פסטיבלים - עולים השבוע: "מסייה ואפלר" ועוד

"מסייה ואפלר" סרטו של פבריס לוקיני, "שהאזאם 2: זעם האלים", "הנפש הטובה" ועוד

"מסייה ואפלר" (2018) ***

דרמה. סרטו של ארווה מימרן. אליין (פבריס לוקיני), מנכ״ל אחת מחברות יצור המכוניות הגדולות בעולם, עומד בפני השקת פרויקט חייו - מכונית חשמלית. אנחנו יודעים שאשתו מתה לפני מספר שנים, כנראה מסרטן. ואלו בתו היחידה ג'וליה (רבקה מרדר), לא בקשר איתו משום שהוא כמעט לא היה נוכח בחייה. אליין מתנהל בקצב גבוה, על פי מחוג השניות בשעונו, עד שיום אחד המירוץ נעצר בשנייה אחת כשהוא מאבד את הכרתו ומובהל לבית החולים. כשהוא מתעורר מתברר לו כי עבר שבץ קשה, הגורם לו להפרעות חמורות ביכולות הדיבור והזיכרון. ג'ין (לילה בחטי), קלינאית תקשורת, מתגייסת למשימה הבלתי אפשרית כמעט: להחזיר לו את יכולת הדיבור. בעזרת עבודה רבה וסבלנות ילמד אליין להכיר את העולם שבו הוא חי, אם כי מזווית שונה לגמרי מכפי שהכירו עד עתה. בתו ג'וליה, שכאמור לא זכתה כמעט לראותו בבית, הופכת לחברתו הטובה ותנסה לגרום לו להיות בן אדם טוב יותר. צרפת 2018. 100 דקות. מסייה ואפלר

מסייה ואפלר, תמונה באדיבות סרטי שובל וסרטי יונייטד קינג

כרגיל עולה התמיהה, מדוע סרט ששנת הייצור שלו היא 2018, מופץ כאן לא פחות מחמש שנים אחרי. לפני פחות מחודשיים עלה למסכים סרט צרפתי אחר, "הקשרים שלנו", של רושדי זם. גם בו מוצגת סיטואציה בה ראשו ותודעתו של גבר שעבר אירוע מוחי משתנים לחלוטין, והוא מתחיל לראות את החיים ואת העולם שסביבו, כלומר בעיקר בני משפחתו, אחרת. באופן יותר שפוי, אולי. הנראטיב הזה מוכר גם מיצירות קולנוע קודמות נוספות והוא אינו מקורי במיוחד. "מסייה ואפלר" בונה מרקם יחסים כשהוא נשען קודם כל על הכריזמה ויכולת המשחק הפנומינלית של פבריס לוקיני, אם כי הוא פחות דומיננטי כאן מאשר ברבות מעבודות האחרות, וגם לילה בחטי ורבקה מרדר מספקות את חלקן בפאזל. אבל בגדול, התחושה היא של כרוניקה מוכרת למדי והסרט יותר מדי טכני ולא מצליח כל כך להעביר רגש, למרות סיטואציית הבסיס הדרמטית שלו.

https://www.youtube.com/watch?v=uk69OCqCcy0

"הנפש הטובה" (ישראל 2022) ***

דרמה. סרטו של איתן ענר. שרון (מורן רוזנבלט), מפיקת סרטים תל-אביבית שקדנית, שאפתנית ובעלת הישגים בינלאומיים, נקלעה למצב של חדלות פירעון ולסף פשיטת רגל אישית. בעלה שי (אורי גוטליב) העשיר, במאי-תסריטאי המממן את חברת ההפקה שלה, מפסיק לסבסד אותה בגלל מחלוקת ביניהם. שרון גם במצב של עימות עם בתה ועם אמה. ואז היא מקבלת הזדמנות להציל את עתידה המקצועי והכלכלי, ואת תחושת הערך העצמי שלה. היא מתבקשת לשתף פעולה עם עוזי סילבר (רמי הויברגר), במאי עבר אקסצנטרי נערץ, שחזר בתשובה לפני שנים רבות והפך לרב, ועתה הוא מעוניין לביים את סרט הקאמבק שלו: עיבוד לטרגדיה התנ"כית של שאול המלך. אבל לשרון מתברר מהר מאוד כי העבודה עם סילבר תהייה דומה יותר למלחמה מאשר להפקת סרט, כי יש לו תנאים מקדמיים כמעט בלתי אפשריים, ושרון נקלעת לסחרור מסוכן ברמה האישית שמאיים לחסל אותה נפשית וכלכלית, ומעמיד בסכנה את יחסיה עם היקרים לה מכל. עם יעל טל. 86 דקות. הנפש הטובה

הנפש הטובה, תמונה באדיבות סרטי נחשון

הסרט "הנפש הטובה" צולל לתוך תעשיית הקולנוע הישראלית. הוא מתאר תהליך הפקה של סרט שהמפיקה שלו שרון שרויה במצוקה אישית, מה שמשליך גם על קבלת ההחלטות המקצועיות שלה. העניין הוא שהקונפליקטים המקצועיים שלה והשימוש במונחים הלקוחים מהטרמינולוגיה של יוצרי הסרטים, לא מוכרים לרוב רובו של קהל הצופים, ולכן הסרט עלול שלא להיות קומוניקטיבי לציבור רחב. גם לחלק מעולם הדימויים בו הוא נתלה אין כל כך כיסוי. כמו, הניסיון בשם הסרט לעורר אסוציאציה ל"הנפש הטובה שסצ'ואן", של ברטולט ברכט. או הדמיון של דמות של הבמאי החוזר בתשובה עוזי סילבר לאורי זהר. אין הרבה "בשר" מאחורי הדימויים האלה ובעיניי הם גם לא משרתים את הסרט. בסוף אנחנו נשארים עם הקונפליקטים של שרון-מורן שהתמודדותה איתם הופכת את הסרט לפמיניסטי במידה רבה. אבל זה לא מספיק כדי תיווצר כאן יצירה ראויה לשמה.

https://www.youtube.com/watch?app=desktop&v=3p1z9ZeBnG8

"שהאזאם 2: זעם האלים" (2023) *** וחצי

פנטזיה. סרטו של דייוויד פ. סנדברג. הסרט מתרחש מספר שנים לאחר “שהאזאם!” מ-2019. בילי בסטון (אשר אנג'ל), שהאזאם (זאקארי לוי) ואחיהם המאומצים התרגלו לכוחותיהם והופכים גיבורי-על. בילי נכנס לתפקיד ראש הצוות, בעוד אחיו פרדי פרימן (ג’ק דילן גרייזר), חווה במסירות את תפקיד גיבור העל. אלא שהוא מעדיף להצליח בזכות עצמו ולבנות את המוניטין שלו. הרוטינה של בני משפחת שהאזאם משתנה כשהם מצטלבים עם בנות אטלס, ספרה (הלן מירן) וקליפסו (לוסי ליו). שתי האלות, שרק לאחרונה השתחררו מבית הכלא, מחפשות נקמה. הקוסם (דג’ימון הונסו) גנב את כוחותיהן וכלא אותן בממלכה נפרדת מהעולם האנושי. כעת הן ינסו להשיב מלחמה שערה. עם רייצ'ל זגלר, ג'ק דילן גרייזר. 130 דקות. שהאזאם 2: זעם האלים

שהאזאם 2: זעם האלים, תמונה באדיבות טוליפ אנטרטייטמנט

זהו המשכון מובהק לסרט הראשון מ-2019. ובסדרות גיבורי העל של DC, בניגוד לאלה של מרוול הנימה היא יותר קומית-קלילה. וכך גם כאן. העלילה פשוטה למדי, ויש בה שילוב של אלמנטים מהמיתולוגיה היוונית ועולם בדיוני-פנטסטי עם מפלצות שלא מהעולם הזה ושאר דמויות ויצורים חריגים. השחקניות הלן מירן ולוסי לו הן תוספות מבורכות כאן, מה גם שלמרות שהדמויות שהן מגלמות הן של אחיות קרובות, ובנותיו של האל אטלס, בשלב מסוים נפער קרע ביניהן וכל אחת מהן פועלת באופן עצמאי, ואף האחת נגד אחותה. הקלילות וההומור, במשולב עם אפקטים גנריים, מוזיקה וכו', הלקוחים מאופיו של הז'אנר, הופכים את "שהאזאם 2: זעם האל" לסרט משעשע וכיפי. וגם, אזכור ורפרנס לגיבורים וסדרות נוספות של DC, כמו "באטמן" ו"ליגת הצדק", מעניקים למעריצים את התבלין המיוחד שיגרום להם לצפות בו (אם היה צורך בתמריץ כזה). אה, ויש עוד גיבורת-על בתמונה, אבל את זה תראו כבר בסרט.

https://www.youtube.com/watch?v=9hF3RoepEUY

"ריקוד אחרון" (צרפת 2023) ** וחצי

דרמה. סרטה של דלפין להריסי. ז’רמיין פרנסואה ברליאן) הוא פנסיונר החי ברוגע עם אשתו, עד שלפתע הוא מתאלמן באופן פתאומי בגיל 75. עוד לפני שהוא מצליח להפנים את משמעות העניין, בני משפחתו מציפים אותו בטלפונים, ביקורים, ארוחות ופעילויות שונות, שלא כל כך בראש שלו. זאת למרות שכוונותיהם טובות והם רק רוצים להחזיר את חייו למסלול, לשגרה בה חי קודם לכן, ולדאוג לכך שיהיה לו סדר יום קבוע. אלא שז’רמיין לא מפסיק לחשוב על אשתו המנוחה האהובה ועל ההבטחה שהבטיח לה אם וכאשר תלך לעולמה לפניו. ומאחר שהיא התאמנה להקת מחול מודרני, ז'רמיין מחליט לתפוס את מקומה בלהקה. אמנם הוא לא רזה כמו שהייתה אלמנתו, וגם לא גמיש כמותה, אבל הוא נעשה דמות מרכזית במופע להקת המחול המודרני. העניין הוא שאינו טורח אפילו לעדכן את בני משפחתו על החלטתו ופעילותו החדשה, וכמובן שהדבר יוצר קונפליקט. 84 דקות. ריקוד אחרון

בשורה התחתונה, זה היה אמור להיות סרט מרגש ונוגע ללב. בעיקר בזכות התמימות של הגיבור ז'רמיין ושפע הרגש הנובע ממנו בכל הקשור לאהבה האולטימטיבית שלו לרעייתו שהלכה לעולמה. במוקד עולמו ההכרח להמשיך את דרכה ובכך לשמר את זכרה. העניין הוא ששלד כזה של סיפור, שאין בו משהו מעבר, הוא דל מדי. הקשר עם בני המשפחה שמנסים להעסיקו ולגרום לו להתאהב מחדש בשמחת החיים, אינו יכול להוות תחליף לתסריט מורכב קצת יותר. לפחות. ולכן דלות החומר ונראטיב שהוא כרוניקה של סיפור ידוע מראש, הופכים את הצפייה בסרט לחדגונית ואף משעממת.

"65" (ארה"ב 2023)

דרמה. סרטם של סקוט בק ובריאן ווד. אחרי נחיתת חירום של האסטרונאוט מילס על פני כוכב לא מוכר לו, מתברר לו שהוא "תקוע" על כדור הארץ, אבל בעידן של לפני 65 מיליון שנה. הדבר היחיד שהוא יכול לעשות הוא לצאת למסע על פני הכוכב עם אשת הצוות הנוספת ששרדה יחד איתו, קואה (אריאנה גרינבלט), ולברר האם ניתן לשרוד במקום, ויותר מכך, לצאת ממנו ולחזור לזמן ולמקום מהם באו. אלא שהדבר כרוך בסכנות רבות, העיקרית שבהן, מפגשים עם יצורים ביזאריים וחיות פרהיסטוריות טורפות. 93 דקות. 65

https://www.youtube.com/watch?v=6sG4vd3u7YI