סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מחול
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ריאיון
 
מאת: ענת זכריה רומיאו ויוליה, גרסת הסופרנוס
 

 
 
ויתרנו על ההתחלה על הקרב בין שתי המשפחות. רצינו שהקהל מיד יתכנס למשתה שמצית את הכל אבל בתחילתו הוא שמח וחגיגי, והוא גם קצת ההיבריס של אב המשפחה של יוליה שחוגג את הצלחתו. וממש אותו משתה יהפוך בסוף לסעודת אבלות. בכלל אני חושב שיש בארוחות משפחתיות מתח מובנה בין מה שהיחיד רוצה למה שהמשפחה רוצה. במיוחד אם אתה אמור להמשיך את השושלת."
שי פיטובסקי, במאי העיבוד החדשני לשקספיר של תיאטרון אלעד "רומיאו ויוליה - הסעודה האחרונה", מדבר על החזון שהביא אותו ליצור תיאטרון חדש


שוברים מוסכמות
 
שי פיטובסקי, באחד מהראיונות איתו בעבר, העיד שהוא "מתייחס לכל הצגה שלו כאילו זו ההצגה האחרונה. כי אולי נמות מחר". ואולי המשפט החד והמוחלט הזה הוא מפתח שאפשר בעזרתו לנסות ולהבין מה מניע את המנגנון של פיטובסקי, מי שעמד במשך שבע שנים בראש קבוצת הצעירים של הבימה והוא היום הבמאי והמנהל האמנותי של תיאטרון אלעד הפועל בעיר אילת ובחבל אילות.
 
תיאטרון אלעד נוסד ב-2014 בידי בוגרי סמינר הקיבוצים בעז דן ודנה יצחקי לזכרו של רס"ל אלעד דן בן ה-26, אחיו הבכור של בעז, שנפל במלחמת לבנון השנייה וביקשו להקדיש לו משהו חי ודינמי כמו תיאטרון. השניים, שהם גם בני זוג,  איגדו חבורת שחקנים ויוצרים צעירים מהמרכז וירדו ליצור יחד תיאטרון בקיבוץ אילות, הראשון שהוקם אי פעם באזור הדרומי, מתוך שליחות ואמונה שעשייה אמנותית איכותית צריכה להתקיים בכל רחבי הארץ. התיאטרון פועל בקהילה, שותפים להקמת מגמת תיאטרון בתיכון באילת, נותן מענה תרבותי ל־65 אלף תושבי האזור ולפוטנציאל של שלושה מיליון תיירים בשנה. הם יוצרים תיאטרון טקסי, ספקטקל שיוצר טרנספורמציה אצל הקהל בעת הצפייה. חלק מההצגות שהעלו עד כה, שוברות את מוסכמות הבמה הקונבנציונליות ומתחקות אחרי יחסי שחקן-קהל, היו "ירמה לאור ירח" שהציעה צפייה במחזהו של לורקה תוך כדי הליכה תחת כיפת השמים למרגלות הרי אילת, וה"הזקן והים" של המינגווי - קונצרט תיאטרלי בו הקהל "צפה" במחזה בעיניים מכוסות.
 
עכשיו הם מעלים את "רומיאו ויוליה - הסעודה האחרונה", עיבוד מחודש למחזה המיתולוגי וסיפור האהבה הגדול בכל הזמנים של שקספיר - המתחיל בסוף המערכה הראשונה, בנשף המסכות, שהוא למעשה אירוע פרטי של משפחתה של יוליה. התלבושות והתפאורה עוצבו בהשראת משפחות הפשע האיטלקיות בסגנון הסופרנוס, והאירוע יתקיים בחדר האוכל של הקיבוץ. המשפחה תקבל את קהל האורחים, והם יישבו סביב שולחן, שעליו ישחקו הדמויות, נהנים מהאוכל והשתייה שיוגשו לו על ידי מלצרים. הכל כדי להיות במקום חוויתי, בניסיון לשמור על אירוע חי שקורה כאן ועכשיו. 



