קולנוע - סרט בלי מועד תפוגה

לרגל הוצאת מארז ה-DVD המחומש ל"בלייד ראנר" - כל הפרטים על סרט המופת היחיד שיצר רידלי סקוט

סיפור אישי: חייתי בארה"ב ב-1982, כש"בלייד ראנר" יצא לאקרנים, בהפצה גדולה ובבתי קולנוע מובילים, כמו "זיגפילד" שבמנהטן, ניו-יורק, שהיה קרוב למקום מגוריי שם. הייתה לי תחושה שמשהו גדול מצפה לי בסרט הזה. אבל בת זוגי, שניזונה מהתקשורת האמריקנית, בייחוד מהביקורת הטלוויזיונית של "צמד האגודלים" משיקאגו, ג`ין סיסקל ורוג`ר אברט, שטענו שהסרט מכיל סצינות אלימות דוחות - הניעה אותי מכך. וכך התפספסה-התמסמסה ההזדמנות שלי לראות את הדבר הגדול הזה ברגע יציאתו ההיסטורית. כמה חודשים מאוחר יותר אמנם הלכתי כבר לצפות בסרט, אבל בתנאי צפייה הרבה פחות טובים, לגבי ספקטקל מהסוג הזה: בבית קולנוע גריינדהאוס ירוד, המקרין שניים, שלושה או ארבעה סרטים בשיטת הסרט הנע, במחיר כרטיס אחד.

אז הבנתי איזו יצירה נשגבת, הגותית, חזונית, פיוטית, מופלאה וחד-פעמית (יש איזה סופרלטיב ששכחתי?), הוציא תחת ידיו הבמאי הבריטי רידלי סקוט (עד אז נשענה תהילתו בעיקר על "הנוסע השמיני" מ-79` ואולי גם על "הדואליסטים" מ-77`). כעסתי על עצמי שהביקורת האמריקנית הקטלנית גרמה לי להימנע מצפייה בזמן אמת במופת הקולנועי הזה, אבל כמו שאומרים - מוטב מאוחר.

קריינות פלגמטית?

רידלי סקוט עצמו טוען עד היום שלביקורתה הלא מתלהבת של המבקרת הנחשבת פאולין קייל, אחוזים רבים בכישלונו המסחרי של הסרט בארה"ב, עם צאתו הראשונית שם. אגב, סיבה נוספת שכנראה גרמה למפולת בקופות בעת היציאה: הסרט התמודד פרונטלית מול "אי.טי – חבר מכוכב אחר", כביכול מאותו ז`אנר, שכבר הציף בקהל את בתי הקולנוע.

כמובן שבשנים שלאחר מכן גם הביקורת האמריקנית הכתה על חטא והצטרפה לגלי השבח וההלל ליצירה הנפלאה הזו, שנחשבת עד היום לאחד מסרטי המדע-בדיוני הטובים ביותר, אם לא הטוב שבהם (רק "2001 אודיסאה בחלל" מתמודד איתה, בכוחות שווים פחות או יותר, על התואר). הסרט שנכשל בקופות הפך, שנים בודדות בלבד לאחר מכן, למצרך קאלט נערץ, כראוי לו, וחובבי היצירה נוהגים לצפות בה שוב ושוב, לנתח ולפרש את מרכיביה, הרמזים השונים הצפונים בה והתובנות הפילוסופיות והפסיכולוגיות שהיא מכילה, וכמובן לצטט חלק גדול מהטקסט של הסרט, הדיאלוגים והמונולוגים הפואטיים והקריינות רבת ההשראה של הריסון פורד, שכאילו לקוחה מספרי הבלש הפרטי של ריימונד צ`נדלר. ואי אפשר גם שלא לציין את המוזיקה המהפנטת והממכרת של ונגליס.

ב-92`, כשיצאה גרסת הבמאי, אחד השינויים הבולטים בה היה העדר הקריינות, בעלת המוטיבים הפיוטיים (שאותה חיבר, אגב, רונלד קיבה). התברר שסקוט לא היה מעוניין מלכתחילה בקריינות זו, אבל אולץ לשלב אותה על ידי המפיקים, כדי שלקהל יהיה יותר קל להבין את המתרחש. האגדה האורבנית יודעת גם לספר שפורד תמך בדעתו של סקוט ולכן ייצר קריינות פלגמטית, נטולת חשק (הוא עצמו מתכחש לשמועה, וטוען שיצר שש גרסאות של קריינות לנוחות ההפקה, שתבחר את המתאים). לטעמי, דווקא הווייס-אובר הנהדר הזה בגרסת הסרט המקורית מוסיף לו, משדרג אותו ומקנה לו נופך פילם-נוארי קלאסי. בגרסת הבמאי, סקוט גם הוסיף רמזים (בין היתר - חלום היוניקורן) לכך שריק דקארד (הדמות שמגלם פורד, כידוע) הוא בעצמו רפליקנט, מה שלגמרי לא ברור בסרט המקור, אבל נרמז בספר "האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות?" של פיליפ ק. דיק, שעליו מבוסס הסרט באופן רופף.

רפליקנטים שפג תוקפם

וכאן המקום לגולל את העלילה עבור אלה שעדיין לא מכירים (יש כאלה?!). בשנת 2019 לוס אנג`לס, אולי אחרי שואה גרעינית, חשוכה, מלוכלכת, מתפוצצת מאוכלוסין ומזיהום אוויר. רוב הפעילות האנושית עברה לקולוניות בחלל ובכוכבים אחרים. את האנשים משרתים רפליקנטים (מעשה ידי מפעל בשם תאגיד טיירל) - רובוטים תעתיקי אדם, בעלי זיכרון מוגבל בדרך כלל, כמו גם מועד תפוגה, לרוב קרוב יחסית - טווח של ארבע שנות קיום. אלה מתקיימים בחלל וחל עליהם איסור לשוב לכדור הארץ, ואחר אלה החורגים מהאיסור ומורדים באדוניהם, נשלח צייד ראשים העונה להגדרה בלייד ראנר. דקארד פרש מיחידת לוכדים כזו, אבל נקרא על ידי ראש המשטרה קפטן בראיינט (מ. אמט וולש), באמצעות שליחו, גאף (אדוארד ג`יימס אולמוס), לחזור ולהצטרף לכוח. זאת על מנת "להוציא לגמלאות" ארבעה רפליקנטים מסוכנים, מהדגם המתקדם "נקסוס 6", ששבו לכדור הארץ במטרה לאתר את בוראם טיירל, על מנת שיאריך את תוחלת חייהם.

בראש המורדים עומד רוי (רוטגר האוור) והאחרים הם ליאון (בריון ג`יימס), זורה (ג`ואנה קאסידי) ופריס (דריל האנה). דקארד נרתם למשימה, ובדרך מתאהב בעוזרת שהוצמדה לו, רפליקנטית יוצאת דופן, בשם רייצ`ל (שון יאנג) - שבתוכנה שלה הושתלו רגשות ולא נקצב לה מועד תפוגה. השניים יוצאים להרפתקה מורכבת ומסעירה, לחיסול הרפליקנטים המורדים ולגאולה אישית.

מה בקופסה

לציון 25 שנה ליציאת הסרט, שחררה חברת "וורנר ברדרס" מהדורת אספנים מיוחדת של הסרט המופלא הזה עם מקבץ תוספות מרשים. מסוג הפריטים שחברי מועדון המעריצים המושבעים לא ירשו לעצמם שלא לרכוש.

בקופסת פח מטאלי מסוגננת, המכילה גם הולוגרמה של דקארד-פורד, גלויות ומכתב של סקוט הכתוב על דף פלסטיק שקוף, תמצאו חמישה דיסקים. הראשון מכיל את "בלייד ראנר: הגרסה הסופית", נוסח 2007 (שחזור דיגיטלי עם עריכה מחודשת, אפקטים חדשים, מבוא מאת הבמאי ושלושה ערוצי פרשנות של במאים) שיש בה, לדברי סקוט, שדרוג מהותי לעומת "גרסת הבמאי" מ-92`. על הגרסה החדשה הוא אומר: "כעת הסרט בצורתו הטהורה ביותר".

הדיסק השני מכיל סרט דוקומנטרי מאלף בן שלוש וחצי שעות על עשיית הסרט, בשם "ימים מסוכנים", שיצר מפיק ה-DVD זוכה האוסקר צ`רלס דה לאוזיריקה. יש בו את כל מה שנחתלך בעריכה ולא נכנס לאף אחת מהגרסאות, נקודת מבט על אופן היצירה הלא פשוט של הסרט ומורשתו השנויה במחלוקת.

הדיסק השלישי מכיל עוד שלוש גרסאות (אגב, יודעי-בלייד.יעידו שמסתובבות בשוק לא פחות משש ורסיות שונות, אם לא נוספה עוד אחת בזמן כתיבת שורות אלה...). את הגרסה המקורית שיצאה בארה"ב ב-82`, הנקראת סרט ה"ההפי אנד", מאחר שכלולה בה סצנת היציאה למרחב הבהיר של דקארד ורייצ`ל, לקראת עתיד אופטימי (על רקע שוטים של צילום אוויר שנלקחו מחומר הגלם של הסרט "הניצוץ", של קובריק, ואשר לא נכנסו לתוכו) וגם הקריינות של פורד. שני אלמנטים אלה נכפו כאמור על סקוט על ידי המפיקים, בעקבות הקרנת ניסיון כושלת. כמו כן בדיסק, הגרסה הבינלאומית שיצאה אז (והכילה גם סצינות קשות ואלימות שלא הופיעו בגרסה האמריקנית). ולבסוף, גרסת הבמאי מ-92`, כפי שצוין ללא הקריינות של פורד ועם סצינת החלום של דקארד על היוניקורן הדוהר ביער. וגם, קטע קטן בסיום, בו מרים דקארד קיפול אוריגאמי של יוניקורן, מעשי ידי גאף, שרייצ`ל שמטה בדרכה למעלית.

הדיסק הרביעי מכיל "ארכיון קסום", עוד שמונה סרטונים על מאחורי הקלעים של "בלייד ראנר", ריאיון מוקלט עם הסופר פיליפ ק. דיק, שנפטר בשנה בה יצא הסרט, אך הספיק לצפות בחומריו המצולמים (הסופר טוען, אגב, שהסרט הצליח להעתיק את חזונו הוויזואלי אחד לאחד, אם כי סקוט מבהיר שהוא אפילו לא קרא את הספר! גם המונח בלייד ראנר לא מופיע בספר זה, אלא לקוח משם יצירה ספרותית אחרת, של אלן נורס, שסקוט קנה את הזכויות עליו).

בדיסק החמישי מצויה גרסה נוספת נדירה (עותק העבודה), שמעולם לא הוקרנה, ונחשבת לשונה ולקיצונית מבין כל הגרסאות וכמו כן, סרט תיעודי שיצר פול מ. סאמון, על יצירת "בלייד ראנר", בשם "עתיד אפל".

במקביל למארז האספנים המוגבל במספר העותקים, מופץ גם מארז רחב הפצה יותר ובו רק שני דיסקים. בראשון "הגרסה הסופית" ובשני הסרט "ימים מסוכנים". המהדורה הראשונה שיצאה מכילה גם קרטונית מהודרת, בה תמצאו את שני הפוסטרים המקוריים שהוצאו כאשר הסרט הופץ לראשונה בבתי הקולנוע.