"הולכת רחוק" (2014)
 
דרמה. סרטו של ז'אן-מארק ואלה, על פי אירועים אמיתיים. לשריל סטרייד (ריס ווית'רספון) היו חיים לא קלים. בהיותה ילדה, אמה בובי (לורה דרן) ברחה מבית בעלה המתעלל יחד איתה ועם אחיה.
 
בראשית בגרותה מתחתנת שריל אך חייה עם בעלה נועדו לכישלון, בגלל שהיא בוגדת בו ללא הרף. השניים מתגרשים, הצעירה חסרת המנוח שבה לבית אמה, והשתיים לומדות יחדיו באותה אוניברסיטה. שריל עובדת כמלצרית ומנהלת חיים פרועים הכוללים סקס עם הרבה גברים ושימוש מאסיבי בסמים קשים. ובנוסף לכל אלה, אמה לוקה לפתע בסרטן סופני שמדרדר אותה מהר מאוד והיא הולכת לעולמה.
 
שריל המטולטלת מחליטה להעמיס על עצמה תרמיל ולצאת למסע שאולי ירפא את נפשה המיוסרת. היא יוצאת לרכס הפסיפי, למסע רגלי של 1,100 מייל קשים. האם תצליח להשלים את משימתה? 115 דקות.  מועדי הקרנות
 
סרט דרך מסעיר. המבחן ששריל סטרייד מציבה לעצמה לא פשוט. הדרך אותה היא עושה, במהלכה אוחזים בה לעיתים רגעי ייאוש קשים, ובעיתות אחרות  תחושת סיפוק אופורית ותקווה, משקפת את ניסיונותיה להתגבר על המפולות הרגשיות שחוותה בחייה. בדרך נבונה ורגישה משלב הבמאי את אירועי חייה הטראומטיים בתוך פאוזות תואמות במסעה הרגלי הקשה, וכך מתמלא לעיני הצופה פאזל בנוי היטב, המשרטט שלב אחר שלב תמונת חיים טעונה ומורכבת. וויתרספון המצוינת ממריאה כאן לאחד השיאים של הקריירה שלה עד כה.

הולכת רחוק (צילום: יחסי ציבור)

             
"עלייתה של ג'ופיטר" (2015)
 
פנטזיה-אקשן. סרטם של אנדי ולאנה וואשובסקי. כשנולדה ניבאו לה הכוכבים שתעלה לגדולה. כשגדלה, פוקדים את ג'ופיטר (מילה קוניס) בשנתה חלומות גרנדיוזיים על פלנטות פנטסטיות. אלא שהיא מתעוררת למציאות קיומית אפרורית ומייאשת, בה היא המשמשת כמנקת שירותים ועובדת באופן סיזיפי קשה מדי יום מבלי לראות קרן אור של תקווה באופק.
 
אחר כך היא חוזרת למשפחתה, ממוצא רוסי. העניינים מקבלים תפנית כשהצייד הגלקטי קיין (צ'אנינג טייטום), איש צבא לשעבר, מהונדס גנטית, מגיע לכדור הארץ כדי לקחת אותה איתו, לשם מימוש ייעודו. אלא שאויבים שלא מהעולם הזה אורבים להם ומנסים לסכל את התוכנית. רק אז קולטת ג'ופיטר שהיא אכן ניחנה בתכונות גנטיות שיהפכו אותה ליורשת המלכותית הבאה בתור של היוניברס, ושעליה מוטלת המשימה הנכבדה להשפיע משמעותית על האיזון בקוסמוס. עם ג'יימס דארסי, שון בין. 127 דקות. מועדי הקרנות
 
כשהאחים וואשובסקי יצרו את "מטריקס", הם הביאו בשורה קולנועית חדשה (בעיקר בסרט הראשון, פחות בשני המשכוניו), גם מרמת התוכן וגם מבחינה צורנית. אבל מאז הם נשענו כמעט אך ורק על ההאנג-אובר של הטרילוגיה המכוננת הזו שלהם. נראה כי ב"עלייתה של ג'ופיטר" הם מנסים ללכת עוד יותר רחוק בזירת האפקטים המיוחדים, ולהציב רף גבוה דווקא בתחום הטכני הזה. אבל מרהיב ומעורר התפעמות ויזואלית ככל שיהיה – בעיקר פועל יוצא של עבודה מאסיבית על מחשב – אין בסרט נשמה. ראשית, הנרטיב שלו שחוק למדי. יש בו שילוב של כמה נוסחאות מד"ב שכבר ראינו לא אחת. שנית, הסיפור והנפשות הפועלות, כולל הדמות המרכזית ג'ופיטר, לא מצליחים ליצור אמפתיה והזדהות כלשהי, ואתה נותר אדיש רגשית למפגן הווירטואוזיות הוויזואלי. סך כל מרכיבי הסרט מאכזב למדי.