פסטיבלים - עולים השבוע: "ולריה מתחתנת" ועוד

"ולריה מתחתנת" סרטה של מיכל וויניק, "תישאר איתנו" , "הדרך לחיים" ועוד

"ג'ון וויק 4" (ארה"ב 2023) **** וחצי

אקשן. סרטו של צ'אד סטלסקי. ג'ון וויק (קיאנו ריבס) ירד למחתרת ומסתתר בניו-יורק אצל הבאוורי קינג (לורנס פישבורן), בעודו מבקש לנקום באנשי ה"שולחן הגבוה". הוא מגיע למרוקו ומחסל את "הזקן", האדם היחיד שמעל "השולחן הגבוה". ממשיך להיאבק באנשי קולנגלומרט הפשע ששואפים לחסל אותו ומעלים שוב ושוב את רף המחיר שהם מציעים עליו למתנקשים בכל העולם. ג'ון וויק מצידו מנסה למצוא דרך להביס את "השולחן הגבוה". כפועל יוצא מכך מנהל מלון קונטיננטל ווינסטון סקוט והשרת שלו צ'רון נקראים למרקיז וינסנט דה גרמונט. מכאן הופך מאבקו של וויק נגד "השולחן הגבוה" לגלובלי, כאשר הוא מחפש את האנשים בעלי ההשפעה הרבה ביותר בעולם התחתון, מניו יורק, דרך אוסקה ועד ברלין ופריז. הוא בסך הכל רוצה להיות אדם חופשי, והשאלה היא רק מה המחיר האישי שייאלץ לשלם? ג'ון וויק 4

ג'ון וויק, תמונה באדיבות פורום פילם

הפרק הרביעי במעללי ג'ון וויק הוא הקיצוני, השאפתני והמפואר מכולם. הסיפור שלו עוצר נשימה. האלימות הגראפית בו מגיעה לשיאים חדשים. באבא יאגה עושה זאת בגדול. בהכי גדול. בכל אמנות לחימה אפשרית. וגם בנשק חם. בסדרה מרתקת של כוריאוגרפיות קרבות מסחררות. הדי.אן.איי של סדרת הסרטים נמשך ואף מתעצם כאן. אקשן בלי הכרה. עם היגיון, בלי היגיון. העיקר עוד התמודדות של ג'ון וויק עם אינספור יריבים בו-זמנית. קרבות באוקטן כבד. הכי כבד. קיאנו ריבס, שצריך להודות כי המנעד המשחקי שלו מוגבל למדי, מצא את הנישה שתפורה עליו וזכה בצדק במעמד - אחד מגדולי שחקני האקשן בקולנוע. העלילה מורכבת ומפותלת וכאמור לוקחת את הצופה לכל קצוות העולם כמעט. הצילום האקספרסיבי והפוטוגני (של הצלם הדני דן לאוסטסן – "קרימזון פיק", "צורת המיים", "ג'ון וויק 2") מבליט אפיונים לאומיים שונים. בין היתר במנהרות הרכבת התחתית המשוכללת ביפן. או סצנה מכוננת המתרחשת על המעלה מרובה המדרגות המוביל לפסגה בה שוכנת כנסיית הסקרה קר. "ג'ון ויק 4" הוא סרט מצוין, הדוק ומגובש. מומלץ מאוד, בעיקר לחובבי הז'אנר.

https://www.youtube.com/watch?v=ZG8FbqTYH3Q

"ולריה מתחתנת" (ישראל 2021) ****

דרמה. סרטה של מיכל וויניק. כריסטינה (לנה פרייפילד) היא אזרחית אוקראינית שהתחתנה עם גבר ישראלי, מיכאל (יעקב זדה דניאל) וחיה איתו כבר ארבע שנים בישראל. כעת אמורה להגיע ולריה (דשה טבורוננוביץ'), אחותה הקטנה של כריסטינה, על מנת לפגוש את בעלה המיועד איתן (אברהם שלום לוי) וללכת בעקבות הנוהל על פיו נהגה אחותה הבכורה. אבל ולריה לא עשויה מאותם חומרים, לא מוכנה לקבל אוטומטית בעל ששודך לה כהסדר שבאמצעותו תוכל לזכות בתעודת זהות ישראלית. זה נראה לה מחיר שהיא לא יכולה לעמוד בו. וכך נאלצות שתי האחיות לשקול מחדש את סט ההחלטות שקיבלו עליהן כבר מזמן. 76 דקות. ולריה מתחתנת

https://www.youtube.com/watch?v=-nWdda7vaYE

הסרט הזה מתכתב ישירות עם שלושת הסרטים הדוקומנטריים שיצרה הבמאית נילי טל לאורך השנים בפרויקט שלה "כלות מאוקראינה". והאופן בו העבירה אותו הבמאית מיכל ויניק לזירה העלילתית רגיש ומדויק. היא מציגה את מערכת היחסים שבין כריסטינה ומיכאל לא כאידיליה רומנטית אבל כסוג של הסדר ששני הצדדים השלימו אותו ומאוד מרוצים ממנו. זאת עד שמגיעה ולריה, ואז משתנה המנגינה והקלפים נטרפים, ולא רק בהקשר שלה. היא מציפה מחדש את המתחים שהתגלעו במרוצת השנים בין הבעל הישראלי ואשתו האוקראינית.

הסרט הקטן והמינימליסטי הזה מתרחש ברובו בדירתם של מיכאל וכריסטינה ובבסיסו בעיקר דיאלוגים. קצרים בדרך כלל, אבל ממצים. והאופי הקלסטרופובי הסגור הזה עושה טוב לסרט ומציג את מערך הדילמות הכרוכות בהסדר הזה שקיים בין ישראלים ואוקראיניות, ולא רק. בדרכה השקטה והלא מתלהמת מעבירה הבמאית ויניק ביקורת חריפה על ה"תעשיית" הזו, שפעילה כאן כבר שנים רבות, וששני הצדדים בה נהנים ממנה. לכאורה זה הסדר חוקי ולגיטימי, אבל האינטרסנטיות ופשיטת הרגל - או יותר נכון פשיטת הרגש - של הרומנטיקה זועקים בגדול. זה אחד הסרטים היותר כנים, מרגשים ומעוררי מחשבה שנעשו כאן בשנים האחרונות.

ולריה מתחתנת, תמונה באדיבות סרטי יונייטד קינג

"גברת צ'טרג'י נגד נורבגיה" (הודו 2023) ****

דרמה. סרטה של אשימה צ'יבר המבוסס על מקרה אמיתי. דביקה צ'טרג'י (רני מוקרג'י) היא אישה הודית החיה עם בעלה אנירודהה (ג'ים סרבה) ושני ילדיהם סוב וסוצ'י בנורבגיה. שתי עובדות סוציאליות, סיה ומתילדה, נציגות ארגון בשם "ולפרד", הדואג לרווחת ילדים בנורבגיה, פוקדות את ביתם כמעט על בסיס יומי. ובתום אחד הביקורים הן חוטפות את שני הילדים, בטענה שדביקה ואנירודהה לא כשירים להיות הורים, ומכניסות אותם למוסד לפני שיימסרו לאימוץ. השניים פותחים במאבק משפטי על מנת לקבל בחזרה את הילדים, אבל אנירודהה לא פועל במלוא המרץ כי הוא חושש שלא יקבל את מסמכי האזרחות הנורבגית להם הוא ממתין בשקיקה. התיק נופל כולו על כתפיה של דביקה הפועלת ללא לאות ואף עוברת על החוק כדי לזכות בחזרה בילדיה. אלא שמדובר במסלול מכשולים ארוך ומייסר. 135 דקות. גברת צ'טרג'י נגד נורבגיה

https://www.youtube.com/watch?v=exA_llDWTZQ

יש כאן שילוב מרתק בין סרט הודי טיפוסי ובין נראטיב המתרחש ברובו באירופה המערבית, יותר נכון בסקנדינביה הקרה, ולמען הדיוק בנורבגיה. זה מתחיל מהתנגשות דתות, מסורות ואורחות חיים. לשתי העובדות הסוציאליות לא נראה משום מה שדביקה מאכילה מידה את ילדיה באורז. אבל מה לעשות שכך נוהגים בהודו, משם הגיעה המשפחה? הן מחליטות שדביקה אנירודהה לא כשירים להיות הורים, מבצעות חטיפה לא חוקית ואז העניין מתגלגל לבית המשפט. מתברר שהארגון בו מועסקות השתיים, "ולפרד", מרוויח ממון רב מידי אלה המאמצים את הילדים שמוצאים בדרך לא חוקית ממשפחותיהם. כלומר, זה עסק כלכלי. אבל גם עם הידיעה הזו העוול לא נפסק, מה גם שבעלה של דביקה חושש שלא יקבל את הדרכון הנורבגי לו הוא מייחל, ואף הוא פועל כנגד אשתו. ולדביקה, שנשארה לבד במערכה, לא נותר אלא לצאת למאבק אישי, למסע צלב נואש בתקווה להחזיר לידיה את ילדיה. הסרט מבוסס כאמור על מקרה אמיתי ואכן מדובר במאבק הרואי מעורר השראה. מפגש התרבויות, יותר נכון התנגשות, מוצג כאן באופן המדגיש את המסורת והפולקלור של החיים והקולנוע ההודיים, כולל שירים (לא אלה עם הריקודים) השלובים בעלילה. "גברת צ'טרג'י נגד נורבגיה" הוא סרט מרשים ומרגש.

גברת צ'טרג'י נגד נורבגיה, באדיבות חדשות בוליווד

"הדרך לחיים" (ארה"ב 2020) ***

דרמה. סרטו של מייק אופנדל, המבוסס על מקרה אמיתי. אדם (ארון פול) הוא יועץ משכנתאות צעיר ומבטיח בחברת השקעות. חייו נראים מבטיחים ומלאי אופטימיות. הוא פוגש בחורה, כריסטין (שאנון לוסיו), מחזר אחריה והשניים מתאהבים זה בזה ומנהלים רומן לוהט. בתזמון תואם הוא גם מקודם על ידי הבוס שלו לתפקיד נחשק. החיים שלו נראים דבש. אדם עורך בביתו מסיבה לרגל קידומו המקצועי. במהלך האירוע הוא לוגם אלכוהול בכמויות, משתכר ואז יוצא החוצה וקופץ למי האגם שבקרבת ביתו. אלא שהוא זינק לתוך מים רדודים, נחבט קשות וכשהובא מובא לבית החולים מתברר שהוא משותק מהחזה ומטה. אדם נכנס לדיכאון ואט אט בעזרת מטפלת אישית מסורה, יבגניה (לנה אולין), הוא מצליח להתחיל תהליך שיקום ארוך, כואב ומורכב. העובדה שכריסטין עזבה אותו לא תורם לעניין. אבל לאט אבל בטוח אדם מפלס דרך לקראת השלב הבא בחייו. 100 דקות. הדרך לחיים

https://www.youtube.com/watch?v=C6zMfjAtpcg

היו לא מעט סרטים על גיבורים בעלי מוגבלויות שנאבקו בהן וסיפוריהם הפכו למעוררי השראה. ברשימה, בין היתר, "הפרפר ופעמון הצלילה", של ג'וליאן שנאבל, "לא אוהב אותך", של מייקל ווינטרבוטום, "דג התשוקה", של ג'ון סיילס, "של מי החיים האלה לעזאזל", של ג'ון בדהאם, "בתוכי אני רוקד", של דמיאן אודונל, "הים שבפנים", של אלחנדרו אמנבאר. העניין הוא שהסרטים האלה, גם הם בחלקם מבוססי מקרי אמת, היו ראויים ומשובחים. ואילו במקרה שלפנינו מדובר בסרט גנרי שמתאר עלילות שכבר ראינו כדוגמתן. לא שהוא גרוע, אבל תיאור הקורות את אדם אינו מרגש והוא שבלוני, נוסחתי ולא מחדש דבר. בעיקר מזכיר "הדרך לחיים" דווקא סרט ישראלי, "לא שם זין", של שמואל אימברמן, על פי ספרו של דן בן אמוץ. התסריט כאן מאוד קלישאי וצפוי, ומכיל כמה מעמדים שאמורים לרגש, אבל לא כל כך עושים את העבודה. לדעתי, אילו הבמאי היה לוקח את הסיפור האמיתי שאחרי הסרט, המתואר לאחר הכותרות בסוף, התוצאה הייתה הרבה יותר מרגשת ומעוררת השראה.

הדרך לחיים, באדיבות סרטי שובל וסרטי יונייטד קינג

"הנפש הטובה" (ישראל 2022) ***

דרמה. סרטו של איתן ענר. שרון (מורן רוזנבלט), מפיקת סרטים תל-אביבית שקדנית, שאפתנית ובעלת הישגים בינלאומיים, נקלעה למצב של חדלות פירעון ולסף פשיטת רגל אישית. בעלה שי (אורי גוטליב) העשיר, במאי-תסריטאי המממן את חברת ההפקה שלה, מפסיק לסבסד אותה בגלל מחלוקת ביניהם. שרון גם במצב של עימות עם בתה ועם אמה. ואז היא מקבלת הזדמנות להציל את עתידה המקצועי והכלכלי, ואת תחושת הערך העצמי שלה. היא מתבקשת לשתף פעולה עם עוזי סילבר (רמי הויברגר), במאי עבר אקסצנטרי נערץ, שחזר בתשובה לפני שנים רבות והפך לרב, ועתה הוא מעוניין לביים את סרט הקאמבק שלו: עיבוד לטרגדיה התנ"כית של שאול המלך. אבל לשרון מתברר מהר מאוד כי העבודה עם סילבר תהייה דומה יותר למלחמה מאשר להפקת סרט, כי יש לו תנאים מקדמיים כמעט בלתי אפשריים, ושרון נקלעת לסחרור מסוכן ברמה האישית שמאיים לחסל אותה נפשית וכלכלית, ומעמיד בסכנה את יחסיה עם היקרים לה מכל. עם יעל טל. 86 דקות. הנפש הטובה

הסרט "הנפש הטובה" צולל לתוך תעשיית הקולנוע הישראלית. הוא מתאר תהליך הפקה של סרט שהמפיקה שלו שרון שרויה במצוקה אישית, מה שמשליך גם על קבלת ההחלטות המקצועיות שלה. העניין הוא שהקונפליקטים המקצועיים שלה והשימוש במונחים הלקוחים מהטרמינולוגיה של יוצרי הסרטים, לא מוכרים לרוב רובו של קהל הצופים, ולכן הסרט עלול שלא להיות קומוניקטיבי לציבור רחב. גם לחלק מעולם הדימויים בו הוא נתלה אין כל כך כיסוי. כמו, הניסיון בשם הסרט לעורר אסוציאציה ל"הנפש הטובה שסצ'ואן", של ברטולט ברכט. או הדמיון של דמות של הבמאי החוזר בתשובה עוזי סילבר לאורי זהר. אין הרבה "בשר" מאחורי הדימויים האלה ובעיניי הם גם לא משרתים את הסרט. בסוף אנחנו נשארים עם הקונפליקטים של שרון-מורן שהתמודדותה איתם הופכת את הסרט לפמיניסטי במידה רבה. אבל זה לא מספיק כדי תיווצר כאן יצירה ראויה לשמה.

הנפש הטובה, תמונה באדיבות סרטי נחשון

"רילוקיישן" (קפריסין-ישראל-סלובניה 2021) ** וחצי

דרמה. סרטם של פטרוס צ'רלמבוס, ג'נין טירלינג. חרה (אנג'ליקי פפוליה), אישה בגיל העמידה העובדת במשרד נדל"ן בקפריסין, אוהבת את בעלה יורגוס (אנטוניס קפצופולוס) ושני ילדיהם. אלא שהיא סובלת מחוסר נוחות וחוסר סיפוק בסיסיים, שהיא אפילו לא יכולה להסביר אותם לפסיכולוג שלה. כאשר מגיע למשרד איש נדל"ן בכיר מישראל, הבוסית של חרה, כריסטי (סטלה פירוגני), המיודדת איתה, מבקשת ממנה לעקוב אחר בתו של הנדל"ניסת מתל אביב, מלינה (ג'וי ריגר), בת העשרה. זו מתבררת כנערה אניגמטית, סגורה וחתומה, המפגינה כלפיה תחילה אדישות וחוסר עניין. היא מעוניינת לחזור לביתה שבתל-אביב. אט אט נרקם בין שתי ההאאוטסיידריות האלה - כל אחת בדרכה - קשר מיוחד, שעתיד לשנות את עתידן. 86 דקות. רילוקיישן

https://www.youtube.com/watch?v=pRn1jxkHlO0

החלק של ישראל בסרט בא לידי ביטוי בהפקה של מארק רוזנבאום ובתפקידה בסרט בינלאומי של ג'וי ריגר. אנג'ליקי פפוליה היא שחקנית יווניה שפרסומה בא לה בעיקר בזכות תפקידה בסרטו של יורגוס לנטימוס "שיני כלב". ג'וי ריגר לא מפסיקה לעבוד. בשנים האחרונות ראינו אותה, בין היתר, ב"תמונת הניצחון", "יוני 0", "שאיפה לחיים", "סוף האהבה", "סיפור אחר" ועוד. ללא ספק מדובר בשתי שחקניות ראויות. הבעיה היא בעיקר בתסריט. כשצופים בסרט הזה קשה להבין למה כיוונו הבמאית והבמאי שחתומים עליו. מעבר לעניין של הזרות (אצל חרה היא פנימית ואצל מלינה חיצונית – חוסר החיבור שלה לקפריסין) לא ברור מה הסיפור ומה המסר שמסתתרים מאחורי הסיפור הזה. האם זה הקונפליקט שמביא איתו המעבר מארץ לארץ, כלומר הרילוקיישן? במקרה של חרה הוא בכלל לא בא לידי ביטוי, ואילו מלינה חווה אותו כנתק ממולדתה, אולי גם מאמה המנוכרת – אבל זה לא מוסבר ולא מנומק בשום צורה שהיא. גם הבעיות הפסיכולוגיות – אם יש כאלה – של חרה עם עצמה, הן אניגמטיות למדי. למרות שמדובר בסרט קצר יחסית (פחות מ-90 דקות) הקצב שלו איטי והוא כאילו לא מתקדם לשום מקום. בשורה התחתונה, "רילוקיישן" הוא סרט תמוה, שלא לומר מיותר.

רילוקיישן, תמונה באדיבות טרנספקס

"תישאר איתנו" (צרפת 2023)

דרמה. סרטו של גד אלמלה. כאשר גד אלמלה חוזר לביקור מולדת בפריז, ההורים שלו מצפים ממנו שבעת הביקור הוא יגור בביתם ולא בבית מלון. גד, כמצופה מבן יהודי נאמן ומסור למורשתו ולמשפחתו, לא מסוגל להגיד לא. אבל הוא מסתיר מהם סוד גדול אותו הוא פוחד לחשוף. אחת הסיבות שבגללן הוא חזר לפריז היא בשביל לחקור כיוונים חדשים בחייו, כשאחד המוקדים הוא נושא הדת. גד מרגיש שבא לנסות את הנצרות. כשהוריו האוהבים מגלים מהם הרעיונות החדשים שמעסיקים את בנם הם מזדקפים על רגליהם האחוריות, נחושים בדעתם להזכיר לו מי הוא ומהיכן הגיע, בכל דרך אפשרית. עם רג'ין אלמלה, דוד אלמלה, ז'ודית אלמלה, פייר-הנרי סלפתי, דלפין הורוויל, קתרין ת'יירסלין, ניקולה פורט. 90 דקות. תישאר איתנו