פסטיבלים - עולים השבוע: "העבריינים" ועוד

"העבריינים"- סרטו של רודריגו מורנו, "הנהג של מדלן"- סרטו של כריסטיאן קריון ועוד

"העבריינים" (ארגנטינה 2023) ****

דרמה. סרטו של רודריגו מורנו. העלילה עוקבת אחר מוראן (דניאל אליאס), בנקאי מבואנוס איירס שמחליט לשים ידו על קופת הבנק בו הוא עובד. הוא גונב מהכספות הבנק ערימות של מזומנים ולאחר מכן מצליח לשכנע את רומאן (אסטבן ביגלארדי), עמיתו העובד איתו באותו מוסד פיננסי, להסתיר את ההון – סכום של משכורות של שניהם ל-25 השנים הקרובות - במקום כפרי הרחק מהבירה, אליו שלח אותו. בבוא היום יאספו שניהם את השלל ויתחלקו בו. למוראן יש תוכנית ארוכת טווח. הוא מסגיר את עצמו, נשפט ונכנס לכלא לשנתיים-שלוש, וזה חלק מהמזימה אותה תכנן בשיתוף פעולה עם רומאן. מציאות חייהם החדשה כפורעי חוק חובבים מייצרת ביניהם שותפות גורל והופכת את חייהם למשהו אחר. כל מה שהיה קודם שוב לא יהיה. כל אחד מהם פועל על פי התכנון שנקבע לו, וחייהם האישיים משתבשים. בת זוגו של רומאן חושדת בו ומסלקת אותו מדירתם, בעוד רומאן נסחט בכלא על ידי ראש כנופייה. בעקבות נסיבות מפתיעות והשתלשלות אירועים לא מתוכננת, מתברר כי היה לשניהם דבר מה משותף, יותר נכון מישהי, נורמה (מרגריטה מולפינו). 180 דקות. העבריינים

העבריינים, תמונה באדיבות קולנוע חדש

כשסיימתי את הצפייה בסרט "העבריינים" – בתום שלוש שעות ארוכות – הרגשתי שהבמאי רודריגו מורנו היתל בי במידה מסוימת. זה לא בדיוק סרט על שוד, בוודאי לא כזה שאתה גוזר קופון רווחי מאוד ומצליח לממש אותו מהר. העלילה עובר בהדרגה מפרשיית פשע לסיפור אחר. רומאן יוצא למרחבים, לעיירה מרוחקת מאוד מבואנוס איירס, חוצה נהרות מטפס על הרים, מגיע לפסגה מסולעת שם, כך הנחה אותו מוראן, יטמין את שלל השוד. ומרגע זה ואילך הסיפור מקבל תפנית והופך לסוג של רומן רומנטי. התחושה היא שהבמאי מורנו משתעשע על חשבון הקהל, ובעיניי זה דווקא מוצא חן שהנראטיב שלו מאוורר ומשוחרר מכבלים של תסריט נוקשה, מובן מאליו.

לדברי מורנו, הוא שאב השראה ליצירתו מסרט ותיק, מ-1949, בשם "בקושי פשע", של הבמאי הארגנטיני הנחשב הוגו פרגונזה. באיזשהו מקום הבמאי לועג לז'אנר הפשע, העומד בבסיס סרטו, לא מנסה לעמוד בציפיות שהוא מכוון אליהן והקהל מצפה להן ומחפש דרכים לסטות מכל מה שצפוי ומתבקש. החיים המקבילים של שני הגיבורים אמורים לכאורה להרכיב תבנית שהסרט יתנהל על פיה, אבל גם מכך הוא חורג. ויש כאן הכפלות משחקי מילים ואנגראמות. בראשית הסרט יש שני צ'קים של אנשים שונים שחתימותיהם זהות, לגיבורים קוראים מוראן ורומאן וכשנכנסות נשים לתמונה אלה הן האחיות נורמה ומורנה. ואם זה לא מספיק, כשמוראן נכנס לכלא מתעמת איתו שם מנהיג כנופייה, המשוחק על ידי אותו שחקן שמשחק את הבוס שלו בבנק, ג'רמן דה סילבה. יש ב"העבריינים" מקוריות מחשבתית ורעננות קולנועית. נסו אותו.

"הנהג של מדלן" (צרפת 2022) ****

דרמה. סרטו של כריסטיאן קריון. מדלן (לין רנו), קשישה המתחזקת את עצמה במצב טוב, מזמינה מונית שתיקח אותה לפרק הבא של חייה, לבית האבות בו תתגורר. היא מבקשת מהנהג, צ'ארלס (דני בון), בחור רגיש ומבין עניין, לעבור לבקשתה במקומות ברחבי פריז שהיו בעלי משמעות בחייה. הוא עובר איתה תחנה אחר תחנה, ומבלי שהשניים מרגישים המסע הולך ומתארך ונרקמת ביניהם ידידות אמיצה. הם לומדים זה על חיי זה, על הדרמות הגדולות והקטנות בחייהם, ותוך כדי הנסיעה ברובעים הפריזאיים, שכל אחד מהם בעל ייחוד משלו ובעל סמליות בחיי מדלן, נחשף בין היתר עברה הרומנטי הטעון ויוצא הדופן של מדלן ווהיא חולקת זאת עם צ'ארלס, והקשר העמוק שמתפתח ביניהם בעקבות זאת, ישנה את חייו לנצח. 91 דקות. הנהג של מדלן

הנהג של מדלן, תמונה באדיבות סרטי נחשון

את גיבורת הסרט הזה מדלן מגלמת הזמרת והשחקנית הוותיקה לין רנו. היא חיה מספר שנים בארה"ב והופיעה כזמרת מצליחה בלאס וגאס, ובצרפת פעלה לקידום אמנויות הבמה ובין היתר סייעה לקריירות של האייקונים ננה מושקורי וג'וני האלידיי. בעת צילומי הסרט היא הייתה בת 93 וכעת כבר מלאו לה 95 שנים והיא עדיין מופיעה. קשה שלא להתפעל ממנה כאן.

סוד הקסם של הסרט נעוץ בין היתר בדינמיקה שלה עם דני בון. השניים מיודדים שנים רבות למרות פער הגילים ביניהם (הוא בן 57), הופיעו יחד במספר סרטים, הידוע שבהם הוא הלהיט של בון ואחד הגדולים של הקולנוע הצרפתי "ברוכים הבאים לצפון". על המסך רואים באופן שלא ניתן להתכחש לו את האינטימיות והכימייה ביניהם, שהם למעשה המרכיבים המרכזיים, הכמעט בלעדיים, ביכולת של היצירה הזו לגעת ברגש כמעט לכל אורכה. הבמאי-שחקן בון מוכר בעיקר כקומיקאי, אך כאן עושה תפקיד דרמתי מרגש. זהו למעשה סרט מסע קטן-גדול (מתרחש כמעט אך ורק בשטח השיפוט של פריז), שבו הצלם פייר קוטרו מציג את העיר במלוא הדרה, את הפן המאוד פוטוגני שלה. אנחנו לומדים בדרך, בשיחות בין הנוסעת ונהגה, בין היתר על נסיבות חייה הלא פשוטים של מדלן ועל הקשיים המעיקים על צ'ארלס. אבל הסרט מכיל גם סצנות קומיות, כמו למשל זו שבה נהג המונית חוסם את התנועה ברחוב למשך דקות ארוכות, כדי להמתין עד שהנוסעת שלו תחזור מחדר השירותים של איזו מסעדה.

איך עובדים עם שחקנית לא כל כך צעירה? מסביר הבמאי קריון: "דאגנו שיהיו לה תנאי עבודה טובים ונוחים ביותר. צילמנו רק בשעות אחר הצהריים וחדר ההלבשה שלה היה קרוב מאד לסט. וכשהיא היתה מוכנה השמעתי לה שירים שהיא אהבה, כמו הדואט 'רלקס וו' שהקליטה עם דין מרטין. דיברנו על הימים שלה אז בלוס אנג'לס ובלאס וגאס, וכשהיא היתה מוכנה הלכנו למכונית בה חיכה כבר דני בון. הוא סיפר כמה בדיחות והתחלנו לצלם. ידענו שלצלם בפריז בנסיעה זה מטורף, להושיב אותה במכונית שעות בפקקי תנועה זה בלתי אפשרי ולא מתקבל על הדעת. הצלם שלי הציע משהו שהוא ניסה בפרויקט קודם שלו. עבדנו על זה שבועות ארוכים. היום מצלמים עם מסך ירוק אבל השחקנים לא רואים את המראות כי הכל נעשה אחר כך, במחשב. אנחנו יצרנו רקע של מסכי לד בצורת האות L והקרנו את כל המסלול כשהמונית נוסעת, צילמנו זאת מכל זויות, אפילו את השמיים.וכשאמרתי אקשן היתה להם התחושה שהמכונית אכן בתנועה. כשמופיע רוכב אופניים הם יכלו לעקוב אחריו בעיניהם כשדני צועק על נהגים הקרובים אליו". וכל המרכיבים האלה הופכים את "הנהג של מדלן" לסרט מאוד רגשי ונוגע ללב, שאמנם הולך לעבר סוף החיים אבל לכל אורכו חוגג אותם במלוא העוצמה והיצר.

"לילה שקט" (ארה"ב 2023) *** וחצי

אקשן. סרטו של ג'ון וו. בריאן (ג'ואל קינמן), גבר שאיבד את בנו הקטן בהשתוללות פרועה ואכזרית בשכונתו, ליד חצר ביתו, של כנופייה אלימה, נפצע קשה במיתרי קולו ואינו מסוגל יותר לדבר. לאחר שהוא מתאושש הוא מתחיל להתאמן בנחישות, לשפר את הכושר הגופני שלו, ללמוד להשתמש בכל סוגי הנשקים וכן לתרגל נהיגה וירטואוזית במכונית שלו. אשתו, המגלה שהוא נכנס לאובססיה, עוזבת את הבית. כאשר האב יהיה מוכן הוא ייצא למסע נקמה בלתי מתפשר, וזה יקרה במהלך ערב חג המולד. 104 דקות. לילה שקט

לילה שקט, תמונה באדיבות סרטי יונייטד קינג

תגידו ג'ון וו, תגידו אקשן. הבמאי יליד הונג קונג חתום על סרטים כמו "עימות חזיתי", "קוד שבור", "משימה בלתי אפשרית 2" ועוד רבים שהמשותף לכולם זוהי התמחותו האולטימטיבית בצילום סצנות פעולה. התסריט כאן מזכיר נראטיבים של לא מעט סרטי "ויג'ילנטי" (נקמה), כאלה בהם הגיבור עובר טרגדיה אישית, המדרבנות אותו לנקמה. בקטגוריה הזו תמצאו בין היתר את סדרת סרטי "ג'ון וויק", "משאלת מוות", "המעניש", "חטופה", "נקמה חריפה" ועוד רבים.

מבחינת הנוסחה אין כאן כמעט כל דבר חדש, למעט העובדה שהגיבור מאבד את יכולת הדיבור שלו, ואז הבמאי יכול לפנות את כל המרחב כמעט לאקשן. ועדיין, הייתה לי כאן תחושת דז'ה וו, כלומר דמיון בולט לסרטים קודמים בז'אנר. שונים מהם בסטייל ובתוכן, ולפיכך יותר מעניינים, היו למשל "סתם אחד" ו"לירות כדי להרוג". אלא שוו בחר להישאר בגבולות הנקמה ה"סטנדרטית". יחד עם זאת, הוא מקצוען ובעל ניסיון בתחום ולכן מצליח ליצור סרט אקשן מודולרי קצבי ועתיר אירועים. מי שסייע לו כאן מאוד הוא הצלם הישראלי שרון מאיר, בוגר המחזור הראשון של "סם שפיגל", שעבר בראשית שנות ה-90 להוליווד ופעיל מאז בתעשיית הקולנוע האמריקנית. הישגו הגדול ביותר הוא צילום "וויפלאש", סרטו המצוין של דמיאן שאזל. בשורה התחתונה, חובבי האקשן ייהנו מהסרט הזה.

"בתו של מלך הביצה" (ארה"ב 2023) ** וחצי

דרמה. סרטו של ניל בורגר. מאחורי חייה הרגילים לכאורה של הלנה (דייזי רידלי) מסתתרת אמת אפלה ומסוכנת. אביה המנוכר (בן מנדלסון) הוא מלך הביצה הידוע לשמצה, האיש שהחזיק אותה ואת אמה בשבי במשך שנים באזור הביצות של המיוער והמבודד של מישיגן. האב נשפט ונכלא על מעשיו אבל כאשר הוא בורח מהכלא, הלנה תצטרך להתעמת עם עברה. בידיעה שהוא ירדוף אותה ואת משפחתה, תצטרך הלנה למצוא את הכוח להתמודד עם השדים שלה ובמקביל לתמרן ולנטרל את האיש שלימד אותה כל מה שהיא יודעת על הישרדות בטבע. 109 דקות. בתו של מלך הביצה

בתו שלך מלך הביצה, תמונה יחסי ציבור

הסיפור הלכאורה אניגמטי ומעורר סקרנות של הסרט הזה בתחילתו - הופך מהר מאוד למבולבל וחסר אוריינטציה. זה מתחיל מכך שהרעיון המרכזי שעומד בבסיסו, של אב המצליח לגדל את בתו בהתאם לחוקי הטבע וההישרדות ביער שבאזור הביצה בו הם חיים, נראה ונשמע כאן מגוחך. ואם עוברים לתמונה הרחבה, הסיפור של גבר שחטף אישה ליערות ומצליח להחזיק בשבי אותה ואת בתם המשותפת במשך שנים, נשמע מאוד מופרך. שלא לדבר על כך שהסיפור של הבת שגדלה בצל הטראומה הזו ויש לה משפחה משלה עליה היא מנסה לגונן, כמו שלימד אותה אביה, יוצא כאן מאוד פתטי. כך גם הניסיון לעבור בין הזמנים ובאמצעות זה ליצור איזו מורכבות. המבנה הקולנוע הזה כאן בעיקר מבלבל ולא יוצר אמפטיה או הזדהות. מכל הסיבות האלה, אבל לא רק, השחקן האוסטרלי בן מנדלסון לא מספק כאן את הסחורה. וכך גם דייזי רידלי. והדברים אמורים בעיקר גם למי שאחראי לכל, הבמאי ניל בורגר, שבנה לעצמו מוניטין עם "אמן האשליות", וחתום בין היתר גם על "מפוצלים". כאן עבודתו מאוד בעייתית ולא כוהרנטית.

"שחייה לילית" (ארה"ב 2024)
אימה. סרטו של ברוס מגווייר. ריי וולר (ואייט ראסל), שחקן בייסבול לשעבר שנאלץ לפרוש מהספורט בעקבות פציעה, עובר לבית חדש יחד עם אשתו איב (קרי קונדון), המודאגת ממצבו, בתם התיכוניסטית איזי ובנם הצעיר אליוט. ריי משכנע את איב שבריכת השחייה שבחצר האחורית של הבית החדש תהיה מהנה לילדים ותעזור לו בתרגילי הפיזיותרפיה שלו. הוא גם מקווה שהבריכה בבית תסייע לו לחזור לכושר. אלא שמהר מאוד מתברר שבבריכה מסתתר כוח אפל ומרושע שעומד להשתחרר ולגרור את המשפחה לסיוט שלא יכלו לדמיין. 116 דקות.

"דרך מוזרה לחיות" (ספרד 2023)

דרמה. סרטו של פדרו אלמודובר. החוואי סילבה (פדרו פסקל) רוכב על סוס לאורך המדבר המפריד בינו לעיירה ביטר קריק. הוא מגיע כדי לבקר את השריף ג'ייק (איתן הוק). 25 שנה לפני כן השריף וסילבה עבדו יחד כאקדוחנים להשכיר. סילבה מבקר את השריף בתירוץ שהוא הגיע על מנת להתאחד עם חבר נעוריו. השניים אכן חוגגים את המפגש, אך למחרת השריף ג'ייק אומר לסילבה כי הסיבה לביקורו היא לא כדי להעלות זיכרונות מהעבר על חברותם ארוכת השנים. 31 דקות.