מוזיקה - בין מקרתני לשנברג

שיחה עם המלחין גיל רווה לקראת שני פרויקטים בהשתתפותו - קונצרט על פי שירי Abbey Road בהיכל התרבות בתל-אביב וקונצרטים של אנסמבל מיתר שבמרכזם ביצוע בעברית ליצירתו של ארנולד שנברג "פיירו הסהרורי".

"מעולם לא היו לי שאיפות סולניות"

החיידק התזמורתי התגלה אצל גיל רווה כבר בנעוריו (לא כל כך מזמן, היום הוא בן 30 בסך הכל). לא מייד מההתחלה, תיכף נראה. הוא יליד מושב אביחיל (ליד נתניה) וכלי הנגינה הראשונים שמשכו את תשומת ליבו היו הצ`לו והגיטרה. בתיכון, זה היה בעין החורש, הוא הלך למגמת מוזיקה ושם "גם כשניגנתי בצ`לו הבנתי שאני חושב ושומע תזמורת, אפילו כשתפקיד הצ`לו היה לנגן תפקיד ליווי של חזרה על אותה צלילים, אני שמעתי את התזמורת. מעולם לא היו שאיפות סולניות". אפשר להאמין לו, כי לידו גדל צעיר אחר, בן אותו מושב, עמית פלד, שהלך על הכיוון הסולני המובהק והיה לצ`לן מבוקש.

בצבא הוא שירת כחייל קרבי רגיל בתותחנים ("הייתי חייל אבל לא תותחן ולכן גם האזניים שלי לא נפגעו")
ואחרי הצבא הלך ללמוד ניצוח באקדמיה למוזיקה בתל-אביב ולמד אצל וַג פַּפּיַאן, נעם שריף ועמי מעייני.
במקביל ללימודים לא הפסיק לנגן גם בפסנתר לעבודה שוטפת וגם לג`מג`ם (לנגן בג`ם סשן) בגיטרה בס, בהרכבים שונים.

היום הוא גר בברלין, ודווקא לא למטרות לימודי מוזיקה. " אני לומד את השפה והולך הרבה לקונצרטים. אבל אני עובד בעיקר בארץ". בארץ ניצח כבר על תזמורות כמו התזמורת הקאמרית הישראלית, סימפונט רעננה והתזמורת הסימפונית חיפה.

"חשוב לי המבנה יותר מהאקורד"

- יש מלחינים שמדברים אליך יותר כמי שאוהב במיוחד את הצליל התזמורתי?

"אני מרגיש שאני מוצא את עצמי יותר בסגנון האסתטי האוסטרי. מכל המלחינים הרבים שיש שם, אני מרגיש מצוין עם אנטון ברוקנר. ושמעתי כמה מהיצירות שלו לאחרונה בברלין. גם את מוצרט כמובן, אבל לא הייתי מנצח על ביצוע דל צליל. כשמוצרט רצה הרכבים גדולים הוא כתב זאת, אז אני לא רואה חובה לנגן מלחינים מוקדמים עם תזמורת של שני כינורות. גם זה לא ככלל. פעם שמעתי ביצוע יפה של הרקוויאם של מוצרט. שמעתי רק קטע התברר שזה היה פיליפ הֶרֶוֶוגֶה. קניתי ופרקים אחרים היו פחות מוצלחים. שמעתי אותו מנצח על סימפוניות גדולות וזה לא לרוחי".

- מה על מנצחים, יש לך דמויות שאתה מעדיף?

"בעיקר את הדור שנגמר בשנת 1960. גדולי המנצחים הגרמניים פוּרטוֶונגלר, קנַפֶּרסטבּוּש, בֶּהְם, הַנס ריכטֶר.
יש משהו פנימי בגישה שלהם, אולי זה נובע מהקרבה שלהם לדור שניגן את היצירות לראשונה. דור שהמורים שלו היו המנצחים שניצחו על וגנר וברוקנר כשהיצירות נכתבו".

- כשאתה בא לתזמורת יש לך כבר תמונת צליל או רעיון שאתה רוצה להעביר?

"כן, אבל לפעמים אחרי חזרה אחת. ברור לך שאתה יכול לשכוח את מה שאתה רוצה ואז צריך להחליט מה יותר חשוב לך. כי לא תוכל להשיג את הצליל שעליו חשבת. לי חשוב המבנה, שנחוש בו, ואז התעקשות על אקורד כזה או אחר נעשית פחות משמעותית".

נגני התזמורת נגד הרוקרים

רווה הוא היוזם להעלות על במה קונצרטנטית את כל שירי תקליט המופת של הביטלס Abbey Road עם התזמורת הסימפונית החדשה חיפה. הקונצרט הועלה כבר שש פעמים ובסוף השבוע יועלה לראשונה בהיכל התרבות בתל-אביב.

- איך הגיע הרעיון להשמיע את ה- Beatles בתזמורת הסימפונית?

"מאז ומתמיד אהבתי את המוזיקה שלהם. באתי עם הרעיון לתזמורת, שריף המנהל המוזיקלי הסכים. הנגנים הסכימו. ואז באו החזרות. לי היה ברור מלכתחילה שאני צריך גם להקת רוק, הרי זו מוזיקה של ה`ביטלס` אחרי הכל. בחזרה המשותפת הראשונה היו התקוממויות מצד נגני התזמורת כנגד הרוק, אבל הרוחות הסוערות נרגעו בסוף".

- השירים הם עיבודים?

"לא. כשמקשיבים לשירים המקוריים שלהם, באלבום Abbey Road, שהוא לב הקונצרט, יש שירים שהליווי שלהם הוא כלי מיתר, יש גם כלים אחרים. העיבוד, אם קיים כזה, הוא מקורי של ג`ורג` מרטין שרצה פעם צליל מיתרים ופעם צליל כלי נשיפה מעץ וכו`. היה צריך להקשיב מחדש ולרשום את התווים מההקשבה. זה מה שנשמע".

- איך נבחרו יתר השותפים?

"חשבתי על ירמי קפלן בגלל האנגלית הטובה, המוזיקליות, הניסיון הרוקי, וכשהוא הסכים לא חיפשתי יותר. בלהקה עמדתי על כך שכל הנגנים ישירו. אחרת אי אפשר, הדוגמה הבולטת באלבום הוא השיר because, שמושר א-קפלה, יש עוד. ליד ירמי ישנו זמר נוסף איל אייזנמן, שזו למעשה הופעת הבכורה שלו על הבמות".

"קשה לנצח על קבוצה קאמרית"

במקביל רווה עורך חזרות עם הרכב קטן יותר ושמו אנסמבל מיתר שמגיש תכנית שבמרכזה יצירתו של ארנולד שנברג "פּיֶירוֹ הסהרורי" תרגום לעברית ובביצוע הזמרת שירית לי-וייס ועוד שישה נגנים. "פיירו זו יצירה שחשוב לנצח עליה, והנה ניתנה לי הזדמנות ושמחתי להצטרף" אומר רווה.

- מה יותר קשה, התזמורת גדולה עם להקת הרוק והזמרים או "פיירו"?

"פיירו. התחלתי ללמוד את היצירה לפני שישה חודשים. כי כולם אמרו לי שזה מאוד קשה ומסובך. היום אני יכול לומר שזה הרבה פחות מורכב ומסובך מה שחשבתי. היצירה כתובה באורח מדויק, יש בה מבנים קלאסיים מובהקים,פוגה, פסקליה, ברקרולה, כמו ביצירות הגדולות. יש גם הנחיות של שנברג שהוא מבקש מנגן של כלי אחד שיחקה את עמיתו.

"יש כאן הרבה משחק מוזיקלי. הקושי הוא לא ביצירה אלא בניצוח על קבוצה שהיא קבוצה קאמרית. בנגינה של אנסמבל קאמרי ההחלטות מתקבלות בשיחה שבה לכל אחד יש דעה. דמוקרטיה. בתזמורת הגדולה אין דמוקרטיה, יש מחליט אחד, אני. לכן זה הרבה יותר קשה".

- מה צפוי בערב?

"זהו ערב קבּרֶטי. פיירו הוא הקברט הקיצוני. למשל בשיר על הגרדום. המוזיקה מציירת את ההליכה אל הגרדום ואת הנפילה של הקרבן, אפשר לשמוע את הפרשנות המוזיקלית למלים. לעומתו השירים של קורט וייל ושל אייסלר, הם קברט קליל יותר והעיבודים של אראל פז שומרים על הרוח. הזמרת לא מסתפקת בזמרה נטו, היא משחקת, ויש גם הקרנות של וידאו ארט שתורמות לקברטיות של המופע. הקהל יוכל להבין כי שירית שרה את הנוסח העברי של השירים. הקהל שיגיע יתקרב למוזיקה בשירים הראשונים ואחר כך כשהסגנון ברור יותר, אז זו מוזיקה ככל מוזיקה".