סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
הצגות לילדים, מופעים לילדים
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ריאיון
 
מאת: טל גורדון נטע וינר: אלף זהויות באיש אחד
 

 
 
צעיר בן מאה, ילד-זקן המתנייד בין העבר לעתיד, הפיסות השונות והחיבורים ביניהן המאפיינים את נטע וינר - מוזיקאי, משורר ושחקן, סולן ואקורדיוניסט להקת סיסטם עאלי, חבר בקבוצת תיאטרון ת.מ.ר, ויוצר ספוקן וורד - נוכחים באלבום, שמצליח להיות נקודת חיבור כל-זמנית, מוזיקלית וטקסטואלית"
סולן סיסטם עאלי מדבר על טקסטים, על חזרה לעבר ועל אלבום הסולו הראשון שלו


נדירים הרגעים בהם אתה ניצב מול מי שאמור להיות תלמיד שלך, ומרגיש שאתה עומד, בעצם, מול מישהו שיש לך כל כך הרבה ללמוד ממנו.

את נטע וינר זכיתי להכיר במסגרת אחת מסדנאות הכתיבה שלי, בה השתתף כשהיה תלמיד בבית הספר MUZIK, וייתכן שהייתה לי הזכות להשליך כלפיו אי אלו גירויים לכתיבה. אבל את החופש שלו כיוצר, ואת הכתיבה הנפלאה, המשוכללת, המדויקת והעשירה שלו פגשתי מהטקסט הראשון שהביא לסדנה, והמחיש בצורה ברורה שאני ניצבת מול כוח יצירתי נדיב ורב עוצמה, רחב יריעה, כזה שאין לך ספק שיעשה משהו משמעותי בעתיד הלא רחוק.

כעת, עם אלבום הבכורה שלו, "בזכות השיבה", שהטקסטים שלו הם השראה שאני שמחה לחלוק אתכם, והיצירה המוזיקלית שבו היא אותו שילוב מטורף שבין היפ הופ לכליזמר ולאינסוף השראות נוספות שוינר (29) הוא נקודת החיבור שלהם, הוא זוכה, מבחינתי, בתואר כותב השנה, ואני מבטיחה לכם שאין לזה שום קשר אליי. שום גילוי נאות לא נדרש פה.

"כמיהה לדברים שלא היו בשולחן ארוחת הערב"

"טורט ואפפל שטרודל היו לנו חבל על צוואר/ הקמטים שלך, גרוסממה, פה הם כמו מפת דרכים/ קפצי לקנות סיגריות, ביקש הקומיסר/ איך התפרים מהניתוח אחד אחד פה נפתחים// בחרכים לידי עינייך תופת התיעוד הוא קר/ והמעיים בתוכי עם עול השניצל מתהפכים/ בתהומות שלא חציתי, דרכך אני נזכר/ בירושה קיבלנו שנינו טורט, כוויות וחרכים// אני בא 108 מספר הבית הישן/ כוויה תחת כוויה חוזר אל הרחוב/ אל תבכי עכשיו, גרוסממה/ וואס האבן זי אונס אנגטן/ אני חוזר ללינקיויצייל/ לפרוע את החוב" ("108", מילים ולחן נטע וינר)


צעיר בן מאה, ילד-זקן המתנייד בין העבר לעתיד, הפיסות השונות והחיבורים ביניהן המאפיינים את וינר - מוזיקאי, משורר ושחקן, סולן ואקורדיוניסט להקת סיסטם עאלי, חבר בקבוצת "תיאטרון ת.מ.ר" ויוצר ספוקן וורד - נוכחים באלבום, שמצליח להיות נקודת חיבור כל-זמנית, מוזיקלית וטקסטואלית.

מ"108", השיר הראשון באלבום, ועד השיר האחרון, "כפר אשכנז", שמוטעם בעגה היידישאית כ"כופר אשכנז" , קל לחוש את הדי המלחמה ההיא מהדהדים כנושא בשירי האלבום.

"אני חושב שזו אסופה של שירי אהבה שעוסקים בשיבה", אומר וינר, "והשיבה גם מביאה נושא של שייכות ושל זרות, של תלישות, של פליטות. לינקיויצייל ממוקם, גיאוגרפית, בעיר וינה, וזה באמת רחוב ספציפי שסבתא שלי גדלה בו, בבית מספר 108, והוא מדבר על שיבה, אבל גם על איזו פנטזיית נקם מתוקה כזאת. זה שיר שמדבר על זיכרון ועל מה אפשר לעשות עם זיכרון, על איזו כמיהה להוציא זיכרון מוויטרינה ולהשתמש בו כמו בנזין, כחומר בעירה".

נטע-וינר-אסקף-אברהם.jpg
נטע וינר (צילום: אסקף אברהם)

אני לוקחת את הנושא הזה ששזור ברוב שירי האלבום שלך , ומחברת אותו לאקורדיון שעליו אתה מנגן - ואתה היחיד שהצליח לקחת את הכלי הזה שהוא טראומת ילדות מבחינתי , לחבר אותו  להיפ הופ ו להפוך אותו לסקסי , במובן של רלוונטי לכאן ועכשיו - ומדמיינת אותך גדל במשפחה שהשואה היא אורחת קבועה בארוחות הערב שלה

"לא. ממש לא. להפך, זה נראה לי כמיהה לדברים שלא היו בשולחן ארוחת הערב. אם מדברים על האקורדיון ועל סקס או על מין, זה כלי מאד מיני מבחינתי, מאד. זה כלי שיש בו ממד מאד ניכר של נשיפה או התנשמות, הייתי אומר, והוא גם מאד פיזי. הוא צמוד לגוף, וכל הנגינה בו היא כמו מין התגפפות חוזרת ונשנית".

אבל הצלילים שלו...

"הצלילים שלו זה תעלומה. אני חושב שאם האלבום הזה מדבר על זמן, אז הוא היה רוצה לדבר על זמן שהוא מאד מזמן, שהאקורדיון, מן הסתם, משויך אליו, ובאותו זמן, לגעת בזמן שעוד לא היה, ולהתקיים על הציר הזה. זה דיבור על שורשים עקורים דרך איזה מישוש כזה, כמו כאבי פנטום, של משהו שלא היה. אם דיברת על השואה, או על העבר, אז זה גם לגמרי מתוך רצון לשאול על העתיד, על איך זה מריח בעוד מאה שנה".


"בכפר אשכנז הרחובות היו כבר חפורים מזמן, מימי הצאר/ היינו מסובים אל השולחן/ מי מאתנו בזקן, מי מאתנו בסינר/ מי מאתנו כקצב, מי מאתנו ככנר/ היצר התבשל שנים עמוק בתוך המים של הבורשט/ מבעבע ומחמיץ ממתין לסדק צר/ עכשיו נלעס עכשיו נבלע, עכשיו נשתוק ונתאפק/ אולי יבוא אסון, הצימעס הזה מר"
("בכפר אשכנז", מילים נטע וינר, לחן נטע וינר ודרור רותם)


ובכל זאת, אם אני מנסה לקחת את השואה ואת האקורדיון ולהבין מאיפה גדלת לזה

"אני לגמרי גדלתי בקיבוץ גבעת חיים, עד גיל שש, ויש גם הרבה מהקיבוץ בתוך הסלט הזה של האלבום. גם במקום האקורדיוני של הקיבוץ, וגם הקיבוץ בתור מקום שסיפור מכונן אותו, ממציא אותו. בגיל נורא צעיר עברתי לפנימייה בירושלים מתוך רצון לצאת. הלכתי ללמוד אמנות בגיל 15, אבל זה היה גם מתוך רצון לצאת מהמקום הזה. משם עברתי ללמוד בתיכון בהודו, בית ספר בינלאומי כזה שנמצא על הר, אחרי הודו עברתי ליפו, ומאז ועד עכשיו אני שם".

   


חזרה לשורשים ולזהות


התנהלות עצמאית בצורה קיצונית , להשאיר את המשפחה בארץ בגיל 15 ולעבור ללמוד בהודו

"כן. אני עכשיו תוהה קצת על העניין הזה, והודו זה מקום קיצוני להיות בו בגיל 15, 16. זה מקום שהוא קצוות. אתה כל הזמן על סף תהום, ובקיצוניות של הדברים הכי מענגים מול הדברים הכי מעוררי סבל. להיות שם כילד בתיכון זה גם חוויה של לפרק זהות ולהרכיב אותה. זה נותן פרספקטיבה על המקום שבאת ממנו. החברים הכי טובים שלי דיברו עשר שפות ובאו מעשר מדינות".

אז החוויה של התלישות שהאלבום שלך עוסק בה היא גם החוויה הפרטית והביוגרפית שלך

"נכון. זה גם מקום שאתה מרגיש מאד שייך אליו, אבל גם שואל מהו. המצב ההופכי של גלות זה גאולה, וזה לא מצב שאני חושב שהוא קיים. המקום שהכי מעורר כיסופים או תשוקה אמתית לגאולה הוא הגלות. אז זה לגמרי אלבום שעוסק בגלות, או בפליטות בתור מצב. גם אמנותית וגם מוזיקלית. הניסיון לשחק עם שפה, או להשתמש בשפה בתוך מתווך של זהות, ואז ללכת לחלקים שבה שקשורים לערבית, שקשורים ליידיש, לחלקים שיש לה איתם מערכות יחסים, למקומות שנטמעו, שנאספו, גם זה מצב פליטותי. זה מצב שמנסה להתעסק בגדמים ולהרכיב מהם איזו תמונה. גם מוזיקלית, אני חושב, מה אקורדיון יכול לעשות על ביט היפ הופ, ומה הוא עושה עם דראם אנד בייס, לצורך העניין".

וזה מחבר אותנו להרכב שלך שקיים מ-2007 ועד עכשיו, סיסטם עאלי, שעושה את החיבור בין עברית, ערבית, אנגלית ורוסית, אקורדיון והיפ הופ

"נכון, בסיסטם עאלי אני חושב שאנחנו לא מתעסקים בשברים. יש משהו שמאד מציג חזית אחת, מהרגע שנפגשנו. את השברים שלנו אנחנו שומרים בפנים, ותמיד יש משהו שבאופן מודע אומר, מה שקורה אצלנו בפנים הוא שלנו, מה שתקבלו אצלנו הוא הדמיון, הוא הבית שהיינו רוצים לפנטז. אבל דווקא בגלל הקרבה לאחים שלי שיוצרים ברוסית או בערבית, החוויה של לשיר את כל זה ביחד לגמרי הולידה את האלבום הזה, שהוא מאד אישי מבחינתי. נראה לי שהמקום של העברית מאד מתחדד, בחיפוש של מה זה זהות עברית, מה יש בה, מה טמון בה, אל מול איך היא התנסחה פה. מה למדתי ביום השואה, ביום הזיכרון, וכן הלאה.

"שאלת קודם על חזרה לשורשים, וכן, זה לגמרי נוכח, השואה או יום הזיכרון, משפחה שכולה ועניינים כאלה, אבל אני חושב שזה גם משהו כללי. לקחת את הסיפור של יהודי אשכנז ולהגיד 'זה הסיפור של העם היהודי', זה משהו שקרה כאן, והוא חטא, גם לסיפור של יהודי אשכנז, וגם לקהילות היהודיות האחרות. במובן הזה אני מתכוון זהות. המקום זה סיפור. מה סיפור יכול לעולל לזהות שלך ולמרחב".

נטע-וינר-22.jpg
נטע וינר (צילום: אסקף אברהם)

"פחד הוא חומר גלם יצירתי מטורף"

"רק אם ריח של דם/ רק אם לא כוחות/ עד אסלה/ עד אמא שלך/ עד אסלה/ רק אם יראו לך/ רק אם יריחו/ עד אסלה/ עד הבת שלך/ עד מקלחת צרה/ רק אם היא ישנה ליד/ רק אם סנטימטר ליד/ רק אם את בלי תחתונים בתחנה/ משאיר אותך/ רק אם אין לי מולדת/ רק אם פליטות/ אם רגשי נחיתות/ עד אבא שלי/ עד אספלט/ רק אם אשם/ רק שם/ רק אם כתמים/ דביקים על סדין/ רק אם נוזלים שלך/ אות קין על סדין/ אני תולה בחוץ על חבל/ שיריחו/ רק אם ישפכו לך/ רק אם יטפטף כל היום/ רק אם לא כוחות/ אם אני מתחתייך/ לא יכול בלי תחתייך" ("רק אם", מילים ולחן נטע וינר)


לא יכולתי בלי לדבר על השיר הזה..

"'רק אם' הוא שיר שנולד מתוך סוד, לכתוב מתוך גילוי סודות, כמו שאת זוכרת מהסדנה. הוא מאד אחר באלבום, הוא במקום אחר מבחינתי. זה אלבום שיש בו בכל מקום את ההקבלה בין עיר לאשה ולמשפחה, אבל הוא גם מאד קונקרטי בהישרדותיות. הוא כן מדבר על כאב, על מערכות יחסים, על מין, ועל פליטות, באותה מידה, ומה שהוביל אליו הוא האתגר בלגלות סוד, אבל באמת. לא כמו שהיית רוצה לדמיין את עצמך כשאתה מגלה סודות, אלא איך אתה נראה כשאתה עירום, בלי לדגמן. עירום באמת".

תמיד קינאתי בתחושת החופש היצירתי שראיתי בך. איפה הפחד שלך?

"אני חושב שפחד הוא חומר גלם יצירתי מטורף, מדהים. הכל הוא 'גשר צר מאד', באמת, בפועל, והמקום של הפחד הוא איזה מצפן הוא יכול להיות. הרי פחד מצביע על מקומות שצריך ללכת אליהם, להיות בהם. כל העניין של 'העיקר לא לפחד כלל' מאד נכון, בגלל שיש הרבה פחד. זו המהות של העניין. אם זה לא היה מפחיד אז לא היה צריך להגיד מה העיקר".


"אולי זו אש./ במבושי העיר הזאת/ הריקבון שוב מטפס מעומק היסודות/ ועד למרום גבהי סודות קשים/ שדי נשים רזות מפוחדות במרפסות// אולי זו אש. / בכובד נשימות גברים פחוסים והלומי קרבות/ כבר אי אפשר לפשוט את המדים/ לפשוט את העור לפשוט/ רגשי אשם יצר נקם כמו ריח דם/ כמו הוראות, כמו הוראות פשוטות// יש עוד סיכוי שאת תתני לי להביט אחרי עשרת המכות/ יש עוד סיכוי שאת תתני לי להצית את המקטרת בזווית שפתייך הפסוקות/ עם המצית שבו יוצתו שיניים ושיער במבושי העיר הזאת"
("אולי זו אש", מילים ולחן נטע וינר)

  


עם המופע "בזכות השיבה" מסתובב וינר בשנה האחרונה בהרכב של רביעייה. "דרור רותם עם פסנתר מאד דומיננטי, סתיו ליפיץ עם מערכת תופים שכוללת כל מיני סוגים של ברזלים, וחתיכה של קסאם שהוא מתופף עליה, זו מערכת שהוא בנה לצורך המופע הזה, רועי חסון בסמפלר שמנגן בעיקר בסים, ואני באקורדיון.

"אין ספק שהבמה זה מקום שאני בא והולך ממנו לחלוטין. זה הציר שמגלם בתוכו את כל התשוקה והסיבה לעשות את הדברים. זה לא משנה אם זו שירה או ספוקן וורד או מוזיקה או תיאטרון, המקומות שמעניינים אותי הם המקומות שבהם הדברים מתחברים, כי במה היא בסוף מזבח, מקום שמועלים בו קורבנות, ואתה משתנה בה, לא משנה איך נקרא לזה. מה שקורה על במה יכול לקרות רק עליה, אבל דווקא במובן הזה אולפן, במובן של סאונד, מאפשר לחקור סיפורים אחרים. האלבום הוא לא ניסיון לחקות את המופע, הוא התחקות אחרי צלילים וניסיון לייצר צלילים באופן עצמאי לגמרי".


נטע-וינר-צילום-אסקף-אברהם.gif
נטע וינר (צילום: אסקף אברהם)





את האלבום
"בזכות השיבה" ניתן למצוא בבנד קמפ, ומהשבוע הבא גם בחנויות.

למועדי מופעים >

09/03/2016   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע