סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן אלבום והופעה: רועי דהן
 

 
 
כמה כוח ועוצמה יש בשלוות הביצוע של רועי דהן, וזה ניכר הן באלבום הבכורה המשובח והן על הבמה


פולק נהדר

לדאבוני, Some Of This Life, אלבום הבכורה של רועי דהן, לא נסקר כאן בזמן אמת, מה שלא גרע ממנו, לשמחתי, את ההכרה וההערכה הראויות כאחד האלבומים המשובחים - וכאלבום בכורה במיוחד -  של השנה החולפת, אולי של העת האחרונה בכלל.

אמנם באנגלית אבל כזה ששווה ביותר לעשות כל מאמץ ולהשיג אותו. ואם לא בחנות, פיזית או מקוונת, אז אחרי הופעה של היוצר והזמר המיוחד הזה.

כמו באלבום האולפן המקסים (שכולל תריסר שירים נהדרים), גם בהופעה תמצאו שירים מצוינים. נכון, "רק" שמונה מ"משהו מהחיים האלה" (בהם State of Mind, Blue Birds, Falling like A Stone והלהיט Hear Me), אולם גם עשרת האחרים - חלקם מThe Man Un My Head, האלבום שבדרך - כתובים ביד אומן (כולל Say Goodbye של ליאונרד כהן!) ומבוצעים בקול אמן.

   

האמת היא שאין שום דבר חדש ברועי דהן. הוא לא חדשן ולא פורץ דרך. הוא פשוט עושה פולק נהדר, רך, מלטף, מאוד מדויק, אמריקאי כזה שכמותו שמעתם לא אחת בחיים, אבל יותר ברדיו ומתקליטים, ופחות לייב, על הבמה. ואולי אני טועה בהדגש וזה בכלל פולק פשוט, שככל שהוא פשוט כך הוא יפה.

הכתיבה של דהן מאוד אישית למרות ששמות השירים לא מסגירים כמעט דבר. הכי טריוויאליים ונדושים בעולם, ואי אפשר ללמוד מהם מה מסתתר מאחוריהם. אבל כששומעים אותו, נפתחים אליהם והלב יוצא אליו ואל השיטוטים שלו בדרכי האהבה והגעגועים, כאבי הלב והמשברים, עם הרבה חמלה ותקווה, אופטימיות ומאור פנים.

כמה יופי טמון בהם, בכתיבה הלירית שלו, שייחודיותה היא של מי שמסרב להיות שבוי בנוסחה המקובלת של בית ופזמון. השירים שלו נעים קדימה, לא חוזרים לאחור, לא חוזרים על עצמם. זורמים ונוסעים עוד והלאה, כאילו יש להם כל הזמן שבעולם, ולפניהם מרחבים של קיום מטאפיזי ודמיון אינסופי. כמה יופי יש בשירה שלו. נינוחה, מפוסקת ורהוטה. וכמה כוח ועוצמה יש בשלוות הביצוע שלו. לא להאמין (בעצם כן, למרבה הכיף, אבל לתפארת המליצה) שהוא משלנו. הוא נשמע ככוכב פולק אמריקאי שהגיע להופיע כאן.



רועי דהן (צילום: בר אומנסקי)


כן, גם על הבמה. כמו "עטיפת" הדיסק וחוברת המלים שבו, שנעה מאפלולית כחולה קרירה לאפלולית חומה חמה, גם המופע טוב לו בצללים, בגוונים האפלוליים. בתאורה נזירית, חסכונית וחשוכה (אם כי מעוצבת בקפידה), כדי לא לחטוא בניסיון לקחת את הפוקוס. כי דהן מצטייר כאדם פשוט, בלי פוזה וללא מאניירה, שהעניין שלו הוא מוזיקה בלבד, והכוונה שלו היא אמת. והאמת עובדת, כידוע.

למרות שאין לו הילה של כוכב, הנוכחות השקטה והבטוחה שלו שובה. יש לו קול רך ומעקצץ, ארומטי כזה. חף ממבטא מקומי. הוא שר בנינוחות מפתיעה, כאילו יושב בבית, בין חברים, וכך גם נשמעת שירתו - קרובה לאוזן, מלטפת ומענגת. מרשימה בלייב אפילו יותר מאשר באלבום. והשירים בפיו, חדשים כישנים, המוכרים יותר ואלה שפחות, קצרים, ענייניים, לא מסתבכים, מתארכים או משתרכים. ולפעמים גם נדמה שהם מסתיימים בחטף, קודם זמנם.

כנות כובשת

המופע בנוי משלוש חטיבות, שלושה פרקים. מתחיל בפולק של גיטרה, כשבנוסף לאקוסטית שלו, דהן נעזר באקוסטית של יונתן אספריל ובעיקר בחשמלית של עמית המאיר המיומן, שמנווט את היצירה של דהן למחוזות קרובים, כרוקאבילי נמרץ (ב-Crash החדש), בלוז מייבב (ב-Stay Where You Are) וגם רחוקים, כתבלין הספרדי-לטיני ב-Home.



רועי דהן (צילום: בר אומנסקי)



על האינטרסים של הקאנטרי משגיח אייל יהב שבנגינתו  השובבה בצ'לו פורע ושובר את הנוגות הבסיסית של השירים והשירה, יוצק בהם חיוניות מהנה. בכלל, הרכב הליווי, אותו משלימים שי בר ששת בבס ואילן טננבאום בתופים, נשמע יוצא מן הכלל, מגובש ומאומן.

אחרי ששה שירים בפרונט, עם גיטרה, עובר דהן לירכתיים, אל מאחורי הפסנתר. גם שם הוא טוב ומרשים לא פחות, והשירים, נדמה, אף יותר חזקים. כאן מרוכזים ההיי לייטס שלו, מהבלדה המהורהרת והנוקבת שנושאת את שם אלבומו הבא, דרך הכמיהה למקום אחר ב-Whisper, הפולק-רוק של "האם מישהו יודע" וכמעט הא-קאפלה בהומאז' לליאונרד כהן (רק הוא ונגינת צ'לו), ועד "הישארי היכן שאת" שזיקתו לכהן בלתי מוסתרת, והתופים טוענים את השיר ומעצימים אותו. ללא ספק, משיאי המופע.

בחלק השלישי חוזר דהן אל הגיטרה ומעביר הילוך לקצת רוק'נרול. תחילה עם The Shade המהפנט, שתי גיטרות וצ'לו אחד, שנשמע בסיום כמו עוּד, ובעקבותיו לדיאלוג משעשע עם הקהל ("רוצים שינוי?!") שמסתיים עם Maze בהפקה מוזיקלית משובחת ובנגינה שלא מכאן, ו-Treatment הגרובי שבו הוא מוותר על הגיטרה.

   


לבקשת הקהל סוטה רועי דהן מהליין-אפ הכתוב לטובת Hear Me, הפסנתר והאפלולית המתקתקה, ומחזיר לבמה את יהב והצ'לו שנעדרו מחגיגת הרוק הקצרה. גם את ההדרנים, קטע אינסטרומנטלי והשיר החדש Hold On סוג של קינה, ספק עצמית, ספק חברתית, ספק לאומית, הוא מבצע מהפסנתר, לגמרי לבד. 

   


 
מצד אחד, חסרים זמרים (וגם מוזיקאים) כמו רועי דהן ברוק המקומי. מצד שני, אי אפשר לשיר פולק אמריקאי בעברית. זה לא נכון. שימשיך בדרך שלו. הכנות שלו כובשת. עובדה. את הכסף שחסר לו להפקת האלבום השני הצליח לגייס מהציבור בשיטת תן (תמיכה כספית) וקח (צ'ופארים, לפי מפרט). ואין עדות טובה יותר מזו לאמונה (וגם לנאמנות) של הקהל בצדקת הדרך שלו.

לא מאמינים? לכו תשמעו את רועי דהן בהופעה. וזו לא המלצה. זו עצה טובה.

רועי דהן בהופעה. זאפה תל אביב, ראשון 16 בדצמבר 2012


למועדי מופעים >

18/12/2012   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (3 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
3. הופעה מצויינת!
דורי , שפלה (18/12/2012) (לת)
2. ממש ממש יפה.
מוסיקאי , מרכז (18/12/2012)
1. כל מילה! תענוג!
טלי בר , גולן (18/12/2012)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע