידי חודורוב וברנס, בהעמדה נערית, הורמונלית ומחויכת; ב"מתילד" (של רייזמן) הם שני הקולות בראשו של האוהב הנטוש, שמתמודד עם בשורת שובה של אהובתו - אחד משתוקק ואחד מתיירא;

וב"אלואיז" (שבתאי) אלוש משחקת את אשת החברה הסנובית והקלפטע שמשחקת ברגשות מחזריה, חודורוב ושפירא, שגם אם נשבעו להיפרד ממנה, לא יכולים לקסמה וממשיכים לעשות כרצונה. העמדה שראויה לקליפ להעלאה ברשת או לשיווק בטלוויזיה.

בראשם ניצבים כמובן שירי האהבה הבוגרים והעמוקים יותר: שיר הפרידה קורע הלב "אל תלכי מכאן", בשני קולות של קריאף וחודורוב ובלב נואש אחד; "אהבה בת עשרים" הבלתי נגמר כמשולש אוהבים מרומז, כשבו ויינברג "נקרעת" בין שני גברים - קריאף וברנס - אבל בוחרת באהבה היציבה והמוכרת ולא בהרפתקה; ושיר הנושא, מבעה הנשגב, האוטופי, של האהבה, כתרופה מאגית ואופטימית לכל הצער והדווי, הכאב והחולי שבעולם, בדואט צעיר ויפהפה של של אלוש ודקא.

אם נדע לאהוב מעיין קאופמן7.jpg
אם נדע לאהוב (צילום: מעיין קאופמן)


מזכרת יפה

בהקשר זה יש לציין את ההדרכה הקולית של שוש רייזמן, המוכיחה שלא צריך להיות זמר כדי לדעת להגיש שיר. הצוות שלה מרשים ביכולות השירה שלו, ופה ושם גם מחולל נפלאות בה.

הבמאי רפי ניב הצליח בדרך כלל להעביר לשחקניו את האש הברלית, את דם לבו, את התשוקה בה כתב ואת הטירוף שבו שר ז'ק ברל. הם להוטים, מסורים ומחויבים, מבינים את החומר, למרות הבדלי הוותק והניסיון. לזוהר מידן נוכחות יפה, רעות אלוש מצטיינת בשירה וביכולת הקומית, עלאא דקא כבר לא מפתיע במשחק, בעוד תום חודורוב מרשים באיכויות השירה שלו. לדור ברנס קול נעים ומראה מצודד ומלבב, אולם הוא עדיין בוסר כשחקן ונדרש להרצה. 

עם זאת ניב יכול היה לדרוש יותר גם משחקן אובססיבי ואקספרסיבי, אחוז להט ודיבוק כאמיר קריאף, ולבטח ממיכל ויינברג - שהיא זמרת נפלאה לטעמי, אבל לא התגוונה הפעם, כדי יכולתה כשחקנית.

"אם נדע לאהוב" היא הפקה ראויה לשיריו של ז'ק ברל, אם כי נופלת בין הכיסאות. מצד אחד, היא לא מופע בידור טהור, כפי שהורגלנו בביצועי העבר הקלאסיים והמבדרים של השירים. היא תובענית יותר. מצד שני, היא לא הצגת תיאטרון מן המניין, מפני שהמבנה פרגמנטלי ואינו מתגבש-מתחבר לסיפור מתבקש. אולם היא מזכרת יפה, אולי גם אנדרטה מרשימה, לסוגת פזמון שחשוב מאוד לשמרהּ.

אם נדע לאהוב מעיין קאופמן6.jpg
אם נדע לאהוב (צילום: מעיין קאופמן)


אם נדע לאהוב, תיאטרון באר שבע.

למועדי מופעים >

19/07/2017   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע