קולנוע - דון פסקואלה, זקן או מיזנתרופ?

הבמאי גרא סנדלר מעניק פרשנות חדשה לאופרה של דוניצטי, בביצוע מוזיקה אטרנה. שיחה

האופרה המבדרת והקלילה "דון פסקואלה", של המלחין גאטנו דוניצטי, תועלה בימים הקרובים בביצוע האופרה הקאמרית אטרנה. על האופרה ינצח איליה פלוטקין וייקחו בה חלק מוזיקאים נוספים.

כשבוחנים מקרוב את תולדות אמנות האופרה ומונים אחת לאחת את האופרות המפורסמות, מגלים עד מהרה שמכלל מאות האופרות שנכתבו, ובעיקר אלו ששרדו, מספרן של האופרות המשעשעות הוא קטן, אפילו קטן מאוד יחסית: בין מניין לתריסר יצירות משעשעות באמת של היוצרים הגדולים מוצרט, דוניצטי, ורדי, אופנבך, שטראוס.

הנוסחה המוכרת – טרגדיה מסתיימת במוות וקומדיה מסתיימת בחתונה – תקפה כמובן גם לאופרות, אבל המשותף ליצירות ששרדו ברפרטואר הוא המקום שבו באופרה משעשעת יש רגע של עצב, תוגה כנה, שמקנה לקומדיה מידה של אנושיות. זה המפתח, או הסוד, להישרדות ולהצלחה.

לאפות מחדש כיכרות לחם עבשות

דוניצטי ניגש לעלילת "דון פסקואלה" לאחר שמחזה עם סיפור דומה ועם שם שונה כבר ליהט על במות פריז שנה לפני שהחל לעבוד על היצירה. מחבר הליברית, שנדרש להפוך את המחזה המדובר לתמליל הראוי להלחנה, סבל כל-כך במהלך הכתיבה, עד שדרש במפגיע ששמו לא יופיע במהדורה המודפסת של האופרה. הוא התייסר מעצם העובדה שעליו, כלשונו, "לאפות מחדש כיכרות לחם עבשות". הוא גם נלחץ מפרצי היצירה של דוניצטי, שדרש ממנו טקסטים חדשים בקצב של כל שעתיים.

דון-פסקואלה-01.jpg

דון פסקואלה (יח"צ)

הסיפור עצמו פשוט: קשיש (דון פסקואלה) חושק בצעירה ובונה על כך שאם יעמיד איתה צאצאים, יוכל להוריש את נכסיו ליוצא חלציו ולא לאחיינו (ארנסטו), המסתובב בינתיים בבית בחוסר מעש, למעט השקעה בצעירה שאינה בדיוק עשירה ולא תתרום לשיפור המאזן הכספי של הבית.

מי שמסייע לפסקואלה הוא ידידו ד"ר מלטסטה, שעד מהרה מתברר שהוא גם ידידו הטוב של ארנסטו. מלטסטה מציע לפסקואלה צעירה חסודה, אלמנה שמחפשת שידוך, והיא, אליבא דמלטסטה, יפה כמלאך ובנשמתה עוד טובה מן המלאך. היא גם אחותו, בשר מבשרו ממש.

פסקואלה מתרגש ואולי גם מרייר לקראת המפגש הראשון עם הגברת. השניים נפגשים, ועד מהרה צץ רשם נישואים. הצעירה, שעד לחתימה נראתה כמעט כנזירה, הופכת את פניה. היא מתחילה לרדת לחייו של פסקואלה, עד שבסדרה של תהליכים מתוחכמים מגיע פסקואלה למסקנה שמוטב לו להיפטר מעונשה של זו ואפילו לשלם את הוצאותיה עד לרגע הפרידה ולהוסיף סכום נוסף, ובלבד שתנהל את חייה עם ארנסטו והוא ימשיך בחייו כמקודם.

הדמויות עשויות בתבנית הקומדיה דל'ארטה. פסקואלה המבוגר הוא פנטלונה, או אולי קשיש מעודן יותר, דוטורה. מלטסטה הוא ארלקינו מובהק, ושני הנאהבים ממשיכים להיות נאהבים.

הצגת הבכורה של "דון פסקואלה" התקיימה בתיאטרון האיטלקי שבפריז ב-3 בינואר 1843, והשתתפו בה ארבעה מהזמרים הנודעים ביותר של התקופה. כבר מהבכורה הפכה האופרה לחביבת הקהל, והיא כזו גם היום, הודות לעלילה המשעשעת והמוזיקה מלאת החיים.

בעלילה המקורית יש חוסר פרופורציה

"הקשר הגלוי כל-כך עם מסורת הקומדיה דל'ארטה, קסם לי מאוד, וזה היה הקו המרכזי שבו בחרתי", אומר במאי האופרה גרא סנדלר. סנדלר, שחקן ובמאי בתיאטראות שונים, כבר עבד בעבר עם קבוצת מוזיקה-אטרנה באופרה של היידן, ואף ביים הצגות ילדים במרכז ז'ראר בכר בירושלים, ובהן "הנסיכה על העדשה", "כיפה אדומה" ו"דוב דובוני" על-פי לאה גולדברג.

"בהפקות קודמות של מוזיקה אטרנה הייתי על הבמה בתפקידים ללא דיבורים", הוא מספר. "הפעם שיניתי קונספט. אני סומך לחלוטין על הזמרים שיתנהלו בעצמם על הבמה בתפקידים".

ובכל זאת תהיה חלק מההצגה.

"נכון, בעיקר כיוון שהנוסח של האופרה כאן הוא נוסח מתומצת, כשעה ועשרים ללא הפסקה, ויש צורך בדמות מתווכת".

יש הבדלים נוספים מבחינתך בין האופרה של היידן לאופרה הזאת?

"בהחלט, מבחינתי האופרה הזאת הרבה יותר נוחה לעבודה. במוזיקה של היידן, שהיא קרובה יותר לבארוק, היתה לי תחושה של מוזיקה שחוזרת על עצמה. המוזיקה כאן, לעומת זאת, מאפשרת יותר משחק ושינויים בעלילה.

"מצד אחר, העומס הטקסטואלי על ארבע הדמויות מציב כמה וכמה סימני שאלה. לא כל-כך ברור למה פתאום בגילו המתקדם פסקואלה חושק בצעירה. באותה מידה לא ברור למה הנקמה של מלטסטה ושל נורינה באיש שבסך-הכל רצה לשאת אשה היא כה טעונה, כה עוצמתית. נראה לי שבנוסחה המקורי, יש בעלילה המקורית חוסר פרופורציה, ומנקודת מוצא זו יצאתי לבצע כמה הדגשים חדשים בחומר הדרמטי".

כלומר?

"ראשית כל, אני מתייחס לזמרים, גם בעיצוב התלבושות, כאל דמויות מן הקומדיה דל'ארטה. לא בובות, אבל ניתן בהחלט לזהות את פסקואלה כפנטאלונה, את מלטסטה כארלקינו ואת ארנסטו כפיירו, המשורר הבוכה.

"שנית, יש לי צוות זמרים עם נתונים חיצוניים שאני לא רוצה להתעלם מהם. כך למשל יעקב סטריז'ק, ששר את דון פסקואלה, הוא צעיר, חסון, גבוה ויפה. לא מדובר כאן בזקן נרפה החושק בהבהוב הנעורים האחרון. למען האמת נראה שסטריז'ק צעיר משני הגברים האחרים שעל הבמה, אנדרי טריפונוב, הלא הוא מלטסטה, ודמיטרי סמיונוב, ששר את ארנסטו.

"החלטתי, בגיבוי המנצח והשחקנים, שפסקואלה הוא לא זקן, אלא סנוב מתבגר שפשוט לא רוצה להתחתן. אם נלך צעד קדימה, הוא אפילו מיזנטרופ שלפתע מחליט לשנות את עורו, ואז הרצון לנקום בו מצדה של נורינה, שאותה שרה גלינה ציפרבלט הצעירה, ומצדו של מלטסטה נעשה הגיוני וברור הרבה יותר".

התפיסה הזאת משנה במשהו את הדרישה שלך מן הזמרים?

"במידת מה, מלטסטה, שהוא ידידם של פסקואלה ושל ארנסטו, צריך לעבוד קשה יותר בתהליכי השכנוע. קשה יותר ממנו הוא תפקידו של ארנסטו, שמתחרה לכאורה על לבה של נורינה מול גבר מבוגר יותר, אבל בפירוש לא זקן".

מסתובב בכיכר העיר ומחלק גורלות

"יש עוד דרישות שנובעות מן התפיסה הזאת", ממשיך סנדלר, "ומדי פעם, ברוח מסכות הקומדיה דל'ארטה, אני מאפשר להם לשיר אריות בפוזה מסוימת, כלומר לבצע מעין פְריז ברגעי השירה, כמו בובות של ארלקינו וחבריו. נראה לי שזו הדרך שמוסכמות של קומדיה בכלל, שדיברו בשפה אחת לפני 400 שנה ובשפה אחרת במאה ה-19, יתאימו לתקופה שלנו. אנחנו לא תמיד צוחקים ממה שהצחיק דורות קודמים, וזה גם הדריך אותי, בייחוד כי הקהל של מוזיקה אטרנה הוא קהל של בני 30 עד 70, להערכתי".

נותר לברר מה אתה עצמך עושה בין ארבעת הזמרים-שחקנים.

"בעיקרון רציתי להשאיר את זה כהפתעה לקהל. למעשה אני מקדם את העלילה, כי כאמור, הנוסח הזה מקוצר. ואם כבר מדברים על זה, עבדנו כחודש ימים על ההפקה הצנועה – רביעיית זמרים ללא מקהלה, תזמורת קאמרית – וגם כך אני מרגיש שאני צריך עוד זמן חזרות. אני בוודאי לא הבמאי הראשון ולא האחרון שרוצה עוד זמן חזרות. אילו היינו צריכים להתמודד עם הנוסח המלא, ודאי שהיינו נזקקים לפרקי זמן ממושכים הרבה יותר.... אז אני הוא האיש שמסתובב בכיכר העיר ומחלק גורלות, הכרוז, ועוד מיני תפקידים באווירה האורבאנית".

האופרה מועלית הפעם בתיאטרון החאן. מה קורה איתכם כשההצגה עוברת לאולם אחר?

"אנחנו די מתורגלים בשינויים. ביום הצגה באולם אחר אנחנו מתכנסים כמה שעות קודם, אני מקיים שיחת הכנה, משהו שאני מגדיר כתהליך או כהענקת רקע פסיכולוגי שייכנס בסוף ללב. כאן כמובן באה לידי ביטוי גמישותו של כל זמר-שחקן. כיוון שאני לא עוסק במוזיקה, היא מוכתבת על-ידי התווים והמנצח המופקד על ביצועם. בשבילי המוזיקה היא טאבו, ולכן מה שנותר לי הוא לביים את האופי של השירה, ואני חייב לומר שאני דווקא חש בעבודה זאת חופש רב יותר מאשר בבימוי הצגה".

"דון פסקואלה", בביצוע האופרה הקאמרית אטרנה בניצוחו של איליה פלוטקין והשחקנים יעקב סטריז'אק, דמיטרי סמיונוב, גלינה ציפרבלט, אנדריי טריפונוב. במאי ושחקן: גרא סנדלר. מעצבת תלבושות ותפאורה: אירינה טקצ'נקו. הפקה: עמותת קשת אומנויות.המופע ייערך ביום שלישי, 21 בינואר 2014, ב-20:00, בתיאטרון החאן בירושלים. לפרטים ורכישת כרטיסים: 02-6303600.