כבר כמה שנים שאפילו אחת כמוני, צרכנית תיאטרון "רגילה" ולא מיטיבת לכת בנושא, מרגישה שהדברים המעניינים באמת קורים בתיאטרון הפרינג', עם הפקות שמספרות את הסיפור בדרכים אחרות ולוקחות אותי למסע בימתי מוכר הרבה פחות מזה שאני מקבלת בתיאטרון הרפרטוארי, שמחמם ומגיש מנה צפויה וידועה מראש יותר מדי פעמים.

השבוע מוזמן הציבור ל"לילה פרינג'", חגיגה תל אביבית בת שני לילות במהלכם ניחשף למיטב רפרטואר הפרינג' הישראלי (הלילה הראשון מוקדש להצגות אורחות ממרכזי פרינג' בכל הארץ ובלילה השני יעלו על הבמות הפקות פרינג' תל אביביות), עם כ-25 הצגות במחיר סמלי של 25 ₪ לכרטיס. את אירועי שני הלילות יחתום פרס תיאטרון הפרינג', "קיפוד הזהב", העומד מאחורי חגיגת היצירה הבימתית הזו.

"לא רצינו להחביא את הפרס, מגיע לאמנים שידעו עליו"

"הפרס הזה שנקרא 'קיפוד הזהב' הוא תולדה של הכרה שאמרה שכפי שמגיע לתיאטרון הרפרטוארי פרס לתיאטרון, כך מגיעים פרסים גם לעשייה בתיאטרון הפרינג', שהוא בעיניי הדבר המעניין ביותר שקורה היום בתיאטרון", אומר יוסי פרוסט, יו"ר פרס "קיפוד הזהב", ואיש תרבות רב שנים שבתחילת דרכו היה, בין היתר, סולן השיר "הוא לא ידע את שמה", חבר להקת הנח"ל במחזור שכלל את אריק איינשטיין, אורי זוהר וחיים טופול, והיום מנהל את התחרות הבינלאומית לנבל ואת פסטיבל הנבל הישראלי, ועומד בראש הזמרייה הבינלאומית.

"הייתי שופט באחד מטקסי פרס התיאטרון הרפרטוארי", מוסיף פרוסט, "ישבתי יחד עם שמעון לוי ועם כרמית יעקבסון, והייתה שם נישה קטנה שניתנה להצגת הפרינג' של השנה, וכולנו ישבנו וחשבנו, ובאמת שאלתי את עצמי למה לא מגיע ליוצרים בפרינג' הפרס הזה. יש במאים מעולים, שחקנים מעולים, כותבי מוזיקה מעולה, תפאורנים מעולים, וכו', וכך נולד 'קיפוד הזהב' לפני שמונה שנים, מתוך הרגשה של מצוקה מול התיאטרון הרפרטוארי.

"לא רצינו להחביא את הפרס, מגיע לאמנים שיידעו עליו, אז החלטנו שזו תהיה הזדמנות לחשוף את מוסדות הפרינג', תמונע,התיאטרון העברי-ערבי, הסמטה, וכל הרשימה הזו שאת רואה שמשתתפת ב'לילה פרינג', וכמובן להביא מבחוץ את כל הגופים שרואים את עצמם כגופי פרינג', ולצורך זה יזמנו את האירוע הזה שמתקיים כבר שמונה שנים".

בוא נפריך את המחשבה שהפרינג' מיועד לקהל של מיטיבי לכת. במה שונה הפרינג' מתיאטרון רפרטוארי?

"כל קהל יכול ליהנות מפרינג' ולמצוא בו את מה שהוא אוהב, כי הוא כל כך רב פנים ורב גוונים. ההבדל בין פרינג' לתיאטרון רפרטוארי הוא בעיקר בצורה, לא תמיד בתוכן. עירא אבנרי, במאי צעיר חדש, עיבד עכשיו את הצגת 'השחף', ואני שומע מכל מי שקשור לזה וראה את ההצגה שזה פשוט מדהים מה שהוא עשה עם ההצגה הזאת. אז 'השחף' היה גם בתיאטרון הבימה, ונדמה לי שגם בקאמרי, ועל מה שקורה עם 'השחף' בתמונע מדברים בסופרלטיבים. אז זה אותו מחזה בגישה ובחשיבה אחרת".

"השחף", צילום: ירון אבולעפיה

במוזיקה, המושגים "אינדי" או "אלטרנטיבי" כבר לא מתייחסים כמעט לתוכן ולאפיון האמנותי אלא בעיקר לעובדה שמדובר במוזיקה שיוצאת בצורה עצמאית ולא נתמכת על ידי גופים ממוסדים. גם בתיאטרון הפרינג' זה ככה או שיש גם אפיונים אמנותיים שהופכים אותו לתיאטרון אחר?

"הפרינג' הוא לא בהכרח אינדי, הוא לא חייב להיות. המהות של התיאטרון האחר היא לפעמים בגישה, לפעמים בבימוי, לפעמים בשילוב של אלמנטים יצירתיים אחרים, לא תמיד הוא תיאטרון פרונטלי, לפעמים הוא מערב קהלים, אבל יש בו ניחוח לוחמני, ניחוח עם הרבה מאד יצרים, עם הרבה מאד רצון לעשות את הדבר שהוא עושה, אחרת. זו המהות שאני רואה בתיאטרון הפרינג'".

אין כספים לפרסום בפרינג'

נדמה שלא מספיק אנשים ערים להתרחשות המעניינת והאחרת הזאת, ולכמות שלה שהולכת וגדלה בארץ

"הסיבה שכל הנושא של הפרינג' במשך שנים הוא כאילו במחתרת פשוטה לגמרי: אין תקציב ראוי למוסדות האלה. תחילת קבלת הכספים מהמדינה היה בעכו, כשעודד קוטלר ואני ייסדנו את 'הפסטיבל לתיאטרון אחר' לפני 34 שנים. גם אז הכסף היה מרביתו מהממשלה, כלומר בניגוד למקומות אחרים בעולם אולי, הממשלה במדינת ישראל מממנת ועוזרת ליוצרים לקיים תיאטרון שוליים. פרינג' זה הרי לא בדיוק מרכז. במשך 33 השנים מאז 'הפסטיבל לתיאטרון אחר בעכו' חל שינוי דרסטי בפרינג'.

"כמות ההפקות שהיוצרים הישראלים מקיימים היום היא למעלה ממאה בשנה, זו תופעה שלא הייתה ידועה לפני 10 או 15 שנים והיא הולכת וגדלה, והסיבה לכך היא בתי ספר פרטיים למשחק, בניגוד לציבוריים כמו בית צבי, יורם לוינשטיין וניסן נתיב. שחקנים פתחו בתי ספר, והיום ההתמודדות בנושא הזה של משחק היא גדולה מאד. היוצר הישראלי האמיתי מוכן להתמודד על הנושא של תיאטרון גם אם הוא לא מקבל תקציבים ראויים.

"בובע מייסעס", תיאטרון וצר, צילום: יח"צ

"פסטיבל עכו היה פסטיבל של ארבעה לילות, הממשלה עמדה ותמכה בזה, אבל הכספים ליוצרים בתחומי הפרינג', אותם יוצרים שעושים תיאטרון בתמונע, בסמטה, בתיאטרון הערבי-עברי, הם כספים קטנים. בשביל שגופים כאלה יפרסמו את עצמם אתה צריך תקציב ראוי, גם לפרסום, גם ליחסי ציבור, גם לשיווק וכולי. אין כספים לנושאים האלה, וכל העסק איננו חשוף וגלוי כפי שהתיאטרון הרפרטוארי חשוף וגלוי. אגב, מחלקות השיווק בתיאטרון הרפרטוארי הן, לדעתי, המחלקות הכי גדולות מבחינת כוח אדם.

"סיבה נוספת שהפרינג' לא חשוף היא שבגלל חוסר היכולת לשווק את התיאטרון, היוצרים האלה לא יוצאים מגבולות תל אביב. אם קראת על תיאטרון הקאמרי או הבימה או בית לסין שהוציאו למעלה מאלפיים הצגות בשנה, הפרינג' כמעט לא יוצא החוצה בטענה שהיישובים קוני הכרטיסים בפריפריה מעדיפים לראות את התיאטרון הרפרטוארי מאשר לראות הצגות של הפרינג', כי התיאטרון הרפרטוארי נדחף בכוח, אבל אין את אותו מנגנון שהיה בזמנו כ'אמנות לעם' שהיה מסבסד, כמדיניות, או את התיאטרון או את הצגות היחיד או את הצגות הפרינג'.

"לשמחתי ניהלתי את 'אמנות לעם' במשך קרוב ל-15 שנה, אנחנו נתנו סובסידיה גדולה מאד להצגות פרינג'יות כי ידענו שהקהל לא מעדיף לראות את הבימה ואת הקאמרי באופן בלעדי".

"יש כאלה שרעבו ועזבו את התיאטרון"

ואולי בכל זאת יש בפריפריות שמרנות מסוימת כלפי התיאטרון?

"זו לא שמרנות. הם ככה התרגלו וככה מרגילים אותם ולא נותנים להם את האפשרות להתמודד. 'הנפילה' של ניקו ניתאי, שבשנה הזו חוגג למעלה מ-3,000 הופעות שהוא עושה בתיאטרון שלו, תיאטרון 'קרוב' שהוא תיאטרון קטן, ב'אמנות לעם' הוא היה בזמנו שלאגר כי אנחנו סבסדנו למעלה מחמישים אחוז על מנת שסוג כזה של תיאטרון יגיע ליישובים, והיישובים לאט לאט דרשו סוג כזה של תיאטרון.

"נכון שזה לא נכנס לאולמות הגדולים, והיום בפריפריות יש בעיקר אולמות גדולים, מה שנקרא היכלי תרבות, ובשביל להכניס 600 או 700 איש להיכל תרבות הם לא יביאו פרינג' אלא מחזמר או הבימה או הקאמרי. לא ראיתי, והאמיני לי שאני מעורה בסיפורים האלה, לא ראיתי שיש איזו התמודדות עם העניין הזה, וחבל.

"תיאטרון הפרינג' הוא היום התיאטרון המעניין ביותר שקיים במדינת ישראל. יש יוצרים מוכשרים בלתי רגילים. הפרינג' מזכיר לי קצת את מה שקורה במחול במדינת ישראל. גם במחול בישראל, הלהקות הלא ממוסדות והיוצרים הבודדים הם אלה שעושים היום את העבודות המעניינות ביותר. כוח היצירה זו אחת התופעות המוזרות במדינת ישראל. אני חי את זה כבר למעלה משלושים שנה וכוח היצירה הוא מדהים, גם בתיאטרון, גם במוזיקה וגם במחול. אני חושב שיש עידוד אבל הוא אינו מספיק תקציבית, וזה הכל מסתובב סביב הכסף".

"פאפעג'ינה", צילום: אריאל  בשור

אבל אם אנחנו בכל זאת מתייחסים לפרינג' כאל משהו שמייצג שוליים באופן מסוים, לא היה כדאי אולי להשאיר את העשייה הזאת במקום שהוא קצת רעב כדי לשמר אותה בועטת ומחפשת, ולא דשנה ושמנה?

"הסיפור של רעב לאמנים הוא סיפור של המאה ה-19 וה-18, הוא לא נכון לגבי זמננו. אני מכיר את הדיון הזה של מוטב לתת להם לרעוב ואז היצירה תהיה מעניינת יותר, ואני אומר שצריך לתת להם את האפשרות לעבוד. יש כאלה שרעבו ופשוט עזבו את התיאטרון. אמרו, 'מזה אני לא יכול להתקיים, שלום ותודה'. אני מכיר רבים שעשו את זה. לא יכול להיות שיוצר יבוא הביתה מהצגה בתמונע או בסמטה עם מאה שקלים. זה כבר לא קיים יותר.

"כוחה של האמנות הוא ביצירה ובחשיבה החדשה", מוסיף פרוסט. "אני, כיו"ר הפרס, רוצה שזו תהיה השנה האחרונה שלי, כי אני מאמין ברוטציות. זה אחד הוויכוחים בתיאטרון, הרוטציה, ואני בעד רוטציה, ואני חושב שצריך להחליף סוסים גם בתיאטרון הרפרטוארי ובכל עמדה ציבורית שקשורה לתרבות ולאמנות. דברים משתנים בעולם במהירויות כאלה, שחייבים להיכנס אנשים חדשים. שלא יספרו לי שמי שמצליח חייב להישאר. חוכמתה של האמנות היא גם להיכשל, ויש לי דוגמאות של יוצרים ויצירות רבות שהממסד לא קיבל וביטל מוסדות כתוצאה מזה. אני מאמין שמותר לאמנות להיכשל. זה כוחה של האמנות".

הצגות "לילה פרינג'" יתקיימו בימים רביעי-חמישי, 24-23 באוקטובר 2013, במרכזי פרינג' שונים בתל אביב. את האירועים ינעל טקס חלוקת פרסי קיפוד הזהב ביום שישי, 25 באוקטובר 2013 ב-12:00, בתיאטרון קרוב. כרטיסים: 25 שקל. לפרטים:  03-6885004.