רומיאו ויוליה תאטרון אלעד, צילום: אוראל רביבו


פוליטי, חברתי ומטאפורי 
 
באיזה אופן "רומיאו ויוליה" רלוונטיים לכאן והעכשיו שלנו?
 
"חשוב לנו להעלות הצגות פוליטיות חברתיות אבל גם כאלה שהן מטאפוריות, ו'רומיאו ויוליה' היא חלק מהחזון שלנו לעבוד עם קלאסיקה", מסביר פיטובסקי, במאי ההצגה. "זה בא מתוך שליחות שלנו להביא לאזור הדרום קלאסיקה שעשויה בדרך המיוחדת שלנו, וגם להמשיך להתפתח כשחקנים יוצרים דרך אותם טקסטים שהפכו קלאסיקות.
 
"ובכל זאת 'רומיאו ויוליה' הוא טקסט חברתי שמדבר על משפחות שהן אויבות, שהשם  מגדיר אותך ויש זוג שמנסה לפרוץ את זה. אנחנו הישראלים חברה מאוד שבטית ומשפחתית ומפולגת ולפעמים אנחנו נאלצים להילחם בה על השם שלנו. כמו שיוליה אומרת: 'מה זה השם? לא זרוע, לא פנים, לא שום איבר בין כל איברי גופו של האדם. רומיאו, הסר שמך: והחלף זה השם אשר לא איבר מאיברי גופך הוא'. זה מעלה את השאלה מי אנחנו כבני אדם? מה מגדיר את הזהות שלנו? האם אנחנו השם שלנו? המקום שנולדנו בו? הדת? הלאום? או דבר עמוק יותר מכל זה? וזה רלוונטי כי שקספיר מציע לנו כאן את כל הרבדים: הפוליטי, החברתי, הפילוסופי והפואטי." 
 

רומיאו ויוליה תאטרון אלעד, צילום: אוראל רביבו

את "רומיאו ויוליה" שלכם מגלמים שחקנים בוגרים יחסית לליהוק הקונבנציונלי של בני נוער למחזה הזה. למה?
 
"הדגש היה פחות על גיל שיש בו מרד נעורים, ויותר על מקום עמוק של להשתחרר מהמשפחתיות, לעשות בחירה בחיים. כשאנחנו מתחתנים ועושים טקסים כל המשפחה שותפה בעצם לדרך שלנו והיא עוד משקל שאתה צריך לשאת. וחוץ מזה, נדמה לי ששקספיר דורש בשלות."
 
מה בחרתם להשאיר מחוץ למחזה המקורי?
 
"ויתרנו על ההתחלה על הקרב בין שתי המשפחות. רצינו שהקהל מיד יתכנס לתוך האירוע המחולל, למשתה שמצית את הכל אבל בתחילתו הוא שמח וחגיגי, והוא גם קצת ההיבריס של אב המשפחה של יוליה שחוגג את הצלחתו. וממש אותו משתה יהפוך בסוף לסעודת אבלות. בכלל אני חושב שיש בארוחות משפחתיות מתח מובנה בין מה שהיחיד רוצה למה שהמשפחה רוצה. במיוחד אם אתה אמור להמשיך את השושלת."  
 


רומיאו ויוליה תאטרון אלעד, צילום: אוראל רביבו
 
רשת אנרגטית 
 
איך בפועל אתם עובדים כאנסמבל?
 
"קודם כל אנחנו דוגלים בתקופת חזרות ארוכה במיוחד. אנחנו עובדים על כל הצגה בין ארבעה חודשים לחצי שנה, וזו גם עבודה שמאמנת את הגוף כדי להביא את עצמנו למקום מאוד חשוף ונוכח מול קהל שיושב מאוד קרוב אליך. וגם עבודה על קול ומיינד ולב, כל הרכיבים שמאפשרים לשחקן להיות כמה שיותר פתוח וכמה שיותר אישי וישיר. אנחנו עושים הכל כדי לא 'לשחק תפקיד' כמו שנהוג, עם חרדת קודש מובנת לטקסט. העבודה הזו היא משהו שאנחנו מבצעים כתחזוקה ומחקר לאורך כל השנה בלי קשר להפקות, ואנחנו עושים יוגה ואלכסנדר ופלדנקרייז, ומביאים מורים מהארץ ומחו״ל כל הזמן לפתח את היכולות האלה. ובמקביל בכל הפקה נדרש משהו יותר ספציפי ורלוונטי."
 
זה גם מה שעוזר לכם לחיות כקולקטיב, לתחזק את הרוח הקיבוצית?
 
"גם אבל לא רק. זה אחרת כשאתה עובד כל הזמן עם אותם אנשים ויש את המרחק והמרחב והשקט, והיכולת להיפגש כל יום. אף הפקה לא מתחילה מאפס. יש כבר שפה משותפת שכולנו דוברים אותה, ונקודות חיבור שהן מעבר לקונספטואליות של ההפקה, והקהל מרגיש את זה, את אותה רשת אנרגטית."   
 
כל חברי האנסמבל של תיאטרון אלעד עבדו במרכז, בתיאטראות המרכזיים ולאורך שנים, מציין פיטובסקי. "כולנו באיזה שהוא שלב הרגשנו שחודשיים חזרות ולהסתובב עם ההצגה בארץ, זה לא מספיק מעניין אמנותית ולא מספיק מאתגר, ושלתיאטרון כזה קשה להתייחס ברצינות ובאהבה ובחקירה. זה לא שהמצאנו תיאטרון, רצינו לעשות תיאטרון שאנחנו חושבים שהוא תיאטרון טוב. בשביל זה היינו צריכים לעזוב את המרכז ולהתחבר לטבע, לקהילתיות. יש כאן חלוציות חזקה ומספקת בעובדה שאנחנו יצרנו יש מאין."  
 

רומיאו ויוליה תאטרון אלעד, צילום: אוראל רביבו

כבמאי, מה אתה דורש מחברי האנסמבל?
 
"יש לי רשימה די ארוכה שהיא חלק מהחזון שלנו. הדבר הראשון הוא לשאול את עצמנו למה. למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים? למה דווקא היצירה הזאת? למה אנחנו נמצאים פה? הדבר השני הוא מחויבות. כל אחד חייב לגדול בידע שלו ובכישרון, לא להסתמך על מה שיש. אני דורש מהם פתיחות וביטחון ולתת מרחב אחד לשני, וזמן וסבלנות וידיעה ורוגע באופן שכל אחד מקבל את התפקידים שלו. וגם לפתח עוד יכולות שהן לא רק קשורות למשחק - של כתיבה, של בימוי. כל שחקן באנסמבל חייב גם להיות שותף בפרויקט קהילתי שקשור לאוכלוסיות השונות. העניין הלימודי חשוב לנו והשאיפה היא להפוך גם למרכז הכשרה, לכפר אמנים שלאט לאט נבנה פה ויאפשר רזידנסי לאמנים, לסטודנטים ולמאסטרים מכל העולם שיגיעו להעביר סדנאות. אנחנו רוצים להיות מקום חוקר עם השראה ליצירה בכלל."
 

רומיאו ויוליה תאטרון אלעד, צילום: אוראל רביבו


"הנוף הוא שחקן חשוב בהפקות שלנו"
 
מה משתנה בבימוי שלך מהצגה להצגה, או מהצגה לילדים להצגה למבוגרים?
 
"אין לי מתודה קבועה, הבימוי מאוד תלוי בחומר. אני מחפש לעשות תיאטרון עם הרבה תנועה, עם שימוש אחר בקולות וגם בחלל. אני רוצה להחזיר את הקסם לתיאטרון באמצעים פשוטים של אביזרים וחלקי תפאורה, תנועה, מוזיקה. כל הצגה אני חוקר מחדש את היחסים בין השחקן לקהל, כשהקהל בהצגה שלנו הוא משתתף ולא צופה. זה הרבה פעמים מה שמכתיב את הצורה. חשוב לי לחקור ביחד עם האנסמבל כל הפקה בשדות שאנחנו לא מכירים."
 
אתה יודע כבר לזהות את הקהל שלכם?
 
"50 אחוז מהקהל שלנו הם אנשים שמגיעים מהמרכז במכונית ובטיסה במיוחד לראות את ההצגה, וב-50 האחוזים האחרים אנחנו יוצרים לאנשים ספציפיים, לקהל מהאזור שאנחנו מכירים. אבל את כל הקהל אנחנו מזמינים אלינו הביתה, מה שיוצר כאן מחויבות ואחריות והפידבק הוא בהתאם. חשוב לנו להביא לכאן את מה שלא הגיע לערבה. לתת לילדים להכיר את המינגווי ושקספיר, לשנות את התדר של המקום."
 
פיטובסקי מצהיר שלמרות הקהל האזורי, הוא אינו קורא לתיאטרון אלעד תיאטרון מקומי, או פריפריאלי. "אנחנו שואפים להיות ברמה הכי גבוהה, קרובים למה שקורה בתיאטרון באירופה. בזכות שדה התעופה יש לנו לא מעט קשרים עם יוצרים שפשוט מגיעים אלינו, אבל אנחנו לא שוכחים לרגע את המקום שבו התיאטרון שלנו נוצר. הנוף הוא שחקן מאוד משמעותי בהפקות שלנו." 
  

רומיאו ויוליה תאטרון אלעד, צילום: אוראל רביבו

כמו אחרי טבילה 
 
איך אתם בוחרים מה להעלות, זה עניין דמוקרטי?
 
"זה בעיקר קשור לסקרנות שלי כלפי חומר מסוים. זה יכול להיות משהו שקראתי או נושא שמעסיק אותי. לפעמים זה מגיע מיד עם ההחלטה שעושים ולעיתים זה מגיע רק לבדיקה, לקריאה, לחזרה. עד עכשיו מה שהעלינו היה קשור יותר לאינטואיציות שלי ולתשוקה שלי, כשהמשימה שלי הייתה להדביק בהן את האחרים."
 
אתה בתחום כמעט 15 שנה, איך גיבשת את השקפת העולם התיאטרונית שלך? 
 
"יש לא מעט יוצרים שהשפיעו ומשפיעים עלי. הבמאית האמריקאית אן בוגרט, אריאן מנושקין מ'תיאטרון השמש' שגם הוקם כקואופרטיב תיאטרוני, פיטר ברוק שחקר איך החלל הפיזי הוא בבחינת אינסטרומנט שתפקידו להעביר תכנים וקבוצת הקומפליסיטה הלונדונית שחוקרת את הדמות דרך הגוף ולא דרך המחשבה. כי לא משנה כמה הטקסט אינטלקטואלי, אמנות הבמה כוללת כל כך הרבה אמנויות אחרות כמו מוזיקה, תאורה, משחק וכתיבה, ובכל רובד בתוך העושר הזה יש מה לחגוג."
 
אתה רואה תיאטרון בארץ?
 
"רואה אבל לא מספיק."
 
מה ראית לאחרונה שעורר בך השראה?
 
"עכשיו ראיתי את '2019' של אוהד נהרין וזה היה מדהים בתיאטרליות ובחיות. אין כמו להיות בגוף בזמן הווה מבלי שמילה אחת נאמרה. וגם היצירות האחרונות של יחזקאל לזרוב מעוררות בי השראה."
 
מהי המהות של התיאטרון בעיניך?
 
"יש הרצאה שאני נותן בסמינר בדיוק על זה. אני אשתמש בציטוט של משורר אפריקאי ששכחתי את שמו שאומר שתפקידו של המשורר להראות לחברה היכן נמצאים בורות המים שלה. כולנו הולכים במדבר וההישרדות שלנו תלויה באותם בורות מים. האמן הוא זה שלוקח את האנשים למסע לעבר בור מים שיכול להיות שפה, טקסט קנוני, קונפליקט שנמצא בתוכנו - ואחרי שאנחנו עוברים בתוכו אנחנו יוצאים ערניים וחיים וחדים כמו אחרי טבילה."



רומיאו ויוליה תאטרון אלעד, צילום: אוראל רביבו

"לעזוב את המרכז הגיאוגרפי לטובת המרכז הפנימי"   
 
"באמנות הפרפורמנס יש כמה אלמנטים שחייבים להיות בתוך המופע כדי שתרגיש שיצאת מחוויה מאוד משמעותית," מטעים פיטובסקי. "אמפטיה - נגעת במשהו, מישהו נגע בך; חוויה של אינטרטיימנט - משהו שמרפא את הנפש, ריקוד, שיר, מחווה או בדיחה; אלמנט של השתתפות - הקהל הוא חלק לא רק צופה; אלמנט של ספקטקל - החושים מותקפים במלוא העוצמה; אלמנט של לימוד - למדת משהו שלא ידעת קודם; אלכימיה - חוויה של טרנספורמציה, של קסם של וואו, ועוד אלמנט מאוד חשוב שהוא הריטואל - טקס, משהו שקרוב למקודש, לטקס שמאני. אני מנסה שכל האלמנטים האלה יהיו נוכחים."
 
מה יש בתיאטרון ואין באף אמנות אחרת?
 
"בתיאטרון מתקיים החי מול החי. ציור למשל הוא מפגש שלך עם עצמך. הוא לא מושפע ממך. הוא שם. בתיאטרון, הקהל משפיע על השחקן והשחקן משפיע על הקהל. זה מפגש חד-פעמי שבו אנחנו חולקים את אותו אוויר, והוא צריך להיות כזה. אם לא נוצר חיבור זה כמו לצפות בסדרת טלוויזיה."
 
אתה מרגיש שכבר גילית את גבולות התיאטרון?
"ממש לא. אני כן יודע שבשביל לגלות את גבולות התיאטרון אני צריך לשהות בדבר, להיות מול מה שקורה, כמו מול הטבע." 
 

רומיאו ויוליה תאטרון אלעד, צילום: אוראל רביבו


אתה יודע לזהות מהי טביעת האצבע המובחנת שלך כבמאי?

 
"כל הגדרה מגבילה והיופי הוא שאנחנו לא יודעים איך אנחנו נראים לאחר, ומה מוקרן מאתנו החוצה. בדחק אני אגיד: דמיון, אמת, יצירתיות."
 
איך אתה רואה את עצמכם בעוד עשור?
 
"כאן. יש פה איזון מאוד מאוד טוב בין משפחה ליצירה, כל אחד מפרה את השני. כרגע המטרה של השנה הקרובה היא לקלוט עוד שלושה שחקנים כדי להפוך לאנסמבל של תשעה. עוד עשור, אני מקווה שנעביר לכאן עוד מאה משפחות של שחקנים-יוצרים ונהפוך את המקום לכזה שמפתח אמנות וגורם לאנשים לעזוב את המרכז הגיאוגרפי לטובת מציאת מרכז פנימי קרוב, בתוך עצמם."
 
בשנת 1935, בתיאטרון אספניול במדריד, כשנה לפני שנרצח על-ידי הפשיסטים תומכי פרנקו, אמר לורקה: "תיאטרון שאינו מודד את הדופק החברתי, את הדופק ההיסטורי, את הדרמה של עמו ואת הצבע האמיתי של נופו, של רוחו, בצחוק או בדמע, לא תיאטרון ייקרא, כי אם אולם משחקים, או מקום שנועד לאותו עניין נורא המכונה 'להרוג את הזמן'". נדמה לי שבתיאטרון אלעד יודעים להתרחק בדיוק מזה, מחזירים את החד-פעמיות הזו שיש בתיאטרון טוב.
 


שי פיטובסקי צילום: טלי זיידנברג

ההצגה תעלה בשלישי ורביעי, 25, 26 בפברואר 2020 ב-20:30, וברביעי ב-11, 18 במרץ ב-20:30, מתחם כפות תמרים, קיבוץ אילות שליד אילת. להזמנת כרטיסים


למועדי מופעים >

23/02/2020   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע