סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
קולנוע
לוח האירועים 2024 אפריל 
א ב ג ד ה ו ש
 
10111213
14151617181920
21222324252627
282930
ביקורת
 
מאת: נחום מוכיח עולים השבוע: "אתה מת רק פעמיים" ועוד
 

 
 
הבמאי יאיר לב בדוקו מרגש, "אהבתה מרתיחה את מי האמבט" מסעיר ומרתק, ו"קינגס" די פלקטי


"אתה מת רק פעמיים" (ישראל 2018)

דוקומנטרי. סרטו של יאיר לב, שהעפיל אל בין חמשת הסרטים שיתמודדו בגמר פרס אופיר בקטגוריית הדוקומנטריים שמעל 60 דקות. שיחת טלפון מפתיעה מבשרת לאמו של הבמאי כי היא היורשת החוקית של בית באזור יקר בצפון לונדון. כל שעליה לעשות הוא להוכיח שהיא בתו של ארנסט בכינסקי. אלא שכמה ימים מאוחר יותר מגיע מידע מאוסטריה שמדהים את בני המשפחה. מתברר כי נמצאה תעודת פטירה נוספת של אדם בעל אותו שם ומספר זהות, שנולד באותו יום ובאותו מקום בהם נולד ארנסט בכינסקי. הבמאי מנסה לפענח את התעלומה המוזרה, ותחילה מתברר לו כי אדם שחי עם משפחת בכירים באס.אס התמנה במרמה לנשיא קהילה יהודית באוסטריה. וזוהי רק ההקדמה למסע מפתיע של גילויים וחשיפות מפתיעים. 92 דקות.

אמנם שם סרטו של יאיר לב הוא פרפראזה בהפוך על הפוך לסרט בסדרת ג'יימס בונד, אבל יותר מאשר ריגול בינלאומי מזכירה עבודת הקולנוע המצוינת הזו תעלומה בלשית ההולכת ונפתרת אט-אט מול המצלמה. בניסיון לברר מיהו הכפיל המסתורי של סבו פוגש הבמאי שורה מרתקת של נפשות פועלות באוסטריה, ובכל פעם בה נראה כאילו הגיע למבוי סתום צץ רמז נוסף המוביל להמשך פיתרון כתב החידה. החקירה מפגישה אותו בין היתר עם אדם שאבותיו היו חברים במפלגה הנאצית והוא סקרן לחשוף את האמת, ובצד זאת עם אחרים שעניינם הוא דווקא להדחיק את העבר ולא לעסוק בו. אף שדוקומנטציה בסגנון בלשי חוקר מוכרת בקולנוע התיעודי הישראלי והבינלאומי, "אתה מת רק פעמיים" מרגש ונוגע ללב. 

דירוג: ****

למועדי הקרנות


אתה מת רק פעמיים, תמונת יחסי ציבור



   


"היער שהיה" (ישראל 2016)

דרמה. סרטו של גיא רז. מורי (ירון מוטולה) ויעל (לירון וייסמן) הם בני זוג צעירים נשואים, מסודרים כלכלית, הורים לבת קטנה, רומי, ולתינוק. הם נוהגים לצאת לחורש הסמוך למקום מגוריהם כדי להעביר קצת זמן איכות עם ילדיהם. אבל גם תוך כדי הבילוי המשפחתי מורי מוטרד משינויים החלים במקום עבודתו, שעלולים להשפיע עליו. ראשו נתון כמעט אך ורק לדרמה המתחוללת בחברה בה הוא עובד. בערב המשפחה כולה רובצת מול הטלוויזיה ונראה כי התינוק קצת חם. ההורים נדברים ביניהם שמורי ייקח למחרת את רומי לגן וגם יחזיר אותה. בבוקר הוא נוסע למקום עבודתו, משוחח בדרך עם קולגה ובהמשך ישתבשו לו כל התכנונים המוקדמים. 80 דקות.

גיא רז הוא צלם קולנוע וטלוויזיה שברשימתו, בין היתר, הסרטים "כלבת", "חיותה וברל", "לא רואים עלייך" ו"סופעולם". ב"היער שהיה" הוא מתפקד כבמאי-תסריטאי-צלם-עורך. כמעט יחידת הפקה של איש אחד. הסרט נפתח בנימה פסטורלית, בילוי משפחתי בחיק הטבע ואחר כך בבית, אבל האווירה כבר מנבאת שיש איזה חשש או איום באוויר, מה שמגובה במוזיקה טורדת השלווה שחיברה לפסקול הסרט רות דולורס וייס. בהמשך נראה כי אותות האזהרה הולכים ומתרבים. הצופה יודע משהו אישי שהגיבור שכח או הדחיק בגלל לחצי העבודה בהם הוא נתון. המקום הזה מאוד מטריד בזמן הצפייה כי אתה יודע, פחות או יותר, לאיזה כיוון זה יילך, והעניין הוא כיצד ייוודע לגיבור מה שהצופה יודע כבר. וזו נקודה בעייתית בסרט. רז אמנם בונה אט-אט את האימה, אבל הפער הזה שבין ידיעת הצופה ואי ידיעת הגיבור, יוצרים איזשהו קונטרסט שמעיק על הנרטיב. המשחק של מוטולה, ווייסמן (אף שתפקידה הרבה יותר קטן משלו) אפקטיבי והתחביר הקולנועי והאמצעים הטכניים אכן בונים את המתח לקראת השיא. אבל למרות זאת המינימליזם של הסרט, היותו סוג של "וואן טריק פוני" והעובדה שהצופה יודע לאן הסיפור הזה הולך - היא בעוכריו.

דירוג:  ***

למועדי הקרנות


היער שהיה, תמונת יחסי ציבור



  



"אהבתה מרתיחה את מי האמבט" (יפן 2017)

דרמה. סרטו של ריוטה נקאנו. משפחת סשינו ניהלה בית מרחץ מסורתי עד שקוזהירו, אב המשפחה, החליט לעזוב את הבית. כאשר אשתו פוטבה קונו (רי מיאזאווה) מגלה כי לקתה בסרטן ונותרו לה לחיות רק חודשים אחדים, היא בוחרת להסתיר זאת מבתה ועורכת רשימת משימות שעליה להספיק לבצע. היא תנסה לאתר את בעלה בנפרד קזוהירו (ג'ו אודגירי), על מנת לשכנע אותו לפתוח מחדש את בית המרחץ המשפחתי ולדאוג לבתם המשותפת בת העשרה אזומי (האנה סוגיסקי). אלא שיש עדיין עוד סוד משפחתי גדול שהאם מתכננת לחשוף בפני בתה, למען עתידה. 125 דקות.

אחד הסרטים היותר מרתקים, מסעירים ומרגשים שראיתי השנה. סיפור אנושי עם דרמה גדולה שנפרש אט-אט בסגנון שקט ומאופק, כמיטב הסגנון, התרבות והמסורת היפנית. מנקודת הפתיחה של משפחה הרוסה, לאחר שבעלה של פוטבה קונו עזב את הבית ועקבותיו נעלמו, היא בוחרת, בגלל מחלתה הסופנית, לנסות לאחד אותה מחדש ולפתוח שוב את העסק המשפחתי, בית המרחץ, מתוך מחשבה על עתיד בתה. והיא עושה זאת בנחישות שקטה ועיקשת, כשתוך כדי התהליך נחשפים עוד ועוד סודות משפחתיים. יש בסרט לא מעט מומנטים רגשיים שעלולים לגרום למי האמבט לגלוש, אבל נקאנו, שביים קודם לכן את "לתפוס את אבא", מרכיב את הפאזל בעדינות רבה, לא מתפתה לאמוציונליות יתר והסיפור המצוין שלו, בשילוב עם בימוי מתון, מאופק ולירי הם מתכון מנצח.

דירוג:  *****

למועדי הקרנות



אהבתה מרתיחה את מי האמבט, צילום: באדיבות קולנוע חדש
  


  

 
"קינגס" (צרפת-בלגיה 2017)

דרמה-מתח. סרטה של דניז גאמזה ארגובן. מילי דונבר (האלי ברי) היא אישה אידיאליסטית שגרה במרכז לוס-אנג'לס ומאמצת ילדי רחוב אפרו-אמריקנים יתומים, מטפלת בהם ומגדלת אותם. אובי הרדיסון (דניאל קרייג), השכן שלה, הוא טיפוס רגזן ולדעתה גם גזען שונא שחורים. המתח בין הקהילה השחורה והממסד הלבן, בעיקר המשטרה בעיר, הוא כמו חבית חומר נפץ ההולכת לקראת פיצוץ בלתי נמנע, שכן בקרוב יינתן פסק דין במשפט השוטרים רוצחי האפרו-אמריקני רודני קינג ובאם לא ייעשה משפט צדק, עלולות לפרוץ מהומות שקרוב לוודאי יצאו מכלל שליטה. וזה אכן קורה וכאשר הילדים שמילי מגדלת נקלעים לפרעות הליליות של בני הקהילה השחורה, היא מוצאת באובי,  בן ברית מפתיע שמתייצב לצידה באותו צד של המתרס. 92 דקות.

הסיפור בסרט הזה הוא ללא ספק דניז גאמזה ארגובן, במאית ממוצא טורקי ילידת אנקרה החיה בפריז. הכרנו אותה לפני שנתיים, אז יצא סרט הביכורים שלה באורך מלא "ילדות פרא", שצבר תשבוחות בפסטיבל קאן ורשם בהמשך מועמדויות לאוסקר הסרט הזר ולגלובוס הזהב בקטגוריה זו, כנציג צרפת. "קינגס" היה אמור להיות סרטה הראשון, אך היא לא הצליחה להשיג לו מימון ובעצת חבר בחרה לפתוח את הקריירה הקולנועית עם סרט קטן ואינטימי יותר. וקרוב יותר לבית ולנשמה. מהלך נכון. ב"קינגס", פרפראזה על רודני קינג, היא לא בדיוק בטריטוריה שלה. יש דמיון, אם מתייחסים לעובדה שב"ילדות פרא" היא עסקה בהתעמרות ובהגבלת החופש האישי של חמש בנות על ידי משפחתן השמרנית. וכאן אנשי המשטרה הם המתעמרים באוכלוסייה השחורה. אלא שהמשוואה לא ממש דומה. השחורים המשתוללים והבוזזים הם פורעי חוק, גם אם אפשר להבין את תסכולם וכעסם, ובין אנשי המשטרה המפעילים כלפיהם כח, בלתי סביר לפעמים, יש גם שחורים. ושובר שוויון נוסף הוא שיתוף הפעולה בין האישה השחורה והגבר הלבן, השכן הנרתם לעזרתה. סגנון הבימוי הטעון והקשוח של ארגובן מזכיר לי את זה של קתרין ביגלו בסרט בעל תוכן כמעט זהה, "דטרויט", שלא הוקרן כאן מסחרית. גם הוא סרט של במאית, קתרין ביגלו, זוכת האוסקר על "מטען הכאב". ניכר כי האמריקאית (סרטה עוסק במהומות מלון אלג'ירס בדטרויט ב-1967, בהן נרצחו על ידי אנשי משטרה שלושה שחורים) מבינה את הנושא, חשה אותו ומיטיבה לעשות מזה סרט חשוב ונוגע. ארגובן יצרה סרט קשוח במתכונת דומה, ששומר על מתח ועניין, אבל כשנכנסים לרזולוציות רחבות יותר הוא נראה די פלקטי. מערכת היחסים בין מילי ואובי לא מפותחת וגם ברי וקרייג לא במיטבם כאן. מה שנשאר זה סרט מתח אפקטיבי למדי, עם אפקטים טובים. וגם זה משהו.

דירוג:  ***

למועדי הקרנות


קינגס, תמונת יחסי ציבור



  


"אנטמן והצרעה" (ארצות הברית 2018)

אקשן-פנטזיה. סרטו של פייטון ריד, על פי סיפור ודמויות מהיקום הקומיקסי של "מרוול". עלילת הסרט נפתחת לאחר ההתרחשויות ב"קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים", כשסקוט לאנג (פול ראד) נאלץ להתמודד עם השלכות הבחירה שלו להיות גיבור על ובמקביל לתפקד כאב. כשהוא מתקשה לאזן בין חיי הבית לבין האחריות שלו כאנטמן, מה גם שכאסיר משוחרר הוא חייב להיות במעצר בית, מגיעים אליו הופ ואן דיין (אוונג'לין לילי) ואביה ד"ר האנק פים (מייקל דגלאס) ומנסים לרתום אותו פעם נוספת לשליחות דחופה. סקוט חייב ללבוש פעם נוספת את החליפה וללמוד להילחם לצד הופ/ הצרעה על מנת להיכנס לנבכי עולם הקוונטים כדי לחלץ משם את ג'נט ואן דיין (מישל פייפר). מי שישתף איתם פעולה הוא העוזר והחבר הנאמן לואיס (מייקל פנייה). הבעיה היא שהם מחפשים את את הרכיב החסר לנוסחה שתפעיל את המעבדה המיוחדת שלהם, אליה לוטש עיניים, בין היתר, סוני (וולטון גוגינס), איש עסקים ערמומי הרוקח מזימות אפלות. בתמונת האינטרסים במעבדה וביכולותיה גם שותפו לשעבר של ד"ר פים, ד"ר ביל פוסטר (לורנס פישבורן), ובת חסותו הצעירה אווה/ הרוח (אנה ג'ון קיימן), הנתונה במצוקה קיומית וכדי להציל עצמה מוכנה לעשות הכל. 118 דקות.

הנה בשורה חדשה מבית "מרוול": סרט המיועד "לכל המשפחה", ולפיכך יתויג כחלק מסוגת סרטי הילדים והנוער אותם נראה לא מעט עד שתסתיים חופשת הקיץ. יש טעם של פעם ושל רטרו באופי הנרטיבי והוויזואלי שלו. הוא מתכתב בלי בושה - במובן הטוב של המילה - עם הסרט "מותק הילדים התכווצו" של ג'ו ג'ונסטון מ-1989 (אפשר בהחלט לעצום עיניים חזק ולדמיין את פול ראד כריק מורניס) ועם שני המשכוניו, "מותק, הילד התנפח" ו"מותק ההורים נעלמו". הסרט גם קורץ ל"Fantastic Voyage", של ריצ'רד פליישר מ-1966, בכיכוב רייקל וולש וסטפן בויד, על חבורת מדענים שפיתחו שיטה לכווץ אנשים לגודל מיקרוסקופי וכך מוזרקת חבורת רופאים מכווצת כזו בחללית לוורידי חולה כדי להגיע למוחו ולטפל מבפנים בפגיעה הקשה ממנה הוא סובל. וכמובן שהסרט נועד גם למסד את אנטמן כחלק בלתי נפרד מחבורת "הנוקמים" ולבנות את הצרעה כגיבורת העל הבאה. התסריט של "אנטמן והצרעה" משעשע, פחות ברמה הטקסטואלית, הרבה יותר במינון הגבוה של גאגים קומיים ואפקטים ויזואליים מדליקים. יש בו התכווצויות והתנפחויות למכביר, כולל הקטנת המעבדה של ד"ר פים עד לגודל קובייה ואחר הגדלתה לממדי בניין ענק. יש בה מרדפים שובי דמיון, בדומה למשחקי ילדים, ברחובות בעלי העליות והירידות התלולות של סן פרנסיסקו, כולל רחוב לומברד ופיתוליו הידועים, מה שעורר אצלי אסוציאציה למרדפים בסרט "בוליט", למרות שאין כל דמיון בין שני הסרטים. ועוד הפתעה כאן: מייקל דגלאס בתפקיד מרכזי מצטיין, משהו שלא ראינו כבר הרבה זמן. "אנטמן והצרעה" הוא סרט מבדר המעורר הנאה צרופה.

דירוג: ****


למועדי הקרנות


אנטמן והצרעה, תמונת יחסי ציבור



  


"תופסת" (ארצות הברית 2018)

קומדיה. סרטו של ג'ף טומסיק. לאורך כל חודש מאי ב-30 השנים האחרונות, קבוצת חברי ילדות תחרותיים במיוחד משחקים במשחק הילדות המפורסם "תופסת", ברחבי ארצות הברית. החבורה, בהובלת קאלהאן (ג'ון האם), מנכ"ל תאגיד ביטוח מצליח, אליו מצטרפת עיתונאית הוול-סטריט ז'ורנל שלא מוכנה לוותר על הסיפור, מתכנסת מחדש כדי לתפוס את ג'רי (ג'רמי רנר), שלא נתפס מעולם, דווקא ביום חתונתו. אך למרבה צערם הוא יודע שהם באים ומוכן לבריחה הגדולה. את החבורה מניעה אנה (איילה פישר), אשתו התחרותית של הוגי, ולאורך הדרך מתגלים בין החברים הריבים הישנים, האהבות הנכזבות וקשרי הילדות העמוקים שאין להם תחליף. 100 דקות.

למועדי הקרנות


תופסת, תמונת יחסי ציבור



  


"נגנב על הזנב" (רוסיה 2018)

אנימציה. סרטו של ויקטור אזיב. חייו של בונה משתנים לחלוטין כשבאמצע הלילה דופק על דלתו מקס החתול ועובר לגור עמו. באחד הימים הוא מבחין בחללית בה נמצאים החייזרים הקטנים זאקה, זיק וזוק, שברחו מיצור בשם סקראצ'רס, המגיע אף הוא מכוכב הלכת שלהם ומנסה ללכוד ולחטוף לכוכבו דיירים מכדור הארץ. מקס והבונה מחליטים לצאת למשימה מסוכנת על מנת למנוע זאת ולהציל גם את חבריהם ביער, מר דב, ג'ירף, פינגווין ופיל. 75 דקות.

למועדי הקרנות


נגנב על הזנב, תמונת יחסי ציבור



  


"מילה של כלב" (אנגליה-ארצות הברית 2018)

אנימציה. סרטו של ראג'ה גוסנל. מקס הוא השוטר הכי קשוח ברחוב, שומר חוק אמיץ, חכם, מצחיק - ויש לו זנב. מקס יעשה הכל כדי לשמור על חבריו בעלי החיים. אבל כשמשהו לא חוקי מתרחש בתחרות הכלבים הגדולה בעולם בלאס וגאס, הוא ושותפו, שוטר אדם שבכלל לא מסתדר עם כלבים, יוצאים למשימה חשאית. השניים חייבים להעמיד פנים שהם החברים הכי טובים (וזה לא קל), ולעבוד יחד במסווה של מתמודדים בתחרות. הצרה היא שאף אחד מהם לא ממש יודע מה צריך לעשות כדי לנצח בה. 91 דקות.

למועדי הקרנות


מילה של כלב, תמונת יחסי ציבור



  


05/07/2018   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע